חמדת שלמה על קידושין· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף כב:
בגמרא אמר שמואל עבד כנעני נקנה במשיכה. ולכאורה קשה למאן דאמר דמשיכה אף במטלטלין ל"ה קנין דאורייתא מהיכא תיתא יהיה ע"כ נקנה במשיכה ועיין בפ"י. ולפום רהיטא נ"ל דהיינו טעמא דמסברא קנין משיכה הוא מעולה וכמו דאשכחן במתנה היכא דליכא זוזי דמהני משיכה לכ"ע וכמ"ש התוספות בע"ז והא דלא מהני במכר ע"כ היינו טעמא דלא סמכא דעתי' דלוקח אולי לא יתן לו מעותיו [וחליפין שייך. לומר בההוא הנאה] וכיון דאשכחן דקרקע נקנה בשטר וחזקה ולא חששה התורה ללא סמכא דעתי' ועבדים הוקשו לקרקעות דוק מינה דגם בעבד לא חיישינן ללא סמכא דעתי' וממילא משיכה קונה:
שם גמרא ר' יהודא הנדאי גר שאין לו יורשים הוי וכו' ואמטינא לגו ביתאי, צ"ע לפמ"ש הפוסקים
דאכילת פירות לא הוי קנין וע"כ בעי בעבד שיעשה שימוש בגופי' כגון הרחיצה או הוליך כליו אחריו לבית המרחץ שהוא מעשה עבדות. ולפ"ז איני מבין מאי מהני הא דקאמר אמטינהו לגו ביתאי דזה לא הוי מעשה עבדות מה שהוליך המנעל לביתו של מר זוטרא דודאי לא מת הגר בשעת חליצת המנעל דלענין מה הי' אומר ואמטינהו לגו ביתאי כיון דלא נ"מ מידי בזה רק בחליצת המנעל, והי' אפשר לדחוק ולומר דהולכת המנעל לביתו הוא ג"כ מעשה עבדות, אך יותר קשה לדעת הכ"מ שכתב לדעת הרמב"ם דאף דאכילת פירות מהני ואפ"ה גבי עבד בעי שיוליך כליו אחריו לב"ה, ואסברה הכ"מ דאף דאכילת פירות מהני היינו טעמא כיון שאכל פירות השדה ניכר לכל שהשדה הוא שלו ע"כ הוי חזקה, אבל בעבד שעושה לו כסות מנא ידעינן שהכסות הוא שלו אבל בהולכת כליו לב"ה ניכר לכל במאי שהוליך אחרי רבו כדרך עבד שמוליך כלים של רבו אחריו לב"ה, ולפ"ז ודאי קשה מאי מהני הולכת המנעל לביתו של מר זוטרא, דודאי דוחק לומר שהיה מר זוטרא הולך לביתו עם העבד בלא מנעל או שהלביש לו מנעל אחר דזה אינו במשמע, וצ"ע: