אור ברסלב

חמדת שלמה על יבמות· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף קיב:

דף קג:

מתני' העיד ר"י בן גודגדא על החרשת כו' שמעתי להקשו' בשם הגאון מהור"ר טעבלי זצ"ל רב דק"ק ליסא ממאי דאית' בגיטין פ' המגרש דף פ"ה ע"א ת"ש קטנה מתגרש' בקידו' אבי' בעינן ויצאה והיתה אלא אתיא לכלל הוי', וא"כ מוכח דמי שאינה באה לכלל הוי' אינה מתגרשת וא"כ למה חרשת מתגרשת כיון דלא אתיא לכלל הוי' עכ"ק הגאון הנ"ל זצ"ל:

ולענ"ד נראה ליישב דהא דאמרי' התם דע"כ אתי' לכלל הוי' דאל"כ אינה מתגרשת והנה צריך להבין טעמא מאי אי משום דכתיב ויצאה והיתה ובעי קרא כדכתי' הא בזה פליגי תנאי וא"כ מאי מקשה הגמרא בפשיטות הא בעי' ויצאה והיתה ועי' בתוי"ט מס' נגעים דהעלה לשיטת הרמב"ם דל"ב קרא כדכתיב, גם צריך עיון אי שייך זה להא דבעי קרא כדכתיב, על כן היה נראה לי לפרש כיון דבלא עדות ריב"ג היה סבר ריב"נ דחרשת אינה מתגרשת משום דבעי דעתה רק דחכמים ס"ל לקיים עדותו של ריב"ג דאינו דומה איש המגרש, אבל עכ"פ סברא גדול יש לומר דאע"ג דלא צריך לדעתה שתהי' מרוצה לקבל הגט מ"מ צריכה להיות בת דעת לקבלת הגט כמו דס"ל לריב"נ רק כיון דאין לנו ראיי' לזה מחלקינן בין איש המגרש לאשה דאע"ג דאין לה דעת רק שיכולה לשמור את גיטה מתגרשת וא"צ להיות בת דעת כלל ולפי"ז י"ל כיון דכתיב ויצאה והיתה וא"כ עיקר הגירושין הכתובים בתורה מיירי באשה שהיא בת דעת וא"כ מנ"ל לומר דאפי' היכא שאינה בת דעת יכולה להתגרש מנ"ל הא כיון דע"כ התורה מיירי בבת דעת וזהו קושית הגמ' שם הא בעינן ויצאה והיתה וא"כ מנ"ל דכה"ג מתגרשת אלא אתי' לכלל הוי' ולפי"ז שוב לא מצינן לומר דבעי שתהי' בת דעת כיון דאין לנו ראי' לזה כיון דאפי' קטנה מצי להתגרש דליכא למעוטי מויצאה והיתה דהא אתי' לכלל הוי' וכיון דל"ב שתהי' בת דעת בשעת גירושין שוב אין לנו למעט כלל מויצאה והיתה שצריכה לבוא לכלל הוי' דעיקר הא דהו"א דבעי ויצאה והיתה היינו דנימא דבעי בת דעת משא"כ לבתר דשני אפי' קטנה הוי בכלל ויצאה והיתה כיון דאתי' לכלל הוי' שוב ל"צ ב"ד וע"כ שוב אין סברא כלל דבעי אתי' לכלל הוי' דל"ב קרא כדכתיב רק דעיקר קושית הגמ' הי' דאי ל"א אתי' לכלל הוי' הו"ל למימר דצריך שתהי' ב"ד ודלא כעידותו של ריב"ג כיון דהתורה מיירי בב"ד משא"כ למאי דשני אתי' לכ"ה אין כאן מקום כלל לומר דצריכה דוקא אתי' לכלל הוי' ועי' היטב:

אחר זמן ראיתי בס' בית מאיר סי' קלז בדין חוץ מקי' קטן הקשה ג"כ קושי' זו ועיי"ש מ"ש לתרץ דעיקר קושי' הגמ' דבעי שתהא לה יד להתקדש וקטנה אין לה יד כדאי' בכתובות אבל חרשת יש לה יד עיי"ש וע"ז משני דאתי לכלל הוי', ועפ"י פי' זה הניח בצ"ע ד"ת בגיטין ד' ס"ד מה שהקשו על רש"י דס"ל קטנה שא"י לשמור את גיטה א"י להתגרש ע"י אבי' והקשו תוס' דא"כ אף להתקדש לא תהני ע"י אבי' משום ויצאה והיתה והקשה דהא אתי' לכלל יציאה ולענ"ד דבריו אינם מובנים דקטנה דאית לה יד להתגרש ע"כ שהיא יכולה לקנות הגט וזו היא קטנה המתגרשת בקי' אבי' לפי' רש"י ע"כ היא בר קנין א"כ הא דאין לה יד לקי' וודאי הוא ג"כ רק שאין לה דעת להקנות עצמה כמו חרשת וא"כ לפי סברתו דדעת להתקדש ודאי אינו מעכב א"כ מאי קושי' מקטנה, אבל לפי מה שנלע"ד כמש"ל א"ש דעיקר קושי' הגמ' נימא דבעי אפי' דעת כס' ריב"נ כיון דקרא ע"כ מיירי בב"ד גמורה כדכתיב ויצאה והיתה וע"ז משני שפיר דאתי' לכלל הוי' ואין משמעות הכתוב שתהי' עכשיו בת הוי' וע"כ אין לנו ראי' דקרא מיירי בבת דעת, אבל קושית תוס' בגיטין על רש"י הוא דלפי' רש"י אע"ג שמתגרשת ע"י אבי' ול"צ לידה כלל אפ"ה אינה מתגרשת כיון דהיא בעצמה אינה בת גירושין א"כ לענין קי' נימא ג"כ דבעי שיהי' לה יד להתקדש בפ"ע ודוק:

תוכן העניינים

חמדת שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה