אור ברסלב

חמדת שלמה על קידושין· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף כ:

דף יט.

בעי מיניה ר"ה ב"ח מרב ששת ע"ע הנמכר לנכרי נגאל לחצאין או אינו נגאל לחצאין אמר ליה אינו נגאל לחצאין וכו' אמר אביי את"ל נגאל לחצאין יש בו להקל ולהחמיר ופסק הר"מ כאת"ל דאביי דנגאל לחצאין ותמה הכ"מ והלח"מ כיון דר"ש פשיט להדיא דאינו נגאל לחצאין למה הניח פשיטותיה דרב ששת, ועיין לח"מ שהאריך וכתב דצ"ל שהי' גירסא אחרת להר"מ ז"ל. ולענ"ד נראה די"ל בדרך הפשוט, עיין תוס' ד"ה משום דא"ל ע"ע הנמכר לנכרי יוכיח ועיי"ש במהרש"א שכתב ליישב תמיהת המהר"י ב"ן לב על תוס' במ"ש דאיכא למילף ק"ו מוכר שדה אחוזה ממקדיש דנגאל לחצאין. והקשה המהר"י ב"ן לב הא איכא למימר ע"ע הנמכר לנכרי יוכיח וכתב המהרש"א לתרץ דהא דאמר ר"ש ונגאל כולו ולא חציו לא מיתורא דקרא קדרש רק ממשמעותיה אבל אי אית לן ק"ו דנגאל לחצאין אין ראייה לבטל הק"ו וע"כ לפי הו"א זו אי לא כתב כדי גאולתו והו"א דשדה אחוזה ובתי החצרים נגאלים לחצאין. גם ע"ע היה נגאל לחצאין מק"ו דמקדיש אבל עכשיו דכתיב כדי גאולתו ליכא למילף ע"ע מק"ו דמצינן למימר בתי החצרים יוכיח עי"ש. ולכאורה יש להקשות ע"ד דעדיין קשה נילף ק"ו ע"ע ממקדיש וא"ל בתי החצרים יוכיח דהא אנן קיי"ל כר' יהושע לקמן דאמר וגאל ממכר אחיו רשות ובע"ע הוא חוב כדאמר לקמן לקובעו חובה אפילו אליבא דר"י אתי וכמ"ש רש"י כדי שלא יטמע בין הנכרים א"כ אין לומר יוכיח מבתי החצרים די"ל מה להנך שהן רשות משא"כ בע"ע שהוא חובה. אמנם על רב ששת ל"ק דהא רב ששת פשיט לקמן דבתי ע"ח נגאלים לחצאין משום הואיל והורע כוחו שא"י ביובל יפה כוחו שיגאל לחצאין כדאמר לקמן ממדרשו של ר"ש. ולכאורה צריך להבין למה לא פשיט בע"ע הנמכר לנכרי ג"כ ממדרשו של ר"ש. וצ"ל דבע"ע הי' אפשר לומר משום שלא יטמע בין הנכרים ע"כ יפה כוחו בכל דבר ע"כ קאמר משום ונגאל כולו ולא חציו עכ"פ זה ל"ק נילף קל וחומר ממקדיש דק"ו וודאי ליתא דהא לר' שמעון אדרבא הסברא נותנת להיפוך הואיל ויפה כוחו לענין יובל הורע כוחו לענין גאולת חצאין משא"כ לדידן דקיי"ל כרבנן דבתי ע"ח אינו נגאל לחצאין ומוכח דהסברא הוא להיפוך דהיכא דיפה כוחו לענין אחד ראוי להיות יפה כוחו לגמרי שפיר מצינן למילף ק"ו ע"ע הנמכר לנכרי ממקדיש. אך הא קשי' מדתי' רבינא משום דאיכא למימר ע"ע הנמכר לנכרי יוכיח דאינו נגאל וזה משני אליבא דרבנן דר"ש א"כ מוכח דאף לרבנן דר"ש ע"ע הנמכר לנכרי אינו נגאל לחצאין והדרי הקושי' לדוכתי'. והכ"מ והלח"מ לא העירו כלל מהא דרבינא ועיין בפני יהושע שהקשה עליהם על שלא הקשו יותר מהא דרבינא, ולכאורה אפ"ל לפמ"ש דקשה טובא למה הוצרך למילף משדה אחוזה וע"ז איכא פירכא שאינו נגאל מיד הו"ל למילף מבתי החצרים שנגאלים מיד ויוצאים ביובל כמו דאיתא להדיא במשנה סוף ערכין ואפ"ה אינן נגאלים לחצאין כמ"ש התוספות להדי' להכריח כן וכן הקשה המהרש"א. וע"כ ליישב זה צ"ל דרצה לילף שדה אחוזה דמקדיש דהוי דומה לשדה אחוזה דמוכר וע"כ היה תחלת הילפותא משדה אחוזה. אך על רבינא קשה למה הוצרך לומר ע"ע הנמכר לנכרי יוכיח למה לא אמר בתי החצרים יוכיח. ואפ"ל דבשביל זה גרס הר"מ באמת כן בתי החצרים יוכיח. אמנם אפ"ל דרבינא ס"ל כיון דע"כ צריכין לבא לילפותא דבתי החצרים הו"ל לברייתא ללמוד תיכף מבתי החצרים חדא מחדא דבשלמא מע"ע י"ל דל"מ למילף חדא מחדא דמצינן למימר בע"ע ה"ט כדר"י בר' חנינא כמה קשה אבקו של שביעית כדאיתא לעיל אבל מבתי החצרים הוי מצי למילף וכיון דסוף דינא ע"כ מבתי החצרים הוי לי' תיכף למילף מבתי החצרים ע"כ ס"ל לרבינא דברייתא ע"כ כר"א דס"ל וגאל ממכר אחיו חובה. וע"כ תו לא מצי למילף ע"ע בק"ו ממקדיש דמצינן למימר בתי חצרים יוכיח אבל לדידן דקיי"ל כר' יהושע דוגאל ממכר אחיו רשות ובע"ע הוי חובה וחזינן דהתורה חששה טובא על פדיונו שלא יטמע בין הנכרים שפיר מצינן למילף דנגאל לחצאין מק"ו דמקדיש:

ובזה היה אפ"ל מה שפסק ר"ש כר"ש דאמר מקום שיפה כוחו הורע כוחו ודלא כרבנן עיין בפ"י ולפמ"ש אפ"ל דס"ל ג"כ כתי' דרבינא דצ"ל לרבנן ע"ע הנמכר לנכרי יוכיח וע"כ דרבנן דברייתא היינו ר"א דס"ל וגאל ממכר אחיו חוב ודלא כר"י כמ"ש לעיל דלר"י איכא למילף ק"ו וליכא למימר בתי חצרים יוכיח דמה להנך שכן רשות וכיון דאתי' כיחידאי כר"א דשמותי הוא ע"כ יכול לפסוק כר"ש החולק עליו ולדידי' ליכא ק"ו בע"ע דמשום דיפה כוחו אדרבא הורע כוחו אבל סתם גמרא דמייתא אח"כ תני חדא נגאל לחצאין ותני חדא אינו נגאל לחצאין ל"ק הא רבנן הא ר"ש משמע דמוקי ברייתא דאינו נגאל כרבנן דהוי רבים נגד ר"ש ע"כ פסקינן דאינו נגאל לחצאין. ויש קצת ראיי' לזה ממאי דבעי לקמן ר"ה בר חננא מר"ש בתי ע"ח נגאל לקרובים או אין נגאל דגאולתו לחצאין כתיב לקרובים לא כתיב ופשיט לי' מבכל תתנו האי לקובעו חובה אליבא דר"א. וקשה לר"י נילף מבכל תתנו, ולפמ"ש י"ל דר"ש פירש דהאבעיי' קאי לרבנן דר' שמעון ואיהו מוקי רבנן דר' שמעון כר"א ודוק היטב. הנראה לפום רהיטא כתבתי. וצ"ע עוד לעת הפנאי:

תוכן העניינים

חמדת שלמה על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה