אור ברסלב

חמדת שלמה על כתובות· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף צז.

דף צו:

תוס' ד"ה או דלמא כו' לפמ"ש לעיל דל"ה אצלה רק בגדר משכון וע"כ ל"ה בגדר שליח י"ל דל"ש לומר אחריות דנפשי' קבלה עלה ול"ד להא דלעיל דמוכר בשלו וכן מצאתי אח"כ בש"מ שכ' כן וכן לקמן גבי אלמנ' ששמה לעצמה לא עשתה ולא כלום דאמרי' לה מאן שם לך לקמן דף צ"ח ע"א ולשיטת התוס' דאף בכתובה הוי מוחזקת ואפ"ה אמרי' מאן שם לך דל"ה רק בגדר שליח מוכח ג"כ דל"ה מוחזקת לגמרי ודלא כר"ן רק הר"ן ס' בפשיטות דלענין כתובה ל"ה מוחזקת אבל לשיטת תוס' מוכח כמ"ש:

שם תוס' ד"ה מאי סמיך כו' לולי דבריהם הי' נ"ל דהתם שאני כיון דמתחלה מכר ראובן לשמעון שלב"א וא"כ כבר הי' על שמעון חיוב הפרעון לבע"ח דראובן י"ל דאין סברה שישתכר אח"כ במאי שמכרה לשמעון באחריות לפטור מהחיוב שהי' כבר מוטל עליו אע"ג דהוי אחריות דנפשי' ול"ד לכתובה דאמרי' משום אחריות דנפשה לא נכנס מעולם בחיוב קבלת אחריות על הכתובה וזה ברור לע"ד וע' מהרש"א שכתב ג"כ לחלק דהתם שאני הואיל ועיקר האחריות הוא מחמת הבע"ח משא"כ הכא שעיקר אחריות הוא מחמתה ולע"ד מה שכתבתי הוא מסתבר יותר לחלק:

שם גמ' התם נמי זביני בטעות כו'. ולכאורה איני מבין טעם הדבר כיון דעיקר הספק הוא אם מהני הג"ד ול"ב ת"כ או לא דאפ"ה בעי תנאי כפול וע"כ דה"ט כיון דלא כפלי לתנאי אמרי' דאין קפידא כ"כ אצלו לקנות חיטין או לא וא"כ מאי מהני הא דארבי בעקולי הוי קיימא אם נימא דלא הוי קפידא אצלו והנה לשיטת הפוסקים דבאם ל"ב ת"כ וכשיטת הירושלמי וע"כ דה"ט דדוקא במעכשיו שלפי תנאו יש התחלה לדבר טרם קיום התנאי ע"כ שוב אין התנאי יכול לבטל הדבר אם לא כפלי' דלזה צריך תנאי ברור אבל בתנאי דאם שלפ"ד אין התחלה לדבר עד שיתקיים התנאי וכ"ז שלא נתקיים התנאי לא חל המעשה כלל ע"כ ל"צ ת"כ וע"כ א"ש הכא דבשלמא אלו לא הוי ארבא בעקולי קיימא רק דאח"כ באו חיטין א"כ כבר הי' התחלה להמקח רק דאנו באין לבטל מחמת הג"ד לזה י"ל דצריך ת"כ אבל היכא דארבא בעקולי קיימא שלפי הג"ד אין התחלה להמקח כלל לזה ל"צ תנאי כפול אך לשיטת הרמב"ם דס"ל להיפוך דבתנאי דמעכשיו ל"ב תנאי כפול ובתנאי דאם צריך ת"כ אע"ג דלפי דבריו אין התחלה לדבר אם לא יקוים התנאי אפ"ה צריך ת"כ וא"כ הדרי הקושי' לדוכתי' וצריך לחלק דדוקא בתנאי דלעתיד שעדיין יש באפשרות לקיים התנאי וע"כ סוף סוף אף לפי תנאו יש התחלה להמעשה ע"כ א"י להתבטל רק ע"י ת"כ אבל בתנאי דלשעבר שלפי תנאו אין התחלה להדבר ע"כ לא מקרי מעשה כלל וא"צ ת"כ כן נ"ל מוכרח ודוק היטב:

והנה הפוסקים השמיטו הא דארבי בעקולי הוי קיימא דלדידן אין נ"מ דקי"ל זבין ולא אצטרכו לי' זוזי ל"ה זביני אפי' בלא ארבי בעקולי הוי קיימא אך לפמ"ש בשם רש"י דדוקא בקרקעות מהני הג"ד לפי שאין דרך למכור קרקעות אבל במטלטלין ל"מ ג"ד וכ"כ הרמ"א סי' ר"ז אבל בארבי בעקולי נראה דאפי' במטלטלין מהני כיון דבזה ל"צ תנאי כפול ע"כ במטלטלין נראה דמהני ג"ד וצ"ע שלא נזכר בפוסקים:

ועפי"ס זו מיושב קושי' מהרש"א בקי' בסוגיא דהאי גברא דזבין ארעא אדעתא למסיק לא"י ע"ש במוהרש"א שהק' ע"מ דמקשה ממתני' כסבור הייתי שהיא כהנת דמוכח דברים שבלב א"ד והקשה המהרש"א ת"ל דבעי ת"כ לשיטת הרשב"ם דהתם דבשלמא לפי' הר"י י"ל דהתם הוי ג"ד ולפע"ד אף לשיטת הר"י אינו מיושב דמנ"ל לדמות הג"ד דהתם לומר דל"ב ת"כ לזבין ולא אצטריכו לי' זוזי בפרט למ"ש רש"י דוקא בקרקעות אמרי' כן וע"כ משום דאין דרך עולם למכור קרקעות משא"כ בתנאים דהתם מנ"ל דמהני ג"ד וכי אין דרך לקדש רק עשירה או עני' ולפמ"ש א"ש דהתם כיון דהוי תנאי דלשעבר ל"ב ת"כ כלל וע"כ העיקר תלוי אי הוי דברים שבלב דברים והוי כמו ג"ד ול"צ ת"כ אף בדבר שאין דרך להקפיד או דל"ה דברים כלל וע"כ הוכיח שפיר התם דל"ה דברים ולפ"ז מוכח לדינא דבמטלטלין נמי היכא דהי' ג"ד ואח"כ נודע דארבא בעקילי הוי קיימא ל"ה זבינא כיון דהוכחנו דבתנאי דלשעבר לא בעי' תנאי כפול ודוק:

אך לכאורה מסוגיא דהשולח בגיטין דף מ"ו ע"ב המוציא את אשתו משום איילונית יחזיר דמוקי לה כר"מ דבעי תנאי כפול והכא דלא כפלי' לתנאו והא התם אם היא איילונית או לא מתברר הדבר למפרע וע' מ"ש תוס' שם דבאיילונית ל"ש לומר השתא הוא כו' וא"כ לפי סברא הנ"ל תקשי הא בזה לכ"ע ל"ב ת"כ וע' בר"ן בקי' שמחלק בין אמר דרך תנאי דהואיל והתנה ולא כפל התנאי בטל אבל מי שגילה דעת כך הוא עושה הרי הוא כאלו התנה וכפל ולכאורה יקשה למה תהני ג"ד בזה וכמש"ל וכי אין מקדשין רק כהנת:

ע"כ נ"ל דהחילוק הוא כך בין הי' הדבר מסופק אצלו ובזה שייך לומר דרך תנאי אם הוא כך או לא וכיון שעושה הדבר על הספק צריך לכפול התנאי לבטל המעשה אבל בעושה הדבר מחמת שהוא סובר שהדבר ודאי הוא כך כגון שאומר שמקדש אשה זו הואיל והיא כהנת ואח"כ נמצא שאינה כהנת בזה ל"צ ת"כ כיון שתחלת עשיית המעשה היה מחמת שלא הי' ספק אצלו כלל ולא עלתה ע"ד שיבוטל המעשה שיהי' צריך לכפול התנאי מעתה לפי סברת הר"ן כמו"ש מיושב הקושיא שהקשיתי לעיל מהמוציא את אשתו משום איילונית דהתם מיירי ג"כ שהי' מסופק וע"כ אמר דרך תנאי לכן צריך לכפלו ומיושב קושית מהרש"א ג"כ דעל ענין כזה ודאי מהני ג"ד כיון שלפי דעתו סובר שלא יבוטל המעשה בשום אופן ול"צ לת"כ ודוק:

ולפ"ז יש ליישב ג"כ האי לארבי בעקולי שהקשיתי לעיל ממ"נ דאי אמרי' דג"ד ל"מ ע"כ דה"ט משום דאמרי' דאפ"ה אינו קפידא אצלו וא"כ מאי מהני האי דארבא בעקולי כו' ולפ"ד הר"ן כמו"ש א"ש די"ל דמוכרי אפדנא גילו דעתם שמוכרים האפדנא בשביל שאין החיטים מצוים וע"כ לענין זה הוי טעות גמור דהחיטין כבר היו כאן ולפי דעתם שהיו סוברים שבודאי אין כאן חיטים לא יתבטל המקח וא"צ לת"כ וכסברת הר"ן משא"כ אלו באו חיטים ממק"א וזה הי' ספק אם יבואו או לא וע"כ אם נימא דמחמת שבאו אח"כ יתבטל המקח לזה הי' צריך ת"כ דזה ודאי לא הי' אצלם בגדר ודאי שלא יבואו חיטין וכיון שהי' ספק אצלם ואפ"ה לא התנו בת"כ י"ל שאין התנאי מבטל המעשה רק די"ל דג"ד בענין כזה מהני שלפי שאין דרך למכור האפדנא אבל בארבא בעקולי ודאי ל"צ ת"כ דהוי טעות ודוק היטב כי נ"ל נכון וברור ע"פ ס' הר"ן ודוק:

תוכן העניינים

חמדת שלמה על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה