חמדת שלמה על קידושין· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף י:
תוס' ד"ה זו שביאתה, וא"ת נימא דיו אסוף דינא. ולכאורה נ"ל די"ל היכא אמרינן דיו, היכא דאליבא דאמת לא הוי המלמד כמו הלמד, כמו בעיקר מלתא דדיו דנ"ל מאביה ירק בפניה ק"ו לשכינה וכו' אלא דיו, התם כיון דאליבא דאמת באביה לא תכלם רק ז' ימים מש"ה לא מצינן ליתן חומרא יותר בהלמד, אבל היכא דאחר דנילף יהיה החומרא גם בהמלמד דהא ודאי לאחר דנילף ק"ו דכספה מאכילה בתרומה, א"כ ה"ה היכא דקדשה בביאה ודאי דאוכלת ג"כ, וכמו דאמר לקמן רבינא, ועיין בפנ"י שכתב דמכח ק"ו יליף רבינא, וצ"ל כיון דמוכח דארוסה אוכלת מה לי אם קדשה בכסף או בביאה, [ותו דאתקשו הוויות להדדי], וע"כ י"ל דלא שייך דיו. דהא הא מלתא דדיו ודאי לא הוי מצד הסברא הכי. דהא מצד הסברא הוי ק"ו משפחה לאשה. רק גזה"כ דנימא דיו, ע"כ י"ל דבכעין זה ל"א דיו, ובס' זו מיושב ג"כ קושי' תוס' (ד"ה ע"ב) ד"ה חופה עיי"ש. ולפי תי' זה יש להוכיח דסוגיית הגמרא אזלא הכא דלא כרב הונא דסובר חופה קונה. לא מבעיא לשיטת מהרש"א בתוס' הנ"ל לעיל דסובר דלר"ה חופה גומר, והכא קאמר דוקא ביאה שאחר חופה, אך דזה י"ל דל"ד ביאה שאחר חופה רק דיליף מביאה שאחר כסף. רק כיון דהמקשן קאמר האי לישנא קאמר ר"נ ג"כ הכי. ומהמקשן אין ראיה כ"כ אם סובר דלא כר"ה. אך לפי הנ"ל יש ראיה לשיטת הרי"ף דסובר דהעראה לאחר כסף גומר. אבל לקנות צריך גמר ביאה דוקא וכשיטת הר"נ לעיל בתוס' ד"ה כל הבועל, דלפ"ז הדרא קושי' התוס' הנ"ל לדוכתיה דכיון דמאי דמאכיל לאחר הקנין היינו העראה. וע"ז שפיר י"ל דיו כמו דהעראה א"מ רק ע"י חופה ה"נ כסף. וא"ל כנ"ל דלאחר דנילף הק"ו א"כ גם העראה יהיה מאכיל, הא ליתא דהא העראה אינו קונה לשיטת הרי"ף, ואין לומר דעבדינן הק"ו מסוף ביאה. ול"ש לומר העראה תוכיח דמה להעראה שאינו קונה וכמ"ש התוס' לעיל ד"ה ומה בתי' השני. דזה דוחק לכאורה דכיון דבאמת אכלה תיכף משעת העראה ועל העראה שייך דיו. א"ו דהסוגייא כאן אזלא דלא כר"ה וא"כ אף ביאה ע"י חופה הוי דוקא גמר ביאה, דהעראה לחוד לא קניא אף לאחר החופה. כיון דחופה אינו קונה רק דהחופה עושה פעולה דהביאה אח"כ תהיה נשואין עושה וכמ"ש בשם הרמב"ן עיין בפ"י ובמשנה למלך. ולר"ה צריך לדחוק באמת כתי' התוס' דהני תנאי סברי כר"ט דל"א דיו היכא דמיפרך ק"ו. אבל מסוגיית הגמרא דהכא דהקשו בפשוט ובן בג בג ולא משני דס"ל דלא כר"ט וכן הקשה הפ"י עיי"ש. ע"כ מוכח דסוברים דלא כרב הונא. והקשו שפיר דלא שייך דיו כנ"ל. ודוק: