אור ברסלב

חמדת שלמה על יומא· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף ס.

דף לו.

גמרא ת"ר כל מעשה יה"כ כו' עד סוף הסוגי' הר"מ פסק דברים הנעשים בבגדי לבן בהיכל מעכבים, וע' בלח"מ דלפום דרשא דאחת מוכח דוקא בפנים ממש ותי' דלמסקנא דנפ"ל מדכתיב אחת וכתיב זאת ל"מ אלא בחוץ ממש לא בהיכל, וע' לעיל דף ל"ט דשני לא דאקדים מתנות דמזבח מוכח דהיכל מקרי חוץ וצ"ל דזה הוא לפום מאי דס"ד דר"י יליף מאחת דאליבא דמסקנא ממילא לא מתוקם האי תי' דמתנות שבפנים קתני ויש להביא ראיה קצת לשיטת הר"מ לפ"מ שתי' התוס' דף מ' בשם השר מקוצי דקושיא הגמ' בחולין קאי מדאצטריך זאת ואחת ת"ל מדכתיב ועשהו חטאת מוכח דדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ א"מ ואי נימא דר"י ס"ל אפי' בהיכל מקרי חוץ י"ל מדאיצטרך ועשהו ל"מ אלא חוץ ממש בדברים הנעשים בבגדי לבן וצריך עוד מיעוט לדברים הנעשים בבגדי זהב בחוץ דבגדי זהב מבגדי לבן לא מצינן למילף דמה לבגדי והב שכן כפרתן מרובה כדאי' לעיל [דף ל"ב ע"ב] גבי קידש, וע"כ צריך עוד לימוד לבגדי לבן בהיכל, (ובגדי זהב לא שייכים בהיכל מעבודת היום) א"ו דס"ל להגמ' אליבא דר"י דברים הנעשים בבגדי לבן בהיכל מעכבים וע"כ אין צריך לימוד רק לדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ בעזרה וזה שפיר מוכח מהגרלה וע"כ הוכיח הגמ' שפיר דאפי' היכא דכתיב חוקה ילפינן ק"ו ועיין, ומ"ש הלח"מ מסוגיא דזבחים לתי' רנב"י מוכח להדיא דלר"י דברים הנעשים בהיכל אין מעכבין מדאיצטרך לפר דבהזאת שבהיכל גופי' מעכבי דס"ד מדסדרן ל"מ הזאת גופו ג"כ ל"מ, נ"ל דודאי רנב"י לא ס"ל טעמא דר"י מדכתיב תרי מיעוטי דקשי' לדידי' למה לי תרי מעוטי הא מוכח דחקה לא קאי רק ע"ד הנעשים לפני ולפנים מדאיצטרך לפר א"ו דבאמת ר"נ ס"ל רק דרש' דאחת לר"י וס"ל מקום שמתכפרין פ"א ול"ק לדידי' קושית הגמ' מידי מקום כתיב די"ל דמוכח דקאי על מקום מדאצטריך לפר להורות דהזאת פר בהיכל מעכב ממילא מוכח דחקה לא קאי רק על מקום ואף דאי ל"ה כתיב לפר הו"א דאפי' סדרן מעכב מ"מ עכשיו דכתיב לפר ידעינן שפיר דאחת לא קאי רק על מקום שמתכפרין פ"א וקושית הגמ' מידי מקום כתי' הוא למאי דמסיק בזבחים תני' כוותי' דרב פפא ודלא כר"נ ב"י, ובזה נתיישב סוגיא דלעיל דף ל"ט דס"ד למדחי התם לפום תי' דרנב"י בזבחים כן נ"ל, וע"ש בסוגיא דלפום תי' דרנב"י אכתי לא ידע הא דאמר ר"י וכלה מכפר אם כלה כפר ואם לא כלה לא כפר, ולפ"ז א"א לומר דטעמא דר"י מזאת ואחת דקשה דלמא לשפיכת שיריים אתי וצ"ל משום דס"ל אי מעכבא מעכבא ואי לא מעכבא משים דהוי עבודה דמעכבא כפרה כדמשני בשמעתין דטעמא דר"י משום וכלה מכפר וא"כ לר"נ ב"י דלא ידע הך ברייתא דהא איתותב התם מהאי ברייתא ע"כ טעמא דר"י מאחת וכדכתבינן לעיל וצ"ע על הלח"מ שלא העיר מזה והוא פשוט לפענ"ד, שוב ראיתי דע"כ אין זה הכרח דהא הר"מ פסק שיריים א"מ ואפ"ה פסק כר"י וא"כ ע"כ צ"ל טעם אחר דלא מוקמינן חד מיעוט לשיריים וכ"ר שהעיר בזה הלח"מ בעצמו ולי נ' דהר"מ היה מפרש כפי' התוס' ישינים דשם דילפי' אין מוכרח כלל לר"י דשיריים מעכבין וא"כ שפיר מצינן למימר לרנב"י אף דל"י מברייתא דוכלה מכפר, אך בלא הכרח י"ל כמו שכתבתי לעיל דרנב"י הוי ס"ל דרשא דאחת ומוכרח דאתי' לפני ולפנים מדאצטריך לפר ומפי' רש"י יש להסתעיי' לפי' הנ"ל דלפי' רש"י שפיר מוכח מדלא ידע מברייתא דוכלה א"כ דלמא לשיריים אתי' וכמ"ש לעיל אבל למ"ש א"ש דר"נ ב"י ס"ל דרשא דאחת, ובזה י"ל לקמן [דף ס"ה ע"א] מאי דאסיק בקשי' ללישנא בתרא ע"פ מה שכתבו התוס' ד"ה האמר רבא דיקא וכו' דל"ק היה סבר דר"י אתי לאוסופו אפי' אם הקדים וידוי למתן דם, רק דק' ע"ז דא"כ תיפסל מתן דם מחמת ששינה להקדים וידוי לפני' אך א"א דבהיכל א"מ א"ש דאתי לאסופי דלרבנן דמיירי שהשעיר עדיין חי א"א להקדים הוידוי דא"כ הקדים קודם המתנות שלפני ולפנים משא"כ בדם איכא לאשכוחי שכבר נתן לפני ולפנים רק שהקדים הוידוי למתנות ההיכל ולשנא בתרא ס"ל דאף מתנות ההיכל מעכב וע"כ אסיק בקושי' וא"ל דלמא הקדים לשפיכת שירים י"ל דס"ל לר"י שפיכת שירים א"מ וא"ש פסק הר"מ ועיין היטב בתוס' ישינים ודוק:

תוכן העניינים

חמדת שלמה על יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה