אור ברסלב

חמדת שלמה על כתובות· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף סג:

דף סג.

גמ' אמר אמימר בעינא לי' ומצערנא לי' והנה הרי"ף הביא ראי' מזה דקי"ל כר"ה וכ' הר"ן דמצערנא ל"ש רק בתשמיש והקשה הראב"ד הא מתשמיש לכ"ע הוי מורדת וי"ל דמש"ה מפרש מורדת מתשמיש ולעולם ממלאכה הוי ג"כ מורדת וכתב הראב"ד להוכיח מדאמר לקמן מאי בין מורד למורדת ומסיק זו יצרה מבפנים כו' וזה ל"ש רק במורד מתשמיש אבל למ"ד ממלאכה וסיפא במורד שאומר איני זן אדרבא צערה של אשה גדול שאינו נותן לה מזונות וק' אמאי במורדת פוחתין ז' דנרין ובמורד רק שלשה א"ו דקיי"ל כר"ה וסיפא ג"כ מורד מתשמיש ומשום דצערו של איש גדול ע"כ פוחתין לה ז' ואין מוסיפין רק ג' והנה צ"ל לשיטת הטור דס"ל אף לר"ה דממלאכה לא הוי מורדת משום שיכולה לומר א"נ וא"ע אבל הוא הוי מורד אם אינו רוצה לזונה וקשה למה אין מוסיפין רק ג' די"ל כיון דרישא ל"מ רק מתשמיש דבשביל תשמיש פוחתין ז' אין ראי' מזה על מרידה דמזונות דאין עניינם דומים זה לה וזה פשוט רק אי הו"א דרישא מיירי מורדת ממלאכה ואפ"ה פוחתין זיי"ן הקשה הראב"ד שפיר למה בסיפא במורד ממלאכה שהיא כנגד המזונות אין מוסיפין רק ג' הא בזה צערה של אשה גדול ע"כ הוכיח הראב"ד שפיר:

ולכאורה הי' נ"ל דאפשר לומר מש"ה לא הוכיח הריף בפשיטות מראיות הראב"ד דהומ"ל אליבא דאמת דמתשמיש לכ"ע הוי מורדת מ"ל דבסיפא במורד על אשתו לכ"ע לא הוי רק במורד מתשמיש מחמת קושית הגמ' והאמר רב איני זן וא"מ יוציא ויתן כתובה רק לפום הו"א דלמ"ד ממלאכה ל"מ כלל מתשמיש ע"כ צ"ל כתירוץ הגמ' לאו לאמלוכי בעי אבל אליבא דאמת ל"צ לזה וי"ל דסיפא ל"מ רק ממורד מתשמיש אך לפמ"ש התוס' דהומ"ל ולטעמיך דאף למ"ד מורד מתשמיש קשה דודאי אם היא אינה רוצה יכולה לכוף ליתן לה גט א"כ ע"כ אף אליבא דאמת צריכן לבוא לס' לאו לאמלוכי בעי אך נראה די"ל קושית תוספת דודאי גם המקשן אסיק די"ל לאו לאמלוכי רק דקשיא לי' דבמורד ממלאכה הי' ראוי שישלם לה דמי מזונות שעברו ולמה לנו לעשות דבר קצוב בשלמא מה ששוה' זמן מרובה מי יכול לשער ערך המזונות שפעמים הם בזול ופעמים הם ביוקר ע"כ עשו דבר קצוב אבל לזמן מועט היו יכולים לתקן שישלם לה דמי מזונות שעברו ואפ"ה השיב לו התרצן דאף על זמן מועט עשו חכז"ל דבר קצוב ובאמת היא שנויא דחיקא אבל במורד מתשמיש דאי אפשר לומר שישלם הפסידה ופשיטא דהוצרכו לשער אף על זמן מועט דבר קצוב ולפ"ז י"ל דאליבא דאמת ל"צ לדחוקי בכך וי"ל אף למ"ד מורדת ממלאכה מ"מ במורד לא הוי רק מורד מתשמיש דבלאו הכי לא הוי דומי' ממש דגבי דידי' ל"ש מורד ממלאכה וע"כ הוצרך ר"א להוכיח דצריך להשכיר עצמו ולפמ"ש התו' דא"צ להשכיר עצמו צ"ל כמ"ש רש"י דמורד ממלאכה היינו מה שהוא כנגד המלאכה וכמ"ש הר"ן וע"כ אליבא דאמת יש לומר דל"צ לדחוקי בכך ובאמת לגבי מורד ל"ש רק מורד מתשמיש וע"כ לא הי' יכול הרי"ף להוכיח מראיות הראב"ד ומלבד זאת הנה יש לדקדק על ראיית הראב"ד די"ל אם היא מורדת ממלאכה לא ניחא לי' להבעל שתתבזה אשתו ומסתמא נותן לה מזונות ע"כ פחתו לה זיין דנרים אבל אם הוא מורד ממזונות ודאי אינה נותנת לו מעשי ידי' שתקנו תחת מזונות ונהי די"ל דמע"י אין מספיקין למזונותי' מ"מ די לה בשלשה דנרים שעם מע"י והג' דנרים ודאי יספיק לה ע"כ אין ראיית הראב"ד מוכרחת:

ולענין קושית הראב"ד על ראיית הרי"ף דמורדת מתשמיש כ"ע מודו ומש"ה אמר היכי דמי מורד' דאמרה בעינא לי' ומצערנא לי' י"ל דראיית הרי"ף מדלא אמר לא שנו אלא דאמרה בעינא לי' אבל אמרה מאיס עלי לא כפינן ומלשון היכי דמי מורדת משמע דסביר' לי' דלא נקראת מורדת אלא ע"ש מרידה שעושית לצערו אבל מאיס עלי אינה עושית מחמת מרידה רק שא"י לסבלו וע"כ לא נקראת מורדת וכ"מ מהר"ן גופי' דס"ל דל"ש לקראה מורדת במאיס עלי ומש"ה הוכיח דכלת' דר"ז מיירי במורדת ממש ולפ"ז במורדת ממלאכה די"ל שאין רצונ' לעשו' מלאכ' [ועי' בר"ן דס"ל להרי"ף דמצערנא לי' ל"ש במלאכה ואפ"ל דכוונת לשון צער ל"ש רק בצערא דגופי' ואפ"ה י"ל דשייך מרידה שעושית להכעיסו] ס"ל להרי"ף הואיל וי"ל דניחא לה לישב בטל ואינו מוכח שעושית להכעיס שוב ל"ש לקרותה מורדת כלל ודוק היטב:

תוכן העניינים

חמדת שלמה על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה