חמדת שלמה על כתובות· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף צו:
תוס' ד"ה נכסי בחזקת אלמנה קיימי עי' היטב והנה בש"ע סי' צ"ג סעי' י"ט אלמנה נזונות אעפ"י שלא נשבעה וי"ח וכ' הרמ"א והס' ראשונה עיקר ועי' ב"ש כ' שהרמב"ן הביא ראי' דא"צ לישבע על מזונות מגיטין פ' השולח ההיא דאתי' לקמי' דרבה בר"ה למגבי כתובתה אמר רב לא מגבי כתובה משום דנמנעו מלהשביעה אמרה הב לי מזוני אמר מזוני נמי ל"ל דא"ש התובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות וא"נ כדעת הרמב"ם דצריכה לישבע על מזונות ת"ל משום דנמנעו מלהשביעה והט"ז הקשה דאף לדעת הרמב"ן קשה דהא דגובה מזונות בל"ש הוא משום תישבע לבסוף והכא כיון דלא תישבע לבסוף דהא נמנעו מלהשביעה א"כ אף מזונות ל"ל ותי' הב"ש דעיקר הטעם הוא הואיל והנכסים בחזקתן לענין מזונות כדאי' לקמן דאלמנה נאמנת אם אומרי' היתומים נתננו ע"כ גובה בלא שבועה עי"ש:
ולע"ד נראה דאף לשיטת הרמב"ם צ"ל י"ל קושי' הרמב"ן עפמ"ש הר"ן לקמן בשם הרשב"א עמ"ש הרמב"ם דאם היתומים אומרים נתננו תשבע שבועת היסת ותטול וכ' הרשב"א דה"ט דס"ל נהי דהאשה מוחזקת מ"מ הוי רק כטוען על המשכון וע"כ צריכה לשבע ותמה הר"ן דלפ"ז הוי לה לשבע בנק"ח כדין טוען על המשכון וע"כ כ' שהטעם הוא פשוט נהי שהיא מוחזקת מ"מ לו יהא כשאר תביעה ע"פ שהיתומים תובעים אותה שנתנו לה וצריכה לשבע היסת עי"ש:
ולע"ד דברי הרשב"א נכונים וברורים דעיקר הוכחת הרשב"א ממ"ש הרמב"ם תשבע ותטול משמע דקודם שבועה אין לה ליטול וקשה כיון דהיא מוחזקת א"כ יכולה ליטול אף קודם שבועה רק לאחר שנטלה יהי' תביעה עלי' שנטלה שני פעמים ותהי' צריכה לשבע ולמה דקדק הרמב"ם לכתוב תשבע ותטול ע"כ כ' הרשב"א דאינו מוחזקת לגמרי רק כמו מלוה על המשכון ע"כ צריכה לשבע קודם ומ"ש הרמב"ם תשבע היסת ולא כ' שתשבע בנק"ח י"ל כיון דמדינא דגמ' אין לה מזונות רק מקרקע א"כ עיקר תביעתה א"כ עיקר תביעתה על קרקע ואין כאן רק היסת כ"נ לכאורה נכון, והנה לכאורה צריך להבין דעת הרמב"ם דפסק אין האלמנה גובה מזונות עד שתשבע כמ"ש בש"ע סעי' י"ט וי"ח והוא דעת הרמב"ם כיון דהיא מוחזקת על המזונות שהנכסים בחזקת' למה תהי' צריכ' לשבע ולדעת הרשב"א א"ש בפשיטות דהוי רק כמלוה על המשכון ואינה מוחזקת לגמרי ע"כ צריכה לשבע אך לדעת הר"ן דהוי מוחזקת לגמרי צ"ל דע"כ ל"ה מוחזקת לדעת הרמב"ם רק אחר שנשבעה על כתובתה דאז ודאי יש לה חיוב מזונות אבל קודם שנשבעה ל"ה מוחזקת ולפ"ז י"ל קו' הרמב"ן הנ"ל עפ"י שיטת הרשב"א דס"ל דהוי כמלוה עה"מ לפ"ז י"ל דמשו"ה לא הוי מצי רבה בר"ה לומר דמש"ה אין לה מזונות הואיל ונמנעו מלהשביעה דמ"מ כיון דהיא מוחזקת במשכון איך אפשר להוציא מידה דהא בשבועה דרבנן ל"א משואי"למ גם לשיטת רב דקאי התם והוא ל"ל מתוך כלל ע"כ הוצרך לומר משום דשמואל הואיל ותובעת כתובתה אבל אי הו"א כשיטת הר"ן דהיא מוחזקת לגמרי ואפ"ה צריכה לשבע על מזונות וע"כ דה"ט דקודם שנשבעה על הכתובה ל"ה מוחזקת על המזונות תיקשי שפיר קושי' הרמב"ן:
והנה מתוס' נראה להוכיח ג"כ דס"ל דהא דנכסים בחזקתה ל"ה רק בגדר משכון ולא דהוי מוחזקת לגמרי דהא התוס' הקשו דאף בכתובה נימא נכסים בחזקת אלמנה וקשי' לרב ושמואל היכא דידעינן שנאבדה הכתובה ותי' דאה"נ א"נ פרענו ולפ"ז קשה על שבועת אלמנה למה צריכה כלל הא הנכסים בחזקתה אבל לשיטת הרשב"א א"ש דמ"מ ל"ה מוחזקת לגמרי וע"כ צריכה לשבע אך זה מוכח דס"ל לתוס' דאפ"ה שייך שבועת המשנה הואיל ותובעת אעפ"י שהיא מוחזקת בקרקע ודלא כמ"ש לעיל לדעת הרמב"ם דא"צ לשבע רק היסת הואיל והיא מוחזקת בקרקע והוי רק כאלו היורשים תובעים ממנה הקרקע דא"כ תיקשי על שבועת אלמנה דצריכה לשבע בנק"ח ולפ"ז מוכח דהרמב"ם לא ס"ל כתי' התוס' דאף בכתובה הוי נכסים בחזקתה וצ"ל כתי' השני שכ' התוס' הואיל ומזונות יש לה לעולם וא"י לסלקה ולכאורה נ"ל להוכיח מזה כשיטת הש"ך שהבאתי לעיל ר"פ מי שהי' נשוי דהבע"ח מצי למימר לדידי שוה נגד היורשים דאל"כ אף במזונות יכולים לסלקה אם נותנים לה כל דמי שוי' של הקרקעות]:
וליישב קושי' התוס' נראה מאי דהקשו למה נימא נכסי' בחזקתה דהנה לכאורה קשה על חיוב מזונות אלמנה כיון דאינו חל רק לאחר מיתה איך יכול לשעבד נכסיו ע"ז דכשמת נפלו הנכסים קמי יתמי ואע"ג די"ל דהוי תק"ח מ"מ צריך להבין כיון דאין ק"ס מועיל בזה איך תקנו חכמים וע"כ י"ל דהוי כמו מתנת ש"מ דאמרי' כירושה שוי רבנן ה"נ י"ל כיון דעיקר החיוב לאח"מ כירושה שוי רבנן ומש"ה אין היתומים מוחזקים נגדה כיון דהיא הוית יורשת כמוהם צריכים להביא ראי' שסלקוה וכמ"ש תוס' דמש"ה בנותן שט"ח במתנת ש"מ אין היורשים יכולים למחול וע"כ בכתובה דחל החיוב מחיים הוי רק כמו שאר חוב וע"כ הנכסים בחזקת יתמי וצ"ע בסוגי' דר"פ הנושא וסוגי' דקצובין בגיטין אם יתיישב ע"ד זה ודוק:
והנה לפמ"ש הב"ש להוכיח דע"כ ה"ט דא"צ לישבע בתחלה על מזונות הוא משום שהיא מוחזקת מסוגי' דהשולח הנ"ל לפי"ד י"ל קושי' הפ"י שהק' על תוס' שדחקו ליתן טעם דעל מזונות מהני תפיסת מטלטלין וכ' הוא ז"ל די"ל בפשיטות הואיל ואין צריך לשבע ול"ש לומר כולם צריכים שבועה וכן הי' עולה ע"ד בהשקפה ראשונה אך למ"ש הב"ש דטעמא הואיל והוי מוחזקת והנה זה ודאי דבמטלטלין ודאי לא נקראת מוחזקת דהא צריכה לתפוס וע"כ שייך אפי' לומר שצריכ' שבוע' ושפיר הקשו תוס' למה מהני תפיסה:
אך הא קשי' לי לשיטת תוס' דאף בכתובה היא מוחזקת ואפ"ה א"נ אלא בשבוע' וא"כ ע"כ הא דאינה צריכ' לישבע על מזונות ע"כ משום תשבע בסוף ולא משום שהיא מוחזקת א"כ תיקשי קו' הט"ז והב"ש כיון דנמנעו מלהשביע' א"כ לא תשבע לבסוף ממילא גם מזונות אין לה וק' קושי' הרמב"ן למה הוצרך רבה בר"ה לומר משום דשמואל אין לה מזונות ת"ל בשביל שנמנעו מלהשב עה ועי' בבית מאיר שכ' יישוב אחר לקושי' הט"ז ועדיין אינו מחוור בעיני דקשי' לי נהי אם לא נשאת עדיין הכל בחזקת יורשי הבעל מ"מ למה לא ניחוש שתנשא ואז ודאי יפסידו היורשים ולפום רהיטא נ"ל דהא דאמרי' תשבע בסוף היינו כיון דמסתמא עומדת להנשא ותבוא לידי גיבוי הכתוב' וממילא תשבע ע"כ לא הצריכוהו חז"ל לשבע בתחל' ואף שאפשר שיזדמן שלא תנשא מ"מ במלתא דל"ש ל"ג רבנן וכיון דל"ג רבנן אף דנמנעו מלהשביע' מ"מ כיון דל"ה בכלל הגזרה אינה צריכ' לישבע כן אפשר לומר לפ"ר אמנם מדקדוק לשון הרמב"ם שכ' כיון שהיא באה לפרע מנכ"י נראה דס"ל שהוא בכלל התקנ' של הבא לפרע מנכסי יתומים והדרי' הקו' לדוכתי' כיון דנמנעו מלהשביעה לבסוף תשבע בתחל' ולפמ"ש לעיל א"ש ודוק [ועי' בדיבור הסמוך]: