אור ברסלב

חמדת שלמה על יבמות· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף נו:

דף מז.

אמר רבא אשת כהן כו' מכאן ראיה למ"ש לעיל דף י"א ט"ב בשם הרמב"ם דס"ל דאין לוקין על לאו דטומאה היכא שזנתה אשתו וכת' הרה"מ היינו טעמא דהוי לאו שבכללות דעיקר הלאו למחזיר גרושתו ואף דבפ' הבאע"י אי' להדיא דלוקין הרמב"ם גרס התם רבה וס"ל דלוקין על לאו שבכללות אבל לרבא אין. לוקין, והנה מירושלמי מוכח לכאורה דלוקין מדהקשה סוף גיטין לב"ש דס"ל לא יגרש אדם כו' למה לי לא יוכל בעלה הראשון כו' ת"ל דאסור להחזיר סוטתו ותי' לעבור בשני לאוין עיין תוס' סוף גיטין ולשיטת הרמב"ם קושיית הירושלמי מעיקרא ליתא כיון דאין לוקין דהא על לאו דטומאה אין לוקין אבל על לאו דלא יוכל בעלה כו' לוקין וצ"ל דהירו' ס"ל ג"כ לוקין על לאו שבכללות ע"כ הקשה שפיר, ויש להביא ראיה לזה דהנה קשיא לי על הירושלמי דתי' לעבור בשני לאוין כיון דאיסור טומאה קדים א"כ איך יוכל לחול אי' מחזיר גרושתו כיון דאין כאן לא כולל ולא מוסיף

והנה אשכחנא פתרי כגון שזנתה בנדתה דאז לא חל אי' טומאה על הבעל מחמת איסור נדה הקדום ואח"כ כשגירשה בעלה ונשאת לאחר עודה בנדתה וגירשה אח"כ כשתטהר חלו שניהם בבת אחת ושפיר אשכחן לעבור בשני לאוין ועי' בתשו' נודע ביהודה חא"ח סי' ך' ומה שכתבתי על דבריו בתשו' חמדת שלמה חא"ח סי' י"ח דף כ"ח עיין שם היטב, והנה כל זה נכון כאן אמנם לעיל אמתני' דב"ש מתירין צרת לאחין אמר רבא היינו טעמא דב"ש דס"ל אין איסור חל על איסור ועיי"ש בחי' רשב"א שפי' בשם הראב"ד דאי הו"מ לאשכוחי דחלו שניהם הוי דרשי לצרור לאסור צרות רק משום דאי אפשר לאשכוחי וקשה דאכתי איכא לאשכוחי באיסור ב"א כגון דשוי' שליח ופגע שליח בשליח כדאי' לעיל דף ל"ד וצ"ל דב"ש אף איסור בת אחת לית ליה וכיון שכן נסתר תי' הירושלמי כיון דאין איסור חע"א למה כת' רחמנא ל"י בעלה כו' דל"ל לעבור בשני לאוין כיון דרבא ס"ל לב"ש דאפי' אי' בת אחת אין אי' חל על אי' אמנם לשיטת הרמב"ם א"ש די"ל לרבא דס"ל אין לוקין על לאו שבכללות קושיית הירושלמי מעיקרא ליתי' דמשום טומאה אין לוקין דהוי לאו שבכללות ע"כ צריך לכתוב הלאו דמחזיר גרושתו דמשום זה לוקין, וזה לכאורה ראיה נכונה לשיטת הרמב"ם ודוק, ועי' בדף ל"ג ע"ב נ"מ לקוברו בין רשעים גמורים אמנם לרבא אליבא דב"ש נראה דס"ל אף לקוברו בין רשעים גמורים ל"א באב"א דאל"כ לא הוי משני מידי דכיון דאיכא שני איסורים אחות אשה ואשת אח למה לא מצינן למימר דפטרה צרתה א"ו דס"ל לב"ש כמו ר"י דהתם ועי' היטב, שוב ראיתי בירושלמי דתי' לקושיא הנ"ל ת"ל דאסור להחזיר סוטתו ותי' כדי לעבור עליו בל"ת ולא הזכיר משני לאוין רק תוס' כת' דכוונת הירושלמי משני לאוין ולפמ"ש הרמב"ם ניחא בפשיטות דאחרי אשר הוטמאה הוי לאו שבכללות ודוק היטב, אחר זה ראיתי בשו"ת פמ"א חלק א' סי' קל"ד כת' להקשות על תוס' הא לרבנן לאו דסוטה גופי' ילפי' מהאי קרא וע"כ כ' להגי' לעבור עליו בלאו ותמה על גדולי הראשונים שלא הרגישו בזה ולענ"ד קושייתו אינו מוכרחת כלל דהא עכ"פ מוכח מדכ' רחמנא במח"ג דהוי לאו בפ"ע לא משום סוטה רק משום מחז"ג ומוכח דעיקרו של הלאו הוא במח"ג ומש"ה כת' הרמב"ם דמשום סוטה אין לוקין רק משום מחז"ג וע"כ מוכח דמח"ג הוי לאו בפ"ע והקשו תוס' שפיר ודוק היטב:

תוכן העניינים

חמדת שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה