חמדת שלמה על קידושין· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף י.
אבעיא להו תחלת ביאה קונה וכו' עיין תוס'. ותי' ר"ת דה"ק תחלת העראה קונה. וקשה ע"ד ר"ת מהכ"ת ס"ד דקונה בתחלת העראה כיון דלענין ביאת איסור לא נסתפק ליה אי הוי ביאה תחלת העראה, ותו מה"ת תהיה בעולה בתחלת העראה כיון דלא נקרא ביאה, אח"כ ראיתי במשנה למלך שהקשה כן. ולי הי' נראה דסברת ר"ת הוא כך, דודאי כ"ז שלא גמר העראה לא מקרי ביאה, אבל לאחר שגמר העראה י"ל דמקרי ביאה למפרע מתחלת הכנסת העטרה. ודוגמא לס' זו בחולין (פ' המקשה) יש לידה לאברים היינו לאחר שיצאו רוב אברים מקרי לידה למפרע משעת יציאת אבר ראשון]. ובזה מיושבים הקושי' הנ"ל, דודאי לענין איסורי ביאה ליכא לחייב אותו עד שגמר, דקודם הגמר ל"מ ביאה, ואם פירש קודם שגמר ההעראה אין כאן ביאה כלל, אבל לאחר שגמר ההעראה י"ל שפיר דמקרי ביאה מתחלה. וע"כ לענין כה"ג הוי בעולה למפרע בתחלת העראה, וע"כ אין לספק רק אם נימא כיון שגמר אח"כ ההעראה אגלאי מלתא למפרע דהוי ביאה מתחלת העראה, ואם פשטה ידה וקבלה קדושין א"מ לשני, ומותר כה"ג לקדש בביאה דל"ה בעולה, כיון דמתקדשת בתחלת הביאה. או דילמא כיון דלא מוכחא מלתא דהוי ביאה עד שנגמר ההעראה ע"כ גם הקדושין לא נגמרים רק לאחר שאגלאי מלתא דהוי ביאה. דהיינו בגמר העראה. אף דמקרי ביאה למפרע. מ"מ הקנין לא נעשה רק אחר שנתברר הביאה, וע"כ אם פשטה ידה מקודשת לשני, וכה"ג אסור לקדש בביאה, דנהי דהקנין מהקדושין לא נגמר רק אחר שנתברר הביאה, מ"מ מקרי בעולה למפרע לענין כה"ג, כן נלפענ"ד ודוק:
עיין במל"מ פלפול הראשונים על אבעיא זו דנ"מ לכה"ג, תיפוק ליה דאסור לכונסה כיון דבשעת נשואין הוי בעולה. כן הקשה התוס' ביבמות והראשונים כאן. ופי' דהנ"מ אזלא אי אמרינן ביאה נשואין עושה. וקשה לי לפ"ז למה לא קאמר הגמ' בבעיא השניה נ"מ לכה"ג כמו באבעיא ראשונה, לפ"מ שהסכימו הפוסקים דהיכא דפי' שרוצה לקנות בהעראה ודאי קונה בהעראה, ויכול כה"ג לקדש בהעראה, אבל אי אמרינן אירוסין עושה א"י לקדש כקושי' הראשונים הנ"ל, ולפענ"ד יש מקום ליישב קושי' הנ"ל, דהא צריך להבין אפי' אי העראה קונה האיך יכול לקדש בביאה. כיון דאין הקנין נגמר רק עד לאחר העראה ואז כבר היא בעולה, וע"כ צ"ל כיון דנעשה בעולה עם הקנין ושניהם באים כאחד לית לן בה, דלא הקפידה התורה רק אם היתה בעולה קודם הקנין, אבל עכ"פ אין הקנין חל רק כשנעשית בעולה ולא נשתנה גופה לאחר הקנין כלל. ול"ד לקדשה כשהיתה נערה ונעשה בוגרת לאחר הקדושין. דשם הי' השתנות בין הקנין להכניסה, אבל כאן לא היה שום השתנות בין הקנין להכניסה ושפיר י"ל דמותר לכונסה אף אי אירוסין עושה:
עיין בלח"מ שהקשה על הה"מ שכ' לשיטתו אם פירש שדעתו לקנות בהעראה קונה, ולפ"ז לא צריך לבא לתי' הרי"ף על ההו"א דיבמות דמיירי בביאה שאחר קדושין, ואפ"ה כתב האי דינא דבביאה שאחר הקדושין קונה בהעראה. וכתב לתרץ דלא משום קושית הרי"ף כתב הר"מ כך, רק דהי' קשה לו קושית התוס' למה לי קרא שנקנית בביאה, הא מוכח מדקאמר הגמ' אשה לבעלה בהעראה ע"כ תי' כתי' הרי"ף עי"ש. ולא הבנתי לפ"ז מנ"ל דאשה מתקדשת בהעראה אף אם פירש שדעתו לקנות בהעראה, כיון דהאי קרא דיליף הגמרא מניה דאשה נקנית בהעראה בע"כ מיירי אחר קדושין, דמש"ה מהני בסתם אף שלא פירש שדעתו לקנות בהעראה כדמוכח מהר"מ, וכ"ה בש"ע ועיין ב"ש, וא"כ מנ"ל דבקדושין מהני אפי' פירש שדעתו לקנות בהעראה, ועיין מהרי"ט לפ"מ שפי' הוא יש ליישב לשיטת הר"מ לפום רהיטא עיי"ש, אבל על הלח"מ קשה וצ"ע: