חמדת שלמה על יבמות· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף לז.
תוס' ד"ה וזו, קשה לי לפי"מ שהעלו התוס' דחיישינן למיעוט רק דאפ"ה לא חיישינן לשמא לא נקלטה הזרע עד יום ג' דלא משתהי הכרת העובר עד שליש ימי' של שני, וקשה חדא הא אמרי' לקמן דף מ"ב ותשהה משהו ותנסיב ולסוף שלושה ליבדקה, ומשני הגמ' אין בודקין הנשואות שמא תתגנה על בעלה ולבדקה בהלוכה אשה מחפה כו' וא"כ היכא מתרצי תוס' דלא משתהי הכרת העובר כ"כ מ"מ כיון דתנשא אנן לא נדע אם הוא מהראשון והוכר העובר קודם שליש של וי"ו חדשים האחרונים או הוא מהשני ולא הוכר העובר כיון דאשה מחפה, וצ"ל דכוונות תוס' הוא דאין משתהה כ"כ הכרת העובר היינו שיהי' ניכר שיהי' כרסה בין שיני' ולא תוכל לחפות משא"כ לקמן דקאי על בדיקת הילוך שפיר תוכל לחפות ואעפ"כ הוא קצת סתום בלשון התוס', ועוד קשה לי לפמ"ש תוס' דבע"כ חיישינן למיעוט מאי מקשה הגמ' ותשהה משהו ולבדקי' דלמא תהי' מן המיעוט שאין העובר ניכר בשליש ימי' ואח"כ תלד בחודש הט' ולא יהי' נודע אם הוא מהראשון או מהשני, דבשלמא עכשיו שאינה נשאת עד לאחר ג' חדשים ליכא למיחוש דלמא היא מעוברת רק שהיא מן המיעוט שאין עוברה ניכר לשליש ימי' דמ"מ ליכא למיחוש למידי דאם היא מעוברת מבעלה הראשון לא תשתהי הכרת עובר עד שליש ימי' של השני משא"כ אם תשהה משהו ותנשא לא שייך זה דכשיהי' הכרת העובר לאחר ג' חדשים לא נדע אם הוא מהראשון או מהשני:
גם קשי' לפי"מ דמשמע ר"פ בן סורר ומורה דמסקנת הגמ' דיולדת לשבעה עוברה ניכר לשליש ימי' מאי ראי' מהבדיקה דלמא תלד לשבעה, וא"כ אין ראי' מהכרת העובר לסוף ג' מהראשון דיהי' מוכח דהוא בוודאי מן הראשון דלמא תלד לשבעה ויהי' ספק שהוא מהשני והא דהוכר עוברה לסוף ג' מן הראשון שהוא קודם סוף ג' מן השני כיון שתלד לשבעה אין זה ראי' שהוכר העובר קודם ג' חדשים גם קשה טובא כיון דכל כך דקדקו בהבחנה להמתין ג"ח חוץ מיום שמת וחוץ מיום שנתארסה למה לא הצריכו להמתין עוד שני ימים מחשש דשמא נקלט הזרע יום ג', מיהו לזה י"ל דע"כ צריכן לסמוך על סברא זו דכ"כ לא הי' משתהה דלולי זאת אף שתמתין עוד שני ימים איכא למיחוש דלמא היא מן המיעוט שלא ניכר עוברה בשליש ימי' גם קשה דנהי דעל הבחנה תי' שפיר דתוכל לבוא לידי בירור ע"י הכרת העובר מ"מ עדיין קשה לענין יבום למה תהי' מותרת להתיבם לאחר ג' חדשים דלמא לא נקלט הזרע עד יום ג' ועדיין הוא קודם שליש ימי', אח"כ ראיתי בתשו' נודע ביהודה חלק אבה"ע הביא קושי' זו בשם חכם אחד, והי' נ"ל דע"כ לא כ' התוס' דחיישי' למיעוטא רק גבי הבחנה דמוכח ע"כ דחיישי' למיעוט דאל"כ קשה תשהה חודש אחד כמ"ש תוס' משא"כ לענין איסור אשת אח י"ל דסמכי' ארובא כמו בכל איסורים וי"ל דזהו מיעוט שתקלוט הזרע אח"כ, ועי' בס' תפארת ישראל להגאון מוהר"ר יונתן זצ"ל שכ' להדי' דהוי מיעוט, אמנם עדיין צ"ע קצת למה בהבחנה חיישי' למיעוט דהוי רק מלתא דרבנן ולגבי איסור אשת אח דאורייתא לא חיישינן למיעוט ועי' בתשו' נודע ביהודה תי' ג"כ דלא חיישינן למיעוט וצ"ע:
אמנם לולי דברי התוס' הי' נראה ליישב הכל דוודאי לא חיישינן למיעוט כלל הן בהבחנה והן לגבי יבום, ומש"ה ל"ח לאחר ששהתה ג"ח דלמא לא נקלט הזרע עד יום ג' דהוי מיעוט ולא חיישינן, ולקושי' התוס' שהוכיחו דע"כ חיישינן למיעוט דאל"כ תמתין חודש א' ותנשא וכיון דלא חיישינן למיעוט בע"כ שתלד ע"י עיבור ט' חדשים וא"כ ממ"נ אם תלד לסוף שמונה מבעלה השני נדע שהוא מראשון ואם לסוף תשעה בע"כ הוא מן השני די"ל לעולם וודאי ל"ח שיתרמי מילתא שהוא נגד הרוב וכיון דמסתמא תהי' מן הרוב וודאי תוכר עוברה ג"כ לסוף ג' מן הראשון ולא יהי' ספק כלל אם תנשא לאחר חודש, אמנם הא איכא למיחוש כיון דאמרינן אשה מחפה חיישינן שמא תערים ותאמר שלא הי' הכרת העובר בשליש ימי' ואח"כ כשתלד לסוף שמונה מבעלה השני בע"כ נהי' מסופקים כיון דהיא אומרת שלא הוכר עוברה בשליש ימי' מן הראשון ואם האמת כדברי' בע"כ היא מאחד מן המיעוטים או שהיא מן המיעוט שאין עוברה ניכר בשליש ימי' והוולד מן הראשון או שהיא מן המיעוט היולדת לשבעה והוולד מן השני וע"כ יהיה הולד ספק מחמת אמירתה דנהי דאמרי' אשה מחפה אפ"ה מכלל ספק אינו יוצא ואפשר איכא סברא להיפך למה תקלקל את בנה שלא ליחסו אחר משפחתו וע"כ יהי' הולד ספק מש"ה צריכה להמתין ג"ח וכיון דעכשיו לא הוכר עוברה לא חיישי' כלל למיעוט שאין עוברה ניכר לשליש ימי', או לדילמא לא קלטה הזרע עד יום ג' ואתיא קושי' הגמ' לקמן שפיר ותשהי משהו ונבדקי' לאחר ג' ול"ק הקושיא הנ"ל חדא דלמא היא מעוברת מקמא ולא תוכר עוברה שתהי' מן המיעוט וכן אף כשתוכר עוברה דלמא תלד לשבעה לפום משמעות הגמרא דסנהדרין דיולדת לזיי"ן עוברה ניכר לשליש ימי', ולפמ"ש א"ש דלא חיישינן למיעוט כלל וא"ש דקאמר הגמ' תישהי משהו וכ' תוס' שם דל"ד דצריכה להמתין ג' ימים דשמא נקלטה הזרע ביום ג' ולפמ"ש ל"ח להא כלל כמו דל"ח ביבום ודוק:
וארווחנא בזה ליישב מאי דהוי קשי' לי לפמ"ש בפ"ק ליישב מ"ש הרמב"ם דמשכחת בת לממאנת והראב"ד השיג עליו ממאנת מי קילדה כדאי' ס"פ נושאין על האנוסה והרה"מ הקשה לפי"ז מצינו חמות ממאנת וקשה משנ' דריש מכילתין ואי אתה יכול לומ' בחמותו שמיאנה וכתבתי ליישב דמשכחת לה כשבעל ביום שלפני גדלות ומיאנה באות יום ולמחר הביאה שתי שערות וקלטה הזרע באותו יום, משא"כ חמות לא משכחת דמ"מ עדיין לא הוכר עוברה כמו שהארכתי בזה לעיל אמנם סוגי' דנושאין על האנוסה הי' קשה לפי"ז ועי"ש מש"כ לייש' גם הי' קש' למה אמר שמואל לעי' ממאנ' א"צ להמתין ג"ח דלמא קלטה הזרע יום שנתגדלה לאחר המיאון, ולפמ"ש כאן נתיישב הכל דמש"ה א"צ להמתין דלמיעוט ל"ח וקושית הגמ' ממאנת מי קילדה א"ש דהא לפמ"ש איכא לאשכוחי אפי' מי ששהתה אחר מיתת בעלה ג"ח דהוי הוולד ספק כגון שילדה לששה חדשים ושני ימים והוי ספק שמא נקלטה הזרע ביום ג' רק דאפ"ה תנשא לאחר ג' דלמיעוט לא חיישי' וכיון שכן קשה למה נקט מתני' מי שלא שהתה הא אף בשהתה איכא לספוקי וצ"ל דלא נחית לספק זה שלא קלטה הזרע עד יום ג וכיון שכן הקשה הגמ' שפיר ממאנת מי קילדה דליכא למימר דהספק שמא קלטה הזרע ביום שלאחר ביאה א"כ הו"מ למנקט אפי' שהתה אחר בעלה דהוי ספק ודוק היטיב כי קצרתי מאוד:
שוב ראיתי במוהרש"ל שהקשה ע"ד תוס' למה בעי בצמצום ג"ח ותי' דאין סברא לאסור בחודש ג' ולהתיר באותו חודש גופי' ודבריו צ"ע דהא הגמ' הקשה לקמן ותמתין שני חדשים ומחצה ולפמ"ש אתי הכל שפיר והנה מדברי הפוסקים שכתבו סתם הדין ספק בן ז' לאחרון ולא כתבו דידוע שלא הוכר עוברה בג' חדשים וצ"ל דסתמו משום דסתמא דמלתא מיירי שהיא אומרת כן דאל"כ ל"ה בכלל ספק וקשה נימא אשה מחפה וניזל בתר רובא עד דנידע בבירור שלא הוכר עוברה, וצ"ל דנהי דלמיחוש מבעי לאשה מחפה מ"מ לדינא אין יוצא מכלל ספק וזה סברא גדולה למ"ש לעיל דעיקר החשש שתחפה ובע"כ נהי' מסופקים כן נראה לע"ד נכון ודוק: