אור ברסלב

חמדת שלמה על יומא· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף לו.

דף כד.

גמרא ועל עולה עון לקט שכחה ופאה ומ"ע דריה"ג עד סוף הסוגיא וקשה לי כיון דהוי לאו הנל"ע ויש בידו לתקן הלאו מה מועיל ריצוי הקרבן הא צריך לתקן הלאו ואם אין רוצה לתקן נראה פשוט דאין העולה מרצה ע"ז דהוי כטובל ושרץ בידו, ואין לומר דמיירי שכבר אכלו ואין בידו לתקן הלאו הא בזה לוקין כמ"ש הר"מ להדיא ואפשר לומר דהוי דוי הוא אולי נכשל ולקח מתנות עניים בלא כוונה מכוין, וע"כ אינו יודע להחזיר רק לפ"ז קשה דרש"י כ' דעל לאו גמור אינו מרצה הואיל וענשו הכתוב מלקות ואי בשוגג על לאו גמור נמי אין כתיב עונש להדיא, ונ"ל לפמ"ש התוס' דמש"ה מרצה על עשה הואיל ויש לו ריצוי פי' אם לא הניח תפילין אף שא"י לעולם לקיים העשה מה שעבר מ"מ יש בידו לקיים העשה פ"א, וצריך לומר כיון שמקיים בקום ועשה הוי ריצוי ע"מ שעבר, דמזה נראה שמתחרט על מה שעבר משא"כ בעבר על לאו אף אם בפעם אחר אינו עובר הלאו כגון שאכל נבילה ושוב לא יאכל מ"מ כיון דקיום הלאו הוי בשוא"ת לא מיקרי ריצוי ע"מ שעבר משא"כ לאו הנל"ע שייך ריצוי במקום אחר אף אם עבר הלאו עכשיו ואין בידו לתקן, מ"מ יש בידו לתקן בקום ועשה בפעם אחר אם עבר וליקט ונותן אח"כ בידים לעניים וע"כ קאמר הגמרא שפיר דלקט א"ב, וי"ל דמיירי אף היכא שעבר הלאו ואין בידו לתקן כגון שנשרף וכמ"ש הר"מ ואפ"ה מקרי יש לו ריצוי במקום אחר כן נראה לי נכון:

**(הג"ה [אך לפ"ז קשה לר"ע דאמר שמכפר על לאו הנל"ע ממנ"פ אם יכול לקיים העשה צריך לקיים, ולמה ריצוי העולה, ואם ביטל העשה שא"י לקיים שוב לא הוי נל"ע והאיך קאמר ר"ע על ל"ת שנל"ע וע"כ צ"ל לר"ע ג"כ הואיל ואפשר בפעם אחר לתקן ע"י קיום העשה, וליישב עיקר הקושי' בלאו הנל"ע למה ריצוי העולה נראה דנהי דאינו לוקה מ"מ ודאי עשה איסור במה שעבר הלאו רק דאינו לוקה ע"ז מ"מ צריך ריצוי לרצות מה שעבר תחילה כן נראה לי עתה מוכרח: ע"כ הגה"ה):**

ובזה יש להבין טעמא דריה"ג דס"ל דעולה מכפר, אף על לאו דנבילה לפום אוקימתא דר' ירמי' וקשה מה ענין זה לניתק לעשה דהא בלאו גמור אף לריה"ג אינו מרצה וכמ"ש רש"י והתוס' וא"כ תמו' מאי ס"ד לומר דנבלה מקרי ניתק לעשה הואיל וכתיב לגר אשר בשעריך תתננה כיון שכבר אכלו אינו יכול לקיים העשה, ובמ"ש י"ל דלר"י דס"ל דברים ככתבן כו' וא"כ מי שנותן לגר מקיים מ"ע וא"כ מיקרי ניתק דשייך ריצוי במקום אחר דאם נותן פעם אחר לגר מקיים מ"ע ומרצה קצת מה שעבר על לאו דנבילה וע"כ מיקרי יש לו ריצוי במקום אחר ואפשר לומר לפי"ז דאפי' לריה"ג לוקין על לאו דנבילה רק דאפ"ה מכפר עולה על לאו דנבילה דמקרי יש לו ריצוי במקום אחר כיון דיוכל לקיים מ"ע בנתינה לגר, וריה"ג לשיטתו דס"ל חמץ בפסח מותר בהנאה וא"כ ע"כ הא דלא יליף כ"מ שנאמר ל"י אחד איסר אכילה וא' איסר הנאה במשמע עד שיפרוט לך כדרך שפרט בנבילה וצ"ל דס"ל כר"י לדברים ככתבן הוא דאתי כדאיתא ר"פ כ"ש ור"ע בעי דווקא ניתק גמור ולפ"ז מיושב קושי' הראשונה של התוס' גם כן מה שהקשו למה לא קאמר ג"כ לאו דטריפה א"ב ולפמ"ש א"ש דבטריפה נהי דכתיב לכלב תשליכון אותו מ"מ אין מ"ע בהשלכה לכלב וע"כ ל"ש ריצוי במקום אחר והא דכתיב לכלב תשליכון אותו, כבר פי' רש"י ר"פ כ"ש להודיע שאין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' אבל פשיטא דאין מ"ע בהשלכה לכלב וכן לפמ"ש הטור ריש ה' טריפות דאתי' לאורויי דפי' טריפה הוא מכת מות שאינה ראוי' רק לכלב וכיון דאין מ"ע בזה ע"כ וודאי לא מקרי ריצוי במקום אחר וע"כ אין עולה מכפרת על לאו דטריפה לכ"ע כן נראה לי נכון שוב ראיתי שם בסוגיא ר"פ כ"ש דאין ראי' דריה"ג ס"ל כר"י לדברים ככתבן דהא דס"ל חמץ בפסח מותר בהנאה הוא מדכתיב לך וס"ל דשלך יהי' אך בלא הכרח מצינו ג"כ למימר דריה"ג ס"ל כר"י להקדים וכו':

תוכן העניינים

חמדת שלמה על יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה