אור ברסלב

חמדת שלמה על קידושין· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף כג.

דף כב:

גמרא בכסף ע"י אחרים אין ה"ד אילימא שלא מדעתו הא שמעינן לי' לר"מ דאמר חובה הוא לעבד. עד סוף הסוגיא. וקשה לי דבקצרה הוי לי' להקשות מ"ש כסף דמועיל ע"י אחרים ומ"ש שטר ולא הוי צריך לאתויי הא דר"מ. ונראה לי לפמ"ש בתשובת נודע ביהוד' (מ"ק חלק אה"ע סי' ע"ו) להגאון מהר"י סג"ל לשיטת הסוברים דהיכא דאין שליח לדבר עברה המעשה בטל והקשה מתן גט זה לעבדי נימא אשל"ד דקיי"ל המשחרר עבדו עובר בעשה. ותמה הגאון נודע ביהודה (סימן ע"ז) כיון דתן כזכי ל"ה שלוחו של בעה"ב העושה איסור בשיחרור רק שליח העבד שאינו עושה איסור בקבלת השיחרור. ועיין בקצה"ח (סימן קפ"ב) תמה על הגאון נו"ב דגם שליח קבלה נעשה שלוחו של הנותן ויצא לו כן מתוספות איזהו נשך (דף ע"א ע"ב ד"ה בשלמא סיפא לחומרא] עיי"ש וע"כ יפה הוכיח הגאון מהר"י סג"ל עיי"ש. ולפ"ז בלא מתני' דגיטין לא הו"מ להקשות מ"ש כסף ומ"ש שטר דהו"מ למימר היינו טעמא בשטר ע"י עצמו ולא ע"י אחרים משום אשל ד"ע ובאמ' המעשה בטל משא"כ בכסף שפיר מהני דבכסף ל"צ להיות שליח של הרב כלל רק שליח של העבד כיון דאין הרב נותן כלל. גם שליח של העבד ל"צ להיות דלא בעינן שליחות לנתינת הכסף להרב והוא פשוט וע"כ ל"ש אשלד"ע ע"כ מהני ע"י אחרים. אבל ממתניתין דגיטין מוכח ע"כ או דלא שייך בזה אין שלד"ע. או דאין המעשה בטל מדאמר ר"מ אם רצה לחזור בשניהם יחזור מוכח דאם אינו חוזר הוי שליחות וע"כ ממילא הוצרך להביא מתני' דגיטין ע"כ מקשה בפשוט ממתני' דגיטין

עוד נ"ל לומר דמ"ד חובה הוא לעבד שיצא לחירות וודאי ס"ל לעולם בהם תעבודו רשות לפמ"ש הר"ן דטעמא דלעולם בהם תעבודו משום לא תחנם ויש לומר דהיינו דוקא למ"ד זכות הוא לעבד ושייך בי' לא תחנם משא"כ למ"ד חובה אין כאן לא תחנם כלל וע"כ יותר מסתבר לעולם בהם תעבודו רשות וע"כ כיון דמייתי הא דסובר ר"מ חובה הוא לעבד שוב ל"ש למימר משום אין שליח לדבר עבירה

שם וחכמים אומרים בכסף ע"י עצמו. עיין חדושי רשב"א שהקשה דהו"ל לאקשויי בקצרה כיון דשטר מהני ע"י אחרים למה יהיה בכסף דוקא ע"י עצמו. ולא הוצרך לאתויי הא דס"ל לרבנן זכות הוא לעבד. ואפשר לומר לפ"מ דאיתא בגיטין דר"מ דס"ל חוב הוא לעבד משום שפוסלו מתרומה ואסרו בשפחה וכי תימא זרק לי' גיטא שבק לי' וערק ואזל לעלמא. ולפ"ז בלא מתני' דגטין הו"מ למימר טעמי' דרבנן דס"ל מש"ה לא הוי חוב ע"י אחרים משום דאי בעי זרק לי' גיטא ולא סבירא לי' דא"כ שבק וערק ואזל לעלמא. ועיין חי' רשב"א בענין פסק הלכה שרוצה להוכיח ממאי דאמר שבק לי' דלרבנן יכול לזכות לו אפי' עומד וצווח דאל"כ אף במזכה לו ע"י אחר יכול לומר שאינו רוצה וא"כ מאי השיב ר"מ לחכמים אי בעי שבק לי' הא אף ע"י אחר יכול לבטל הגט עיי"ש והוא בעצמו כתב בזה לולי דמסתפינא הייתי אומר כן. אבל דעת הפוסקים אינו כן וע"כ הדיחו הנ"ל אי בעי שבק לי' אינו פשוט כ"כ וע"כ הו"מ למימר טעמא דרבנן מש"ה מהני שטר ע"י אחרים דלא הוי חוב משום דאי בעי זרק לי' גיטא. משא"כ בכסף יש לומר שפיר דהוי חוב וזה אינו בידו לעשות דאחר אינו רשאי לחוב לו ובלא כסף י"ל דאינו רוצה לשחררו ול"ש לומר א"ב זרק לי' גיטא ע"כ הוי חוב מש"ה בכסף ע"י עצמו. ע"כ הוצרך הגמרא לאתויי הא דרבנן ס"ל זכות הוא לעבד ועי"ש בתוספות ד"ה השבתנו משמע דלרבנן הוי בפשיטות זכות משום דאית להו אומר לעבד עשה עמי ואיני זנך וכן מה שמתירו בבת חורין ול"צ לטעמא דא"ב זרק לי' גיטא וע"כ הקשה הגמ' שפיר למה לא מהני כסף ע"י אחרים:

עוד יש לדקדק למה הוצרך לסיים ותנן זכין לאדם שלא בפניו הא זה מוכח ממתני' דגיטין דלרבנן תן כזכי בעבד מש"ה אינו יכול לחזור ומוכח דזכין שלא בפניו. ולפ"ד הרשב"א הנ"ל דס"ל מה שיכול לעשות לו בע"כ אפילו עומד וצוח מהני היכא דהוי זכות ולפ"ז לא מקשי ממה דמהני שטר ע"י אחרים דיש לומר הואיל ויכול לשחררו ע"כ בנתינת גט לידו מש"ה יכול לזכות ע"י אחרים. משא"כ כסף דאין בידו לעשות בע"כ מש"ה א"י לזכות לו ע"י אחר ע"כ הוצרך לאתויי הא דתנן זכין לאדם שלא בפניו ודוק:

תוכן העניינים

חמדת שלמה על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה