אור ברסלב

חמדת שלמה על כתובות· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף טו.

דף יד:

גמ' ומי בעינן תרי רובי עי' מהרש"א שהק' למה לא מקשה הגמ' לעיל על ר"י דחד רובא ל"מ, ונראה ליישב, ועי' בב"ש מוצא במספר צבא השיטות שיש בהלכה זו, ונבוא לדבר בשיטת כ"א כיד ה' הטובה עלי, וראשונה נחזה בשיטת הרמב"ם, דאף בטוענת בעי לכתחילה תרי רובא ועפ"ז יתיישב לן קושית המהרש"א דהנה תוס' הקשו איך שייך פי' הא הדר לניחותא ותי' דהכא ל"ש כיון דבשעת ביאה היה פי', ולפ"ז נ"ל ע"פ דקיי"ל בדיימא מעלמא חיישי' כשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר מכש"כ אם ראינו שזנתה עם זה שיש לחוש דלמא זנתה עמו בפ"א ג"כ ודלמא אזלא איהי לגביה והו"ל קבוע דהא איהדר לניחות' מש"ה ל"מ רוב כשרים אבל במתני' דמיירי בנאנסה ול"ש לומר שזנתה עוד עם זה דמה"ת ניחוש לזה כיון שאין רגלים לדבר מש"ה הקשה הגמ' שפיר:

אך ע"ז קשה דהא לעיל בסוגי' אלמנת עיסה קאמר הגמ' לר"י אלים לי' ס"ס וא"כ הדרא קושי' לדוכתא דא"ל הטעם שמא זנתה עוד עם זה דהא הוי ס"ס חדא שמא לא זנתה עוד עם זה ואת"ל שזנתה עוד עמו דלמא באמת כשר הוא ול"ה משם א' כיון דהספק השני מתיר יותר:

ונ"ל בדרך זה, דתי' של רבא לעיל לר"י אלים לי' ס"ס לא נשנה רק אחר תי' של ר"נ לרבא כאן וא"כ מקשה הגמ' שפיר כאן ולא לעיל דהנה הב"י פי' בדעת הרמב"ם דר"ג גופי' החמיר דלכתחלה בעי ת"ר והקשה הב"ש סי' ב' לפי"ז מאי מקשה הגמ' לעיל דר"ג אדר"ג הא באלמנת עיסה ל"ה רק לכתחלה ולכתחלה מודה ר"ג ותי' דצ"ל דהתם כיון דרוב המשפחה כשרים וגם דהוי ס"ס הוי כמו ת"ר [ולי הי' נראה די"ל דס"ס לחוד הוי כמו ת"ר דהא מש"ה בעי ת"ר משום גזרה דזולת זה נראה דאין חילוק בין ח"ר לת"ר ובס"ס ל"ש גזרה אך הב"ש לשיטתו דפי' בסו' סי' ו' דאליבא דאמת ל"ה הטעם משום גזרה רק משום מעלה עשו ביוחסין ובע"כ דעדיף ת"ר מח"ר ע"כ צריך לבוא לתירוצו אמנם דבריו אינם מוכרחים ועי' בפ"י בק"א] ולכאורה קשה על דבריו כיון דחדית לן ר"ג מה נעשה שכבר גזר ריב"ז שלא להושיב ב"ד על כך דהיינו להחמיר לכתחלה, א"כ דלמא לכתחלה אף ת"ר לא מהני ואין לומר דהוי נגד הסברא דת"ר ל"מ וכמ"ש התוס' בד"ה ולרח"ב מר קשי' הא דא"כ בלא ר"ג דהכא הו"ל לאקשוי אר"ג דהתם, רק לכאורה מוכח דת"ר מהני לכתחלה ממתני' דתינוקת דמוקמי' בקש"צ ומוכח דמהני לכתחלה, אך עדיין קשה דלמא מתני' ר"י דל"ס גזירת ריב"ז שלא להושיב ב"ד על כך ע"כ מהני ת"ר ולר"ג לעולם לא מהני לכתחלה אפי' ת"ר וצ"ל דקושי' רבא הוא לרבה דקאמר לר"י הטעם משום בודקת ונשאת ממילא מוכח דת"ר לא מהני לדידי' ובע"כ מתני' דתינוקת כר"ג ומוכח דלר"ג מהני לכתחלה ת"ר א"כ קשה שפיר דר"ג אדר"ג וזה מדוקדק בלשון הגמ' דקאמר דר"י אדר"י קשי' דר"ג אדר"ג לא קשי' למה לא קאמר בקיצור קשי' דר"ג אדר"ג, ולמ"ש א"ש כיון דקשי' לך דר"י אדר"י בע"כ דס"ל אף בת"ר פוסל ממילא מוכח דלר"ג מהני לכתחלה ת"ר ממתני' דתינוקת א"כ קשי' דר"ג אדר"ג דהא הכא הוי ג"כ ת"ר כמ"ש הב"ש, ואין להקשות על רבא כיון דלר"ג חלים לי' ברי לימא באמת דלר"י מהני ת"ר לכתחלה ולר"ג ל"מ ומתני' דתינוקת כר"י, זה לק"מ חדא כיון דבע"כ אין הטעם של ר"י משום בודקת ונשאת דהא במתני' דתינוקת ל"ש זה ממילא הדרינן לפשטי' דמתני' דאינה יודעת דסתמא דמלתא הכי הוא כיון דמיירי במשפחה שנטמעת מה"ת לומר שהיא יודעת וא"כ ממילא לא מוכח דלר"ג אף ברי ות"ר לא מהני לכתחלה ומוקמי' למתני' דתינוקת ככ"ע ועוד דבאמת דוחק לומר דמתני' דתינוקת כר"י דהא ר"י סובר כר"ג כמו שהוכיחו תוס' מהא דאמר ר"ח הכל מודים שם בקי' כ"ז לבתר דשנינן על מתני' דהכא בקש"צ הוי מעשה מוכח דת"ר מהני א"כ א"א לומר דהטעם של ר"י משום בודקת ונשאת אבל אם הי' לן תי' אחר על מתני' דכאן או הוראות שעה היתה שפיר הוי מצינן למימר לר"י דאף ס"ס ל"מ ודוק:

ולפי"ז א"ש תי' הנ"ל על קושי' מהרש"א דלעיל לא הי' יכול להקשות ומי בעי ת"ר דהוי אמרי' כנ"ל דחיישי' דלמא זנתה עוד ואזלא איהי לגבי' וא"ל דהוי ס"ס דהו"א דס"ס ל"מ ובא"ע הטעם משום בודקת ונשאת אבל השתא פריך שפיר מכח מתני' דתינוקת וכנ"ל ובאמת רבא גופי' י"ל דלא הקשה לאביי דר"ג אדר"ג רק לבת' דמשמ' מר"נ בקש"צ הוי מעשה רק הגמ' סידר דברי רבא לעיל על דברי אביי ורבה ודוק:

ובזה מיושב מאי שמקשין על רבה איך לא עלה על דעתו לתרץ קושי' רבא דר"ג אדר"ג ולפי"ז ניחא די"ל רבה סובר כר"ח ב"ר א"ר דהוראות שעה היתה ובאמת י"ל דלר"ג אף ת"ר ל"מ לכתחלה משום גזירת ריב"ז שלא להושיב ב"ד ע"כ לא קשי' לי' רק דר"י אדר"י ורבא לא הקשה רק לשיטתו עפ"י מה שהשיב לו ר"נ הכי אר"י דל"ה הוראות שעה ע"כ הקשה שפיר, ואין להקשות על רבא מאי פריך לר"נ ר"י ב"נ דאמר כמאן אי ר"י אפי' ר"כ נמי פסול דלמא הא דפוסל לעיל בר"כ משום דלמא זנתה פ"א עמו ואזלא איהי לגבי' ואין לומר דהוי ס"ס וכנ"ל דהא בהו"א זו ל"מ דר"י מכשיר בס"ס די"ל בא"ע הטעם משום בודקת ונשאת ובאמת לכתחלה ל"מ אף ת"ר אבל הכא דל"ש לומר שזנתה עוד מהני ר"כ אף אליבא דר"י, די"ל דרבא אליבא דנפשי' דחיקא לי' לוקי בא"ע הטעם משום בודקת ונשאת ובטוענת ברי דסתמא דמלתא לאו הכי הוא וכמ"ש לעיל, רק דאפ"ה לא הי' יכול להקשות לרבה רק מכח דר"ג אדר"ג דהוי הקושי' בכח יותר דמוכח ע"כ בשמא מכח מתני' דתינוקת אליבא דאמת דמוקמי' בקש"צ וכמ"ש לעי' וכיון דרבא ס' דא"ע מיירי באינה טוענת מוכח דס"ס מהני לר"י ובע"כ אין הטעם לעיל בר"י דשמא זנתה פ"א דהא הוי ס"ס ע"כ הקשה רבא שפיר ודוק:

והנה כל זה לפי' הב"י לשיטת הרמב"ם דלר"ג בעצמו בעי לכתחלה ת"ר אמנם לכאורה צריך להבין מאי הכריח להב"י לפרש כן, ואדרבא לפי' זה קשה לכאורה קושי' הר"ן מה"ת ליבעי לכתחלה ת"ר כיון דבדיעבד מכשירין אף בר"פ:

ובהשקפה ראשונה הי' נלע"ד לפרש דודאי ר"ג בעצמו לא בעי ת"ר רק אנן מספקינן הלכתא כמאן ע"כ לכתחלה מחמרי' דליבעי ת"ר כר"י ובדיעבד מכשרי' בר"פ כר"ג כדאשכחן כמה פעמים כדאי הוא ר"ג לסמוך עליו בשעת הדחק ומיושב בזה קושי' הר"ן דלכתחלה צריך ת"ר דשמא הלכתא כר"י לגמרי אף בדיעבד רק בדיעבד סמכי' על ר"ג וא"כ צ"ל מאי הכריח להב"י לפרש דר"ג בעצמו בעי לכתחלה ת"ר ולשנא דמתני' נמי קשה קצת לפי' זה דר"ג קאמר נאמנת משמע דאפי' לכתחלה:

אמנם נראה להכריח פי' זה עפי"מ שמקשין על הרמב"ם למה השמיט דין מדברת למאי דקיי"ל כזעירי ולאשמועי' דבעי ת"ר לכתחלה אף בלא ראוה רק שנסתרה וכן הביא הש"מ בשם ר"י הלוי מיגאש אמנם קושי' זו קשה רק לפירושי דאנן מסופקי' הלכתא כמאן ממילא אף בנסתרה אין לנו ראי' לפסוק כר"ג אבל לפי' הב"י דר"ג בעצמו מחמיר לכתחלה אבל אנן פסקי' לגמרי כר"ג ממילא אין לנו להחמיר יותר ממאי דאשכחן דר"ג מחמיר דהיינו בראוהו שנבעלה כמתני' דתינוקת ואדרבא לפי"ז אתי' נאמנת דמתני' כפשטי' דבמדברת באמת נאמנת אף לכתחלה ובמעוברת נקט נאמנת משום הוולד דהוי כדיעבד דהא קי"ל למאן דמכשיר בה מכשיר בבתה.

אך אי קשיא הא קשיא לפי' הב"י מאי פריך הגמ' ולרחב"ו קשיא הא וצריך לשנויא מאן דמתני הא לא מתני הא דלמא הא דקאמר ר"ח הוראות שעה הי' היינו משום דמיירי בטוענת מש"ה לא הוי רק ה"ש להצריך ת"ר דלדורות לא מחמרי' רק דנבעי ח"ר לכתחילה משום דטוענת ברי אבל התם קאמר רב ליוחסין לא משום דליכא טענת ברי ובשלמא לפי' הנ"ל היה מקום אתי ליישב קו' זו דאם אמרי' דלדורות סגי בח"ר בע"כ דר"י מודה בר"כ כיון דהא דמחמרי' לכתחי' היינו דמספקי' הלכתא כמאן וכיון דלדורות סגי לכתחי' בח"ר בע"כ דר"י מודה בר"כ א"כ מנ"ל לרב לומר שם ליוחסין לא בע"כ משום מעלה דיוחסין מנ"ל לרב להמציא, דבר חדש ובע"כ משום דסובר דר"י פוסל בר"כ ונהי דר"ג פליג היינו בטוענת ברי אבל בלא ברי מודה ר"ג לר"י אבל השתא דקאמר דלדורות סגי בח"ר בע"כ דר"י מודה בר"כ וכיון דל"מ ר"י מר"כ מנ"ל לרב לומר שם ליוחסין לא, ומצאתי כדברים האלו בפ"י שתי' בדרך זה על קושי' תוס' ומוהרש"א מחזקת כשרות ות"ל שכוונתי לדעתו הרחבה בזה, וא"ל עדיין דלמא לעולם לר"י ל"מ ר"כ והכי פירושא ה"ש היתה להצריך ת"ר ולדורות באמת לא בעי אף ח"ר דקיי"ל לגמרי כר"ג דאלים לי' ברי אבל לר"י באמת ל"מ ר"כ וממילא לר"ג באינה טוענת ג"כ ל"מ ר"כ מש"ה קאמר רב שפיר אבל ליוחסין לא, אך זה נראה ליישב בטוב, ע"פ שאמרתי ליישב קושי' תוספת שהקשו מאי מקשה הגמ' לרחב"ר דלמא ה"פ ה"ש היתה דלדורות אף ת"ר ל"מ וכ' דאין ס' לומר דת"ר ל"מ וקשה לפמ"ש הש"מ בדעת רש"י דמש"ה פי' לעולם כר"י ולא בעי לפרש דמיירי באינה טוענת וכר"ג דבא"ט לר"ג אף ת"ר ל"מ וא"כ הדרא קושי' תו' לדוכתי', והיה נ"ל דכיון דהוי ה"ש להצריך ת"ר וצריך להבין מ"ש ח"ר מת"ר ובע"כ משום גזירה והיינו אם היו מקילין בח"ר היה חשש דלדורות יתירו אף באזלי איהי לגביה זה שייך אם מתירין לדורות ברוב כשרים אבל אי אמרי' דלדורות אף ת"ר לא מהני א"כ לא שייך למיגזר כלל והדרא הקושיא לדוכתי' למה היה צריך ת"ר אז וזה נ"ל ברור, וממילא מיושב גם כן הקושיא הנ"ל דליכא למימר דלדורות לא בעי' אף ח"ר דיקשה שוב נהי שהיה אז צדדים לאסור והיה ה"ש להצריך רוב כשרים אבל ת"ר למה היה צריך דכל ענין דת"ר לא היה רק משום גזירה וכיון דלדורות ל"צ רוב כלל לא שייך למיגזר אלא ודאי דגם לדורות בעי רוב כשרים ובע"כ כנ"ל דר"י מודה ברוב כשרים והקשה הגמ' שפיר מנ"ל לרב לומר אבל ליוחסין לא, ולפ"ז קשה באמת לשיטת בעה"מ שמפרש באמת ה"ש היתה דלדורות לא בעי אף ח"ר אם כן קשה למה היה צריך אז ת"ר ואפשר שהבעה"מ מפרש כפי' הב"ש דאליבא דאמת לא הוי הטעם משום גזירה רק משום מעלה דיוחסין ואתי שפיר, אבל כבר כתבתי שאין הפי' כן וכן שמעתי בשם הראשונים שמוכח מדבריהם דלא כפי' הב"ש:

וע"פ דברים אלו רציתי ליישב פי' רש"י ממה שקשה עליו הלכתא אהלכתא דרש"י פי' לעולם כר"י, וקשה קושי' התוס' דהא אמר רב הלכה כר"י ואנן קיי"ל כר"ג ואין לומר לרש"י כמ"ש הבעה"מ דאנן קיי"ל כרחב"ר שאמר ה"ש היתה וכשיטת פי' הר"ח דהא רש"י לא פי' כן רק דל"מ הא דבקש"צ ה"מ ומשמע דלדורות בעי ת"ר והיינו כר"י ועפ"ז נ"ל די"ל באמת כמ"ש הש"מ הנ"ל בדעת רש"י דלר"ג באינה טוענת ל"מ אף ת"ר ובאמת ה"פ ה"ש היתה דלדורות לא מהני אף ת"ר ומתני' מיירי בא"ט אליביה רק אי לא הוי משני הגמ' מאן דמתני הא לא מתני הא לא הוי מצינן לפרש דלדורות לא מהני ת"ר דאם כן קשה קו' הנ"ל למה היה צריך אז ת"ר דליכא למימר משום חשש דורות כיון דלדורות לא מתירין ברוב כלל וכמש"ל אבל השתא דאמרינן דל"מ הא דבקש"צ ה"מ שפיר מצינן למימר דלדורות ל"מ ת"ר וכר"ג ובא"ט וא"ש, הדרי' לקמייתא כ"ז לפי מה שפירשתי דאנן מחמרי' מטעם ספק אבל לפי' הב"י דר"ג בעצמו מחמיר לכתחילה הדרא קושיא הנ"ל לדוכתי' דלמא הפי' ה"ש אבל לדורות מחמרי' לכתחילה דלבעי ח"ר והיינו דר"ג בעצמו סובר כן ולעולם לר"י ל"מ ח"ר וממילא בא"ט אף לר"ג ל"מ ומש"ה קאמר רב שפיר ליוחסין לא וצ"ע:

ואפשר ליישב דהגמ' הוכיח מדקאמר ה"ש היתה מוכח דסובר דלר"ג מהני ג"כ ח"ר דאל"כ מנ"ל לומר ה"ש היתה דלמא מחמיר אף לדורות דליבעי ת"ר כמו דמחמיר בע"כ דליבעי ח"ר אלא ודאי דאין זה סברא כלל להחמיר דליבעי ת"ר דאף ר"י סובר דסגי בח"ר אלא ודאי דה"ש היתה ע"כ הקשה הגמ' שפיר וכנ"ל מנ"ל לומר ליוחסין לא, אך לפ"ז קשה מאי משני הגמרא מאן דמתני הא לא מתני הא לפמ"ש רש"י ותו' דל"מ הא דבקש"צ ה"מ והפי' ה"ש היתה דלדורות מחמרי' דליבעי ת"ר לכתחילה עדיין קשה מנ"ל לומר דה"ש היתה דלמא לא מחמיר ר"ג לכתחילה רק דליבעי ח"ר ואדרבא זהו מסתבר יותר וכקושית הר"ן דמה"ת להחמיר בר"כ לכתחי' וי"ל על פי מה שכ' לעיל לשיטת רש"י דלר"ח יש לומר דמיירי בא"ט כן י"ל גם כן בשיטת הרמב"ם דלפי מה דמשני ל"מ הא מיירי בא"ט והפי' ה"ש היתה דלדורות בעי ת"ר ושפיר הוכרח לומר הש"ה דבא"ט ודאי ל"מ לדורות ח"ר דר"י פוסל אף ברוב כשרים והא דלא מפרש הרמב"ם לעיל גם כן דמיירי בא"ט ומנ"ל להמציא לכתחילה תרי רובא בטוענת היינו דבס"ד בע"כ דמיירי בטוענת וכמ"ש התו' ומדלא קאמר לעולם משמע דאף בתי' מיירי בטוענת וכמ"ש תוס' אבל לרחב"ר שפיר מצינן למימר דמיירי באינה טוענת וכנ"ל, (וי"ל עוד דכיון דל"מ הא דקש"צ י"ל דאתי' כר"י וה"ש היתה להתיר בח"ר ולא ס' לר"ח להחמיר לכתחילה כלל אליבא דר"ג ועי' בסוף הסוגיא):

אך לשיטת הרשב"א דסובר ס"ס עדיף מרוב ולכה"פ דהוי כמו רוב הקושי' הנ"ל במ"ע דלמא מש"ה לדורות סגי בח"ר דאף ר"י מודה בטוענת דמהני ח"ר ואין לומר כנ"ל דאם כן כיון דלא מיירי ר"י מרוב כשרים דלמא ר"כ מהני אף בא"ט וכמש"ל בשם הפ"י ז"א די"ל דהוכיח מא"ע דהוי ס"ס ואפ"ה ל"מ לדידן דקיי"ל כר"ג ממילא מוכח דרוב גם כן ל"מ באינה טוענת, וגם לפמ"ש הרשב"א בקי' פ' ע"י בהא דאמר רבא דבר תורה שתוקי כשר מ"ט רוב כשרים אצלה מאי איכא דלמא אזלא איהי לגבי' והו"ל קבוע והתורה אמרה ממזר ודאי הוא דלא יבא כו' והקשה הרשב"א שם למה לי קרא ע"ז הא מה"ת כשר גמור דהא הוי ס"ס ע"ש וכ' הפ"י שם אף דלא הוי ס"ס גמור מ"מ מטעם רוב אתינן עלה דהוי רוב להתיר וממילא מוכח דרוב ל"מ ביוחסין דהא רבא קאי על המתני' וקאמר רוב כשרים אצלה ממילא משמע דסתם שתוקי דמתני' מיירי דר"כ אצלה ואפי' הכי פסול בלא בדיקה וא"כ לא מקשה הגמ' מידי על רב אבל אם נאמר דס"ס לא עדיף כרוב מקשה הגמ' שפיר וצ"ל גם כן דספק קבוע לא הוי רוב גמור דלא כהרשב"א הנ"ל פ' ע"י וכאשר אכתוב לקמן אי"ה שהכרח לומר כן בשיטת בעה"מ מקשה הגמ' שפיר אבל הרשב"א לשיטתו א"א לפרש כן וכנ"ל, ואפשר דמשום זה נאיד הרשב"א באמת מפי' זה וקאי בשיטת הרמב"ן דכל הסוגי' מיירי בא"ט, וממילא נסתר תי' הנ"ל על קושית מהרש"א דלפי"ז קושית הגמ' דלעיל דר"ג אדר"ג לא תליא כלל בתי' של קרונה של צפורי דהא בע"כ דלעיל לא הוי ת"ר לפי' זה דא"כ עדיין הקושיא על ר"ג במ"ע למה החמיר שם לכתחילה ובמתני' דתינוקת מותר אליביה אף בא"ט, ועי' במלחמות ה' מה שתי' לקו' שהק' המהרש"א דלר"י הוי ידע מעב"י אבל לא לר"ג עי"ש:

ואני הלכתי בעקבות רבינו הרמב"ן ובד"א די"ל כך דלר"י לא ק' ומי בעי תרי רובא דהו"א משום הכי לא מהני רוב כשרים דשמא יטעו העולם ולא ידעו דהוי רוב כשרים ויסברו שהכשירו משום ברי שלה דהא באמת לר"ג הדין כך דברי שלה מהני ולר"י דל"מ גזר שמא יטעו העולם לומר דמשום הכי הכשירה משום ברי שלה ולכאורה מסתבר יותר לגזור כך ממה שנגזור דלמא אזלא איהי וישכחו העולם דין קבוע אבל השתא פריך הגמ' שפיר חדא דאם כן אף ת"ר לא מהני, ועוד אף דנימא כיון דמצרכי' ת"ר אין סברא לגזור דהעולם לא ידעו אף מח"כ התינח לר"י דברי שלה לא מהני אבל לר"ג דברי שלה מהני ליכא למימר כנ"ל שיטעו לומר שהכשירו משום ברי שלה דהא באמת ברי שלה מהני וע"כ הטעם משום דלמא אזלא כו' הקשה הגמ' שפיר ומי בעי ת"ר ודוק.

ובזה י"ל מאי דהוי קשיא לי בסוגיא זו דקאמר הגמ' לקמן גופא אר"ז כל קבוע כמחצה על מחצה בין לקו' בין לחומרא מנ"ל הא, והקשיתי דלכאורה י"ל למה להגמ' להביא לעיל דברי ר"ז דמשום הכי גזרי' דלמא אזלא איהי לגביה דהוי לי' קבוע משום דר"ז הא קבוע להחמיר מוכח מברייתא דט' חניות וצ"ל דמברייתא דט' חניות להו"מ לאתויי דהו"א דלא הוי רק להחמיר ואין ס' לגזור כ"כ כיון דאף באזלי לגביה הוי מה"ת רוב ואין לומר עדיין הוי לי' לאתויי מתני' דט' שרצים שמוכח קבוע אף להקל וממילא דהוי מה"ת ז"א דבלא ר"ז הוי אפשר למדחי דלמא שאני ה' טומאה דהלכתא גמירי לה כדאמרי' בעלמא משום הכי הוצרך לאתויי דר"ז אך עדיין קשה מאי מקשה הגמ' על ר"ז מנ"ל דלמא ר"ז סובר ג"כ דמתני' מיירי בקרונה של צפורי והי' קשה לו קושי' הגמ' למה לי ת"ר ובע"כ הטעם משום גזירה ממילא כיון דגזרי' כ"כ מוכח דהוי דאוריי' אך לפי מה שכ' לעיל אתי שפי' דלר"י י"ל הטעם משום דגזרי' שיטעו העולם לומר דברי שלה מהני ובת"ר אפשר דלא שייך כמו שכ' לעיל ע"כ הקשה הגמ' שפיר דנהי אליבא דאמת דאר"ז כל קבוע כמחצה על מחצה בין לקולא כו' שפיר מצינן לאוקמי מתני' אף כר"ג ומשום גזי' דלמא אזלא איהי לגבי' אבל על ר"ז גופי' קשה שפיר מנ"ל הא דדלמא באמת מתני' כר"י ומטעם שיטעו העולם דברי שלה מהני ולא כר"ג, והנה כל זה לשיטת הרמב"ן דסוגיא מיירי באינה טוענת אבל לשיטת הרמב"ם ותו' דסוגיא מיירי בטוענת רק דאפי' הכי מחמרינן תו אי אפשר לומר כנ"ל דבלא זה הו"א הטעם שיטעו לומר דברי שלה מהני א"כ עדיין לימא מש"ה מחמירין להצריך ת"ר דהא אף בטוענת מחמירין שלא להאמינה אף לר"ג ודוק:

ועפ"י דברים אלו אמרתי דרך פלפול ליישב קו' תוס' לעיל בסוגי' מדברת שהקשה אביי לר"פ מזעירי דאמר נסתרה וקאמר ר"י דלא מהימנא והא"ר מלקין כו' והק' תוס' דהא בע"כ לר"י נאמנת לומר ל"נ דהא הוי ס"ס ונ"ל עפי"מ שמקשין מה זה דמקשה אביי לימא דלא כר"י הא באמת לית הלכתא כר"י ולפ"ד י"ל דלפי מה דלא אסיק אביי אדעתי' מעלה עשו ביוחסין היה קשה לו באמת קושי' הגמ' לקמן למה פוסל ר"י ברוב כשרים הא בכל התורה אזלי' בת"ר והיה צריך לתרץ כנ"ל דגזרי' שמא יטעו העולם לומר דברי שלה מהני וכנ"ל ולפ"ז מוכח דרב סובר כר"י מדמוקי מתני' בקש"צ וקשה למה לי ת"ר דהרי לא ידעינן עדיין דמעלה עשו ביוחסין וצ"ל דגזרינן שיטעו לומר דברי שלה מהני והיינו כר"י דלר"ג הא באמת מהני ברי שלה וע"כ הקשה שפיר מהא דקאמר רב מלקין עה"י כו' ועי' בפ"י שכתב ליישב עד"ז אך לא הבנתי דלא כתב טעם כלל למה לפום מאי דלא ידעי' מעלה עשו ביוחסין ניחא לר"י יותר מלר"ג ולפי מה שכ' מבואר מעתה ממילא י"ל קושית תו' הנ"ל שהכריחו דלר"י נאמנת לומר לא נבעלתי דהוי ס"ס די"ל כמו דגזרו דרוב ל"מ מטעם שמא יטעו לומ' דברי שלה לחוד מהני הכי נמי יש לגזו' בס' ספיקא שיטעו לומ' דברי שלה מהני ואף אם תסתתר עם פסול יטעו לומ' דנאמנת לומ' ל"נ ואין לומ' אם כן באלמנת עיסה גם כן נגזו' כנ"ל שיטעו לומ' דברי שלה מהני זה אינו דהא באמת רבה משני הכא אשה נשאת בודקת ונשאת רק רבא הוכיח דבע"כ מיירי בשמא דאל"כ קשי' דר"ג אדר"ג אבל גוף הסברא דאשה נשאת בו"נ אפשר לומ' באמת דהיא ס' אלימתא אליבא דכ"ע א"כ ל"ש למגזר שיטעו לומ' דברי שלה מהני דבאמת התם מהני ע"כ הקשה אביי שפיר וממילא מיושב גם קושי' תוס' במאי שהקשו דא"א על הייחוד מיירי בפנוי' דאליבא דאמת דאמרי' מעלה עב"י ממילא ל"מ מקרוני דהוי כר"י ול"ק על רב דבאמת סובר כר"ג וכן מסיק הפ"י ג"כ לפ"ד עיי"ש:

והנה גם לשיטת בעה"מ ורש"י י"ל קושי' המהרש"א כמו שכתבתי ואף דלדידהו הסוגי' אזלא לר"י וא"כ קשה דלמא עדיין הטעם שיטעו העולם לומ' דברי שלה מהני מ"מ המקשין פריך שפיר מדקאמ' דגזרי' דלמא אזלא כו' ממילא מוכח דס"ל לגמ' או דזה אין סברא שיטעו לומר דברי שלה מהני או דא"כ אף ת"ר ל"מ ולא סבירא להגמ' הך סברא הנ"ל דכיון דהוי ת"ר מסתמא לא יטעו העולם לומ' דבלא רוב הכשירו' דמש"ה קאמ' הגמ' דגזרי' דלמא אזלא כו' ע"כ הקשה הגמ' שפיר ומי גזרי' ודוק:

עוד אמרתי ליישב קושי' מהרש"א עפי"ס הירושלמי דהזונות רצים אחרי הפסולי' א"כ לעיל לא הו"מ להקשות דהו"א מש"ה פוסל ר"י דס"ל דל"ה רוב כלל אבל השתא פריך שפיר דא"כ אף ת"ר ל"מ דמאי אולמי ת"ר מת"ר א"ו דל"ה הטעם רק משום גזירה ומש"ה שפיר י"ל דכיון דמצרכי' רוב סיעה בהית' זה תו ל"ש דלמא אזלה להקבוע דבאזלה ממילא לא יתירו אף בלא טעם כ"ק כמע"מ דכיון דלא נכנס סיעה בגדר הספק ממילא ל"ה רק ח"ר וכמ"ש הרשב"א הביאו הב"י ע"כ הקשה שפיר ומי גזרי' ודוק:

וליישב שיטת בעה"מ מקושי' הרמב"ן במלחמות ד' דר"כ מהני אף בטענת שמא דמש"ה פי' מאן דמתני הא לא מתני הא כפ"י ר"ח דל"מ הא דליוחסין לא והקשה הרמב"ן דלפי"ז בע"כ מתני' ל"מ ברוב כשרי' דא"כ למה אמר ר"ג נאמנת דמשמע דצריך לנאמנת דידה וא"כ מאי משני הגמ' בקי' על הא דמקשה תנינא כו' אי מהתם הו"א ה"מ בר"כ הא באמת בע"כ ל"מ מר"כ עיי"ש, ונראה ביישובו עפי"מ שכ' לעיל במאי דקאמר רבא ד"ת שתוקי כשר מ"ט ר"כ אצלה מ"א דלמא אזלא כו' וכ' הרשב"א דבר"כ מה"ת הוי ישראל כשר דהוי רוב להתיר וא"כ קשה לשיטת הבעה"מ כיון דרבא אמר זה על סתם שתוקי א"כ לשיטת בעה"מ קשה הא סתם שתוקי מותר גמור ובע"כ צ"ל דל"ס לי' להבע"מ סברת הרשב"א הנ"ל ועי' בס' בית מאיר שהביא מחלוקת הפוסקי' בזה בסי' ד' ס"ק ל"ג וא"כ ממילא דלא הכשיר הבעה"מ רק ברוב גמור כגון בתינוק מושלך אבל במתני' לא מבעי' מעוברת דל"ה רוב גמור דדלמא אזלא איהי לגבי' ואף במדברת דחזי' שפי' מ"מ לפמ"ש לעיל שיש לחוש דלמא זנתה עוד עמו במקום קביעות מש"ה צריך לנאמנת דידה דא"ל דהוי ס"ס וכנ"ל דהא לר"ג ל"מ ס"ס להכשיר לכתחלה כדמוכח מא"ע וגם מוכח משיטת בעה"מ דרוב עדיף מס"ס דהא ברוב מכשיר לכתחלה בשמא ובס"ס פוסל למאי דקי"ל כר"ג בא"ע ודוק:

אך הא קשי' לי לשיטת בעה"מ דמפרש ה"ש היתה דלדורות אף ח"ר ל"צ דהא צ"ל לפי' רש"י ולכל הפירושי' מנ"ל לומר דה"ש הית' ובשלמא לשיטת רש"י שפיר י"ל דכיון דל"מ הא בקרוני ה"מ והי' קשה לו קושי' הגמ' ריב"נ דאמר כמאן ובע"כ צ"ל דה"ש היתה וכן לשיטת הר"ח דלדורות סגי בח"ר ובע"כ דר"י מודה בר"כ מוכח ג"כ דה"ש היתה דאל"כ ל"ל ת"ר וא"ל באמת מנ"ל לומר בקרוני ה"מ ולומר דה' ש"ה וכן הקשה המהרמ"ש אך זה י"ל דמוכח מלישנא דמתני' דנקט אם רוב העיר משיאין לכהונה הו"ל לומר סתם אם הרוב משיאין לכהונה ופשיטא דלא על עיר אחרת קאמר א"ו דהוי ידוע רוב סיעה כשרים דאם ר"ס הוי פסולי' לא הי' מהני רוב עיר כשרים וא"ל דלמא הסיעה הי' מע"מ דמה"ת לומר דידע ריב"נ דהסיעה הי' מע"מ לא א' פחות ולא יותר דדלמא יש כשר א' פחות או פסול יותר היום א"ו דהי' ידוע ר"ס כשירים ולא הי' מקום לספק דאף אם יהי' היום כשר פחות מבכל יום או פסול יותר מ"מ ישאר רוב ע"כ לא הי' מקום לשאול רק על רוב העיר אבל לשיטת בעה"מ קשה ממ"נ איך סובר רחב"ר לר"י אי מהני לר"י ת"ר מנ"ל לומר דמתני' ה"ש היתה דלמא אתי' כר"י ודינא אתי לאשמועי' ואי סובר דלר"י אף ת"ר ל"מ ומש"ה הוכרח לומר ה"ש א"כ מנ"ל להגמ' לומר מאן דמתני הא ל"מ הא דלמא הפי' הש"ה ולדורות אף ת"ר לא סגי' ובע"כ דזה אין ס' כלל וכמ"ש דא"ל כמ"ש לעיל דכיון דלדורות ל"מ ת"ר ל"ש למגזר ולמה הי' צריך אז ת"ר דא"כ עדיין קשה לשיטת בעה"מ דלדורות ל"ב אף ח"ר למה הי' אז ת"ר ובע"כ לומר כמ"ש הב"ש וכמ"ש לעיל דאליבא דאמת ל"ה הטעם משום גזירה רק משום מעלה דיוחסין ובע"כ צ"ל לס' התוס' דת"ר אין ס' כלל לומר דל"מ וא"כ קשה כנ"ל מנ"ל ה"ש ולאפוקי למתני' מדינא דלמא ריב"נ כר"י ס"ל וצ"ע:

אך נראה ליישב עפי"מ שהקשה הש"מ בשם רבינו יהוסף הלוי מאי מקשה הגמ' ריב"נ דאמר כמאן אטו ריב"נ לאו תנא הוא ודלמא טעמי' דנפשי' קאמר ותי' דקבלה בידינו כל מעשה המוזכר במשנה הוא להחזיק דברי' הראשונים שנאמרו ולא לסתור עיי"ש במתק לשונו הצח וא"כ מוכח דאזיל בשיטת תנאי דלעיל דאל"כ הוי לסתור, ועפי"ז נ"ל די"ל ודאי זה הי' פשוט להגמ' דלר"י ת"ר מהני דהא עדיף מס"ס לפמ"ש לעיל לשיטת בעה"מ וכיון דלר"י ס"ס מהני בשמא בא"ע מכ"ש ת"ר דמהני אפי' בשמא אך כבר כתבתי לעיל בשם התוס' דר"י ל"ס בא"ע כר"י רק כר"ג וא"כ מוכרח לומר דה"ש היתה דא"ל כר"י ובת"ר ז"א כיון דמתני' מיירי בטוענת וכמ"ש הבעה"מ דמיירי דומיא דמתני' לעיל ולר"י הא אף בשמא מכשיר בת"ר כמו בא"ע וכיון דבעי הכא טוענת וגם ת"ר הוי דלא כחד מהנך תנאי דלעיל דלר"ג טוענת לחוד סגי ולר"י ת"ר לחוד סגי ול"ב טוענת וריב"נ בעי תרווייהו וא"כ הוי לסתור א"ו מוכח דה"ש היתה ועי' היטב ור"י אר"ב ור"ח ב"א דאמר הלכה אפשר דס"ל לר"י אלים ס"ס מת"ר ומש"ה צריך תרווייהו במתני' ברי וגם ת"ר ודוק:

ולכאורה יש להביא ראי' לשיטת בעה"מ ורש"י דתי' הגמ' אזל לר"י מדקאמר ר"ח בר אשי א"ר הלכה כר"י ולשון הלכה משמע בכ"מ מכלל דפליגא ולשיטת הרמב"ם ותוס' ורמב"ן דהסוגי' אזלא לכ"ע אי בא"ט ואי בטוענת ומודה ר"ג לכתחלה וא"כ מאי קמ"ל הלכה מה"ת שלא לפסוק כר"י אליבא דכ"ע באין חולק:

אך לשיטת רש"י קשה קצת דהא צ"ל לר"ח דאמר הש"ה מאי קמ"ל רבי בזה כיון דאין נ"מ לדורות ובע"כ צ"ל כמ"ש הש"מ דאתי לאשמועי' אם לדורות יהי' ג"כ ה"ש יכולים הב"ד לעשות כפי ה"ש דלא נימא דהוי דין קבוע מבלי לשנות קמ"ל דעפ"י ה"ש יכולים לשנות וא"כ קשה נהי דמוכרח דה"ש היתה מכח קושי' הגמ' ריב"נ דאמר כמאן לפום מאי דלא מוקמי' בקש"צ אך הא לא ידעי' איך הוי ה"ש אם ריב"נ סבר כר"ג ובלא רוב מותר מצד הדין רק דה"ש הי' להחמיר או דס' כר"י דרוב ל"מ והי' ה"ש להתיר וכמ"ש רש"י באמת וא"כ מנ"ל להתיר עפ"י ה"ש דלמא אדרבא התם הי' להחמיר, אבל לפי מ"ש לעיל ליישב קושי' הלכתא אהלכתא על רש"י דבאמת מיירי בא"ט ות"ר ל"מ לדורות א"ש דמוכרח בע"כ דה"ש הי' להתיר דבא"ט לכ"ע ל"מ ר"כ, אך לפמ"ש הבעה"מ דמתני' מיירי בע"כ בטוענת מוכרח דלא כפי' רש"י גם מכח קושי' זו דלשיטת בעה"מ ל"ק מנא ידעי' הפי' בה"ש דלפמש"ל מוכרח בע"כ דה"ש הי' להתיר כיון דמיירי בטוענת ות"ר א"כ בע"כ דה"ש הי' להחמיר ודוק:

ולפי"ז י"ל הכרח לשיטת הר"ח דמפ' הש"ה דלדורות סגי בח"ר ול"מ הא דליוחסין לא דלא כרש"י ולא כבעה"מ די"ל דהר"ח הי' מפ' הסוגי' בטוענת ול"מ לפרש כפי' רש"י דל"מ הא דקרוני ולדורות בעי ת"ר דק' מנא ידעי' דלמא לדורות אף ח"ר ל"צ וכמש"ל בשלמא השתא דמתני הא דקרוני י"ל כמש"ל דאי לדורות אף ח"ר ל"צ למה הי' צריך אז ת"ר כיון דל"ש למגזר משום דורות ול"ס כס' הב"ש דמשום מעלה דיוחסין לחוד בעי ת"ר בלא גזירה וממילא תו ל"מ לפרש כפי' הבעה"מ דלדורות אף ח"ר ל"צ דא"כ הדרא הקושי' למה הי' צריך אז ת"ר כיון דל"ש למגזר משום דורות ומש"ה מוכרח לפרש דלדורות בעי ח"ר והמעשה הי' בקש"צ ומוכח דהוי ה"ש להחמיר ומה שק' לפי שיטה זו דמתני' מיירי בטוענת א"כ מאי מקשה הגמ' דלמא הפי' הש"ה דלדורות ל"צ להחמיר רק ח"ר סגי כיון שטוענת ברי ושפיר קאמר רב ליוחסין לא דהתם הוי שמא ועי' במהרש"א שרצה בזה ליישב קושי' התוס' על הר"ת אבל באמת דלפי"ז לא מקשה הגמ' מידי וכמדומה שכן ראיתי שהקשה עליו כן הגאון מהרא"ב בס' ש"ח:

אמנם לפי דברינו מיושב היטב לפמ"ש הפ"י בשיטה זו דמש"ה בעי ת"ר להחמיר דמספקי' הלכתא כמאן דאל"כ קשה קושי' הר"ן מה"ת להחמיר כ"כ לכתחלה ובשלמא אי אמרי' לדורות בעי ג"כ ת"ר לכתחלה שפיר י"ל דמספקי' הלכתא כמאן אבל אם לדורות סגי בח"ר בע"כ דהלכתא לגמרי כר"ג א"כ למה הי' צריך אז ת"ר משום גזירה דלדורות כיון דלדורות גופי' ל"ה רק חומרא להצריך ר"כ ובע"כ צ"ל דלדורות יש מקום להצריך ר"כ מצד הדין והיינו דמספקי' דלמא הלכתא כר"י א"כ מוכח דלר"י מהני ח"ר ע"כ הקשה שפיר כיון דל"מ ר"י מר"כ דלמא ר"כ מהני אף בא"ט וכמש"ל בשם הפ"י ועי' לעיל מ"ש ליישב קושי' זו לשיטת הב"י דר"ג בעצמו החמיר לכתחלה בת"ר ולפמ"ש מוכרח דאליבא דר"ח מיירי הסוגי' בא"ט אבל לשיטת הר"ח לפמ"ש דמיירי בטוענת מוכרח תי' זה ודלא כפי' הב"י ולשיטת הרמב"ם ונ"מ לדינא להצריך במדברת ת"ר לכתחלה כיון דמספקי' הלכתא כמאן ודוק היטב בזה דאם נאמר דר"ח ס' לסברא מקויימת דמתני' מיירי בטוענת מוכח בע"כ כפי' דלשיטת רש"י מוכרח דבאמת מיירי בא"ט דאל"כ לא ידעי' הפי' בה"ש וכמש"ל וכפי' בעה"מ לא יכול לפ' לפמ"ש דסובר דלא כפי' הב"ש רק אליבא דאמת הוי ג"כ הטעם משום גזירה להצריך ת"ר א"כ בע"כ דלדורות בעי ח"ר וכמש"ל ודוק:

ומעתה חל עלינו חובת ביאור ליישב קושי' תוס' לשיטת הר"ח אם לדורות סגי וצריך ח"ר הוי דלא כמאן והי' עולה על רוחי ליישב דהא צ"ל קושי' התוס' אטו גברא אגברא קרמית דהא הא דר"י פוסל בר"כ לא ידעי' רק מריב"ל דאמר כן לעיל ול"מ מברייתא אליבא דידן דקי"ל כזעירי וצ"ל דקושי' תוס' כיון דחזינן דרבא הקשה כן סתם לר"נ אי ר"י אפי' ר"כ נמי פוסל ממילא דזה הי' פשוט לגמ' דברי ריב"ל ודחיקא לתוס' לעשות פלוגתא בזה:

אמנם נ"ל עפי"מ שמקשין העולם לעיל דקאמ' הגמ' מסייעא לי' לריב"ל ומקשין דמברייתא מוכח רק דהמכשיר מכשי' אף בר"פ אבל מנ"ל דהפוסל פוסל אף בר"כ ועי' בפ"י, ואמרתי ליישב די"ל דריב"ל סובר ג"כ בקש"צ ה"מ ובע"כ דהי' מקובל בידם כן או דמוכח מלישנא דמתני' וכמש"ל דמוכרח לומר כן לשיטת הר"ח מכח קושי' המהרמ"ש דמנ"ל לומ' הש"ה ולאוקמי בקש"צ א"ו דהי' בקבלה להם או דמוכח מל' המשנה והי קשה לריב"ל למה צריך ת"ר ובע"כ דר"י מצריך ת"ר ואנן מספקא לן הלכתא כמאן ע"כ בעי לכתחלה ת"ר ובדיעבד סמכי' אר"ג וכמש"ל, ולפי"ז דכל הוכחות ריב"ל לא הי' רק ממתני' זה שייך אם מפרשי' מתני' לדורות אבל לר"ח ב"ר דאמר הש"ה ממילא אין ראי' ממתני' ונסתר ממילא דברי ריב"ל ואין כאן פלוגתא חדשה דאפשר דגם ריב"ל הי' מודה אם הי' מפ' מתני' דה"ש היתה, אך לכאורה יש לסתור פי' זה מהירושלמי דמשני ר"י על מתני' מודה ר"י באנוסה רב אמר בקש"צ ה"מ ולפמ"ש דכל ההכרח דר"י פוסל בר"כ ל"ה רק ממתני' לפי"מ דאוקמי בקש"צ וכיון דר"י משני מודה ר"י ולא אוקי בקש"צ א"כ למה לי' לומ' דוקא באנוסה מודה לימא דבר"כ לא פליג ר"י ובע"כ דיש הכרח אחר לומ' דר"י פוסל בר"כ א"כ דלמא ריב"ל סובר ג"כ ההכרח של ר"י והדרי' הקושי' לדוכתי':

אך באמת לק"מ דהירושלמי לשיטתו דמפ' מדברת נבעלה ולא נזכ' שם פי' זעירי כלל א"כ ממילא מוכח דר"י פוסל אף בר"כ מקושי' הגמ' דלעיל לסתר או לחורבה וסתם ירושלמי הוא ר"י כנודע אבל לדידן דקי"ל פי' מדברת נסתרה דהא איתותב ר"א א"כ אין הכרח מברייתא דלעיל רק ממתני' לפי"מ דאוקי בקש"צ אבל לר"ח דאמ' הש"ה ל"מ מידי ודוק:

ובזה י"ל מאי שקשה לכאורה על דמקש' הגמ' לקמן מודה ר"י אהייא קאי אי לימא אמדברת הניחא לזעירי כו' אלא לר"א כו' אלא אהא כו' וקשה לכאורה נהי דמקשה לר"א אע"ג דאיתותב כבר היינו לימא מהא נמי תיהוי תיובתא כדרך הגמ' בכל מקום אבל מאי דמקשה על ר"י קשה לכאורה דהא מסתמא ר"י סובר כזעירי כיון דר"א איתותב ודוחק לומ' דקושי' הגמ' הוי לר"א איך מפ' המשנה אליבא דר"י דכל כי האי ליזל ולקשי דלמא ר"א כר"א ס"ל ובפרט שכבר איתותב וכבר כ' יישוב לקושי' זו בסוגי' ראוה מדברת אבל לפמ"ס ניחא בפשוט כיון דמוכח מירושלמי דר"י סובר כר"א הן מסתמא דירושלמי והן ממאי דהוכרח לשני מודה ר"י באנוסה וכמש"ל וכבר נודע דתלמודינו תלמיד בבלי נסדר שנים רבות אחר תלמוד ירושלמי והי' ידוע להם דברי ר"י ונהי דלא הובא בגמ' דילן אבל מ"מ אמת דר"י מפ' מתני' כמוזכר בירושלמי ובזה י"ל מדוע לא הובא דברי ר"י בגמ' דילן לתי' על מתני' דמודה ר"י באנוסה ורב ור"י הלכה כר"י ולפמ"ש ניחא דמוכח מריב"ל לפום מאי דאיתותב ר"א דמוקי מתני' בקש"צ וריב"לו ור"י הלכה כריב"ל כנודע ע"כ לא הוצרך הגמ' להביא דברי ר"י ועיי' היטב בכל זה ודוק:

תוכן העניינים

חמדת שלמה על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה