אור ברסלב

חמדת שלמה על יבמות· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף קטז:

דף קיב:

בבעי' דע"א בקטטה כ' הרמב"ם דחיישי' שמא שכרתו והביא הכ"מ תשו' מוהרי"ן לב שכ' טעמא של הרמב"ם דס"ל כשיטת הרי"ף דע"א במלחמה נפשטא מדרבא מעובדא דדגלת וע"כ ע"כ הא דקאמר הגמ' תיקו בע"א בקטטה לאו משום דהכא לא דייקא כמו דאי' האבעי' בגמ' רק משום דשמא שכרתו עיי"ש, ולפי"ז י"ל מה שהקשו על הרמב"ם דלפ"מ דפסק כמ"ד טעמא דקטטה משום משקרת הו"ל להביא בארגיל הוא לא חיישינן והרא"מ בתשו' שהביא הכ"מ תי' שהרמב"ם לא הי' מפרש כפי' התוס' דלמ"ד משקרת ל"ח בארגיל רק דוקא בארגילה אלא דהי' מפרש להיפוך למ"ד משקרת ס"ל כמו שהי' משקרת גרשתני בפני פלוני ולא היתה יריאה שתהי' מוכחשת ה"נ תשקר לומר מת בעלי עיי"ש ודלא כס' תוס' דזה הוא שקר יותר עיי"ש ולענ"ד קשה לי מאי דדקדק הגמ' לומר באמרה לבעלה גרשתני בפני פלוני ולמה לא קאמר הגמ' בפשיטות שאמרה לב"ד שלא בפני בעלה גרשני בעלי בפני פו"פ ואשתכח שקרא:

ע"כ נראה מוכח סברת התוס' דלאו משום דמוחזקת למשקרת לענין גרשתני ה"נ תאמר מת בעלי דזהו הוא ודאי שקר יותר שלא תוכל להמלט אם יבוא בעלה רק דאמרי' כיון דגדלה הקטטה כ"כ חיישינן שמחמת הקטטה תשקר וע"כ דווקא אם אומרת לבעלה דהיינו שבעלה כאן ואינה רוצית לדור עמו חיישינן שהוא מחמת קטטה משא"כ אם אין בעלה כאן אינו מוכח שהוא מחמת קטטה רק שאין רצונה להתעגן וע"כ אומרת גרשני בעלי וכיון דלאו משום קטטה הוא במת היתה נאמנת דאע"ג ששקרה לומר גרשני בשביל זה לא תשקר לומר מת בעלי שיראה שיבוא בעלה וכס' התוס' וכ"מ לשון המשנה דבעי קטטה דוקא ולא משום משקרת לחוד וזה ראי' דלא כפי' הרא"מ בדברי הרמב"ם.

ולענין הקושי' הנ"ל למה לא הביא הרמב"ם בארגיל ל"ח דלפמ"ש מוכח כפי' התוס' י"ל לפי"מ שהביא הכ"מ תשו' להוכיח דאף קברתיו אינה נאמנת אפי' למ"ד משום בדדמי ודלא כהרשב"א והה"מ דאמרינן כיון דמשום קטטה אמרה בדדמי מוסיפה ג"כ להחזיק דברי' ואומרת קברתיו וכ' ראי' לזה מדדחיק הגמ' לאשכוחי נ"מ בארגיל דזה דוחק לחלק בין קטטה לקטט' וגם לישנא דמתני' לא משמע הכי דנקט סתם קטטה א"ו משום דלא מצי לאשכוחי נ"מ אחריתא ומוכח דלא כרשב"א והרה"מ דלשיטתם הומ"ל נ"מ בקברתיו ולא לדחוק בארגיל, ולפ"ז אף אנו נאמר כיון דזה דוחק לחלק בין קטטה לקטטה י"ל לפי"מ דכ' הרמב"ם דחיישינן שמא שכרתו י"ל דהיינו דוקא למ"ד משקרת שפיר חיישינן לשכרתו משא"כ למ"ד דאמרה בדדמי מה"ת ניחוש לשכרתו וא"כ שפיר איכא נ"מ לענין ע"א רק לפום מאי דקים להגמ' דע"א א"נ משום דהיא לא דייקא א"כ ליכא נ"מ דאף למ"ד משום בדדמי אין ע"א נאמן ע"כ הוצרך הגמ' לומר נ"מ בארגיל אבל לפי"מ דס"ל להרמב"ם דמשום דהיא לא דייקא לית לן בה דאפ"ה ע"א נאמן כדקיי"ל בע"א במלחמה שפיר מצינן למימר הנ"מ הנ"ל בע"א בקטטה ול"צ לדחוקי לחלק בין קטטה לקטטה, ואין להקשות דנפשט מהכא דע"א בקטטה א"נ דאל"כ אין נ"מ ואין לומר דלא מצינן למפשט דלמא ע"א בקטטה נאמן וא"ב ארגיל דא"כ הוי ארגיל ג"כ בגדר ספק כיון דתלוי באבעי' דע"א דאם ע"א נאמן מוכח דבארגיל ל"ח דאל"כ אין נ"מ די"ל דאינהו גופיי' היו מסופקי' וע"כ מאן דנקט הטעם משום משקרת כדי להחמיר אפי' בע"א בקטטה, שוב ראיתי דאין זה מוכרח די"ל אף למאן דס"ל משום בדדמי כמו דחיישינן דמשום בדדמי שלה מוסיפה לומר קברתיו כדי להחזיק דבריה ה"נ איכא למיחוש לשמא שכרתו כי היא יש לה אומד שמת וכדי להחזיק דברי' כיון שאין אנו מאמינים לה ע"כ שכרה העד להעיד שמת כיון שרוצה להשמט מבעלה מחמת הקטטה:

וליישב מה שהקשיתי למה נקט הגמ' אמרה לבעלי גרשתני י"ל דרבותא קמ"ל לא מבעי' אמרה שלא בפניו דודאי מה שאמרה גרשני בעלי הוא מחמת שרוצית להנשא באיסור ודאי חיישינן שתאמר מת ג"כ להנשא באי' משא"כ באמרה לבעלה גרשתני אפי' שלא הי' דעתה רק להשמט מבעלה שאין רצונה לדור עמו ולא שתנשא באיסור וס"ד דבאומרת מת תהי' נאמנת קמ"ל דאפ"ה אינה נאמנת ודוק:

תוכן העניינים

חמדת שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה