אור ברסלב

חמדת שלמה על כתובות· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף יג.

דף יב:

במשנה מאיש פלוני וכהן הוא, והנה הרמב"ם העתיק הך דינא דמתני' באומרת לכשר נבעלתי והשמיט תיבת פלוני וכהן הוא ועי' בספר שיטה מקובצת הביא פלפול בזה בשם תשובת הריב"ש ועיינתי בתשו' הריב"ש וראיתי כי הוא מסתפק אם מהני כי אולי לא קים לה בגווי' ויש להביא ראי' לדעת הרמב"ם דמהני בלא אמירת פלוני, דיש לדקדק בגמ' דקאמר הניחא לזעירי היינו דקתני תרתי מדברת ומעוברת אלא לר"א תרתי למה לי והוא שפת יתר כיון דהקושי' אינו רק מעוברת למה לי הו"ל לומר בקיצור מעוברת למה לי ונראה דהנה לכאורה קשה מאי פריך הגמ' תרתי למ"ל דילמא אי תני מדברת הו"א בהא מכשיר ר"ג כיון דהעדים ראו אותה מדברת עם א' נהי דודאי אינם מכירים אותו פלוני מדשאלו אותה מה טיבו מ"מ הא יכול להיות שהם מכירים אותו פלוני שהיא אומרת וירגישו בשקרה והוי ברי טוב בפרט כי הלשון משמע פלוני וכהן הוא שהוא ניכר ואם אין אמת בפיה בודאי מתיראת שהעדים יאמרו שיודעים בבירור שזה האיש אינו אותו פלוני לאפוקי במעוברת דהוי ברי גרוע דהא א"א להכחישה כיון דלא היו העדים בשעת מעשה וא"כ איכ' למימר חדא להודיעך כחו דר"ג וחדא להודיעך כחו דר"י אמנם לדעת הרמב"ם הנ"ל דאף באומרת סתם לכשר נבעלתי נאמנת הקשה הגמ' שפיר דמשום רבותא זו לא צריך למתני תרי בבות מדברת ומעוברת דבחדא בבא הו"מ לאשמועינן והיינו דליתני היא אומרת פלוני ובהן הוא או סתם כהן הוא וממילא הוי אשמועי' שני הרבות ת דהיינו באומרת פלוני וכהן הוא הוי ברי טוב ובאומרת כהן סתם הוי ברי גרוע, ומה מאוד מיוסדים דברי הגמ' בזה על אדני פז, בשלמא לזעירי קתני תרתי היינו תרי בבות מדברת ומעוברת, אבל לר"א תרתי למה לי פירושו תרי בבות למ"ל ולא היה יכול להקשות בקיצור מעוברת למ"ל דהא צריך לאשמועי' רבותא הנ"ל אף דהוי ברי גרוע, רק קושית הגמ' דהא בחדא בבי הוי יכול לאשמועי' אותו רבותא דהשמיענו במעוברת, וכ"ז לדעת הרמב"ם דאף באומרת לכשר נבעלתי נאמנת אבל לשיטת הריב"ש בע"כ צריך למתני' פלוני וכהן הוא א"כ לא מצי לאשמועי' דברי גרוע מהני רק במעוברת וצריך למתני' תרתי בבות והדרא קו' הנ"ל לדוכתי' א"ו מוכח כשיטת הרמב"ם ודוק:

ולפי"ז אמרתי דרך פלפול ליישב קושי' התוס' ד"ה ואין אוסרין שהקשו הא לזעירי ודאי באומרת לא נבעלתי נאמנת לר"י דהא הוי ס' ספיקא עי"ש מה שתירצו, והקשו מלקמן דקאמר הגמ' בשלמא לזעירי כו' עי"ש והקשו המפורשי' דלמא הא דקאמר הגמ' מיגו היינו דהוי טענה מעלייתא דלא מפגמה נפשה וכ' הפ"י דצ"ל דתו' ס"ל דלא נבעלתי לא הוי טענה מעלייתא נגד לכשר נבעלתי וצ"ל משום דלא נפקא לה מידי כיון דסוף סוף לא פסלה נפשה הכהונה עי"ש, ולפ"ז יש ליישב לכאורה קושיתם שהקשו דהא הוי ס' ספיקא דהנה תוס' כתבו לעיל בסוגי' דפ"פ דלא הוי ס"ס דלמא מ"ע מדלא טענה דאין גנאי בכך כמו בביאת אונס ולפ"ז לסברת הפ"י דלא נפקא מיני' מידי אם טוענת לא נבעלתי או לכשר נבעלתי א"כ י"ל ג"כ דלא הוי ס' ספיקא מדלא טענה לכשר נבעלתי רק לכאורה הא ליתא דהא לזעירי אינה נאמנת לומר לכשר נבעלתי וא"כ שפיר הוי ס' ספיקא באומרת לא נבעלתי דאת"ל נבעלה דלמא לכשר נבעלה, ואין לומר מדלא טענה, ז"א דמשום הכי לא טענה דלא היתה נאמנת:

אך לאחר התבוננת נראה דהא ליתא די"ל דר"י ס"ל לסברא מקויימת דאמרי' מיגו מעלייתא ובפרט לשיטת התו' דאף בתבעו אית לי' לר"י מיגו ומש"ה ס"ל לר"י דאינה נאמנת באומרת לא נבעלתי דא"א להאמינה דאם נאמין לה לא נבעלתי תו אי אפשר שלא להאמינה באומרת לכשר נבעלתי כיון דאית לה מיגו מעלייתא וזהו דבר שהשכל מכחיש ואם נאמין לה באומרת לכשר נבעלתי מטעם מיגו א"כ תו לא מהימנא באומרת לא נבעלתי מטעם ס"ס מדלא טענה כנ"ל כיון דהשתא קיימינן דנאמנת לומר לכשר נבעלתי ומש"ה ס"ל לר"י דלא מהימנינן לה אף באומרת לא נבעלתי דזהו לא הוי נגד השכל דהא מצינו כמה פעמים שחששו למיעוט ודוק:

אמנם לפ"ז סוער עלינו קושי' שני' של תוס' מהא דקאמר הגמ' בשלמא לזעירי כו' א"כ מוכח דנאמנת דא"ל דהוי טענה מעלייתא וכתי' המפורשים דקשה סוף סוף כיון דהוי טענה מעליותא לומר לא נבעלתי א"כ ממילא נאמנת מטעם ס"ס דלא שייך לומר מדלא טענה, אך לפמ"ש לעיל דבאומרת פלוני וכהן הוא יש לה לירא דלמא העדים מכירים אותו פלוני ותתבדה ותאחז שפיר י"ל דהוי טענה מעלייתא מדלא טענה לא נבעלתי דא"א להכחישה ואם באמת אותו פלוני היה פסול היה לה לטעון לא נבעלתי אבל לגבי ס"ס לא שייך זה דהא א"א לומר דבאמת לכשר נבעלה כיון דלא טענה דהא אם באמת היה כשר לא הוי לא נבעלתי טענה מעלייתא דהא באמת לא היו יכולים להכחישה כיון דבאמת היה כשר בשלמא אי הוי טענה מעלייתא מטעם זה לא מפגמה כקו' מהרש"א שפיר י"ל דאף באמת נבעלה לכשר אין רצונה לטעון כן אבל לפמ"ש דלא הוי טענה מעלייתא רק משום שלא תוכל להתבדה אבל אם באמת נבעלה לכשר תו לא הוי לא נבעלתי טענה מעלייתא ומש"ה לא הוי ס' ספיקא ואין להקשות לפ"ז מאי פריך אלא לר"א מאי מיגו איכא הא י"ל כנ"ל דאית לה מיגו דאי בעי אמרה לכשר נבעלתי ולא פלוני ולא תוכל להתבדה, הא בורכא די"ל שיראה שהעדים ישאלו אותה מי הוא נהי דאם לא שאלו אותה מי הוא נאמנ' באומרת סתם אבל מיגו לא שייך כי מתייראת שהעדים ישאלו אותה כי כן הוא סתמא דמלתא כיון שהעדים רוצים לדעת טיבו של האיש, בפרט לס' הנ"ל אולי מתוך בירור הדברים תתבדה ותאחז, ובזה יש ליישב כמה דקדוקים בסוגיא זו ובפרט מאי דאי' בגמ' חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה דלפי' רש"י צ"ל דתני רישא לגלויי סיפא, ולפי' התו' צ"ל דמסיפא לא הוי מוכח דר"י פוסל אותה ולכאורה הוא דחוק דא"כ ליתני ילדה למה נקט מעוברת ובסברא שכתבתי ניחא כיון דצריך למתני מעוברת משום בתה תו לא קשה מדברת ל"ל דהא צריך לאשמועי רבותא הנ"ל אע"ג דהוי ברי טוב ודוק בכל מה שכתבתי ומה שאכתוב לקמן בעזה"י:

גמ' אמר ליה ר"פ לאביי לזעירי כו' לימא דלא כר"י וק' מאי קושיא הא באמת הלכה כר"ג ועי' בפ"י שהק' כן ונ"ל דאביי דס"ל במס' יבמות דף ס"ט ע"ב אליב' דרב ארוסה שעיברה הולד ממזר אפי לא דיימא מעלמא מוכח ע"כ דרב ס"ל כר"י דלר"ג איהי נאמנת כדאמר לקמן חדא דקמודי ועוד האר"י א"ש הלכה כר"ג ע"כ הקשה שפיר לאביי דלדידי' כיון דע"כ רב כר"י תיקשי דרב אדרב ולומר דדוק' בנבעל' ס"ל כר"י אבל בנסתרה ס"ל כר"ג וסביר ליה כוותי' בחדא ופליג עלי' בחדא זהו ודאי דוחק ע"כ הק' שפיר:

ולפי"ז יש ליישב קו' התו' ד"ה ואין אוסרין עה"י שהקשו דבאומרת לא נבעלתי מודה ר"י דלפום סברא דאביי אליב' דרב כר"י א"כ ליכא למימר באומרת לא נבעלתי נאמנת א"כ ע"כ הא דא"נ לכשר נבעלתי במיגו משום דר"י ל"ל מיגו וכמ"ש רש"י לקמן דר"י ל"ל מיגו כיון דקיי"ל בכל הש"ס דאמרי' מיגו דלא כר"י ודאי דוחק לומר דרב ס"ל כר"י א"ו מוכח לפום ס' דאביי דאפי' לא נבעלה א"נ ע"כ הקשה הגמ' שפיר אבל לדידן דלא קיי"ל כאביי התם קאמר הגמ' שפיר דס"ל די"ל לר"י נאמנת לומר ל"נ ואפ"ה אינה נאמנת לומר לכשר נבעלתי דל"ל מיגו ודוק, ועי' היטב מ"ש בדבור שאח"ז ועוד לקמן:

תוס' ד"ה ואין אוסרין, לע"ד נראה ליישב קושייתם דודאי מפשטא דגמ' דלקמן דאמר ר"י כיון דאסתתר אין אפוטרופוס לעריות משמע דבאומרת לא נבעלתי ג"כ אינה נאמנת וכמ"ש תוס' ד"ה השבתנו רק די"ל דהיינו דוקא ברוב פסולים דלא הוי ס"ס כיון דרוב פסולים וע"ז אמר מדברת היינו שבוי' וכדהוכיח הגמ' לקמן מזה דמאן דמכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולים אבל ברוב כשרים נהי דר"י פוסל באומרת לכשר נבעלתי דמתני' מיירי בכל גווני מ"מ באומרת לא נבעלתי ודאי נאמנת לר"י משום ס' ספיקא דבאומרת ל"נ ל"מ מתני' כדמשמע מלשון מ"ט של איש זה דמשמע שמודית שנבעלה רק דאפ"ה מוכח ברוב פסולים אפי' לא נבעלה אינתי נאמנת מדאמר ר"י מדברת היינו שבויה וע"כ קאמר הגמ' שפיר לקמן הניחא לזעירי מיגו דאי בעית אמרה לא נבעלתי מהימנא דברוב כשרים מוכח עכ"פ דנאמנת לא נבעלתי כיון דהוי ס"ס ואפ"ה הקשה ר"פ לאביי שפיר דברוב פסולים מוכח דאפי' לא נבעלתי אינה נאמנת גם י"ל דר"פ הוי ס"ל דלר"י אפי' ברוב כשרים א"נ לא נבעלתי ול"ק דהוי ס"ס כיון דלאביי קאי הכא ואביי משמע דקיבל מרבה לקמן מה שתי' התם אשה נשאת בודקת ונישאת וא"כ י"ל דאף ס"ס לא מהני לר"י ולקמן רפ"ב אזיל אליבא דמסקנא כרבא מוכח דנאמנת לומר לא נבעלתי ברוב כשרים עכ"פ משום דהוי ס"ס:

לפי"ז י"ל קושי' העולם שמקשי' לקמן מסייע לי' לריב"ל לדברי המכשיר אפי' ברוב פסולים לדברי הפוסל אפי' ברוב כשרים דקשה מנ"ל לדברי הפוסל אפי' ברוב כשרים ולפמ"ש ניחא כיון דקאמר ר"י אין אפטרופוס לעריות משמע אפי' אומרת ל"נ א"נ וכמ"ש תוס' וא"כ קשה כיון דרישא תני לרבותא דר"י למה תני מה טיבו של איש זה דמשמע שמודית שנבעלה הו"ל לאשמועי' רבותא אפי' אומרת ל"נ א"נ ע"כ הוכיח מזה דלאו דוקא ברוב פסולים פליגא אלא אפי' ברוב כשרים וע"כ נאמנת לומר לא נבעלתי משום דהוי ס"ס וע"כ לא מצי למיתני באומרת ל"נ כיון דמיירי בכל גוונא:

א ? עדיין י"ל דלמא ברוב כשרים ודאי מהני רק דפליגא ברוב פסולים ובפלגא ופלגא ומש"ה ל"מ למיתני אומרת ל"נ דבפלגא ופלגא נאמנת לומר ל"נ דהוי ס"ס אך למ"ש הב"ש והפ"י דבאלמנת עיסה הוי רוב וס"ס אבל בס"ס לחוד לא מהני א"ש דע"כ פליגא בר"כ ומש"ה לא תני אומרת ל"נ משום דהוי רוב וס"ס, גם י"ל למ"ש התוס' הא ל"ד לשבוי' דהתם הוי כל פסולים ולכאורה תירוצם אינו מובן כלל וכן תמה הפ"י ונ"ל דר"י מדמי לשבוי' דהתם ג"כ הוי מיעוט להתיר דשמא לא זנתה אך על מדברת קשה בפרט למ"ש רש"י אין אפטרופוס לעריות אין אתה יכול להיות לה אפטרופוס לומר שלא זנתה משמע דל"ה רק ספק וא"כ אף ברוב פסולים אם נימא סמוך מיעוטא לפלגא הוי רוב להתיר ע"כ צ"ל דר"י ס"ל דבשבוי' כיון דאמרי' בכמה ענינים בשבוי' הקילו הואיל ומנוולא נפשה ס"ל דבשבוי' הוי רק מיעוט לחוש שזנתה ואפ"ה פסלו' וע"כ הקשה שפיר וא"כ מוכח דמאן דפוסל פוסל אפי' בר"כ, רק דעדיין קשה ברוב כשרים למה לא תהי' נאמנת לא נבעלתי הא הוי רוב וס"ס ודמי' לאלמנת עיסה ולפמ"ש לעיל דבר"כ באמת נאמנת ל"נ א"ש ומוכח לפי"ז כשיטת הפ"י דבא"ע הוי רוב וס"ס, גם י"ל דהכא ל"ה רוב וס"ס דחיישי' דלמא אזלא איהי לגבי' דהו"ל קבוע משא"כ בא"ע דנתערב החלל ולא ניכר במקומו לא הוי קבוע ודוק וא"ש ועי' היטב מ"ש בדיבור שאח"ז:

בא"ד אבל קשה מלקמן דקאמר בשלמא לזעירי כו' הנה כתבתי לעיל קושית המפרשים דלמא הא דקאמר הגמ' מיגו היינו דהוי טענה מעלייתא דלא מפגמא נפשה ועי' מ"ש לעיל, וליישב דברי התוס' נלע"ד אחר העיון בדרך נכון דהנה צריכי' להבין הא דקאמר הגמ' לקמן הניחא לזעירי שפיר קאמר ר"י לר"ג אע"ג דבהא מיגו פליגנא עלך כו' וע"כ הפי' הוא כך אע"ג דפליגנא עלך בדיני מיגו ולא אלים לדידי כח המגו כמו לדידך אבל הך מיגו דשדה עדיפא ומודינא וקשה איך מוכח דר"ג מכשיר מטעם מיגו הא אפי' במעוברת מכשיר דליכא מיגו דהא קאמר לר"י השבתני כו' מה תשיבני על המדברת וצ"ל כפי' התוס' דאית לה מיגו דהא מדברת מיירי בכל גווני אף דמודית שנבעלה וגם ממתני' דהא נקט תרי בבי להודיעך כוחו דר"י אף דאית לה מיגו וממילא מוכח היכא דאית לה מיגו הוי סברא פשוטה לר"ג דנאמנת, ולפי"ז הקשו תוס' שפיר דמוכח דר"י מודה דנאמנת לומר לא נבעלתי דאל"כ רק דהפי' הוא בהא מיגו גרוע פליגנא עלך א"כ תיהדר קושי' הנ"ל לדוכתי' מנ"ל דר"ג עצמו סובר מיגו גרוע וא"ל ממתני' ובריית' ז"א די"ל דלר"ג לשיטתו דלא ס"ל אין אפטרופוס לעריות ודאי דנאמנת לומר לא נבעלתי א"כ הוי לדידי' מיגו טוב ושפיר קאמר מה תשיבני כו', וכן במתני' נקט מדברת משום האי רבותא דמיגו טוב אבל מיגו גרוע לא מוכח מר"ג כלל, וא"כ איך שייך לומר אע"ג דבהאי מיגו פליגנא עלך כיון דלא מוכח כלל מר"ג האי מיגו ודוק כי זה ברור:

ובזה נראה לע"ד ליישב קושי' הפ"י בסוגי' דמשארסתני נאנסתי שהקשה לשיטת התוס' דלר"י דלית לי' מיגו במ"ע לא אזיל הך תירוצא דטעמא דר"ג משום מיגו רק כתי' השני דטעמא דר"ג משום חזקה א"כ ל"ל להגמ' לומר כלל טעמא דר"ג משום מיגו דהא בע"כ צריכנן לבוא לטעם חזקה ולפי מ"ש ניחא דהגמ' הוכיח דבע"כ צ"ל כן מדנקט פלוגתי' דר"ג ור"י במשארסתני נאנסתי ובמוכת עץ מזה מוכח דיש טעם במשארסתני נאנסתי לומר יותר דנאמנת דאל"כ תיהדר קושי' הנ"ל לדוכתי' דאי טעמא דר"ג משום חזקה מנ"ל לר"י דר"ג אית ליה כלל מיגו גרוע א"ו דטעמא דר"ג משום מיגו ג"כ ומוכח זה ממתני' מדאיצטריך לאשמעי' בתרתי במשארסתני ובמוכת עץ ואע"ג דאנן קיי"ל כזעירי דהא איתותב ר"א וא"כ י"ל דמודה קאי על מתני' דראוה מדברת מ"מ הא אליב' דאמת קשה ע"ז מ"ש האי מיגו מהאי מיגו לשיטת התוס' בפי' שור שחוט וכמדומה שכ"כ בס' מג"ש דאליבא דאמת א"א לומר דקאי על מתני' דראוהו מדברת מכח קושי' הנ"ל ואף דל"מ שפיר די"ל משום מעלה עשו ביוחסין ס"ל לר"י דל"א מיגו או בפשוט י"ל משום דאין אפוטרפוס לעריות אינה טוענת ברצון לא נבעלתי וכמ"ש תוס' מ"מ צריך הגמ' מיגו אליבא דר"א דהא חזינן דלקמן שקיל וטרי הגמ' אליב' דר"א אף דאיתותב כאן וזה ברור:

אמנם לכאורה עדיין י"ל דמוכח ממתני' דס"ל לר"ג דיש סברא לומר מיגו גרוע דהא קשה למה נקט במתני' היא אומרת פלוני וכהן הוא דמשמע שבאמת מודית שנבעלה למה לא נקט אומרת לא נבעלתי דהוי רבותא טפי אליבא דר"י כיון דרישא לא נקט רק להודיעך כחו דר"י ועי' מש"ל וע"כ צ"ל לפי הו"א זו דר"י ס"ל דאינה נאמנת באומרת לא נבעלתי ואשמועינן רבותא אף דאית לה מיגו גרוע וממילא מוכח דר"ג ס"ל די"ל מיגו גרוע, אבל לפמש"ל דיש סברא לומר באומרת פלוני וכהן הוא דהוי ברי טוב א"כ לא מוכת מהא דלא נקט לא נבעלתי די"ל דאתי לאשמועי' אף דהוי ברי טוב ע"כ הוכיחו התו' מזה דלר"י נאמנת לומר ל"נ דאל"כ ל"ש לומר אע"ג דבהא פליגנא כו' ודוק:

עוד נראה להוכיח דר"ג אית ליה מיגו גרוע דהנה קשה לכאורה על ר"ג דקאמר מה תשיבני על המדברת דהנה הרשב"א בתשו' הוכיח דס"ס עדיף מרוב מר"י שהכשיר באלמנת עיסה מטעם ס"ס אף דפוסל אפי' ברוב כשרים וכ' הפ"י דלא מוכח מידי דהתם הוי רוב וס"ס דהא מסתמא רוב המשפחה כשרים והוסיף להוכיח מר"ג דס"ס לא מהני וברי מהני אע"ג דרובא וחזקה רובא עדיף וברי לא מהני באתחזיק איסור א"כ בע"כ מוכח דס"ס גרע מרוב כיון דגרע מברי ועי' בס' הפלאה שתמה על דבריו דקשה לימא איהו לנפשי' כיון דבאלמנת עיסה הוי רוב וכיון דרוב עדיף מברי למה לא מהני לר"ג ע"כ כ' דלר"ג טעמא אחרינא איכא מטעם חזקה אשה מזנה בודקת ומזנה, ולפ"ז כיון דר"י לא סבר בודקת ומזנה דמש"ה קאמר ר"ג השבתני על המעוברת א"כ מה קאמר מה תשיבני על המדברת כפי התוס' דאיכא מיגו דלא נבעלתי קשה לא נבעלתי גופא למה פשוט כ"כ דנאמנת כיון דמיירי ברוב פסולים א"כ לא הוי רק ס"ס וברי וכיון דרוב וס"ס ל"מ לר"ג בלא בודקת ומזנה מכ"ש ס"ס וברי וא"כ מאי מיגו דלא נבעלתי איכא ובע"כ צ"ל דהוי טענה מעלייתא א"כ מוכח דר"ג אית ליה מיגו גרוע:

אך לפמ"ש הרמב"ם דבאלמנת עיסה אם נשאת ל"ת א"כ לא מוכח דסבר ר"ג מיגו גרוע די"ל שפיר דאית לה מיגו דלא נבעלתי דלכל הפחות אם נשאת ל"ת וא"כ מאי קאמר הגמ' אע"ג דבהא פליגנא עלך ובע"כ דקאי על מיגו מעלייתא א"כ מוכח דר"י סובר דנאמנת לומר לא נבעלתי רק באומרת לכשר נבעלתי לא מהימנא במיגו וכמ"ש התוס' ומכש"כ לפי מה שכ' הב"י בדעת הרמב"ם שסובר דלכתחילה בעי תרי רובי אף בטוענת ברי ופי' הב"י דר"ג גופא סובר כן לא דאנן פסקינן כן מטעם הכרעה עי"ש ובב"ש א"כ הוי שפיר מיגו מעלייתא דהא השתא נמי לא נאמנת רק בדיעבד:

ובזה נתיישב לי מה שהי' קשה לי על הרמב"ם דהא לדידן דפסקי' כזעירי ואם נאמר דר"י פוסל אף באומרת לא נבעלתי וא"כ לכל הפחות לר"ג ספיק' הוי ונהי דנאמנת מ"מ לדעת הרמב"ם דלכתחלה בעי תרי רובא הו"ל להעתיק דינא דמתני' בנסתרה ולהשמיענו דבעי שטוענת ואם ס"ס הוי כמו רוב לכל הפחות בעי חד רובא דליהוי רוב כשרים וכמדומה שהשיטה מקובצת הביא בשם הרא"ה דין הנ"ל ועדיין לא עיינתי בו ולפי הנ"ל ניחא דמוכח בע"כ דר"י מכשיר באומרת לא נבעלתי מגמ' לקמן כהוכחת התוס' דליכא למימר דהוי מיגו גרוע כדחיית המפורשי' דא"כ איך שייך לומר אע"ג דבהא מיגו פליגנא כו' כיון דלא מוכח מר"ג מיגו גרוע כלל וכמש"ל לשיטת הרמב"ם ודוק כי הוא דבר ברור ונכון. ועמש"ל:

תוס' ד"ה מעלה עשו ביוחסין תימא דמשמע כו' ואור"ת כו' והר"ר יוסף דשליטין תי' כו' ויש לדקדק בדברי תו' טובא חדא דקו' שהקשו מנדרים לא שייכי כאן דאף דנימא דאין אוסרין על היחוד מיירי בפנוי' מכש"כ דבא"א אין אוסרין ועוד קשה על תי' הר"י דשליטין הא בזה אינו מתורץ רק קושי' הראשונה ומסידור הלשון נראה דבאו לתרץ אף קושי' האחרונה מדסידרו לבסוף ועי' בפ"י ובק"א שהקשה עוד דלמא התם איירי באומרת טא"ל וכ' דהתוס' ס"ל דאין אוסרין על היחוד אף באומרת טמאה אני לך:

ובדרך פלפול אמרתי ליישב דהתוס' הי' להם הכרח לפי' ר"ת לשיטתו דאף באומרת טא"ל אין אוסרין, דלכאורה קשה מאי מקשה הגמ' מהא דאמר רב אין אוסרין על היחוד דלמא ע"כ לא קאמר ר"י דאין אפוטרפוס לעריות רק היכא דליכא למיתלי הסתירה בדבר אחר אבל בא"א י"ל דעיניה נתנה באחר ומש"ה אסתתרה וכדא"ל ר"ע לר"י לדבריך יסתתרו כל העקרות [ועי' בהגמ"יי בתשובות ל"ה אישות סי' ח' ד"ה ואני המעתיק] אך לפי מה שפי' הר"ן בנדרים הטעם בטא"ל דאינה נאמנת אף דשוי' אנפשה חתד"א ותי' שני תירוצים חדא דאפקעינהו רבנן לקידושין מניה והקשה ע"ז דבאומרת לפסול נבעלתי מא"ל ותי' לבסוף דמדינא לא מצית לאפקועי עצמה מבעלה דמשועבדת לי' עייש"ה וא"כ בנתיחדה ל"ש להתירה כמו באומרת טא"ל שכיון שנתיחדה אסורה באמת לר"י, אך לכאורה עדיין י"ל דלמא משום הכי נתיחדה כדי שתיאסר על בעלה וע"כ אינה אסורה לר"י אך ז"א כיון דפסקינן דאינה אסורה ביחוד וכיון דזהו לדין קיים תו אין לומר דנתיחדה בשביל כך ואין לתלות היחוד בד"א וע"כ אסורה לר"י והק' הגמ' שפיר אך אם נאמר דבאומרת טא"ל אסורה בנתיחדה שוב י"ל דתלינן היחוד שהיתה רוצית להפקיע עצמה מבעלה ובאמת היה ברצונה לומר טא"ל והא דאינה אומרת כן דהדרית ביה עכשיו דאין כל השעות שוות ועיין בתה"ד שכתב כעין סברא זו דדלמא באותו שעה היה לה כעס עם בעלה וס' זו א"צ לפנים א"ו מוכח דהפי' אין אוסרין על הייחוד אף באומרת טא"ל ע"כ הקשה הגמ' שפיר כיון דאין לתלות הייחוד בשום דבר דאין אוסרין עליו והקשו תוס' שפיר מנדרים ותירצו דנואף שאני והר"י דשליטין תירץ דמיירי בפנוי' ולפ"ז לא מוכח דבאומרת טא"ל אין אוסרין וא"ש הך דנדרים די"ל דמיירי באומרת טא"ל, אמנם לכאורה י"ל דל"ש לומר עיניה נתנה באחר כיון דמפסדת כתובתה בשלמא שם בנדרים מיירי באונס ואשת כהן עי"ש אמנם לשיטת ר"ת לקמן מוכח דאף במאיס עלי י"ל עיני' נתנה באחר הוכיחו תוס' שפיר ויש ליישב בזה קו' הר"ן ודוק היטב:

רש"י ד"ה ותיפוק ליה כו' לר' יהושע פריך כו', הנה כל העובר ישתומם מנ"ל לרש"י דהקושי' לר"י ולמה לא נימא דהקושיא על ר"ג דקאמר השבתני על המעוברת, ולע"ד נראה דהנה נראה להוכיח לדברי הפוסל דאפי' ברוב כשרים דתוס' הקשו אכתי לא דמי לשבוי' דהתם הכל פסולים והכא רק רוב פסולים ותירוצם צ"ע נהי דהוי פלגא ופלגא דלמא מ"מ הברי מהני משא"כ בשבוי' אמנם לפמ"ש רש"י י"ל קושית התו' די"ל דר"י ס"ל דשבוי' כיון דלא ידעינן שזנתה והוי ג"כ מיעוט להתיר שמא לא זנתה אך על מדברת קשה שאמר ר"י אין אפוטרופוס לעריות והנה מלשון רש"י שפי' אין אתה יכול להיות לה אפטרופוס לומר שלא זנתה מבואר להדי' דלא מחזקי לומר שודאי זינתה רק שעכ"פ נכנס בגדר ספק וכן מדויק לשון הגמ' אין אפטרופס ולפ"ז תיקשו הא בשבויה אם נימא דרוב ישמעלים וערביים פרוצים בעריות והוי כמו רוב שזינתה עדיין הוי התם רוב לאיסור והכא הוי רוב להיתר ע"כ צ"ל דר"י ס"ל אדרבא כיון דקיי"ל בשבוי' הקילו הואיל ומנוולא נפשה לגבי שבאי ע"כ הוי רוב להתיר ואפ"ה א"נ וא"כ הקשה שפיר על מדברת ברוב פסולים עכ"פ נהי דהוה מחצה שלא זנתה ומיעוט כשרים מ"מ לא עדיף משבוי' דהוי ג"כ רוב ולפ"ז יקשה לכאורה אף למ"ש הפ"י דבאלמנת עיסה הוי רוב וס"ס דלמ"ש דהך אין אפטרופוס לעריות לא הוי רק ספק וא"כ ברוב כשרים הוי רוב וס"ס ואפ"ה אוסר ר"י אך לפי' רש"י התם בפי' הראשון יש ליישב עי"ש ואף לפי' השני י"ל דרוב דהכא לא מהני דגזרי' משום דלמא איהי אזלא לגבי' אבל התם י"ל לא מבעי לפי' התו' י"ל דהתם הוי רוב וס"ס ול"ש לומר דגזרינן כיון דאין הספק ניכר במקומו ל"ש קבוע ואף לשיטת רש"י בפי' ר"י טוב עלם דנראה לכאורה דהתם לא הוי רק ס"ס לחוד מ"מ למ"ד בסנהדרין פ' בן סורר ומורה נשים יולדת לתשעה י"ל דזה הוי ג"כ רוב דמסתמא הוא מן הראשון והוי רוב וס"ס ול"ש לגזור דלמא אזלא איהי כו' דהוי דומיא דשבוי' דע"כ בשבוי' הוי רוב להתיר דאל"כ לא מקשה על מדברת וכיון דבמעוברת מוכח ודאי דפסול אפי' ברוב כשירים דל"ה רק רוב לחוד מסתמא אף במדברת נמי פוסל ברוב כשרים מטעם שכת' לעיל דלא הוי רוב וס"ס משום גזירה ולפ"ז נכונים דברי רש"י שכתב דהקושי' על ר"י דלמ"ש אף ברוב כשרים מקשה שפיר על מעוברת לשיטת ר"י דאף בשבוי' לא הוי רק מיעוט לאיסור ודוק ועי' מ"ש בדיבור הסמוך:

גמ' מסייע לי' לריב"ל כו', מקשין העולם מאין מוכח דאפי' ברוב כשרים פסול ועי' בפ"י ועי' מש"ל, עוד קשה מאי קאמר ר"ג השבתני כו' מאי תשיבני על המדברת לימא השבתני ברוב פסולים מאי תשיבני ברוב כשרים ועי' במהר"ם שיף שעמד בזה גם רש"י תמוהים בד"ה תיפוק לי' שהקושיא קאי על ר"י מנ"ל הא דלמא הקושיא על ר"ג ועי' מ"ש בדיבור הקודם, ולפע"ד נראה דיש לכאורה הוכחה שלא כפי' הב"י שהבאתי לעיל דלר"ג בעצמו בעי לכתחילה תרי רובא דהנה כבר כתבתי לעיל בשם הפ"י וס' הפלאה, וכלל העולה דבלא חזקת בודקת ומזנה לא עדיף ברי מרוב או ס"ס וא"כ קשה אמאי לא הקשה ר"י לר"ג בקיצור דידיה אדידיה דהא ר"ג פוסל באלמנת עיסה אע"ג דהוי רוב וס"ס ומכש"כ דברי לחוד לא מהני כיון דר"י לא סבר בודקת ומזנה דאל"כ עדיין לא מקשה מידי אבל באמת לק"מ דודאי אליב' דאמת דקיי"ל דעד אחד אינו נאמן באתחזק איסור אף שאומר ברי ורוב מהני א"כ מוכח דרוב עדיף מברי אבל ר"י לא היה יכול להשיב לר"ג מכח כש"כ כנ"ל דדלמא סובר ר"ג דברי עדיף ועד אחד נאמן אף באתחזק איסור ועדיף עד אחד מרוב ואין לדמות כלל שום דבר לנאמנות העד ע"כ הוכיח לו ר"י דלא אלים כח הברי לחוד ולפ"ז קאמר ר"ג שפיר על המעוברת דהא באמת כל טעמו של ר"ג משום ברי שלה בצירוף בודקת ומזנה וכיון דר"י השיב לו על הברי ולא רצה לומר סברת בודקת ומזנה, א"כ ממילא ברוב כשרים אינה נאמנת לשיטת ר"ג דהא ברי בלא בודקת ומזנה לא עדיף לר"ג מס"ס ולר"ג אף ס"ס ורוב ל"מ א"כ אף ברי ורוב ל"מ ולכל הפחות היא אסורה לכתחילה לכהן אבל על ר"י הקשה הגמ' שפיר דהא ר"י סובר באלמנת עיסה דס"ס ורוב מהני ולשיטת הפ"י דס"ס לא עדיף מרוב א"כ נהי דמוכח משבוי' דברי לא עדיף מרוב מכל מקום דלמא הוי כמו רוב ובצירוף רוב כשרים אפי' לכתחילה תנשא כמו באלמנת עיסה לר"י:

ולפי"ז מיושב קושית העולם הנ"ל דמוכח דמאן דפוסל פוסל אפי' ברוב כשרים דהא אף אם נאמר דברוב כשרים כ"ע מכשרי מ"מ זהו ודאי א"א לאוקמי פלוגתיה דוקא ברוב פסולים דהא במעוברת אפשר דאזלי איהי לגביה והוי קבוע וא"כ עכ"פ קשה למה לא קאמר ר"ג השבתני ברוב פסולים מה תשיבני בפלגא ופלגא וצ"ל כנ"ל דהשבתני קאי לשיטת ר"ג כיון דבאמת סובר דבלא בודקת ומזנה אפי' ס"ס ורוב לא מהני וברי לחוד בלא בודקת ומזנה לא עדיף מס"ס וא"כ קשה מאי קאמר מה תשיבני על המדברת דאית לה מיגו וכפי' התוס' וקשה הא לשיטת ר"ג אף באומרת לא נבעלתי אינה נאמנת בלא בודקת ומזנה דהא ברי לחוד ל"ה כמו ס"ס וא"כ נהי באומרת לא נבעלתי הוי ס"ס מ"מ לא מהני לר"ג ברי וס"ס מכש"כ מרוב וס"ס דלא מהני באלמנת עיסה וע"כ צ"ל דפלוגתייהו קאי אף ברוב כשרים וקאמר ר"ג מה תשיבני על המדברת והיינו ברוב כשרים דהוי רוב וס"ס וברי דמהני לר"ג אפי' בלא בודקת ומזנה וכ"ז אם נאמר דלר"ג לא בעי לכתחילה תרי רובא אבל לשיטת הב"י דלר"ג בעי תרי רובא לכתחילה והא דמכשיר ר"ג כאן רק בדיעבד הדרא קושיא הנ"ל לדוכתי' מנ"ל דלדברי הפוסל אפי' ברוב כשרים דכיון דכל הכשר של ר"ג רק בדיעבד אית לה מיגו מעלייתא דהא בלא נבעלתי אף בלא בודקת י"ל דנאמנת בדיעבד מטעם ברי וס"ס:

אמנם לפי מאי שהוכחתי לעיל מדהשמיט הרמב"ם דין נסתרה מוכח דס"ל דנסתרה אינו נכנס בגדר הספק כלל דאפי' לר"י נאמנת באומרת לא נבעלתי רק דלא הוי מיגו כפי' התוס' משום דאינה טוענת ברצין ממילא נסתר הפי' הנ"ל בגמ' דהא אף ברוב פסולי' קאמר ר"ג שפיר מאי תשיבני על המדברת דא"ל כנ"ל דברי וס"ס לא מהני לר"ג ז"א דהא ספק נבעלה אינו דומה כלל להני ספיקות לדעת הרמב"ם ונאמנת שפיר אף בר"פ דאפי' לר"י נאמנת רק דלא הוי מיגו לדידי' משום אין אפטרופוס לעריות כפי' התוס' וע"כ לשיטת הרמב"ם א"ש פי' הב"י, אבל רש"י לשיטתו שפי' לעיל לימא רב דלא כר"י דמשום יחוד מחזיק לה בנבעלת נראה ברור דרש"י סובר דפלוגתתם קאי אפי' בטוענת לא נבעלתי א"ש פי' הנ"ל דלכל הפחות לר"ג נכנס בגדר הספק ואפ"ה קאמר ר"ג מאי תשיבני על המדברת מוכח דפלוגתייהו קאי ברוב כשרים כמש"ל ואין להקשות מנ"ל להגמ' להוכיח דפלוגתייהו קאי בר"כ מכח ר"ג דאמר מה תשיבני על המדברת דלמא קושית ר"ג מטעם מיגו גרוע ובע"כ צ"ל דלא סבירא להגמ' זהו למיגו כלל וכמו שעלה ע"ד התוס' כמ"ש הפ"י וא"כ הדרא קושי' הנ"ל לדוכתי' מהא דקאמר הגמ' הניחא לזעירי מיגו דאי בעי אמרה לא נבעלתי דהא לפי"ז נסתרו כל התירוצים כיון דמוכח מגמ' דל"ה אפי' מיגו גרוע ועכשיו קי"ל בשיטת רש"י דאינה נאמנת לר"י לומר לא נבעלתי וא"כ מאי מיגו איכ' אך לפע"ד נראה דאי משום הא לא ארי' דודאי אליב' דאמת דאמרי' טעמא דר"ג במשארסתני נאנסתי משום מיגו גרוע תו אי אפשר לומר מה תשיבני על המדברת הוא משום מיגו גרוע כיון דכבר שמע ר"ג מר"י דל"ל מיגו גרוע במשארסתני נאנסתי דלפי סדר המשנה נשנה הך מתני' דמשארסתני נאנסתי קודם למשנה מדברת ואע"ג דר"ג אית לי' התם מיגו גרוע מ"מ איך שייך לומר מה תשיבני כיון דר"י לית לי' מיגו גרוע אבל התם בהו"א דלא הוי ידע הגמ' דבמשארסתני נאנסתי הוי מיגו גרוע שפיר י"ל דקאי על המדברת וטעמא דר"ג דקאמר השבתני כו' הוא משום מיגו גרוע:

ובזה נתיישב לי קושי' עצומה לקמן בסוגי' דר"פ האשה שנתארמלה דשקיל וטרי הגמ' על היכא קאי ומודה וקאמר הגמ' הניחא לזעירי אלא לר"א מא"ל ולכאורה קשה מאי פריך דלמא סובר ר"י כזעירי דהא אתותב ר"א ומאי קושי', ולפמ"ש ניחא דסברת המקשה הוי כקושית הפ"י דלעיל דלר"י כיון במ"ע בע"כ טעמא דר"ג משום חזקה דהא ליכא מיגו א"כ משארסתני נאנסתי הרי טעמא הוא משום חזקה ול"ש לומר אע"ג דבהא מיגו פליגנא עלך דהא מר"ג עצמו לא מיחשב הא מיגו וממילא א"א דסובר כזעירי וקאי על מדברת דיקשה כנ"ל דהא א"א לומר דטעמא דר"ג דקאמר מה תשיבני משום מיגו גרוע דהא מ"מ מוכח כבר מן משארסתני נאנסתי דל"ל מיגו גרוע גם לפי מאי דמחמיר ר"ג כאן באלמנת עיסה דרוב וס"ס לא מהני י"ל מכח כש"כ דמיגו גרוע ג"כ לא מהני ומשני לי' הגמ' דאפ"ה קאי על משארסתני נאנסתי וכמש"ל דשפיר מוכח דטעמא דר"ג משום מיגו מדקתני פלוגתייהו בתרתי בבי משארסתני נאנסתי ומוכת עץ ודוק היטב כי הרבה יש להעמיק בענין זה רק לכאורה עדיין י"ל דלא דמי הך מיגו גרוע למיגו גרוע דלעיל דהכא הוי תרתי למעליותא חדא דלא נבעלתי הוי טענה מעלייתא ועוד דלכל הפחות בדיעבד נאמנת כמו שפסק הרמב"ם באלמנת עיסה אך לשיטת רש"י א"ש דהש"מ הביא בשם רש"י דאפי' בדיעבד אינה כשרה לכהונה והוי מיגו גרוע ממש אבל לשיטת הרמב"ם ממילא נסתר הפי' הנ"ל ע"כ דברי הב"י בשיטת הרמב"ם שרירין וקיימין:

אמנם ליישב דברי הב"י ממה שהקשה עליו הב"ש סי' ב' סקי"ג נראה דהנה הב"ש הקשה דמאי פריך הגמ' דר"ג אדר"ג דהא בדיעבד מכשיר אף באלמנת עיסה ולכתחלה אף כאן בעי תרי רובא ותי' דבאלמנת עיסה הוי ג"כ כמו תרי רובא ואפ"ה ל"מ לכתחלה דהא רוב המשפחה כשרים וקשה לי לפמ"ש הב"י בדעת הרמב"ם דבת עיסה אפי' בדיעבד פסולה ובתרי רובא לא חילק הרמב"ם ופשטי' דלישנא משמע דאף הבת כשרה וא"כ מוכח דתרי רובא עדיף מאלמנת עיסה וא"כ מאי מקשה הגמ':

ונ"ל ליישב בצירוף קושי' הב"ש על הב"י שפי' בדעת הרמב"ם שכ' וכן אם נתערב ספק ממזר שפי' הב"י דהיינו אם ישראל בא לישא אחת מהמשפחה והיינו בת עיסה דבאלמנת עיסה אין נ"מ בישראל וא"כ אמאי כת' וכן דהא הבת עיסה אף בדיעבד תצא עיי"ש בב"ש בשינוי לשון קצת ולפע"ד נראה ליישב דהב"ש הקשה בשם מהר"ו הילמן מפראג לשיטת הפוסקים דספק א' בגוף וס' א' בתערובות ל"ה ס"ס הא באלמנת עיסה הוי ס' א' בגופו וס' א' בתערובות ועי"ש בב"ש שנדחק ליישב ולפע"ד נראה פשוט עפי"מ שכ' הש"ך ביו"ד סי' ק"י בשם האו"ה לחלק בין שני ביצים משני תרנגולת וא' הוא ספק טרפה דהוי ס' א' בגוף כו' אבל אם הי' כאן ב' תרנגולת א' כשרה ואחת ס' טרפה ונמצא כאן ביצה אחת ולא נודע אם הוא מהכשרה או מספק טרפה הוי שפיר ס"ס וכ' הש"ך הטעם דבשלמא בב' ביצים אי אפשר לומר שמא אין כאן איסור רק אם תדין על התרנגולת אבל כאן בביצה אחת שפיר י"ל שמא אין כאן איסור דשמא אינו מגוף הספק ואף את"ל שהוא מאותו הגוף שמא אותו הגוף אינו טרפה ועי"ש שהאריך לחלק בס' ישרה ועפי"ז נראה ברור דכאן באלמנת עיסה הספק ג"כ על דבר א' דהיינו על האלמנה ואף אם יש עוד איזהו נשים כשרות שנישאו להמשפחה מ"מ בכולם שמא אין כאן איסור דהיינו שאינן מאותו ספק ואת"ל שהם מאותו ספק שמא אותו ספק בעצמו כשר כס' הש"ך דודאי הוא מציאות רחוק לומר שיש אלמנה או בעולה מכ"א מהמשפחות וכ"ז לגבי האלמנה שפיר י"ל שמא אין כאן איסור אבל בבת עיסה א"א לומר שמא אין כאן דהא כל המשפחה נכנס בספק זה וכיון דנתערב ספק א' והי' לו זרע תו א"א לומר שמא אין כאן איסור והוי שפיר ספק א' בגוף וס' א' ע"י תערובות, מעתה מתורץ מה שהקשיתי על הב"י מדוע לא מהני בבת אם הוי כמו תרי רובא דלפי"ז ניחא בשלמא באלמנה הוי כמו תרי רובא דהוי רוב וס"ס אבל בבת דהוי ס' א' בגוף וכו' לא הוי ס"ס וממילא ל"ה תרי רובא, ובזה דעת לנבון נקל ליישב קושי' הב"ש על הרמב"ם לשיטת הב"י דאם נתערב ס' ממזר אף בבת לא תצא ולפי"ז ניחא דס' ממזר מדאוריית' שרי ומהני אף ס' א' בגופו וכו' וכמ"ש הב"ש בעצמו שם ס"ק י"ד:

אך לכאורה לשיטת הרמב"ם לא הועלנו בזה דהא הרמב"ם פסק כל ספיקא דאוריית' מה"ת לקולא וכתבו המפורשי' ז"ל דלמדו מס' ממזר וא"כ לפי"ז אין חילוק בין ס' ממזר לישראל או ס' חללה לכהן, ובאמת צל"ע על הב"ש שכ' בפשיטות לחלק בין ס' ממזר לס' חלל מטעם הנ"ל הא לדעת הרמב"ם כל הספיקות שוים:

אמנם אמרתי דמטעם אחר י"ל, דהנה לפי ס' הב"ש דכיון דס' ממזר שרי מדאוריית' מהני אפי' ס' א' בגוף וכו' דהוי כמו מדרבנן ולכאורה לדעת הרמב"ם דכל הספיקות שרי' מדאוריית' נפל הך דינא דספק א' בגוף וכו' בבירא וא"כ מצינן למפשט מזה דהר"י שהמציא הך דינא דס' א' בגוף כו' לא ס"ל כדעת הרמב"ם והאחרונים נבוכו בדעת התוס' איך סוברים עי' פרי"ח סי' ק"י.

לכן נלע"ד אף דס' דאורייתא מה"ת לקולא אפ"ה כיון דעיקר מה שאנו מסופקים הוא חשש איסור דאוריי' לא מיחשב ס' א' בגוף דנהי דהתורה התירה לן שאין אנו צריכים לחוש לספיקו מ"מ חכז"ל אסרו דשמא זהו הוא האיסור והוי ספק באיסור דאורייתא אך כאן י"ל שפיר דהוי ספק דאורייתא דהנה במס' סנהדרין בהא דאי' הנסקלין בנשרפין כו' הקשו בתוס' דלבטלו ברובא ותירצו דבע"ח חשיבי ולא בטלי והנה הא דבע"ח לא בטלי הוא רק מדרבנן אבל מה"ת בטלי ובתערובות יבש ביבש אפי' אדם א' יכול לאכול שלשתן יחד מה"ת עיי' יו"ד סי' ק"ט (אך צ"ע הא שהוכיח הש"ך דספק דאורייתא ע"י גלגול לא הוי ס"ד ממה שפי' ר"י בס' דרוסה שנתערב דלא בטל מ"מ י"ל בין שאר איסורים לכאן ועי' ב"ש ס"ק הנ"ל וביו"ד סי' ק"י סעי' ט' ובפר"ת שם ס"ק י"ח] ולפ"ז כאן שנתערב הספק חלל י"ל דבטל ברוב ואין כאן איסור כלל רק מדרבנן לא בטיל והוי שפיר ספיקא דרבנן דמדאורייתא אין כאן איסור בעולם כיון דנתבטל ול"ד לספק דאורייתא מה"ת לקולא וזה ברור דהא כאן אין ההיתר משום דתלינן בהתירא דהא הכל ביחד מותר וצ"ל דנהפך להיות היתר [עי' פרי"ח יו"ד סי' צ"ח דל"ס ליה נהפך להיות היתר במינו מ"מ מודה דהכל ביחד מותר מטעם ביטול], אך י"ל דכאן בפסול משפחה ל"ש ביטול דהא קיי"ל כל איסור שיכול לבררו לא בטיל וממילא י"ל מצד הסברא דכל שעתיד להתברר לא בטיל וא"כ הארץ לעולם עומדת דור הולך ודור בא וכשיתגלה אליהו הנביא ב"ב ויברר הספק יאמר על זה האיש שזהו חלל וכל זרעו חולין ול"ש ביטול כלל והוי ס"ד מש"ה לא הוי ס"ס בבת עיסה רק באלמנת עיסה מהטעם שכתבתי ע"פ ס' הש"ך הנ"ל, וכל זה בספק חלל שייך שפיר הסברא שכתבתי אבל בס' ממזר דקיי"ל משפחה שנטמעה נטמעה כמ"ש הרמ"א בהג"ה שם ועיי"ש בב"ש שכת' ראיה מהר"ן לדין הנ"ל דגם אליהו אין עתיד לגלות והוי שפיר ס"ד מכח ביטול ברוב וכמ"ש ומש"ה מהני אף בבת ס"ס אף דהוי ספק א' בגוף כו' אבל בחלל כ' הב"ש שם להדיא דעתיד אליהו לגלות ולא שייך ביטול מש"ה הוי ספ"ד ול"מ בבת ספ"א בגופו מש"ה אף בדיעבד תצא אבל באלמנה דל"ה ספק א' בגוף ע"פ סברת הש"ך לעיל מש"ה לא תצא ודוק היטב כי הוא ישר ונכון:

אחר כתבי זאת עיינתי בפר"ח סי' ק"י בפלפולו הארוך בשיטת הרמב"ם דספ"ד מה"ת לקולא וראיתי שם שהביא בשם הרשב"א דילפותא הוא מספק ממזר וכמ"ש לעיל בשם המפורשים כי כך היה עולה בזכרוני וכן הוא מרגלא בפומיה דאנשי, אך הפר"ח כתב בשם המוהרי"ט דלהרמב"ם יש נ"מ בין ספק ממזר לשאר ספיקות היכ' דאתחזק איסור או לעשות תרתי דסתרי דבס' ממזר שרי דהתורה התירה ספק זה, ולפ"ז מיושב הקו' הנ"ל על הב"ש שכ' לחלק בין ספק ממזר לס' חלל ועי' שם היטב בפרי"ח ולע"ד אין דבריו מוכרחים מה שהוכיח דאסור לעשות תרתי דסתרי וצ"ע ועמ"ש בפתיחה לספרי תשו' חמדת שלמה הנקרא פתח השער עייש"ה:

תוכן העניינים

חמדת שלמה על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה