אור ברסלב

חמדת שלמה על פסחים· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף כו:

דף כב.

ת"ר תנור שהסיקוה בקליפי ערלה וכו' עי' כל הסוגי' הרי"ף והר"מ פסקו דלוחשת שרי והרא"ש כ' להחמיר בלוחשת וכן הבעה"מ השיג על הרי"ף מסוגי' דפ' כ"צ מדבעי בגרף התנור משמע דבלא גרף אסור ותמה הרמב"ן עלי', דא"כ אף עוממת נידק מהתם דאסור עי"ש, והתוס' כ' שם די"ל חום התנור גרע טפי דבא מחמת האבוקה עי"ש, וצ"ע על הבעה"מ, ונלע"ד די"ל כך דודאי עיקר חום התנור הוא ע"י תחילת ההבערה וע"י גחלים לוחשת ואח"כ כשמתחילים הגחלים להיות עוממת גורפי' אותן דשוב אין להם חום כ"כ לחמם התנור, ואדרבה יוכל להצטנן, וע"כ גורפין התנור ואופין בו, וע"כ הוכיח הבעה"מ שפיר דלוחשת אסור דאל"כ הוי התנור זוז"ג דהא החום בא ע"י השלהבת מהאבוקה וע"י הגחלים לוחשת וליכא למימר כתי' התוס' דחום התנור גרע דודאי אלו הי' בא החום מהאבוקה לבד שייך שפיר סברת התו' אבל כיון שבא ג"כ מחמת הגחלים לוחשת הוי זוז"ג, וע"כ מוכח שפיר דלוחשת אסור ולא קשה קו' הרמב"ן מגחלים עוממת, דע"ז שפיר י"ל תי' התו' ואפ"ה לא הוי זוז"ג דהגחלים עוממת אין מוסיפין חום בתנור להיות נקרא זוז"ג, חדא דמסתמא גורפי' אותן כמ"ש ואף אם מניחן אותם בתנור מ"מ התנור כבר הוחם כל צרכו באיסור מהאבוקה והגחלים לוחשת כן נ"ל נכון:

אמנם הר"ן כתב דמסוגי' דשמעתין משמע דלוחשת שרי ולא ביאר כל הצורך מהיכא משמע ועי' בפ"י, ונ"ל להוכיח מרש"י דסובר ג"כ דסוגי' דשמעתין אזלא למ"ד לוחשת שרי, דהנה רש"י כתב ולקמן מוקי לה באבוקה כנגדו, ולכאורה קשה מאי בעי רש"י בזה כיון דלקמן פליגא ואיכא למ"ד דאף לוחשת אסור וא"כ דלמא מיירי בלוחשת דהא אין דרכו של רש"י רק לפרש הסוגי' ובהדי תרגומא דסבי' ל"ל בפי' הסוגיא כיון דאף למאן דאוסר בלוחשת א"ש הסוגי', ואלו הי' רש"י ז"ל רוצה לפסוק הדין כמ"ד לוחשת שרי הוי לי' לפסוק לקמן במקום פלוגתא ע"כ נלע"ד דהוכרח לפרש כאן דהנה המהרש"א הקשה האיך ס"ד דרבי ס"ל זוז"ג מותר א"כ למה אוסר באפה בו הפת הא התנור הוי גורם דהתירא, ועי"ש מה שנדחק ודבריו תמוהים ונגד דברי כל הפוסקים דס"ל היכא דאבוקה כנגדו לא הוי זוז"ג) די"ל עיקר החום בא מן האבוקה, וכבר תמה עליו הפ"י בזה, אמנם בהא יש להסתפק למ"ד לוחשת אסור נהי דס"ל דעדיין לא כלה האיסור ולא מקרי עדיין אפר מ"מ י"ל דהוי זוז"ג והא דאוסר בלוחשת אף דזוז"ג שרי היינו בבשלה על גבי גחלים בלא תנור וכעין שכתב מהרש"א ז"ל, או דכיון דקאי על הברייתא ותנא דברייתא הא ס"ל זוז"ג אסור כיון דס"ל חדש יותץ ונ"מ לדידן בגחלים בלא תנור דנהי דבאבוקה לא הוי זה וזה גורם דיש לומר דחום האבוקה פועל כ"כ ולא צריך לחום התנור אבל בלוחשת י"ל דהוי זוז"ג, והנה הש"ך כתב בפשיטות סי' קמ"ב דלמאן דאוסר בלוחשת לא הוי זוז"ג) ולע"ד י"ל מרש"י דס' לי' דאף למאן דאוסר בלוחשת מ"מ הוי זוז"ג וע"כ הוכרח רש"י לפרש באבוקה כנגדו דאל"כ נהי דלוחשת אסור מ"מ הא הוי זוז"ג וקשי' האיך ס"ד דרבי ס"ל זוז"ג שרי א"ו דמיירי באבוקה כנגדו רק דק' מנ"ל להגמ' להקשות דלמ' התנא סובר דרבי איירי כסתמא דמלתא בלא אבוקה ומוכח דזה וזה גורם אסור וע"כ חדש יותץ א"ו מוכח דסתם גמ' ס"ל לוחשת שרי דכבר כלה האיסור והוי כמו אפר וא"כ אף אי זה וזה גורם אסור בע"כ דמיירי באבוקה כנגדו וכיון דבע"כ מיירי באבוקה כנגדו שפיר מצינן למימר דזוז"ג שרי כיון דאבוקה כנגדו לא הוי זוז"ג ואם כן אתי שפיר פסק הריף והר"מ דפסקו כסתמ' דגמ' דאתמר בדוכתי', והנה הי' אפשר לפרש כן בכוונת הר"ן מה שכ' דמסוגי' דשמעתין משמע דלוחשת שרי שגם הוא כתב לשון רש"י דמיירי באבוקה כנגדו, אמנם מלשון הר"ן פרק כ"ה שהביא לשם גם כן פלוגתא דלוחשת ע' שם משמע דס"ל למ"ד לוחשות אסור אפי' בתנור אסור דלא הוי זה וזה גורם דלענין שיאסרו הגחלים עצמן לאפות ולבשל בהם פשיטא דאסור בע"ג דאפי' אפרן אסור, ודבריו שם צריך עיון לפי מה דמשמע מדבריו דיש שבח עצים בפת משום הכי גרע מזוז"ג א"כ מה חילוק יש בין לוחשות לעוממות כיון דהגחלים גופי' אסורים, ומש"ה כ' באמת הש"ך סי' קמ"ב דאף עוממות אסור וצ"ע, ולפי הפי' הנ"ל ברש"י דהסוגי' קאי למאן דאמר לוחשות שרי י"ל מאי דקשי' ברש"י שפי' בישלה ע"ג גחלים מותר וכ"ש גרף התנור וקשה טוב' דהא גרף גרע טפי דהא בפ' כ"צ אבעי' להו גרף מאי ופי' התוס' שם דאף דע"ג גחלים מותר מ"מ יש לומר דגרף גרע טפי דהחום הוא מחמת השלהבת ואם כן למה כתב רש"י כש"כ גרף, ולפמ"ש אתי שפיר דהא דאבעי' להו התם היינו אי לוחשות אסור ולא הוי חום התנור זה וזה גורם דהחום בא מכח השלהבת והגחלים לוחשות דתרווייהו אסורים אבל לפום סוגי' דידן דלוחשת שרי שפיר הוי גרף כש"כ דלא מבעיא לפי מה דפשוט התם להתירא דלא הוי ממש כלל ודאי דשרי ואף לפום האבעי' דהתם לפי מה דקיימינן השתא דלוחשת שרי הוי זוז ג ושרי בגרף ודוק:

והנה עוד נראה לי להוכיח לשיטת רש"י והר"ן דהסוגי' אולי למ"ד לוחשת הוי זה וזה גורם ושרי דרש"י כ' לקמן ד"ה יוליך אלמ' דמודה ר"א בין אחדש יותץ בין אישן יוצן בין אאיסור פת אלמ' כיון דקתני חדש יותץ א"ל זוז"ג אסור כו' ע"ש וק' טובא מה בעי רש"י בזה דמודה ר"א באיסור פת ולא פי' בפשיטות דמודה ר"א בחדש יותץ מוכח דסביר' לי' זה וזה גורם אסור ולמה לי' לרש"י כל האריכות וי"ל כך דהרא"ש הביא בשם רש"י דס' לי' דהולכת הנאה לים המלח מהני אף בלא תערובת להוליך דמי עצים לים המלח וכן הוא דעת הר"ן ולפ"ז קשה לפמ"ש התוס' לעיל דאף דזוז"ג אסור לכתחילה אפי' הכי משום הפסד התנור חשוב דיעבד, ולפ"ז ק' מאי ראי' מייתי דר"א ס"ל זוז"ג אסור דלמא משום הכי לר"א יותץ כ"כ דאינו מוליך הנאה לים המלח דלדידי' הוי לכתחילה כיון דיכול לתקן ע"י הולכת הנאה לים המלח בשלמא לשיטת הרמב"ם דס"ל דצריך להוליך כל דמי הפת לים המלח שפיר הוי דיעבד דיפסיד כל דמי התנור אבל לשיטת רש"י ק' דהא כתבו התוס' לעיל היכא דאינו מפסיד רק דמי האיסור חשוב לכתחי' וע"כ אסור התנור לר"א כיון דיש תיקון בהולכת דמי עצים לים המלח ע"כ חשוב לכתחילה וע"כ הוכרח רש"י לפרש דההוכחה דמשמע דס"ל דהפת אסור דזה הוי דיעבד דנהי דר"א מתיר ע"י הולכת הנאה לים המלח מ"מ אי ס' לי' זוז"ג מותר אין צריך להוליך כלל לים המלח דכבר נעשה זוז"ג דבשלמ' לענין לאפות בתנור חדש ולעשות זוז"ג דהוי לכתחילה רק משום הפסד התנור שרינן שפיר יש לומר דלא שרינן לכתחילה כיון דיש תיקון ע"י הולכת הנאה לים המלח אבל הפת שכבר נעשה ע"י זוז"ג שרי למאן דאמר זוז"ג מותר א"ו דר"א ס"ל זוז"ג אסור, ואף דסיים רש"י כיון דקתני חדש יותץ אית לי' זה וזה גורם אסור היינו לבתר דאשכחן דס"ל הפת אסורה אמרינן ג"כ הא דחדש יותץ לאו מטעם דאית לי' תקנה בהולכת הנאה לים המלח עכ"פ עלה בידינו דהוכרח רש"י להוכיח מאיסור הפת, ולפי זה י"ל דלוחשת הוי זוז"ג דאל"כ עדיין ק' מנ"ל להגמ' להוכיח דר"א ס"ל זוז"ג אסור כיון דמתנור לא מוכח דיש לומר כיון דיש לו תקנה ע"י הולכת הנאה לים המלח הוי לכתחי', ומאי' הפת גם כן לא מוכח דלמא מיירי בגחלים לוחשות דלא הוי זה וזה גורם, דבשלמ' הא לא ק' דלמ' מיירי באבוקה כנגדו די"ל סתמ' דמלתא ל"ה אבוקה כנגדו כמו שהקשה הגמר' בפשיטות לקמן למאן דאמר לוחשת שרי פת דאסור לרבי המ"ל עד דחדית ר"פ באבוקה כנגדו, ונהי דמפרשינן לרבי דמיירי באבוקה כנגדו היינו כיון דקתני בבריית' להדי' בישלה ע"ג גחלים ד"ה הפת מותרת וכיון דלא שני לן בין לוחשות לעוממות מוכח דריש' מיירי באבוקה אבל במתני' כיון דבאמת אף אפרן אסור מה"ת לאוקמי דוקא באבוקה וע"כ מוכח שפיר דר"א סביר' לי' זוז"ג אסור אבל אי הו"א דאף בלוחשות לא הוי זוז"ג ק' דלמא מיירי בלוחשות אלא ודאי מוכח דאף לוחשות הוי זוז"ג:

ובד"א קצת יש לפרש דברי רש"י כמין חומר מה דהתחיל באיסר פת וסיים דמוכח מדקתני חדש יותץ דיש לומר דהי' קשה לרש"י הקושי' הנ"ל דלמא מיירי באבוקה כנגדו דל"ה זוז"ג ומחדש יותץ אין ראי' דלר"א הוי לכתחי' כיון דיש תקנה בהולכת הנאה לים המלח וע"כ סיים רש"י מדקתני חדש יותץ לרבנן דלדידהו אין תקנה בהולכת הנאה ואפ"ה יותץ א"כ מוכח עכ"פ דרבנן ס"ל זוז"ג אסור וממילא הא דקתני אפה בו את הפת היינו אף בלא אבוקה ואפ"ה מודה ר"א א"כ מוכח שפיר דר"א ס"ל זוז"ג אסור והוא לע"ד כפתור ופרח בהבנת דברי רש"י כראי מוצקים שבעתי' מזוקקים, ובזה מדוקדק ג"כ הא דהוצרך הגמ' להביא סיומא דמתני' אמרו לו כו' דלולי זאת הו"א דר"א אתי לפרושי דברי חכמים ולא הי' מוכח כלל דזה וזה גורם אסור ולפי זה נסתר ההוכחה הנ"ל שכתבתי דלוחשות הוי זוז"ג דליכא לאקשוי' דלמא בלוחשת כיון דלרבנן אף עוממות אסור ממילא מוכח דאף לר"א אסור, אך ההוכחה הראשונה מרש"י בתחלת הסוגיא היא נכונה היוצא לנו מזה דרש"י הוכרח לומר דההוכחה היא מאיסור הפת:

ולפ"ז יש לומר הוכחה לשיטת הרמב"ם דס"ל דצריך להוליך כל דמי הפת לים המלח דלפי מה שהעלו האחרונים הש"ך והט"ז בסי' קמ"ב בדעת הר"מ דסבירא לי' לאסור אף בעוממות וכתב הש"ך הטעם דס"ל כיון דיש שבח עצים בפת לא הוי זה וזה גורם כלל אפי' בחומו של תנור וזה נוטה לס' הר"ן אך הר"ן גופי' פ' כ"ה לא ס"ל הכי ולי הי' נראה דל"ש לומר דהתנור יהי' מקרי גורם לבטל הגורם של האש דהתנור אינו גורם רק שלא יתפזר החום אבל עיקר החמימות הוא מהאש וכמ"ש התו' בשם הירושלמי פ' כיצד צולין לענין צליית הפסח בתנור דלא הוי צלי מחמת ד"א, רק בתנור של איסר דמ"מ נהנה מהתנור לזה שייך לומר בעצים דהתירא דהוי זוז"ג) אח"כ מצאתי ת"ל שכוונתי לדעת הפ"י בס' זו, העולה מזה דלדעת הר"מ פת שנאפה בעצי איסר לא הוי זוז"ג וא"כ ע"כ הא דמוכח הגמ' דר"א ס"ל זוז"ג אסור היינו מדקתני חדש יותץ דמאיסר הפת אין ראי', וא"כ הדרא קו' לדוכתי' דלמא משום הכי יותץ דהוי לכתחלה כיון דיש תקנה בהולכת הנאה ליה"מ אלא ודאי מוכח לשיטת הר"מ דאין תקנתו של ר"א משמשת רק בהולכת כל הפת וא"כ אם נימא הכא יוליך הנאה ליה"מ הי' צריך להוליך כ"ד התנור והוי שפיר דיעבד משום הפסד התנור א"ו מוכח דר"א ס"ל זוז"ג אסור:

והנה הרא"ש ס"ל בחדא כרש"י ובחדא כהר"מ דהיינו היכא דהפת בעין לא מהני הולכת הנאה ליה"מ ובנתערב אין צריך להוליך כל דמי הפת רק דמי עצים לחוד מהני וכ"כ הטור, ולפ"ד נ"ל דאין להוכיח דר"א ס"ל זוז"ג אסור מדלא פליג על חדש יותץ די"ל כיון דמ"מ יש תיקן ע"י הולכת דמי עצים ע"י תערובות והיינו טעמא כיון דאין האי' בעין מהני הולכת הנאה א"כ דלמא ס"ל זוז"ג מותר והוי ג"כ אין האי' בעין ועדיף מיני' דבדיעבד שרי לגמרי, וע"כ לכתחלה עכ"פ בעי הולכת הנאה ליה"מ ואסור לעשות זוז"ג כיון דיש תיקון בהולכת הנאה לי ה"מ, וא"כ מנ"ל דר"א ס"ל זוז"ג אסור, וע"כ צ"ל דמאי' הפת מייתי לה כמ"ש רש"י וא"כ מוכח דאף היכא דאפרן אסור אפ"ה הוי זוז"ג ודלא כמו שכ' הש"ך בשיטת הטור דס"ל דלא הוי זוז"ג, וצ"ע על הש"ך כי לענ"ד הס' הנ"ל נכונה דאף לשיטת הרא"ש והטור הוי כאן לכתחלה, ואפשר ליישב דברי הש"ך דכיון דלרבנן הא דחדש יותץ בע"כ משום דס"ל זוז"ג אסור דלדידהו הוי דיעבד ממילא משמע דאף ר"א ס"ל הכי מדלא מפרש להדי' טעמא דידי' משום לכתחלה דבשלמא לשיטת רש"י שכתבתי לעיל א"ש דאין להוכיח מחדש יותץ דכיון דאין נ"מ אי הוי מצד הדין או משום לכתחלה דס"ס אינו צריך להוליך רק דמי עצים, וע"כ קאמר סתמא יוליך הנאה, אבל לשיטת הרא"ש והטור אי הוי סבר ר"א דזוז"ג מותר הוי לי' לפרושי' דלא נימא דמודה בזה לרבנן דזוז"ג אסור וצריך יותץ דווקא ולא מהני הולכת הנאה ליה"מ א"ו מוכח דבאמת ס"ל זוז"ג אסור וצריך יותץ דוקא דהוי האי' בעין, ולפ"ז מיושב לשיטת הטור ג"כ הסיום דאמרו לו בגמרא לאפוקי לשיטת הר"מ מוכח כפשוטו בלא הסיום הנ"ל דוק ותשכח, אבל לשיטת הר"מ אתי כפשטא דמוכח דר"א ס"ל זוז"ג אסור מחדש יותץ דלדידי' אין תיקון כלל בהולכת דמי עצים לחוד ודוק היטב:

אמנם לפי מה שכ' הטור בתחלה בתנור שהסיקו וכו' חדש יותץ ובאפה בו הפת מותר בזוז"ג ותמהו עליו כיון דס"ל השתא דזוז"ג שרי למה יותץ התנור, ועי' בפ"י מ"ש בזה ודבריו דחוקים, ולענ"ד נראה די"ל דברי הטור לפמ"ש התו' דאף דזוז"ג אסור לכתחלה הכא משום הפסד התנור חשוב דיעבד ולכאורה ק' ע"ז מקדרה שאב"י דאסורה לכתחלה ול"ח לי' לדיעבד וכ"ר שהקשה בס' ד"ת בהגה"ת הר"ן סביב האלפ"ס לקמן בסוגי' דקדירת בפסח גם גוף הסבר' צ"ל מה"ת נתיר לגרום זוז"ג לכתחלה משום הפסד ומכש"כ למה שהעלה המג"א ז"ל סי' תמ"ה דמש"ה פסק הטור בחמץ וכו' הפת אסיר משום דכיון דאין לו ביטול אסור אף זוז"ג דמ"מ הוי כמו משהו וכתב ראי' לזה מדאסרינן לקמן בהקדש הואיל ואין לו ביטל [הן אמת דברי המג"א צריך עיון דלדידי' קשה קושית המהרש"א לקמן] עכ"פ לפי' ולפי' מהרש"ל קשה כיון דמדין ביטול אתינן עלי' היכן מצינן להתיר לבטל אי' במקום הפסד והאיך נימא דבהקדש יהי' אסור בדיעבד ובשאר אסורים יהי' מיתר לעשות כן לכתחלה ונלענ"ד דיש ליישב עפ"מ שכ' הטור י"ד בסי' צ"ט מחלוקת הרשב"א והרא"ש באיסור דרבנן שנתערב בפחות מס' דלהרשב"א מותר להוסיף עליו עד ס' כדי לבטלו וראייתו מעצים שנשרו מן הדקל ביו"ט והרא"ש ס"ל דהתם שאני דמיקלי' קלי' איסורא, ולפ"ז י"ל לפמ"ש התוס' פ' כ"צ וכן כתב הכ"מ בהל' מ"א דהא דשבח עצים בפת ל"ה רק מדרבנן והכא ג"כ מיקלי קלי' איסורא משום הכי כשנגמר התנור באיסור הוי כמו תערובת פחות מס' ע"כ מותר להוסיף עצים דהתירא כדי לעשות זוז"ג שיהי' מותר לגמרי, והנה הא דכתבו התו' דשבח עצים הוא מדרבנן נראה דהיינו דמצד הדין י"ל כרבנן דאין שבח עצים רק השלהבת בא מגחלת כן נ"ל פשוט וא"כ בע"ע ודאי אסור מדאורייתא וע"כ אסור לעשות זוז"ג לכתחלה משום אין מבטלין איסור לכתחלה כיון דאף אפרן אסור, ועוד נ"ל דבע"א לא שייך לומר מיקלי קלי' איסורא דכל הנאות אסורות, וע"כ יש לומר דאסור לעשות זוז"ג לכתחלה ע"כ פסק הטור חדש יותץ כנ"ל נכון, והא דכ' אח"ז דמותר בהיסק אחר היינו בעצי איסור אחר וכ"מ מלשונו שם עי"ש ודוק, וכצ"ל בע"כ לפי פי' הפ"י:

ונראה לענ"ד להביא ראי' לשיטת הטור דבע"ע לכ"ע יותץ אף אי זוז"ג שרי ממאי דאי' בסוגי' אמר אביי את"ל זוז"ג אסור רבי היינו ר"א ופי' רש"י וליכא למבעי מידי ואת"ל זוז"ג מותר והכא משום דיש שבח עצים בפת הני קערות וכוסות כו' כי פליגא בתנור וקדרה א"ד קדרה נמי אסורה דהא מקבלה בישולה כו', ותמי' לי האיך תלי זה אי רבי סבר כר"א או לא הא אף אם רבי סובר כר"א דזוז"ג אסור, מ"מ נ"מ לדידן דקי"ל זוז"ג מותר נ"מ אי קדרה הוי זוז"ג או חד גורם דודאי לא ניתן להאמר דאי רבי הוי סבר כר"א הוי הלכתא כרבי דמה"ת הא, הא שמואל פסק כר"י דזוז"ג שרי ומאי אולמא דרבי מר"א ורבנן דס"ל זוז"ג אסור ואפ"ה פסק שמואל כר"י דזוז"ג מותר וצ"ע לענ"ד, והנ"ל ליישב לפמ"ש התו' דרבי ס"ל דהשלהבת בא מן הממש ורבנן ס"ל דבא מגחלת והוה לכאורה פלוגתא במציאת כמ"ש הפ"י [ומ"ש הפ"י דלמא פליגא בזוז"ג דבריו תמוהים דהא בע"כ הוי ס"ל להגמרא דהוי חד גורם דאל"כ מ"ט דרבי וכמ"ש הוא עצמו בסתירות דברי המוהרש"א וע"כ בע"כ דרבנן ס"ל דאין שבח עצים] ע"כ קאמר אביי את"ל זוז"ג אסור רבי היינו ר"א פי' דהוה אמרינן דרבי ורבנן תרוויי' ס"ל דהשלהבת בא משניהם ביחד וע"כ הוי זוז"ג רק רבי ס"ל זוז"ג אסור מש"ה אסור ורבנן ס"ל זוז"ג מותר מש"ה מותר, לפ"ז לא הוי מצי למבעי' מידי בקדרה אי הוי חד גורם דאי אפשר לאשכוחי בשום ענין שלא יהי' זוז"ג כיון שבא מהעצים והגחלת ע"כ הוי תיכף זוז"ג ופשיטא דשרי לדידן רק אי ס"ל זוז"ג מותר והכא משום שבח עצים הוי חד גורם שפיר איכא למבעי' בקדרה כן נ"ל נכון בפי' הסוגי' רק עדיין קשה נהי דבעצי ערלה וכלאי כרם הוי זוז"ג כיון דהשלהבת בא אף מהגחלת לפי את"ל דרבי היינו ר"א מ"מ הא נ"מ בע"א דאפרן אסור והוי חד גורם א"כ איכא למבעי' אי לבשל בה, דהוי זוז"ג או אסור משום דמקבלה בישולי' מקמי' דנותן עצים דהתירא, אבל לשיטת הטור הנ"ל א"ש דבע"א ודאי קדרה אסורה לבשל בה אפי' אי הוי זוז"ג דהא אפי' תנור יותץ כמ"ש משום דהוי דאורייתא, וגם דל"ש מיקלי קלי' איסורי' וליכא למבעי' רק בעצי ערלה ע"כ ליכא למבעי רק באת"ל דרבי ס"ל זוז"ג שרי אבל אי זוז"ג אסור ליכא למבעי' מידי דלעולם הוי זוז"ג מכח העצים והגחלת כמ"ש לעיל דמה"ת לעשות פלוגתא במציאת [ולפ"ז י"ל דאפר הנקברין אסור מדאורייתא דאל"כ הוי לי' למבעי' עדיין בשאר הנקברין דאי הוי מדרבנן י"ל דמותר לעשות זוז"ג ואפ"ל כיון דמ"מ אפרן אסור מדרבנן ל"ש לומר מיקלי קלי וצ"ע בזה ועי' בפ"י בסוגי' ר"י אומר אין ביער חמץ כו' דס"ל דאפר הנקברין לא אסור רק מדרבנן וכ' בשם התו' דהוי דאורייתא עי"ש]:

ולפי"ז יש להוכיח דאביי ס"ל לוחשת שרי ופלוגתי' באבוקה כנגדו דאי הוי ס"ל בלוחשת פליגא ובאבוקה לכ"ע אסורה א"כ עדיין הו"ל למבעי באבוקה כנגדו בערלה דהוי חד גורם אי קדרה שרי, רק אי משום הא לא ארי' די"ל בלוחשת פליגא ואבוקה לכ"ע אסור מדאוריית' וע"כ לה"מ למבעי דכיון דהוי איסור דאוריית' אסור לעשות זוז"ג דהא ודאי מוכח למאן דאוסר לרבנן אבוקה היינו מדאורייתא מדמקשה למאן דשרי עצים דאי' לרבנן היכי משכחת לה ופי' רש"י לעיל בד"ה יוליך דקושית הגמ' הוא מדאוריית' ה"מ לה דמדרבנן ודאי אסורים לכתחלה עכ"פ, ונ"ל בפי' קושי' הגמ' דכיון דלא משכחת עצים דאיסורי כלל מדאוריית' למה אמרי' יוצן וכתב רש"י לעיל דלכתחלה אסור להנות וע"כ דהיינו דגזרינן אטו הנאה אחרת ע"כ הקשה הגמ' כיון דאף באבוקה שרי ליכא למגזר כלל ותי' ר"פ כיון דמ"מ משכחת בשרשיפא שפיר גזרינן ומיושב בזה קושית הפ"י, ומה שתי' הוא על קושי' זו לענ"ד דבריו תמוהים שהוא נגד התו' ד"ה חדש יותץ שכ' התו' להדי' דאף באבוקה לרבנן השלהבת בא מן הגחלת, וגם רש"י כתב בתחילת הסוגי' באבוקה והוא כ' דרש"י סובר בתחלת הסוגי' דמיירי בלוחשת וגם בתו' ד"ה מכלל כ' להדי' דאף באבוקה ה"ט דרש"י לרבנן משום דשלהבת בא מן הגחלת, ואם כן אין זה ענין כלל לע"א, ולא ידעתי מה החרו על המוהרש"א ומהרש"ל כיון דהתו' ס"ל להדי' דלא כפי' ודבריו הקדושים נפלאים ממני, וכיון דמוכח למאן דאוסר באבוקה לרבנן היינו מדאורייתא א"כ לה"מ למבעי' באבוקה דכיון דהוי דאורייתא אסור לעשות זוז"ג לכתחלה, ודוק היטב:

ולפ"ז מוכח בע"כ בשיטת הטור דלא כש"ך דלפי זה ליכא לאכוחי בין לרבנן ובין לר"א דזוו"ג אסור מהא דחדש יותץ דהא אף אי זוז"ג שרי אסיר לגרום לכתחי' זוז"ג, ובע"כ דראיית הגמ' הוא מאיסור הפת ולשיטת הש"ך ל"ה זוז"ג כלל ודוחק להעמיס זה בקושית הגמ' אימר דשמעת לי' כו' דא"כ לא אתי שפיר תי' הגמ' א"כ אמאן תרמיי' דבשלמא להמציא דין חדש ולומר דבע"א אסור זה וזה גורם ולא בשאר איסורי' שייך שפיר אמאן תרמיי' כמ"ש רש"י ע"ש אבל לענין לכתחי' פשיט' דיש לחלק כמו דקי"ל דבדאוריית' אין מבטלין ובדרבנן מבטלין היכי דמיקלי קלי, ע"כ שיטת הש"ך צ"ע לפמ"ש:

ולפ"ז מוכח בשיטת הטור דלוחשות הוי זוז"ג דאל"כ עדיין ק' דלמא התם בלוחשות דלא הוי זוז"ג אלא חד גורם כיון דעיקר הראי' מאפה את הפת וא"כ מוכח דסתמ' הגמ' סובר דלוחשת הוי זוז"ג, וא"כ נהי דהרא"ש החמיר בלוחשת יש לומר דהיינו דוק' בבשלה ע"ג הגחלים בלא תנור ולפ"ז א"ש קושית האחרונים על הטור שכת' דוק' אבוקה כנגדו אמנם מהרא"ש כאן לא משמע כן מדלא הבי' כלל הא דאבוקה כנגדו משמע דאף בלוחשות לא הוי זה וזה גורם וצ"ע:

ולפ"ז לשיטת הר"מ דסבירא לי' דהתנור לא הוי גורם וכמ"ש לעיל ע"פ שיטת התוס' וסברת הירושלמי פ' כ"צ מוכח דראי' הגמ' הוי מחדש יותץ ע"כ פסק שפיר דלא כטור ולא חילק בין חדש לישן דאפי' חדש יוצן כמ"ש הב"י ז"ל, והנה לפי פי' הנ"ל בדברי אביי דהו"מ למימר דהשבח עצים הוא מכח העצים והגחלת וע"כ הוי זה וזה גורם ומשום הכי הו"א רבי היינו ר"א והוא מוכרח לענ"ד ולפ"ז נתעורר לי קושי' גדולה מאי דק"ל בהשקפה ראשונה על קושית הגמ' מברייתא דקתני חדש יותץ מנ"ל להגמ' להקשות דלמא משום הכי יותץ דהוי לכתחי', ואין לומר דהוי פשיטא לי' להש"ס תי' התוס' דהוה דיעבד משום הפסד התנור אם כן בלא הבריית' דמייתי דקתני יוצן הו"ל להקשות למה יותץ הא הוי זוז"ג א"כ בע"כ צ"ל דהוי מ"ל דהוי לכתחלה אם כן עדיין לא מקשה דלמא באמת הוי לכתחלה מש"ה יותץ דאסור לעשות זוז"ג ובריית' דיוצן ס"ל אין שבח עצים בפת וע"כ לא הוי זה וזה גורם כלל ושרי' בהיסק שני אבל בהיסק ראשון אסור לכתחילה כמ"ש התו' דוקא אפה שרי אבל לכתחי' אסור:

והיה נראה לי ליישב כך כיון דס"ד דכ"ע סבירא להו זוז"ג מותר וכיון דרבנן בע"כ ס"ל אין שבח עצים בפת כיון דפלוגתייהו בע"כ בגורם א' דבזה וזה גורם. אף לרבי שרי וכיון דבע"כ רבנן ס"ל להתיר אף בגורם א' מוכח דס"ל אין שבח עצים בפת וא"כ יש לומר נהי דרבנן ס"ל דוקא אפה בדיעבד היינו בגורם א' דאף דאין שבח עצים בפת אפ"ה מחמרי לכתחי' אבל היכי דהוי זה וזה גורם דהוי תרתי למעליותא הוי לן למשרי אף לכתחי', וע"כ הקשה הגמ' דבע"כ הבריית' ס"ל יש שבח עצים בפת דהא התוס' הקשו למה יוצן הא זה וזה גורם שרי וכוונתם צ"ל כמו שפרשתי דיוכל להמתין עד שיהי' גחלים ויהי' זוז"ג או כמ"ש הפ"י ע"י עצים דהתירא ותירצו דלכתתי' אסור וע"כ אי הו"א דאין ש"ע בפת ג"כ הוי תרתי למעליות ושרי אף לכתחי' וע' במהרש"א ברש"י ד"ה יוליך הנאה שכ' זה לרבותא דאסור לרבנן אף בזוז"ג, ע"כ מוכח דהברייתא ס"ל יש ש"ע בפת ואפ"ה חדש יוצן משום זוז"ג דהוי דיעבד כס' התו' ע"כ הקשה הגמ' שפיר והא דמשני הגמ' בתחילה הא רבי הא רבנן היינו אי זוז"ג אסור, ובזה ארווח לן קו' גדולה מאי דק' לשמואל דס"ל זוז"ג מותר ואפי' הכי קאמר חדש יותץ, וראיתי להפ"י שתמה מאוד על שלא ראה מי שהרגיש בזה, ועפ"ד הנ"ל נראה לי לתרץ די"ל לפי מה דאסיק דמצינו למ"ד זוז"ג אסור י"ל שפיר דהדרי' לסבר' קמיית' דהוי לכתחי' ובריית' כמ"ד אש"ע בפת מש"ה יוצן ואפ"ה לכתחי' משום דזוז"ג אסור ולא הוי תרתי למעליות' ונהי דסתמ' דגמ' דמשני הא ר"א והא רבנן משמע דלא הדר מסברא קמיית' רק דפליגא בזוז"ג וע"כ פסקו הפוסקים חדש יוצן לדידן, אבל על שמואל ל"ק דיש לומר איהו ס"ל דהוי לכתחילה ובריית' דלעיל ס"ל א"ש עצים בפת ואפ"ה יוצן משום דזוז"ג אסור, אבל אנן קי"ל כסתמא דתלמוד' דמשני הא ר"א כו' משמע דטעמא דיותץ משום זוז"ג אסור, [וע' ברש"י שפי' באמת הא רבנן דסבירא להו אש"ע בפת ולא פירשו רבנן דשאור וצ"ע קצת], אך לפי מה שהעליתי דיש לומר דבהא גופי' פליגא אם השבח בא מן העצים לבד או משניהם וע"כ הוי זוז"ג הדרי הקישי' לדוכתי' דלמא לעולם מש"ה יוחץ דהוי לכתחי' ובריית' דיוצן ס"ל אש"ע בפת וכבר נגמר התנור ע"י זוז"ג מש"ה מותר בצינן לכתחי' דכבר נעשה הזוז"ג וישן יוצן כמו שכ' התוס' דזוז"ג אסור לכתחי' ואין לומר כמ"ש לעיל דהוי תרתי למעליותא דהא ליתא דהשתא ל"ה רק חדא למעליותא דהא אין שבח עצים גופי' הוא משום דהוי זוז"ג וא"כ מנ"ל להגמ' להקשות, ומכש"כ דקשה לשיטת הטור והר"מ לפמ"ש [האחרונים די"ל דלא הוי זוז"ג ע"פ סברת הירושלמי דהתנור אינו גורם רק שלא יתפזר החום וכמ"ש הפ"י א"כ ל"ק קושי' התוס' כלל למה יותץ הא יכול לעשות ע"י זוז"ג דלשיטת הר"מ לעולם לא הוי זוז"ג אם לא כמ"ש הפ"י ע"י עצים דהתירא:

ונלענ"ד ליישב עפ"מ דפסק הר"מ אם בישל קדירה בעצי איסור ואח"כ קודם שנגמר נתן עצי היתר לא הוי זוז"ג הובא בש"ע סי' קמ"ב וע' בכ"מ ובט"ז שנדחקו במוצא הדין, והנה מתחילה נראה לי להבין דבריו מ"ש משאור שנפל לתוך עיסה דס"ל לרבנן בין שנפל אי' מתחלה בין שנפל לסוף אפ"ה הוי זוז"ג, ונ"ל פשוט דהתם השאור שנפל בתחלה נתבטל ול"ש לומר דנתחמץ במקצת דכל כמה שלא נגמר החימץ אינו חשוב כלל ובטל, אבל בבישל גם תחילת הבישל הוי הנאה דס"ס נהנה מאי' הנאה לחוד קצת בלא גורם אחר, ונ"ל להוכיח הדין הנ"ל ע"פ הקו' הנ"ל שהקשיתי דלמא מש"ה יותץ דהוי לכתחלה והא דקתני בברייתא יוצן משום דאתי' כרבנן דאין ש"ע בפת ע"כ נ"ל די"ל דסוגי' דלעיל אזלא למ"ד לוחשת אסורים ובאבוקה אף לרבנן אסור דלכאורה הכי הוי פשטא דמלתא מדתמה הגמרא אחר כך למ"ד לוחשת מותר ולרבנן אף אבוקה שרי' עצים דאסירי ה"מ לה, ולפ"ז כיון דהוי ס"ל דבאבוקה אף לרבנן אסור ולא פליגא רק בלוחשת א"כ התנור מצד עצמותו אסור לרבנן כמו לרבי דהא התנור מסיקין ע"י עצים דאסירי' דהוי אבוקה וא"כ מוכח שפיר מהברייתא דתני יוצן דהוי דיעבד דאל"כ אמאי מותר אף דאין ש"ע בפת מ"מ התנור כבר נאסר מחמת האבוקה א"ו מש"ה יוצן ומהני היסק שני משום דהוי זוז"ג וק' הא לכתחלה אסור א"ו מוכח דמשום הפסד התנור חשוב דיעבד, וא"כ קשה למה תני באידך ברייתא יותץ וא"ש, רק לפמ"ש לעיל בתחילה דחמימת התנור הוא מסתמא אף מן הגחלים לוחשת ג"כ א"כ עדיין ק' דלמא מש"ה לרבנן יוצן דכבר נעשה הזוז"ג ע"י האבוקה וע"י הגחלים לוחשת והוי דיעבד אבל לרבי דאף לוחשת אסורים עדיין לא נעשה הזוז"ג עד היסק השני וע"כ אמרי' יותץ דאסור לעשות זוז"ג לכתחלה ולעולם נתיצת התנור חשוב לכתחלה, אבל לשיטת הרמב"ם הנ"ל א"ש דכיון דבתחלת ההיסק הי' העצים בעין נמצא הי' תחלת ההיסק בעצי איסור א"כ כבר נאסר התנור אף שהעצים נעשו גחלים ונגמר ע"י ההיתר דזה ל"ה זוז"ג לשיטת הר"מ הנ"ל, אלא דאח"כ בהיסק השני הוי שני הגורמים ביחד ואז הוי זוז"ג ומוכח לרבנן דמותר לעשות זוז"ג משום הפסד התנור דחשוב דיעבד והקש' הגמ' שפיר, ומ"מ מה שכתב' לעיל בישוב דברי הבעה"מ א"ש אף לס' הר"מ דסוף בשעת אפי' הפת דמיירי התם בפ' כ"צ הוי זוז"ג כיון דאף בגחלים לוחשת קיבל התנור חום ואין זה ענין לאיסור התנור ודוק הדק היטב:

ולפ"ז י"ל הקושי' הנ"ל על שמואל דס"ל חדש יותץ אף דס"ל זוז"ג שרי הא לקמן אמרינן דפליגא אמוראי אליבא דשמואל ור"י חד אמר לוחשת אסור וחד אמר אפי' לוחשת שרי, ולפ"ז י"ל דשמואל הוא דסבר לוחשת שרי ופלוגתיי' באבוקה ואפ"ה לרבנן שרי, ולפ"ז קושי' הגמ' דלעיל מעיקרא ליתא די"ל דברייתא ס"ל אש"ע בפת ומש"ה יוצן דל"ה זוז"ג כלל, אבל לרבי דס"ל י"ש עצים בפת יותץ משום דהוי לכתחלה דאסור לעשות זוז"ג ע"כ קאמר שמואל שפיר יותץ, ואל תשיביני דלפ"ז הו"ל להגמ' לומר תסתיים דשמואל ס"ל לוחשת שרי', חדא די"ל דקו' הפ"י על שמואל ל"ה רק לתרץ אבע"א דשמואל אפיך ותני כי היכא דתוקי' הילכתא כרבנן א"כ משמע דתני הברייתא לפסק הלכה אבל לתי' הראשין דשמואל איפכא תני אין ראי' כלל דתני הברייתא לפסק הלכה וי"ל דבאמת לדידי' יוצן, ותו דנהי דסתמא דגמ' ס"ל אי פליגא בלוחשת ואפ"ה לרבי אשור ממילא אמרי' דבאבוקה אף לרבנן אסור מ"מ אין זה מוכרח ואפשר דשמואל אף דסובר דלרבי אפי' לוחשת אסור מ"מ לרבנן אף אבוקה שרי' די"ל דשמואל ס"ל דאין לחלק בין גחלים לוחשת לאבוקה וע"כ ל"ק תסתיים:

ולפ"ז נ"ל ראי' נכונה לשיטת הר"מ דהיכא דהגחלים אסורין ל"ה זוז"ג מכח התנור או מטעם הש"ך ז"ל או כמ"ש לעיל וע"פ סברת הירושלמי דעיקר הגורם הוא האש דהתו' הק' ד"ה וכן כו' תימא לרשב"א דתקשי לר"ה ב"ח דס"ל בתמורה לר"א זה וזה גורם שרי והניחו בקושי', ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דלשיטת הר"מ לגבי הפת לא מקרי זוז"ג וא"כ אין להוכיח דר"א ס"ל זוז"ג אסור רק מכח חדש יותץ, ולפמ"ש דלשמואל דס"ל דפלוגתי' באבוקה יש לומר דאף דזה וזה גורם שרי אפ"ה חדש יותץ דהוי לכתחילה וברייתא דיוצן ס"ל אין שבח עצים בפת א"כ אין ראי' כלל דר"א ס"ל זה וז"ג אסור, א"כ י"ל דר"ה ב"ח ס"ל ג"כ הכי ע"כ קאמר שפיר דאף ר"א סבר זוז"ג שרי, ולפ"ז י"ל טעמו של הר"מ משום טעם הירושלמי ודלא כטעם הש"ך דאל"כ עדיין קשה דהא קתני וכן הי' ר"א אוסר בכל איסורין שבתורה, ובשאר איסורין היכא דאפרן מותר ודאי הוי זוז"ג לר"א וא"כ עדיין מוכח דר"א אוסר זוז"ג, אבל אי אמרי' טעמו של הר"מ משום ס' הירושלמי הנ"ל א"ש רק לפ"ז יהי' מוכח דסתמא דגמרא ס"ל דלוחשת אסורין וכשיטת בעה"מ והרא"ש ודלא כהרי"ף והר"מ, אמנם אפשר לומר לפמ"ש הכ"מ דמש"ה פסק הר"מ בלוחשות מותרין משום דהוי ספיקא דרבנן, א"כ אף דסוגית הגמ' אזלא למ"ד אסורין אפ"ה פסקו לקולא, ואף דפסקו חדש יוצן והוי תרי קולא דסתרי הדדי ואף דהוי דרבנן מ"מ דמי קצת לסברת הר"ן בתבלין פרק קמ' דביצה מ"מ י"ל דאינו מוכרח כ"כ די"ל אף למאן דס"ל לוחשות שרי אפ"ה הוי לכתחילה נתיצת התנור וכתי' הראשון דשמואל איפכא תני ויש לע' בזה.:

ועפ"ז נתיישב לי היטב האבעי' דבעי רחב"ח מר"ח בתנור שהסיקו בעצי הקדש לרבנן דשרי בקמיית' כו', והקשה המהרש"ל כיון דאפרן אסור בהקדש פשיטא דאסור וליכא למימר אשע"ב ותי' דאבעי' הוי היכא דהוי זוז"ג מכח התנור והקשה המהרש"א דא"כ האיך תלוי האבעי' לרבנן דהא אף לרבי שרי זוז"ג, ואי דלרבי אינו מוכח דזוז"ג מותר הא אף לרבנן אינו מוכח ע"ש, ולפמ"ש א"ש די"ל לרבנן דשרי בקמיית' היינו באפה בתנור חדש בהיסק ראשון או אף בהיסק שני לפי הס' שכתבתי לעיל דלמ"ד באבוקה אסור לרבנן נאס' התנור אף אם אין ש"ע בפת דנאס' תחלה מחמת האבוקה אף שנגמר אח"כ ע"י הגחלי' ע"פ סב' הרמב"ם הנ"ל כיון דשבח האיסור בא תחלה לא מקרי זוז"ג ואפ"ה שרי רבנן הפת משום דלגבי הפת באים שני הגורמים ביחד א"כ מוכח דרבנן ס"ל זוז"ג מותר ע"כ מבעי' לי' שפיר האיך הדין לרבנן בהקדש אי זוז"ג שרי או לא דהיינו בתנור ישן או חדש שציננו ומדקדוק מאי דקאמ' לרבנן דשרי בקמייתא דמזה מוכח דזוז"ג שרי לרבנן, ולפ"ז מוכח דרמב"ח ור"ח ורבא ס"ל ג"כ דלוחשת אסורות מדשקלו וטרו באבעי' זו, ומ"ש המהרש"א לפי' המוהרש"ל לפי פירושו הא אף במקום דאין לו בטילה זוז"ג מותר נ"ל די"ל שאני הקדש כיון דיש לו פדיון הוי לגמרי לכתחלה דיכול לתקנו ולפדותו שיהי' גוף הדבר היתר גמו' אך על המג"א בסי' תמ"ה שסובר כפי' מהרש"ל אף בע"א וחמץ לאסור זוז"ג התמי' הנ"ל קיימת ודוק בכ"ז:

אך לפמ"ש לעיל בשיטת הרמב"ם דהתנור לא מקרי גורם לבטל גורם דעצים דאי' ע"פ ס' הירושלמי א"א לפרש כן דהא ל"ה זוז"ג כלל בתנור שהסיקו בעצי הקדש ואפה בו את הפת באותו היסק ע"כ מוכרח לדידי' כפי' המוהרש"א דהגמ' לא אסיק אדעתי' הא דאפרן אסו' וע"כ יפה עשה הר"מ שהשמיט האבעי' זו אבל לפי' הנ"ל אף דאבעי' לרבנן מ"מ נ"מ לדידן היכא דהוי זוז"ג, [העולה ממ"ש דלפ"ד מוכרח לומר כתי' הט"ו דזוז"ג דהכא ס"ל להטור דגרע טפי, דלדברי הש"ך והמג"א קשי' כמ"ש לעיל כ"א במקומו]:

ולפמ"ש נתיישב לי קושי' הב"י על הטור דהשמיט הא דאמר אביי הנהו קערות וכוסות וכו', וצ"ל אף דהטור הביא בשם הרמ"ה והרא"ש דאף זוז"ג אסו' וא"כ פשיטא דקדירות אסורות וצ"ל דקושית הב"י הוא כיון דבתחילה הביא דעת הפוסקים דזוז"ג שרי וגם דעת הרא"ש לא החליט רק כתב וכן יראה ע"כ הו"ל להביא דבקדירות ודאי אסורין כן נ"ל בכוונת הב"י ז"ל, ולפמ"ש דהטור ס"ל דהיכא דל"ש לומר מקלי קלי אסורי' לכ"ע חדש יותץ מטעם דאסור לגרום זוז"ג דהוי דאוריית' רק אביי קאי בעצי ערלה וא"כ כאן אין נ"מ כלל בדין דקדרה כיון דאפי' תנור יותץ והן אמת שהב"י כתב, בפ' כ"ש אי' הני קערות שבישלה כו' אבל באמת אינו כן בגמ' רק רש"י מפ' כך אבל לפמ"ש להוכיח שיטת הטור מוכח דמיירי בעצי ערלה דוקא א"ש כנ"ל נכון לשיטת הטור:

בד"מ הקשה על דינו של הרמב"ם בקדירה שבישל בעצי איסור ואח"כ נתן עצי היתר דלא הוי זוז"ג והקשה הוא מ"ש מאפה הפת בתנור חדש דשרי, ואני לא זכיתי להבין דבריו הקדושי' דודאי שני ושני דהכא בקדירה נאסרה תחלה ממקצת השבח של האיסור ושוב אינו חוזרת להתירא אבל אפה הפת בתנור כשבא השבח להפת כבר הי' שני הגורמים של היתר והוי שפיר זוז"ג כמ"ש לעיל וצ"ע על הד"מ:

עוד י"ל דרך פלפול בישוב קושי' הנ"ל על שמואל דס"ל זוז"ג שרי ואפ"ה קאמר חדש יותץ, ולפמ"ש הר"ן ס"פ כ"ה אף דתני גבי ערלה ידלק י"ל דמהני הולכת הנאה לים המלח כמ"ש הרשב"ם דאפי' בשאר אי' מהני הולכת הנאה והא דתני ידלק בלא הוליך ע"ש היטב, ולפ"ז ק' מאי מקשה הגמ' דלמא הא דתני יותץ כר"א דמהני הולכת הנאה והוי לכתחילה וברייתא דיוצן כרבנן דלא מהני והוי דיעב', וצ"ל לפ"ז כשיטת הר"מ דלא מהני הולכת הנאה רק ע"י תערובות, וא"כ אף לר"א הוי הפסד התנור, אמנם הר"ן מפרש דמש"ה ס"ל דל"מ רק ע"י תערובות משום דכמו דבתקנה של רשב"ג ימכר לנכרי חוץ מדמי איסור ל"מ ביין ביין ה"ה כאן ע"ש היטב:

ולפי"ז למאן דסובר בתקנתו של רשב"ג דאפי' יין ביין מהני ה"ה בתקנתו של ר"א, והנה שמואל סובר להדי' דאף יין ביין מהני תקנתו של רשב"ג ולפי' הר"ן ה"ה תקנתו של ר"א, וע"כ לדידי' שפיר י"ל דהוי לכתחלה ע"כ קאמר יותץ וברייתא דיוצן כרבנן דל"מ הולכת הנאה, ועפ"ז מיושב ג"כ קושי' התו' על ר"ה ב"ח דס"ל בתמורה לר"א זוז"ג שרי דלפ"ז לא מוכח מידי מר"א די"ל משום הכי יותץ דהוי לכתחלה גם יש לומר משום היתר מכירה לא"י חוץ מדמי איסור דשוב לא הפסיד התנור לא מקרי דיעבד ואתי שפיר אף בלא שיטת הרשב"ם דנהי דהולכת הנאה לא מהני לשאר פוסקים מ"מ תקנתו של רשב"ג מהני, ואפשר לומר כיון דלדידי' אסור וצריך למכרה חשוב דיעבד, אך לפ"ז ק' לפ"מ דמשמע מלשון הפוסקים דרשב"ג ודאי שרי אף יין ביין רק אינהו פליגא אי קיימ"ל כרשב"ג בהא א"כ אף לדידן] מאי מקשה הגמ' דילמא הברייתא ברשב"ג ומש"ה יותץ כיון דאית לי' תקנתא במכירה וצריך אני עוד להתלמד בדברי הר"ן פ' נ"ה:

תוכן העניינים

חמדת שלמה על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה