אור ברסלב

חמדת שלמה על קידושין· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף נ:

דף נ.

מתני' המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינה מקודשת עד סוף הסוגיא, מה שיש לדקדק לכאורה חדא על קושית אביי מהמרבה במעשר ולכאורה יש לחלק דהתם מה שאינו בזה אחר זה הוא משום כיון שכבר נפטר הכרי אין שייך לחול שם מעשר כלל ולאו משום גזה"כ הוא וע"כ מצינן למימר דבבת אחת חייל שפיר שם מעשר על החצי, משא"כ במתני' הא דליתא בזא"ז לא מצד הסברא הוא רק מצד גזה"כ דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות שפיר מצינן למימר דאף בבת אחת אינו כיון דמשום חומר הענין הוא שאינו בזא"ז משא"כ במעשר דלא שייך כלל, אמנם נראה פשוט כיון דסוגי' זו נשנית בערובין (דף נ') ג"כ ושם הוא עיקר מלתא דרבה אמאי דאמר רב שם לא אמר כלום כל עיקר דאפי' לתחתיתו של אילן לא מצי אזיל ואמר רבה משום כל שאינו בזא"ז והתם ג"כ לא שייך בזא"ז כלל דממה נפשך כיון דבזמן קנית שביתה קנה במקום אחד איך יכול לקנות אח"כ במקום אחר דזמן קניית שביתה הוי או סוף היום או תחלת היום וכיון שכבר קנה במקום אחד איך יכול לקנות במקום אחר וע"כ הקשה אביי שפיר ממעשר, ולפ"ז י"ל עוד דלכאורה קשה עוד על קושי' אביי דלמא סברת כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו היינו לענין שיחול על שניהם, דלכאורה הי' אפ"ל נהי דבדחייבי כריתות לא תפסי קדושין היינו שהיא כבר חייבי כריתות אבל במקדש שתיהם כאחת דקודם הקדושין ל"ה ח"כ דלמא חיילי שניהם וע"ז י"ל שפיר דכיון דאינם בזא"ז אפילו בב"א אינו דכמו שבזא"ז אין שתיהם מקודשת אף בב"א אין שתיהם מקודשות, אבל לענין שלא תהי' אחת מקודשת י"ל דלא מהני סברא זו, והא דתני במתני' דשתיהם אינן מקודשות י"ל כיון דע"כ חדא א"מ הוי קני את וחמור לשיטת הר"מ ובה"ג דאפילו לדידן אינה מקודשת היכא דהוי קני את וחמור, ולפ"ז לא קשיה קושי' אביי ממעשר דלענין שלא יחול על אחת לא מהני סברא זו דכל שאינו בזא"ז, אך לפמ"ש דעיקר קושי' אביי נשנית בערובין אמאי דאמר רב דאפי' לתחתיתו של אילן לא מצי אזיל דל"ק כלל ע"ז הקש' שפיר ממעשר:

אמנם מהר"ן משמע להיפך דלענין שלא יתקדשו שתיהם לא מהני הא דכל שאינו בזא"ז ממה שתי' על הקושי' מתמורת עולה תמורת שלמים דהתם אפשר לקיים שניהם אבל הכא לא אפשר לקיים שניהם דשתיהם ודאי אינם מקודשות דהוי אחות אשה הרי מוכח להדי' דלענין שלא יתקדשו שתיהם לא מהני הא דכל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו, אמנם מדברי הראב"ד שהביא הריטב"א שתי' דמש"ה אי אמר כולכם אין אחת מהם מקודשת דכ"ע ידעי שאין שתי אחיות מתקדשות משום דרבה וע"כ להשטות נתכוון, הרי שכתב להדי' דהאי שאין שתיהם מתקדשות הוא מדרבה ושלא כדברי הר"ן הנ"ל. והנה לדברי הר"ן הנ"ל, דשתיהם ודאי אינם מקודשות רק דקושית הגמ' מ"ט דעכ"פ אחת תתקדש קשה לכאורה נימא דהוי קני את וחמור אך לשיטת הר"ן דס"ל דלדידן דקיי"ל קני או"ח קנה מחצה אף בקדושין הדין כן וסוגית הגמ' קאי רק אליבא דרב ששת אתי שפיר, אך לשיטת הר"מ מוכח לכאורה כמ"ש דקושי' הגמ' נימא דשתיהם יהיו מקודשות כיון דלא הי' עדיין חייבי כריתות, אך לכאורה נראה דזה תלוי בשני תי' הנאמרים בדעת הר"מ, דלפמ"ש הה"מ לחלק דמש"ה בקאו"ח קנה מחצה הואיל וחלקם לשנים דקני את הוי ענין בפני עצמו משא"כ באומר כולכם דכללם יחד לא קני, אך הר"ן תי' לחלק בין לקנות או להקנות דלקנות הוי קפידא יותר, והנה לכאורה בקדש אשה ואחותה איכא לאשכוחי שנתן לכל אחת פרוטה בפ"ע בפעם אחד ואמר להם שתיכם מקודשות לי וא"כ לא דמי לקני או"ח דכל אחת עושה קנין בפ"ע בפרוטה, וא"כ לתי' הראשון הנ"ל שפיר י"ל כסברת הר"ן הנ"ל דלענין שיתקדשו שתיהם אינו ענין לכל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו רק לענין שלא תתקדש אפילו אחת, ולקני את וחמור לא דמי דכל אחת קנתה בפ"ע, אך לשיטת הר"ן בעצמו בישוב דברי הר"מ דאזלינן בתר הקונה ואפילו בקונה משני מוכרים ביחד עיי"ש, לפ"ז נראה דשפיר דמי לקני או"ח אפילו נתן לכל אחת פרוטה בפ"ע מ"מ קידש שתיהם ביחד, והדרא קושי' הנ"ל לדוכתי' לשיטת הר"ן אליבא דהר"מ, [מיהו עדיין אין הדבר ברור בעיני דאפ"ל דע"כ ל"ק הר"ן דאף בשני מוכרין אם אין קונה שתיהם לא הוי קנין אפילו באחד משום קני או"ח רק היכא שנתן המעות לשניהם ביחד, וכ"מ קצת מלשון הר"ן שכתב שלוקח רע ויפה ביחד והם יעשו פשרה ביניהם וע"כ הוי קנין אחד, מה שאין כן היכא שנתן לכ"א בפ"ע אע"פ שקנה משניהם ביחד אין ראי' שיהי' תלוי אחד בחבירו כיון דכ"א עשה קנין בפני עצמו, וע"כ אף לשיטת הר"ן אליבא דהר"מ י"ל הקושי' הנ"ל דהוצרך הגמ' לומר משום כל שאינו בזא"ז אפלו בב"א אינו דמתני' סתמא קתני ומשמע אפילו נתן לכל אחת פרוטה בפ"ע ואמר שתיכם מקודשות לי וזה לא דמי כלל לקני או"ח, ואחר העיון נראה סברא זו נכונה]:

עוד נ"ל פשוט דהיכא דקידש שתיהם זו שלא בפני זו כגון שנתן לכל אחת כסף קדושין ואמר לכ"א ה"א מקודשת לאחר למ"ד יום וזמן חלות הקדושין של שתיהם הוא ברגע חדא בכלות השלשים יום דודאי אין דומה לקני או"ח כיון דכ"א אינה יודעת מקנין חברתה ל"ש לומר כלל שאחת תלויה בחברתה, ובמתני' נכלל הכל אפי' בזה האופן דל"ד כלל לקני או"ח ע"כ הוצרך הגמ' לומר משום כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו. ובזה נסתר מה שעלתה ע"ד בישוב כמה קושיות ולהוכיח שיטת הר"מ, חדא דלפי ס' הר"ן בישוב דברי הר"מ נראה דע"כ צריך לגרוס לקמן בתי' דרבא אחת מכם, דכולכם ואחת מב' אחיות הוי קני או"ח, ותי' רש"י נראה דל"ש לס' הר"ן כיון דקפידא הוא מצד הקונה וכ"כ הפ"י עיי"ש, ולפ"ז קשה אמאי דאמר רב לקמן ש"מ אשה נעשה שליח לחברתה אפילו במקום שנעשה לה צרה, וקשה כיון דמספקא לי' אי כאביי או כרבא ולרבא ע"כ צ"ל אחת מכם וא"כ לא מוכח דאשה נעשה שליח לחברתה במקום שנעשה לה צרה, וצ"ע על הפ"י שלא העיר מזה לשיטת הר"מ. דקושי' על רש"י לא קשה כ"כ די"ל דרש"י סובר דסוגי' אזלא אליבא דרב ששת ואפ"ה הקשה רש"י מנ"ל לרב להוכיח דלמא אף לדידן מוקמינן באומר אחת מכם משום דאין אשה נעשה שליח לחברתה מקום שנעשה לה צרה אבל קושי' הנ"ל קשה טובא לשיטת הר"מ, גם ליישב מה דאמר תחלה אחת מכם ולרבא כולכם ואחת משתי אחיות, וע"כ הי' עולה ע"ד דאפ"ל לפ"מ שהקשה הרשב"א לאביי דלא ס"ל הא דכל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו קשי' לי' מתני' למה אינה מקודשת כיון דס"ל קשא"מ לביאה הוי קדושין, והייתי רוצה לפרש דלאביי י"ל הא דשתיהם אינן מקודשות דזה מודה אביי דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו לענין שלא יתקדשו שתיהם וקושיתו ממעשר ל"ה רק לענין זה דמ"מ על אחת מהני וכמ"ש לעיל דקושיתו הוא בערובין לתי' דרבה אליבא דרב והא דהכא אפילו אחת אינה מקודשת הוא מטעם קני או"ח, וע"כ מוכח לאביי דזה גרע מקני את וחמור דלדידן קנה מחצה וע"כ קושי' רבא לקמן רק לשיטת אביי דלדידי' מוכח דלא קנה אבל לשיטת רבא דמטעם קדושין שאין מסורים לביאה אינה מקודשת אין ראי' כלל לומר דבזה ל"א קנה מחצה ומיוש' כל הקושי' הנ"ל על נכון, אך לפ"מ שהוכחתי מדברי הר"ן דדינא דמתני' לא דמי לקני או"ח ע"פ הסברות הנ"ל וא"כ ע"כ צריך לתרץ לאביי כתי' הרשב"א הדרא הקושי' הנ"ל לדוכתה לשיטת הר"מ כיון דע"כ לרבא גרסינן אחת מכם איך מוכיח רב דאשה נעשה שליח לחברתה אפילו במקום שנעשה לה צרה. אחר שעלה ד"ז על רעיוני ליישב קושית הרשב"א לאביי משום קאו"ח מצאתי שכוונתי בעז"ה לדעת הגדול בעל ס' המקנה דהא דאמר קני את וחמור לא קנה הוא דווקא לאביי, ונתיישבו הקושיו' הנ"ל, אך מלבד שהי' נ"ל רחוק לפרש כן דהגמ' יקשה סתם קני את וחמור הוא ויהי' הכוונה דלאביי מוכח כן, אך ע"פ הסברות הנ"ל שכתבתי נסתר] לגמרי וכדהוכחתי מדברי הר"ן:

ונראה לפענ"ד דאפ"ל ליישב הגי' הנ"ל כך, די"ל בלשון כולכם ואחת משתי אחיות יש להסתפק בכוונתו כיון דתחלה אמר כולכם ואחת משתי אחיות והם עשאו לאחת מהן שליח לקבל בשביל כולם י"ל דכוונתו הי' לפי שהי' יודע שאינו יכול לקדש שתיהן גם י"ל דהיה יודע דקדושין שאין מסורים לביאה נ"ה קדושין וע"כ הי' כוונתו שיבררו קודם קבלת הקדושין אחת משתיהם, ואף שהם לא ביררו ועכ"ז נתן הוא י"ל באמת שלא הי' כוונתו רק לקדש הנכריות ולא האחיות, ובפרט לרב לשיטתו דס"ל בערכין (דף ה') כר"מ דאין אדם מוציא דבריו לבטלה באומר ערך כליו עלי שנותן דמיו וע"כ מתרצינן דבורו במאי דאפשר וכן המקדיש בהמת חבירו כדאיתא התם, ה"נ יש לתרץ דבריו דתחלה הי' כוונתו שיבררו אחת מהם ואח"כ כשלא ביררו אין ראיה מהנתינה שהי' כוונתו להאחיות מידי דלא מהני ומבטל כל הקדושין דהוי קני את וחמור, וע"כ הנכריות מקודשות, ואפ"ה מייתי הגמ' ראיה ממעשה זו דקדושין שא"מ לביאה ל"ה קדושין דאי הו"א דמצי לקדש אחת משתי אחיות אין ראיה שהיה כוונתו שיבררו דוקא וקשה למה האחיות אינם מקודשות, אלא ודאי דקדושין שאמ"ל ל"ה קדושין וע"כ האחיות ודאי אינם מקודשות, וכיון דלא מצי לקדש אחת משתי אחיות אמרינן דכוונתו הי' שיבררו וכמ"ש, ואף דאפ"ל דלמא לא הי' יודע הדין וטעה בזה וע"כ ל"ש אין אדם מוציא דבריו לבטלה וכדאיתא בערכין, מ"מ הא אשכחן בכתובות דף נ"ח דאף לענין אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם אמר נעשה כמי שאמר יקדשו ידי לעושיהן אע"ג דאין הדין ברור וכמה תנאי פליגי בזה, ועיי"ש בערכין בתוס' שכתבו דאע"ג שאינו יודע הדין י"ל שכוונתו לתקן הלשון באופן המועיל, ולענ"ד עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא דיש לפרש כוונתו כך, בפרט לרב דס"ל אין אדם מוציא דבריו לבטלה, וע"כ אמרו שפיר אין האחיות מקודשות אבל נכריות מקודשות עכ"פ מספק דהא לא אמרו להדי' נכריות מקודשות, ועיין לקמן דלענין גזל דידה דאשמעינן דאינן מקודשות היינו קדושין דרבנן וכמ"ש התוס' שם ודוק, [עיין מ"ש לקמן דמוכרח לשיטת הר"מ כסברת הפ"י דמיירי מקדושי ודאי בהנכריות ומוכח לפ"ז כמ"ש לקמן דאדם יודע]:

ועפ"ז אפשר ליישב הגי' הא דאמר תחלה אחת מכם ואח"כ בתי' דרבא אמר כולכם ואחת משתי אחיות, דלכאורה קשה טובא אמאי דאמר המקדש אחת מאשה ובתה נעשה כאלו קידש שתיהם כאחת, ולכאורה מה ענין זה לזה הא בשתיהם כאחת הטעם משום כל שאינו בזה אחר זה ולא משום קדושין שא"מ לביאה וכדאמר רבא לעיל, ולפמ"ש אפ"ל לפמ"ש הריטב"א בשם הראב"ד דלענין שתיהם כאחת י"ל בפשיטות אדם יודע ולהשטות נתכוון משא"כ באחת משתי אחיות עיי"ש, ולפ"ז י"ל דהתנא אתי לאורויי דהוי מלתא דפשיטא ואף באחת משתי אחיות הוי כקידש שתיהם, וזה יצא לו ממעשה דה' נשים דנכריות מקודשות ע"פ הסברא הנ"ל דאמרינן דכוונתו הי' שתברר משום דמסתמא ידע דקדושין שאמ"ל ל"ה קדושין, ולפ"ז מדוקדק לשון הגמ' דתחלה קודם שתי' נעשה על הרישא רק דמוכיח מסיפא דקדושין שאמ"ל ל"ה קדושין ל"ה מצי למימר דסיפא ע"כ כולכם ואחת משתי אחיות דתקשי עדיין הוי קני את וחמור כיון דאין האחיות מקודשות, ולתרץ דבריו כמ"ש שכוונתו שיתבררו קודם אין הכרח לומר כן ע"כ קאמר בפשיטות אחת מכם, משא"כ למה דשני אליבא דאמת הרישא נעשה ולפמ"ש דאתי לאורויי שהוא דבר פשוט וע"כ כדי להוכיח זה ממעשה דחמש נשים הוכרח לומר כולכם ואחת משתי אחיות דאפ"ה ל"ה קני את וחמור משום דמתרצינן דבורו ומוכח דהוי דבר פשוט, ובזה אתי' לשון הגמ' מדוקדק על נכון כפתור ופרח, ועיין חי' רשב"א שכתב דאחת מכם גם כן הכוונה אחת משתי אחיות כדי ליישב לשון הגמרא עיי"ש.

וא"ל לפ"ז דלרבא לא הי' כוונתו אח"כ רק לקדש הנכריות כיון שלא ביררו, וא"כ קידש כל אחת בשלישית הכלכלה אם כן האיך אמר רב ש"מ קידשה בחל דידה א"מ הא מעורב חלק האחיות, דבשלמא אי הי' כוונתו לקדש אחת משתי אחיות לא קשה הא מעורב חלק חמישית דזה פשוט דשניהם צריכים לזכות כיון דלא נתברר איזה תהי' מקודשת פשיטא דשניהם צריכין לזכות בקדושין דאל"כ אין אחת מהם מקודשת וכ"כ בפ"י, אבל למ"ש דאין כוונתו לקדש האחיות כלל כיון שלא ביררו א"כ קידש כל אחת בשלישית הכלכלה דהאחיות לא זכו כלל והוי גזל דאחרינא, אמנם זה ליתא דהא בל"ז צריך להבין לאביי דאמר הראויה מכם לביאה ולא הי' כוונתו על האחיות תקשי קושי' הנ"ל, וע"כ נרא' פשוט דנהי דאח"כ שבא המעשה לפני חכמים פסקו הדין אין האחיות מקודשות אעפ"כ כולהו נשי לאו דינא גמירי וכדאיתא במתני' להדי' וקבלה אחת מהן ע"י כלם, וא"כ רצתה כל אחת להתקדש בחמישית הכלכלה והוי גזל דידה ואפ"ה תני של שביעית הי' מוכח דבגזל דידה אינה מקודשת כ"נ פשוט. והי' נ"ל לסייע שיטת הר"מ מדאמר מספקא לי' אי כאביי אי כרבא ומשמע דלכל א' מהסברות יש ראיה ממתני', ובשלמא אי נימא דאף לדידן צריכין לבא לתי' דאמר הראוי' מכם לביאה וא"כ שפיר יש ראיה לכל אחד, דלאביי אתי' רישא כפשטי' דווקא שתי אחיות כאחת אבל אחת משתי אחיות מקודשת. נגד זה צריך לדחוק בסיפא ולומר הא אחת מקודשת ואם אמר הראוי' לביאה א"מ ומעשה בחמש נשים ואמר הראויה מכם לביאה וכ"ז לא נזכר במתני', ולרבא צריכין לדחוק ברישא דאחת א"מ אע"פ שאינו נזכר וצריך לומר נעשה אבל הסיפא א"ש דלא קאי על הדיוק, וכיון דלכ"א מהצדדים צריכין לדחוק ואנן לא ידעינן איזה דרך מרווח טפי וע"כ מהמתני' נולד לנו הספק אי הוי קדושין אי לא הוי קידושין, אבל אי נימא דאליבא דאמת מוקמינן מתני' דאמר כולכם דקני או"ח קנה מחצה א"כ לאביי אין כאן דוחק כלל, וא"כ אם באנו להוכיח ממתני' ודאי משמע יותר דקדושין שא"מ לביאה הוי קדושין. רק רבא הואיל ופשיטא לי' בלאו. הכי דקשאמ"ל ל"ה קדושין מסברא ומקרא כדאסברא לי' בר אהינא ע"כ הוצרך לדחוק במתני' אבל כ"כ דלא פשיטא לן ממקום אחר דקשאמ"ל ל"ה קדושין ודאי ליכא למפשט ממתני' וא"כ האיך קאמר ש"מ ממתני' ארבע. ונהניתי שמצאתי ראיי' זו בפ"י וכתב הוא לדחות די"ל דרב הי' מסופק דלמא לא אמרינן כלל כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו וא"כ בע"כ טעמא דמתני' משום קדושין שאמ"ל וכתב ליישב בזה דברי רש"י התמוהים שכ' ולחשבי' נמי דמוכח ממתני' דקשאמ"ל ל"ה קדושין, וכוונתו נעלמה ממני איך מיושב בזה דברי רש"י דעדיין י"ל דהוכיח ממתני' דקדושין שאמ"ל הוי קדושין דפשיטא לי' הא דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו:

ע"כ נראה דיש לומר פשוט דמשמע דרב אמר הד' ש"מ כסדר תחלה אמר המקדש בפירו' שביעי' מקודשת דזה מוכח כפשטי' מדאמר של שביעית היתה ואח"כ אמר קדשה בגזל א"מ דזה מוכח ג"כ מדאמר שלהן ושל שביעי' היתה דעיקר הוכחה ג"כ מדאמר של שביעית היתה ואח"כ אמר אשה נעשה שליח לחברתה דזה מוכח מדתני אח"כ וקבלה אחת מהן ע"י כולם ואידך פי' רש"י הרביעית קשאמ"ל, ובשלמא אי נימא דכוונתו להוכיח דקדושין שאמ"ל ל"ה קדושין דעיקרא של הוכחה דסיפא ע"כ מיירי דאמר אחת משתי אחיות ואפ"ה אין האחיות מקודשות אתי שפיר דנקט זה לרביעית דזה מוכח מדאמר אין האחיות מקודשות וזה נשנה לבסוף אבל אי נימא דהוכיח ממתני' דקדושין שאמ"ל הוי קדושין מדתני ברישא אשה ובתה כאחת אבל אחת מאשה ובתה מקודשת הוי לי' למנקט זה תחלה דזה מוכח מרישא דמתני', ומשני הגמרא דמספקא לי' ואתי שפיר דנקטו לבסוף דהספק הוא אם להוכיח מרישא או מסיפא, ולפ"ז מוכח דלא כתי' הפ"י דלתי' סוף סוף מוכח מרישא והו"ל להקדים הא דקשאמ"ל, ויש ראיה לזה ממ"ד ואידך קדושין שאמ"ל ולא פי' מה א"כ קודם דאסיק דמספקא לי' ע"כ הוי סובר המקשן דאקשי' ולחשבי' דכוונתו הוא קדושין שאמ"ל ל"ה קדושין וע"כ חשבה באחרונה ואתי' דברי רש"י על נכון ועיין היטב דלפ"ז אפ"ל לקיים דברי הפ"י וליישב דברי רש"י, דלפום הו"א דלא מספקא לי' הוי מוכח דסמך עצמו הואיל וחשבה באחרונה כוונתו להוכיח מסיפא דקשאמ"ל ל"ה קדושין וע"כ אמר סתם קדושין שאמ"ל, ולפי מה דמשני מספקא לי' אפשר דמש"ה חשבה באחרונה הואיל ואין הדין ברור אצלו ושפיר י"ל דמספקא לי' כמ"ש הפ"י, עכ"פ לשיטת הר"מ אתיא כפשטא דחשבה באחרונה:

במה שכתבתי לעיל בתחילות הסוגיא די"ל לולא סברת כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו הי' אפ"ל דשתיהם מתקדשות ואע"ג דהוי אחות אשה מ"מ כיון דקודם הקדושין ל"ה חייבי כריתות י"ל דחלים קדושי שתיהם, רק ממ"ש הר"ן ליישב הא דתמורת עולה תמורת שלמים דהיכא דאפשר לקיים שניהם ל"א כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו וא"כ מוכח דבלא סברת כל שאינו בזא"ז וכו' אי אפשר להיות שתיהם מקודשות, ועתה נראה דאין ראיה הנ"ל מוכרחת דאפשר לומר בהאי דתמורת עולה ותמורת שלמים הא דליתא בזא"ז היינו כיון שכבר חל תמורת עולה פשטה הקדושה בכולה וממילא אין מקום לחול תמורת שלמים אבל בב"א שפיר מצי לחול דאין א' מזיק להשני שלא לחול כיון דמחצית השני נשאר מקום לחול, משא"כ בקדושין הא דליתא בזא"ז הוא משום גזה"כ כיון שקידש אחותה שוב אינו יכול לקדש אחותה השני' אע"ג שהיא פנויה בזה שפיר מצינן למימר כל שאינו בזא"ז שהאחד מזיק וגורם לחבירו שלא לחול אפילו בב"א אינו שכ"א גורם להשני שלא תחול, ולכאורה לא הבנתי לפ"ד הר"ן הנ"ל דהיכא דשניהם יכולים לחול לא אמרינן כ"ש בזא"ז אפילו בב"א אינו מאי מקשה הגמ' מהא דאמר רבא יצאו שנים כאחד עשירי ואחד עשר מעורבים זה בזה הא התם אפשר לקיים שניהם ובזה ל"א כללא דכ"ש בזא"ז אפילו בב"א אינו. אבל לפמ"ש א"ש דכללא דכ"ש בזא"ז וכו' הוא אפילו כדי שלא לחול שניהם, ותמורת עולה ותמורת שלמים לא מקרי ליתא בזא"ז דהא דאינו בזא"ז הוא משום שכבר פשטה הקדושה בכולה לשום עולה, משא"כ במעשר היכא דקרא לאחד עשר עשירי אע"ג דאפשר לחול על השני שם שלמים אפ"ה בקרא לעשירי עשירי ולאחד עשר עשירי אין אחד עשר מקודשת כדאיתא ס"פ מעשר בהמה ע"כ מקשה הגמ' שפיר דאפילו שניהם לא יחולו אע"ג דאפשר לחול, משום כל שאינו בזא"ז וכו', ודברי הר"ן צ"ע:

וגם הרשב"א תי' כתי' של הר"ן בשם התוס', ואח"כ כתב בשם התוס' להקשות מאי דמקשה הגמ' לרבא לימא משום קדושין שאמס"ל והקשה הא רבא צ"ל נעשה ומוכח דבשניהם כאחת איכא טעם אחר ותי' די"ל בשתיהם כאחת דאם חלו קדושי שתיהם הוי ודאי קדושין שאמס"ל משא"כ באחת דהוי רק משום ספק ושפיר שייך נעשה, ולמ"ש תחלה בשם התוס' מוכח דלקדושי שתיהם ל"צ שום טעם דודאי אינם חלים משום אחות אשה רק לענין שלא יחולו הקדושין באחת וע"ז ל"ש תי' התוס' דלענין קדושין שאמס"ל הוי כאלו קידש אחת משתי אחיות כיון דהוי משום ספק, אבל לפמ"ש דשפיר י"ל שיחולו שניהם ולענין זה שייך שפיר תי' של הרשב"א, ועדיין אף לפמ"ש לא נתחוור לי' תי' של הרשב"א הנ"ל. לרבא דס"ל הפי' במתני' באומר אחת משתי אחיות אין אחת מקודשת משום דנעשה כאלו קידש שתיהם, וע"כ הפי' כמו בקידש שתיהם אין אחת מקודשת ה"נ בקידש אחת ולענין שלא תתקדש אחת משתי אחיות אין לחלק לענין קשאמס"ל בין אמר אחת או קידש שתיהם דסוף סוף ל"ה רק מטעם ספק ואיך שייך נעשה. והדבר מוכרח דמה משני הגמ' לדבריו דרמי בר חמא קאמר, וצ"ל דמרב"ח מוכח דלא ס"ל קשאמס"ל ל"ה קדושין דלפי תי' ע"כ באומר אחת משתי אחיות מקודשת כיון דיליף רק מלא תקח לא יהי' לך לקוחין בשעה שנעשו צרות. ועדיין קשה דלמא עכ"פ בקידש שתיהם י"ל משום קשאמ"ל דזה גרע וכמ"ש הרשב"א, וע"כ דעכ"פ לענין שלא תתקדש אחת אין חילוק וא"כ האיך אפ"ל נעשה. ולכאורה הי' אפ"ל קושי' הרשב"א דע"כ לא קשה לרבא מדיוקא דמתני' רק לבתר דשני כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו וא"כ בקידש שתיהם י"ל משום כ"ש בזא"ז משמע ממילא בקידש אחת דל"ש טעמא דכ"ש בזא"ז מקודשת וקשי' לרבא, אבל אם הי' אפ"ל דל"א סברא זו, רק בשתיהן הטעם משום קשאמ"ל ל"ה קשה ממתני' די"ל ה"ה אחת. והא דנקט בקידש שתיהם כאחת משום דבעי למתני מעשה בה' נשים דמשם יצא לתנא זה הדין והמעשה הי' בקידש שתיהם, וקושית הגמ' הוא רק לבתר דחדית כל שאינו בזא"ז, רק לפ"ז יהי' מוכח כשיטת הרי"ף דלדידן מצינן לאוקמי מתני' בכולכם דקני או"ח קנה מחצה. דלשיטת הר"מ דע"כ צריכין לאוקמי בכולכם ואחת משתי אחיות א"כ הרישא באחת משתי אחיות ונעשה כאלו קידש שתיהם והדרא קושית הרשב"א לדוכתה, אם לא דנימא כתי' הראשונים דדוקא בכולכם ס"ל להר"מ דלא קנה, אבל באומר כולכם ושתי אחיות כיון דפרט האחיות בפני עצמו שפיר קנה מחצה, ולפ"ז הו"מ לאוקמי סיפא דאמר כולכם ושתי אחיות, והא דמשני הגמ' אחת או הראויה לביאה היינו אליבא דרב ששת, אבל לתי' הר"ן דמשום קפידת הקונה אין חילוק בזה וע"כ באומר אחת משתי אחיות וצריכין לדחוק כתי' ש רש"י או כמ"ש לעיל והדרא קושית הרשב"א לדוכתה ועיין היטב ועיין בשעה"מ שכתב דבאומר כולכם ושתי אחיות י"ל דשתי אחיות ל"ה רק פירושא דכולכם וע"כ הוי קני את וחמור רק באומר כולכם ואחת משתי אחיות דע"כ כולכם ל"ה בדיוק ולא קאי רק על הנכריות ע"כ ל"ה קני או"ח ולפ"ז גם לשיטה זו נסתר תי' הנ"ל:

והנה לענין הקושי' מתמורת עולה תמורת שלמים הי' אפ"ל בפשוט חוץ לדרכי הנ"ל כיון דבתמורה רבי רחמנא יהי' לרבות שוגג כמזיד כדאיתא (פ"ב דתמורה) ואפילו טעה בדיבורו וזה אפשר דעדיף ממה שתי' בגמ' במעשר דאיתא בטעות דהא זה לא מקרי הקדש טעות כלל כדמוכח ממה דהשיבו ב"ה לב"ש בנזיר (פרק ב"ש דף ל"א) הכתוב שקידש עשירי קידש תשיעי ואחד עשר עיי"ש:

שם בגמ' מיתיבי המקדש בתו סתם וכו' הא קטנות בכלל וקשי' לרבא, קשה לי לדעת השאלתות שהביא הטור דאם אומר האב שהי' כוונתו על אחת מהקטנות נאמן ואין אסורה רק היא, וכתב הב"ח דמתני' מיירי כשלא אמר לאיזה כוון כגון ששכח, ולפ"ז קשה מה קושי' לרבא דהוי קדושין שאמ"ל דלמא לרבא מיירי ג"כ שהאב אמר שכוון לאחת הידוע רק ששכח לאיזה כוון וא"כ בשעת קדושין הוי קדושי מעליא ול"ה קדושין שאמ"ל דהא ידע לאיזה כוון וע"כ כששכח אח"כ כולן אסורות דהוי כהוכרו ולבסוף נתערבו, ואין לומר דלרבא כיון דבלא פירש היו כולן מותרות דהוי קשאמ"ל, אינו נאמן האב לאסרם, דאדרבה לכאורה הוא כש"כ דהא האב נאמן לאסור את בתו יותר מלהתיר, ואפ"ל לדעת מהר"מ בספק קרוב לה אם העדים מסופקים הוי כקידש בלא עדים ה"נ כיון דבלא אמירת האב הוי קדושין שאמס"ל רק ע"י אמירת האב שאומר לאיזה כוון ע"כ הוי כמקדש בלא עדים, אמנם כבר כתבתי במ"א דע"כ אף מהר"מ לא אמר רק אם העדים מסופקים על מעשה שראו שלא ראו על נכון, אבל שארי ספק קדושין ע"כ אינם בכלל זה, ועיין תשובות מהר"מ (ס"א) בנתן לה סתם והיא אומרת שכוונה לשם קדושין הוי ספק מקודשת וע"כ צריכין לחלק כמ"ש ע"כ עדיין צ"ע:

לענ"ד אינו מובן לאביי וכמו דקי"ל בקידש אחת משתי אחיות דשתיהם אסורות, לא אוכל לצייר ענין חלות הקדושין כיון דספק זה לא יוכל להתברר ע"י ברירה ואין אחת מהן ראויה להתקדש יותר מחברתה, וספק זה אף בידי שמים אין מקום להתברר, ולמאן דסבירא לי' אין ברירה משמע דדבר שאינו עומד להתברר לא חייל כלל, וצע"ג לענ"ד להבין סברא זו, והנה גם באומר יקדשו ארבעים מתוך שמונים קשה ג"כ קצת וצ"ע:

תוכן העניינים

חמדת שלמה על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה