אור ברסלב

חמדת שלמה על קידושין· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף ו:

דף ו.

בהנאת מחילת מלוה מקודשת ה"ד כגון דארווח לה זימנא, עיין רש"י ותוס' שהקשו למה ל"ה רבית מעלי' הואיל והוא מקדשה בההוא הנאה שמרויח לה הזמן הוי כאלו נתנה לו פרוטה ממש והוי רבית גמור. ועיין חי' רשב"א וריטב"א שכתבו דקדושי אשה ל"ה הנאה ממש, וכ"כ הפ"י ע"ש. ונ"ל להטעים דבריהם דנ"ל להוכיח פשוט דהא דאשה מתקדשת בפרוטה אע"ג דמצד הנותן ל"ה פרוטה אפ"ה מקודשת. מהא דאמר הילך מנה ואתקדש לך דמקודשת באדם חשוב בההוא הנאה דמקבל מינה. והנה מצד הס' נראה הא דבאדם חשוב שאינו רגיל לקבל מתנות וכמ"ש רש"י שם מקרי קבלה אצלה בההוא הנאה דמקבל מינה, מ"מ הוא אינו נותן, דנהי שאינו רגיל לקבל מתנות מ"מ אינו מוכרח שיהיה רוצה להפסיד משלו כדי שלא לקבל ואפ"ה מקודשת. והיינו הואיל דמטיא לה הנאה מני', ומכש"כ למ"ש הר"מ בתן מנה לפלוני ואתקדש אני לו שצריך שיאמר התקדשי לי בהנאת קבלת מתנה שקבלתי ברצונך. ועיין לקמן מ"ש בזה דטעם הר"מ דהנאה צריך להיות דוקא מכח המקדש. וע"כ צריכה להתקדש בהנאת קבלת המתנה, ושם לא מיירי באדם חשוב ואפ"ה מקודשת אע"ג שאין חסר כלום, ועיין במל"מ (פ"ה מה' אישות) מ"ש בזה בשם תשובת מהרדב"ז שהוכיח כן מדברי תוס' לקמן דף ז' ע"ב בתר נותן הוא לאו דוקא כיון דל"ה רק שליח, ועיין מ"ש בזה לקמן. ולפום רהיטא נראה הראיי' שכ' מוכרחת. ולפ"ז י"ל בארווח לה זימנא אין הדבר ידוע שהרחבת הזמן שוה לו פרוטה, כלומר שהיה נותן פרוטה שתתן לו המעות מיד שיוכל להיות שאינו שוה לו פרוטה ואפ"ה היא מקודשת הואיל ולדידה שו"פ והגיעה לה הנאה ע"י מקודשת. גם אינו ברור שאלו היה מוכרח ליתן לה פרוטה שהיה מקדשה בכסף, והא דקדשה בהנאת הרחבת הזמן הואיל ולדידיה אינו שוה כסף. וע"כ ל"ה רק הערמת רבית:

וע"פ ס' זו יש מקום מוצא לס' רש"י שהביא המל"מ (פ"ה מה' אשות הלכה א') במכרן וקידש בדמיהן דוקא קדושי אשה, וכ' דהיינו לענין דיעבד. וה"ט דקדושי אשה ל"ה הנאה הניכרת עי"ש. ולפי הס' הנ"ל דאפילו רבית ל"ה ע"כ לחלק דל"ה הנאה גמורה מצדו וכמ"ש. ועיי"ש במל"מ (סוף הלכה א') שהביא אח"כ בשם תשובת הרדב"ז בקידש באיסורי הנאה דרבנן והיא חולה. אפ"ה א"מ הואיל והוא לא נתן לה, וכ' שתשובה זו סותר לתשובה ראשונה שהביא בשם הרדב"ז דבתר דידה אזלינן. ולענ"ד נראה לפמ"ש התוס' בפ"ב במקדש בחלקו אי הוי ממון גבוה א"מ דכיון דאינו שלו כלל לא בא לה הנאה ממנו. ולפ"ז י"ל באיסורי הנאה דרבנן ג"כ דלאו ברשותיה קיימי ולא בא ההנאה מממון שלו, משא"כ בדין הראשון שכ' הרדב"ז דעכ"פ הוי מחמת ממון שלו ע"כ שפיר מקודשת. ובחליפי איסורי הנאה שכ' רש"י דמקודשת אע"ג דלמקדש אסור בהנאה, מ"מ נראה כיון דל"ה רק משום קנס, והיכא דמת נראה דמותר לבנו דלדידי' קנסו לברי' לא קנסו, ואין האיסור מצד עצמות הדבר, ע"כ ל"ש לומר דל"ה ברשותו, כן נ"ל נכון בעזה"י:

תוס' ד"ה לא החזירו, עיין ב"ש (סי' כ"ט ס"א) מ"ש בשם הב"ח דאיירי בכפל התנאי והשיג עליו מדברי התוספות הללו, וכתב דאין לומר דלא כתבו כן רק באתרוג כיון דהוא צריך ג"כ להאתרוג הא ליתא דהא מוכח לשיטתם דכל הסוגיי' מיירי דלא כפל התנאי אפי' בקדושין ואפ"ה התנאי קיים עיי"ש, וצל"ע טובא ע"ד הקדושים מהא דאיתא בגיטין (דף ע"ה ע"א) ה"ז גיטך והנייר שלי א"מ. ע"מ שתחזירי לי הנייר ה"ז מגורשת. מ"ש רישא ומ"ש סיפא. וקאמר הגמ' דמיירי דלא כפל התנאי מש"ה התנאי בטל. א"כ מוכח דאף בע"מ להחזיר בעי תנאי כפול. וא"י שום סברא לחלק בין התם להכא. ע"כ נלפענ"ד דיש לומר כך. דלכאורה קשה למה הקשו התוס' קושייתם על אתרוג ולא תיכף על מימרא דרבא הילך מנה וכו' בקדושין א"מ, הא בעי תנאי כפול. עכ"נ דבהו"א לק"מ דכיון דאמרינן דמתנה עמ"ל ל"ש מתנה בע"כ היינו דאין עלי' שם מתנה כלל רק דהוי כמו שאלה בעלמא לזמן ל"ש לומר התנאי בטל ומעשה קיים דאין כאן מעשה כלל והוי כמו חזרה מכל וכל, דבשלמא בכל התנאים דעלמא כגון שמתנה הא"מ ע"מ שתתן לי מאתים זוז אף אם יתקיים התנאי הוי המעשה מעשה ע"כ כיון דלא חזר מהמעשה ורצונו בקיום המעשה, ע"כ צריך לכפול התנאי, ואם לאו אין התנאי מבטל המעשה, אבל הכא בע"מ להחזיר התנאי מבטל המעשה דאם מחזירו לו אין כאן מתנה כיון דקיימינן מתנה. ע"מ להחזיר ל"ש מתנה והוי התנאי חזרה מהמעשה, ופשיטא דיכול לחזור דהא צריך להתנות התנאי בזמן שיכול עדיין לחזור תכ"ד או כ"ז שעסוקין בא"ע וכיון דמתנה ע"מ להחזיר ל"ש מתנה הוי חזרה, ובזה מיושב נמי שלא הקשו התוס' לפום הס"ד דרבא דהוי תנאי ומעשה בד"א כיון דהתנאי סותר המעשה. ול"ש תי' השני של תוס'. ולפמ"ש א"ש דא"א מתנה ע"מ להחזיר ל"ש מתנה הוי חזרה גמורה ול"ש תנאי בטל ומעשה קיים ודוק. וע"כ הקשו התוס' מאתרוג דקאמר רבא אם החזירו יצא ממילא סובר מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה, וכיון דס"ס אף לפי תנאו לא חזר מהמתנה ע"כ בעי תנאי כפול. והקשה התו' שפיר:

ועם זה מיושב הדקדוק בגמ' דמקשי מאי קסבר כו'. ולכאורה בפשיטות הוי לי' לאקשויי מ"ש קדושין ומ"ש תרומה, ולפ"ז ניחא דלכאורה הו"מ למימר דמתנה ע"מ להחזיר נהי דהוי מתנה מ"מ אין שם ממון עליו לקדש בו ולקנות בו. אבל בתרומה דלא בעי רק נתינה ואפי' פחות משו"פ מקרי נתינה ע"כ יצא שפיר. אך אם נאמר כן הדרא קושי' התוס' לדוכתי' כיון דלא חזר מהמתנה ליבעי תנאי כפול. ע"כ הכריח הגמ' ואי קסבר ל"ש מתנה דמש"ה לא בעינן תנאי כפול דהוי חזרה אפי' תרומה נמי לא. ותי' התוס' שפיר דבאתרוג ל"ב תנאי כפול. ונ"ל להסביר סברת התוס' דס' הב"ש דוחק לכאורה, דאם יש לו אתרוג אחר מאי איכא למימר. ע"כ נ"ל דהיינו טעמא דבשלמא בגט ומתנה כיון דבע"כ נחית להנתינה כיון דכוונתו לגרשה או לקדשה וזה אי אפשר בלא נתינה. וכיון דנחית לנתינה צריך תנאי כפול, אבל באתרוג כיון דעיקר כוונתו לא הוי רק שיצא חבירו מצות אתרוג ואם היה לו אתרוג בפ"ע, לא היה צריך להנתינה שלו, א"כ לא נחית להנתינה רק כדי שיצא חבירו י"ח מש"ה ל"ב תנאי כפול כיון דלדבר הזה אין הכרח להנתינה, ואין להקשות אליבא דאמת דמסיק הגמ' בכולהו קני הדרא קושי' התוס' לדוכתי' כיון דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה ליבעי תנאי כפול, די"ל כיון דמסיק הגמ' דזו המימרא ליתא וכיון דהוא מימרא אחריתא י"ל באמת דמיירי בכפלי' לתנאו וכס' הב"ח ודוק היטב בכל זה. עיין בחי' גיטין מ"ש שם בעז"ה ליישב דברי הב"ש:

תוכן העניינים

חמדת שלמה על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה