חמדת שלמה על יבמות· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף יג.
תוס' ד"ה ורב זביד הוכיחו דמאי דקאמר ר"ז אין בנים בלא סימנים היינו דאינו שכיח וע"כ ל"מ חמות ממאנת דחיישינן שמא נשרו ומש"ה קאמר רב"ל תוך הזמן היא מתה כו' משום דרוב הכי הוא ור"ב נקט שמא תמות משום המיעוט, וכן הרי"ף והרא"ש הביאו הא דרב זביד ונראה דפסקו לחומרא דבנים ל"מ משום דאיכא מיעוטא בנים בל"ס, ולכאורה לפי זה הו"ל לרב זביד לשנוי' בקיצור הא דנקט רב"ל היא מתה כו' משום הרוב ולעולם דמיעוטא איכא ומש"ה נקט רבה בר שמואל שכבר ילדה דאפי' הכי אינה יכולה למאן וכמ"ש תו' שנראה גדולה וכמו דהוי ס"ל להמקשן, וצ"ל דר"ז מסברא דנפשי' לא ס"ל וכמו המקשן הראשון, ועוד אפ"ל דמתניתין ליכא לתרוצי הכי כיון דעדיין לא תני הא דילדה א"י למאן אפי' בקטנותה משא"כ בברייתא דרב"ש קתני בהדיא שכבר ילדה י"ל דזה הוא נתינות טעם עכ"פ ס"ל לתו' ורא"ש דלר"ז אין הבנים ראי' רק דרובא הכי איתנייהו ולחומרא חיישינן דל"ה גדולה, והר"מ פסק כרב ספרא ולא כר"ז ונראה דה"ט דס"ל להר"מ דלרב זביד צ"ל דתוך הזמן הוא כלאחר זמן כמ"ש רש"י ולא סבירא לי' כמ"ש התו' דע"י בנים מהני סי' אפי' לפני זמן וכמו דס"ל להר"מ אליבא דר"ש דבנים ל"מ תוך הזמן ולא כשיטת התו' הכי נמי ס"ל לר"ז ונראין הדברים ק"ו אם לרב ספרא לא מהני מכש"כ לר"ז דבנים לא הוי רק ראי' לסימנים וכיון דקיי"ל תוך הזמן כלפ"ז מוכח דלא כר"ז:
אך עדיין צריכין למודעי דלכאורה קשה לפמ"ש דלר"ס ס"ל להר"מ הא דבנים כעימנים היינו לאחר זמן ובתה"ז לא אמרינן בנים כסימנים כיון דסימנים גופי' ל"מ וע"כ אמרינן דבנים ג"כ ל"מ וע"כ צ"ל דאינה מתעברת ויולדת תוך הזמן מדלא אשכחן חמות ממאנת ואפי' הכי א"ש דקאמר שמא תמות דכייל אף קטנה לאח"ז שלא הביאה ש"ש א"כ הכי נמי נימא לרב זביד הא דאמר אין בנים בלא סי' היינו לאחר זמן אבל בתה"ז ליכא לאשכוחי בנים כלל כיון דהיא מתה ועוברה מתה:
אמנם נראה דא"א לומר כן דבשלמא לרב ספרא דס"ל בנים הרי הם כסימנים ובלא גדלות אי אפשר שתלד כלל שפיר מצינן למימר כיון דתוך הזמן כלפני זמן א"א שתלד תה"ז כיון דאז ודאי ל"ה גדולה משא"כ לר"ז דס"ל אין בנים בלא סימנים אבל מ"מ מיעוטא איכא שיש להם בנים אפי' בלא סימנים א"כ כמו דאפשר להיות שתלד לאחר שנת י"ב אף דעדיין היא קטנה הכי נמי ודאי אפשר לה שתלד אף בשנת י"ב עצמה ועדיין היא קטנה דכמו אותה שיולדת לאחר י"ב בלא סימנים בע"כ משום שהיא סמוכה לגדלות יכולה להוליד ה"ה בשנת י"ב עצמה יכולה שתוליד קודם גדלות וא"כ מצינו חמות ממאנת דאז ליכא למיחוש שמא נשרו כיון דהוא תוך זמן וקיי"ל תוך זמן כלפני זמן א"ו דרב זביד ס"ל תוה"ז כלאחר זמן וע"כ כל אימת שיולדת איכא למיחוש שמא נשרו ואינה יכולה למאן וע"כ ל"מ חמות ממאנת משא"כ לדידן דקיי"ל תוך הזמן כלפני הזמן מוכח ע"כ דלא כרב זביד רק כרב ספרא וע"כ פסק הר"מ דלא כר"ז כן נלע"ד ברור ונכון בישוב שיטת הר"מ מכל הקושיות שהקשו עליו ודוק:
והנה הרמ"א פסק דבנים הוי כסימנים והשיג עליו הב"ש דלשיטת הרי"ף והרא"ש איכא למיחוש למיעוטא, והנה באמת כיון דאף לר"ז לא הוי רק חששא דרבנן כיון דאין בנים בלא סימנים הוי רובא ול"ה רק ספיקא דרבנן ויש סמך גדול לזה שיטת הר"מ אשר ביררתי ת"ל על נכון דפסק כר"ס ע"כ אין מזה השגה על הרמ"א אם סמך בכזה למעשה על הר"מ ועי' בס' ב"מ כי העולה מדבריו דלאחר שהגיעה לשנת י"ב ויום א' אף לר"ז מהני כמ"ש המ"ב ואפי' בספק שהגיעה לשנים כתב ג"כ שיש להקל עיי"ש ועי' מ"ש בתשו' חמדת שלמה חלק א"ע סי' י"ג:
אחר כותבי כ"ז ראיתי בחידושי רשב"א כתב ג"כ ליישב דברי הר"מ דמשום הכי קאמר שמא תמות משום קטנה שהיא לאחר שנת י"ב ול"ה ש"ש והנאני שזכיתי לכוין לדעת רבינו הרשב"א גם עיינתי בהרה"מ פ"כ מה' א"ב שכתב דמש"ה הביא הר"מ מתניתין דס"פ נושאין על האנוסה משום דלדידי' משכחת שפיר שעיברה כשהיתה קטנה עיי"ש במ"ש ליישב לשון הגמ' אמנם קשה לי ע"ד כמ"ש לעיל למה ממאנת א"צ להמתין ולפמ"ש אתי שפיר, ומ"ש הר"מ לשון דיעבד שלא שהתה הוא כיון דמשכחת לה לא רצה לשנות לשון הגמרא, גם תמוה על הרה"מ מסוגיא דכתובות יש בגר בקבר דמוכח דקטנה לא מיעברא ולפמ"ש א"ש הכל ועי' שם בס' הפלאה לפמ"ש בישוב הח"מ י"ל ראיה לשיטת הר"מ דל"פ שפורא גרים דלדידיה נסתר תי' הפלאה כיון דלהר"מ א"א להתעבר קודם כמש"ל וע"פ דברי ס' הפלאה י"ל קושיית הקצה"ח בהלכות נחלות שתמה על הרמב"ם דפסק דנפל נוחל ומנחיל לאחין מן האב וקשה ע"מ שהקשה הגמרא בכתובות ל"ט אמאי דבעי יש בגר בקבר ודבנה הוי הא בשיתא ירחי מי קילדה הא נ"מ אם הפילה נפל ומתה והנפל היה חי איזה ימים ואי אמרינן יש בגר בקבר והוי של הנפל ומנחיל הקנס לאחין מן האב ולפי"ד ספר הפלאה אפ"ל כיון דבזנות קמיירי ואיכא למיחוש שמא זנתה עם אחר ולא ידעינן אחוה מני:
אמנם תירוצו אינו ברור דמשכחת לה במיוחדת לזנות דלא חיישינן שמא זנתה עם אחר, גם נ"ל פשוט דע"כ ל"ח שמא זנתה עם אחר ולא ידעינן אחוה מני רק במפותה אבל באנוסה מה"ת לחוש שזנתה עם אחר כיון דלא הפקירה נפשה וראי' לזה מדקתני בתו מאנוסתו פוטרת צרתה מחליצה וצ"ל בע"כ דל"ח שזינתה עם אחר דאל"כ מנא ידעי' שהיא בתו, אך לפום ריהטא נראה כיון דידעינן שהוולד הוא נפל מאן תבע להבועל כל זמן שהנפל חי ומה"ת שיעמדו ב"ד אפוטרפוס להנפל לחוב להבועל ומנ"ל להעמיד אפטרופוס לזה וכיון דלא מעמידין אפוטרפוס מאן תבע לי' ולאחר מיתת הנפל א"י את אמו בקבר להנחיל לאחין כיון דלא היה העמדה בדין ולא זכה בו הנפל עדיין ודוק, ועי' מ"ש בתשו' חמדת שלמה חאב"ע סי' ע"ט עיי"ש היטב: