אור ברסלב

חמדת שלמה על כתובות· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף פה.

דף פד:

תוס' ד"ה מיגו אחר שנתקנה ש"ה איירי ועיין בש"ך סי' נ"ח הקשה על הרמ"א מדברי תוס' אלו גם על הרמב"ן עצמו קשה דהבעה"ת כ' בשמו בע"א מעיד סתם ואומר סטראי ליכא ריעותא דשטרא כלל ובחי' לב"ב כ' כתי' התוס' גם על תוס' גופי' קשה למה יהי' מחשואיל"מ הא הוי רק שבועה דרבנן וכמ"ש הש"ך והפ"י:

ולע"ד נראה דאין זה ענין לדברי הרמב"ן שבבעה"ת דעד המעיד על פרעון השטר שאומר שיודע שהשטר נפרע אין עיקר עדותו להוציא ממון מבעהש"ט רק להעיד שהשטר נפרע וכיון שזה בא בשטרו ואין כח ביד ע"א לבטלו ונשבע ונוטל לא אשכחן מה"ת וע"כ אינו חייב רק שה"מ וע"כ קאמר הרמב"ן במעיד על פרעון סתם כיון שמעיד רק שפרע לו מעות בזה לא אתרע שטרו דע"ז לא תקנו שבועת ע"א מעידו וי"ל דבזה מסתבר שהי' על חוב אחר מדלא לקח השטר בשלמא בפרע בפני שנים י"ל שסמך על העדים וע"כ בע"א אע"ג דל"ל מיגו שאם הי' אומר להד"ם הי' צריך לשבע אפ"ה לא אתרע שטרא בע"א דאמרי' דמסתמא פרע על חוב אחר ומכש"כ דא"ש להרמב"ן לשיטתו דס"ל אפי' בשני עדים ל"א שטרא לגמרי וע"כ שפיר י"ל דבע"א לא אתרע שטרא כלל ואין לחייבו ש"ד מחמת שהעד מעיד שקיבל מעות לפרעון החוב ועכשיו רוצה לגבות פעם אחרת וא"כ קיבל המעות שלא כדין ז"א דאף לדברי העד קיבל המעות כדין דלדבריו אם נאמר שאין לו חוב אחר רק המלוה בשטר א"כ בשעת קבלתו קבלו כדין רק עכשיו רוצה לתבוע המלוה בשטר פעם שנית א"כ בא העד רק לפסול השטר ע"כ הדין שזה עומד בשטרו כדין ע"א מעיד שהוא פרוע דאין כאן רק שה"מ ובפרעון סתם י"ל דאף שה"מ ל"ה כמ"ש הרמב"ן משא"כ במעשה דאבימי שאמרו תיכף בשעת קבלות המעות סטראי והשליח נתנו להם על מלוה בשטר ולא רצו להחזירו באמרם שמחזיקים המעות על חוב אחר וא"כ זה העד מעיד שחטפו ממנו המעות של המשלח א"כ יכול לתבוע תיכף שיחזרו לו מה שקיבלו ממנו ואע"ג שהוא נתן להם על חוב שבשטר אפ"ה הי' הקבלה שלא כדין כיון שאמרו בפירוש שאינם מקבלים על המלוה שבשטר רק על המלוה ע"פ ואין העד בא לגרע השטר רק שתובע ממנו המעות שלקח ממנו וע"כ נראה דהוי ממש כדין נסכא דר"א וע"כ הוצרכו תוס' ורמב"ן לתרץ דמיירי לאחר שנתקן ש"ה כן נראה לע"ד ברור ונכון ולא צריכנן לומר שהי' דברי תוס' במקומו בהעלם עין מהב"י והרמ"א גם אין סתירה מדברי הרמב"ן מדידי' אדידי' ודוק היטב:

בא"ד כדמוכח גבי נסכא דר"א עי' פ"י הקשה על תוס' הא ע"כ צ"ל שאומר שאבימי נתן לו על חוב בע"פ וא"כ אף בזה מכחיש העד עי"ש ולע"ד נראה לפמ"ש עוד הפ"י הא אבימי הוי בע"ד ותי' דקושית התו' לפום ס"ד דא"ח האחריות ולפי"ז י"ל אע"ג דע"כ צ"ל דהמעשה הי' שאמר במלוה שאמר להשליח לקבלו ע"ח אחר כדמוכח לפי המסקנא מ"מ ע"ז אין לו עסק שבועה לפי הס"ד דהשליח פטור דל"ה פושע דלפ"ד שטוען סטראי אף אם נתנו לו סתם יכול לומר סטראי ועיקר השבועה הוא רק שיש לו חוב אחר וע"ז אין השליח מכחישו ושפיר דמי לנדר"א ודוק:

אך לכאורה נ"ל דאין צריכן לומר דקושית התו' אליבא דמסקנא דאף לפום ס"ד הקשו תוס' שפיר דממ"נ אם נרצה לפסול השליח משום שהוא נוגע וא"כ שהשליח פשע ממילא א"י לתפוס השליח וכמ"ש הש"ך וע"כ לומר שהוא טוען שאינו מאמין להשליח שהוא נוגע או שאומר שאמר לו לקבלו ע"ח אחר וא"כ תו ל"ה נוגע ושפיר יכול לתפוס וא"כ אם נרצה לסלק הנגיעה מחמת שטוען שאמר השליח שנותנו ע"ח אחר א"כ טענה זו גורמת הפטור של המלוה וצריך לשבע ע"ז אמנם לע"ד נראה דמ"מ אין זה בגדר שד"א דעל מה שאומר השליח שלא אמר לו ע"ח אחר וודאי הוי נוגע ולא יכול לחייבו על זה ש"ד דהוי בגדר בע"ד רק המלוה נאמן בהכחשתו לומר שאמר לו ע"ח אחר ול"ה נוגע ועיקר שד"א ל"ה רק שיש לו חוב אחר ושפיר דמי לנדר"א ודוק:

תוכן העניינים

חמדת שלמה על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה