אור ברסלב

חמדת שלמה על כתובות· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף יב:

דף יב.

תוס' ד"ה ר"ה ור"י הקשו לאביי דס"ל ב"וש ברי עדיף א"כ אי אפשר למדרש שבועת ה' תהיה בין שניהם בנ' ידענא כו' וא"כ מנ"ל מתוך ותירץ דנ"מ בטענו ע"פ עד אחד וקשה לכאורה למ"ד ב"וש ברי עדיף למה לא יהיה עד אחד נאמן להוציא היכא שהשני טוען שמא דהא ברי של העד עדיף משל בעלים דהעד יכול לחייבו שבועה והבעלים אינם מחייבים שבועה דאוריית' וכיון דברי שלו מהני להוציא למה לא יועיל ברי של העד ואע"ג דכתיב לא יקום עד א' באיש י"ל דהיינו במכחישו וכ"כ התו' להדי' במס' כריתות ר"פ אמרו לו דמש"ה אצטריך או הודע אליו חטאתו ולא שיודיעוהו אחרים, דמקרא לא יקום לא מוכח די"ל דמיירי במכחישו:

ובאמת הקשיתי כבר על תו' מנ"ל באמר א"י שאין עד אחד נאמן להוציא ודוחק לומר דילפי' מחטאת דכתיב או הודע, אך י"ל לחייבו ממון בלא קרא דלא יקום א"י לחייבו מדכתיב ע"פ שני עדים יקום דבר וקרא דלא יקום הוא רק לדיוקא אבל קם לשבועה וע"כ ממיל' אף באומר א"י אין לחייבו, אך מטעם ברי ושמא קשה הדבר למה לא יועיל ברי של העד, ולכאורה עלה על דעתי די"ל טעמא דבו"ש ברי עדיף הוא היכא דאידך טוען ברי צריך אותו שאומר שמא לצאת ידי ספק גזל ולגבי התובע ל"ה ספק גזל כיון שהוא אומר ברי משא"כ בטענו ע"פ עד אין התובע רשאי ליקח המעות דגם אצלו הוא ספק גזל שא"י אם העד אומר אמת, אך למאי דקיי"ל דעד אחד נאמן באיסורין למה לא יוכל ליקח המעות משום לתא דאיסור גזל כיון דהעד אומר שאינו גזל וצ"ע:

**(בזמן הזה כל הדברים הנוגעים לדיני ממונות נוהגים על פי דינא דמלכותא והובאו פה רק בהמשך הפלפול בענין אישות ולא לדינא)**

וליישב קושית תו' אפשר לומר לפי מה דאית' בח"מ [סי' עה] בטוען א"י אם פרעתיך וחזר ואמר נזכרתי נאמן והש"ך מסיק להלכה דאינו נאמן כיון דאין שכנגדו צריך שבועה ונתחייב בטענתו תיכף שוב א"י לחזור ולטעון וי"ל דזה דוקא בא"י אם פרעתיך דחייב משום דמחזקי' לי' בחזקת חיוב משא"כ בא"י אם נתחייבתי דחייב י"ל דהיינו משום ספק גזל וכמש"ל ומכש"כ לאביי דס"ל אפי' בברי גרוע ברי עדיף ודאי ליכא למימר דמחזקי' לטענת התובע שהוא אמת דבשלמא בברי טוב ושמא גרוע י"ל מחמת ריעותא של טענת הנתבע מחזקי' לטענת התובע שהוא אמת משא"כ בברי גרוע ושמא טוב ודאי ליכ' למימר הכי וע"כ דה"ט משום ספק גזל וא"כ נראה פשוט דבאומר נזכרתי נאמן משא"כ היכ' דחייב משום מתוך שאיל"מ דחייב מדינא י"ל דשוב א"י לומר נזכרתי וא"כ שפיר נ"מ במ"ש רחמנא שבוע' ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים גם נראה היכא דעד מסייע להאומר שמא נראה דפטור מטעם הנ"ל דאין לחייבו משום ספק גזל דעד אחד נאמן באיסורין והיכא דמחויב שבועה ואי"ל ל"מ ע"א דהוי ממון ושפיר איכא נ"מ, שוב ראיתי בס' קצה"ח סי' ע"ה שכתב בשם כנה"ג דבמתוך שאיל"מ א"י לומר נזכרתי ודוק:

ועיין בש"ע אבה"ע [סי' קמא סעיף נג] בגט שאינו מקוים וע"א אומר מזויף אין שומעין לו ואם הבעל עצמו אומר מזויף צריך קיום ואם לא נתקיים תצא והוולד ממזר עי"ש בב"ש מזה מוכח ג"כ דהכחשת הבע"ד עדיף מעד אחד אך התם י"ל דהוי מטעם לא יקום עד אחד באיש דהא השליח שהביא הגט אע"ג דמיירי של"א בפ"נ מ"מ כיון דאמר שהוא שליח הבעל הוי כאלו הכחיש העד שאומר מזויף והוי עד אחד בהכחשה אבל אם הבע"ד אומר מזויף שפיר י"ל דצריך קיום מדאורייתא ולפי מה דנראה מרוב הפוסקים דאפי' בטוען מזויף הוי הקיום מדרבנן דלא כשיטת הר"א בתוס' ודאי די"ל הם אמרו והיה נראה להם יותר לחוש לערעור הבעל משא"כ במלתא דאו' ודאי הדבר צ"ע:

תוכן העניינים

חמדת שלמה על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה