אור ברסלב

חמדת שלמה על יבמות· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף יב:

דף יב.

גמ' אמר רב ספרא בנים ה"ה כסימנים, הנה העולה מהסוגי' בקצרה לשיטת התוס' לר"ס בנים ה"ה כסימנים אפי' תוך הזמן ואפי' משעת העיבור חשיבה גדולה אי ילדה וולד קיימא אח"כ וראייתם מדאמר רבה בר ליוואי תוך הזמן היא מתה ועוברה מתה ע"כ ב"ל דהפי' הוא תה"ז אי באמת לא הוי גדולה אבל אי חזינן שהי' לה וולד קיימא מזה מוכח דהיתה מזמן העיבור גדולה אבל א"נ דל"ה גדולה רק משעת לידה א"כ חזינן דאף שהיתה קטנה בשעת עיבור יכולה לחיות אח"כ והיאך אמר רב"ל תוה"ז היא מתה דקאי על העיבור והא דמוכח דר"ס מיירי אפי תוה"ז הוא מדקתני בברייתא דר"ב שמא תמות מוכח דאפי' תוה"ז יכולה לחיות וא"כ מצינו חמותו ממאנת ע"כ צ"ל דאם חי' מוכח דהוית גדולה אף תוה"ז וא"י למאן כך היא שיטת התוס' לר"ס והמוהרש"א הקשה למה באמת נאיד הגמ' מתי' קמא ולימא תתעבר ותמות ונימא דבתה"ז א"י לחיות רק לאח"ז הוי בנים כסימנים ומנ"ל לומר דבנים עדיפא מסימנים ונראה דאין זה קושי' כ"כ כיון דבתחלה מייתי האי דקתני בברייתא שמא תמות רק דהוצרך להגי' ותמות מכח קושי' דמצינו חמותו ממאנת ולבתר הכי דלא סליק לי' מכח ברייתא דרבה ב"ש והוצרך לומר דבנים ה"ה כסימנים שוב לא דחקינן להגי' הברייתא והדרינן לפי מה ששנוי' שמא תמות ומוכח דבנים הוי כסימני' אפי' תוה"ז:

ולולי דברי רבותינו בעלי תוס' הי' אפשר לומר דלעולם אף לר"ס ל"א בנים ה"ה כסימנים רק לאח"ז ובתוה"ז א"א לה לחיות וע"כ לא מצינו חמותו ממאנת והא דקתני בברייתא שמא תמות היינו משום דבתחלה קתני בברייתא קטנה משמשות במוך ותני והדר מפרש איזהו קטנה **(בזמן הזה אסור להשיאה קטנות עד מלאת שנותיהן כפי חוקי המלכות,)** משנת אחת עשרה עד שנת שתים עשרה יתר ע"כ משמשות כדרכה וכ' התוס' דבע"כ יתר ע"כ היינו בהביאה ש"ש והא דקתני סתמא היינו משום דאורחא דמלתא הכי וכיון דלעולם יש קטנה שהיא בת י"ב שנה ולא הביאה ש"ש והיא בע"כ ג"כ צריכה לשמש במוך דנהי דליכא למימר גבה ותמות דדלמא אם יהי' לה וולד תחי' ותתבר' גדלותה ע"י הוולד מ"מ למיחוש מבעי דלמא באמת לא נתגדלה עדיין והוי כמו תוה"ז ושמא תמות וא"כ ק' איך נקט הברייתא ותמות דמשמע דווקא תוך י"ב הא אף לאח"ז צריכה לשמש במוך ע"כ תי' הגמ' דבאמת תני שמא תמות כדי לכלול כל הקטנות ואף דהדר מפרש איזהו קטנה עד שנת י"ב היינו לסימנא בעלמא לדעת דתלי בשני גדלות ולעולם בכלל קטנות וודאי הוא אף לאחר י"ב שלא הביאה ב"ש ע"כ קתני שמא תמות ולפי"ז לא מוכח דלר"ס בנים עדיפא דמהני אפי' תוה"ז די"ל תוה"ז מתה וכמ"ש ואף אם נאמר דדחיקא להו לתוס' לומר דשמא תמות לא קאי על שנת י"ב הנאמר להדי' בברייתא מ"מ קושי' מוהרש"א מיושב בזה דע"כ צ"ל דקתני בברייתא שמא תמות כדי שיהי' נכלל בזה קטנה שהיא לאחר י"ב ולא הביאה ב"ש וכיון דקתני שמא תמות ס"ל לתוס' דקאי וודאי אמאי דמתני בהדי' דהיינו תוה"ז ומוכח דאף תוה"ז הוי בנים כסימנים אבל מ"מ נראה דלפמ"ש אין דבריהם מוכרחים כ"כ די"ל דנקט שמא תמות כדי לכלול בזה יותר מי"ב שנים שלא הביאה ב"ש ולעולם דתוך יב"ש וודאי מתה והנה הרמב"ם כ' הבת שילדה אחר יב"ש אעפ"י שלא הביאה סימנים ה"ה גדולה בנים ה"ה כסימנים ועיי' בהרה"מ שדבריו קצרים וארוכים:

ולי נראה בכוונתו דס"ל וודאי למ"ד תה"ז כלאח"ז גם בנים איכא לאשכוחי תה"ז וה"ה כסימנים אבל לדידן דס"ל תה"ז כלפני זמן ור"ס קאמר בנים ה"ה כסימנים וכיון דתה"ז סימני' ל"מ ה"ה בנים ל"מ וא"א לומר דאפ"ה יוכל להיות לה בנים דא"כ מצינו חמותו ממאנת וצ"ל דלדידן א"א שיהי' לה בנים תה"ז והא דנקט ר"ב שמא תמות היינו משום שיוכל להיות שתתגדל קודם הלידה וע"כ ס"ל להר"מ דמצינו בת לממאנת דהיינו שמיאנה תוך ימי עבורה שאז היתה קטנה וחמות ממאנת ל"מ דאחר שילדה כבר היא גדולה אבל א"א לומר בשום פנים דיש לה וולד קיימא ותהי' אחר הלידה עדיין תוך שנת י"ב דא"כ מצינו חמות ממאנת ומש"ה הכריח הרה"מ בתחלת דבריו דל"ג הר"מ ותמות משום דא"כ לא מצינו בת לממאנת ואף שבתחלה כ' הרה"מ דלדידן דקיי"ל תה"ז כלפני זמן אפשר לה שתלד קודם היינו קודם שכ' מה שק' לזה מסוגי' דיבמות אבל לאחר שהביא סוגי' דיבמות בע"כ צ"ל דהלידה א"א רק דהעיבור אפשר ע"כ מצינו בת לממאנת ולא חמות ממאנת וראיתי בב"ש שכ' להר"מ ל"מ בנים רק לאח"ז ולא תוך הזמן משמע דס"ל דאפשר עכ"פ להיות בנים בתה"ז ולפמ"ש בע"כ דא"א להיות לה בנים דאל"כ מצינו חמות ממאנת ונרא' שלא הבין כן בהרה"מ כמ"ש רק דס"ל דאף דאפשר שיהי' לה בנים אפ"ה ל"ה גדולה תה"ז רק דאפ"ה א"י למאן משום דנראה כגדולה:

אמנם לענ"ד לא הבנתי הסוגי' דלפי"ז למה משני בנים ה"ה כסימנים אי לשנויי ברייתא דרבה ב"ש שכבר ילדה הא י"ל אף דל"ה כסימנים אפ"ה אינה יכולה למאן משום שנראית כגדולה וצ"ל דק"ל הא דרב"ל דאמר תה"ז היא מתה ועוברה מתה דליכא קטנה דלא מתה כמ"ש התוס' ולשיטת הר"מ עדיין קשה על רב"ל דהא מצינן דמתעברת תה"ז דמש"ה מצינו בת לממאנת ואף דנימא דרב"ל ס"ל תה"ז כלאח"ז מ"מ כמו לדידן י"ל דמתעברת לפני הזמן ובשעת הלידה תהי' גדולה ה"נ למאן דס"ל תה"ז כלאח"ז נהי דאפשר לה להיות גדולה אף בשעת עיבור שבתה"ז מ"מ הא גם אפשר שתהי' קטנה בשעת עיבור ואח"כ תתגדל והאיך קאמר היא מתה ועוברה מתה ע"כ לפי קוצר דעתי נראה יותר דהרה"מ ס"ל להר"מ דלדידן דקיי"ל תה"ז כלפני הזמן א"א שתלד תה"ז ואין זה מחלוקת במציאות כיון דהוי מלתא דל"ש ועיי' אך הקושי' הנ"ל קשה להרה"מ היאך מתורץ הא דרב"ל דאמר תה"ז היא מתה שזה ראיות התו' דא"א לה להתעבר בזמן קטנות:

עוד הקשה הרה"מ בעצמו על דבריו דאכתי מצינו חמות ממאנת כגון שאמר כשהיתה מעוברת בקטנותה אמר לבעלה בתך מקודשת לי דמהני לשיטת הר"מ ואח"כ מיאנה קודם שילדה הבת ושפיר מצינו חמות ממאנת ותי' דעכ"פ ל"ה חמות וודאי בשעת מיאון ולענ"ד הוא דוחק דס"ס מצינו חמות ממאנת:

ע"כ הי נראה לי ליישב הכל דהר"מ ס"ל ג"כ כתוס' דאף העיבור א"י להיות בקטנותה וכדמוכח מרב"ל דאמר היא מתה ועוברה מתה וע"כ לא מצינו חמות ממאנת ואפ"ה מצינו בת לממאנת דהנה אי' במס' נדה (דף ל"ח ע"א) אמר שמואל אשה יולדת לרע"א יום ולרע"ב וע"ג יום ועיי"ש ברש"י שפי' הטעם משום דאי קלטה הזרע ביום א' יולדת לרע"א שהוא ט' חדשים ואם לא קלטה עד יום ב' יולדת לרע"ב ואם לא קלטה עד יום ג' יולדת לרע"ג שאז משלימים הט' חדשים ואף למאן דס"ל יולדת לט' יולדת למקוטעין ואפשר שתוליד קודם לרע"א יום מ"מ בהא כ"ע מודים דא"צ להתעבר מיד בשעת ביאה רק תלה בקליטת הזרע ויכולה להתעבר עד יום השלישי ואף לגי' הר"מ דגרס בסוגי' דפולטת חכ"א ג' עונות ולאח"כ הש"ז מסריח וא"י להתעבר מ"מ ביום השני שלאחר תשמיש שהוא עדיין תוך הג' עונות תוכל להתעבר והנה נראה פשוט שאם נבעלה ביום של סוף שנת י"ב אף דא"א להתעבר עכשיו דעדיין היא קטנה תוך הזמן מ"מ יש במציאות אם תקלט הזרע למחר דאז היא שנת י"ג תוכל להתעבר כיון דאז תוכל להיות גדולה דאין להתעקש ולומר כיון דהיא קטנה עדיין תוך י"ב פולטת הזרע מיד וע"כ אינה קולטת אח"כ דהא ליתא מדאמרינן תה"ז היא מתה ועוברה מתה עכ"פ חזינן שהיא ראוי' להתעבר. וע"כ שתוכל לקבל הזרע כמו אשה דעלמא רק שאם מתעברת מתה אבל מ"מ כיון דמוכח שמקבלת הזרע א"כ יש במציאות שהזרע נשאר בתוכה וקלטתו למחר כשנעשית גדולה וא"כ מצינו דבשעת ביאה היתה קטנה ובתחלת הריונה כשקלטה הזרע היתה גדולה וע"כ שפיר מצינן בת לממאנת כגון ששמשה ביום שקודם תחלת שנת גדלות וילדה וולד קיימא לרע"ב יום א"כ מזה ידעינן שקלטה הזרע ביום שלאחר הביאה דזה אפשר אף לשיטת הר"מ דס"ל ג' עונות ותיכף באותו יום לאחר הביאה מיאנה ואז וודאי היתה קטנה כיון שהי' תוך שנת י"ב ע"כ שפיר מצינו בת לממאנת אבל חמות ממאנת ל"מ לאשכוחי באופן וכגון שקידש אחיו לאחר הביאה ואמ' אם תלד נקבה כקושי' הרה"מ דהא אף לשיטת הר"מ צ"ל לפחות הוכר עוברה ולאחר שנתעברה צריכה להיות גדולה וא"י למאן וא"ש הא דרב"ל דאמר היא מתה ועוברה מתה דבתוך הזמן א"י להתעבר שתוכל לחיות ואף דהביאה יכולה להיות תה"ז מ"מ קאמר דאם מתעברת תוך הזמן היא מתה:

ובזה יש להוכיח שיטת הפוסקים דמפרשי משמשת במוך בשעת תשמיש דלא כפי' ר"ת ועיין ביש"ש דלפי"ז קשה על הברייתא דקתני משנת י"א עד שנת י"ב משמשת במוך וקודם לזה משמשות כדרכה וק' הא ביום שלפני שנת י"ב ג"כ אסורה לשמש בלא מוך דלמא תקלוט הזרע למחר ותתעבר ותמות משא"כ לפי' המפורשי' בשעת תשמיש י"ל שפיר דקודם לזה א"צ לשמש במוך בשעת תשמיש דאז א"י להתעבר ואי משו' שמא תתעבר אח"כ יכולה אח"כ לשמש במוך להפליט הזרע ול"א לאשמועי' רק בשעת תשמיש דזה הוי איסור משום לתא דידי' דמטיל הזרע על המוך ואפ"ה צריכה לשמש במוך בשעת תשמיש כדי שלא תתעבר מיד משא"כ קודם לי"א א"צ לכך רק לאחר תשמיש ליום מחר ולשיטת התוס' אפשר לומר באמת דזה הוא בכלל תוך י"א ובאמת אם שמשה יום שלפני שנת י"א צריכה לשמש במוך יום סוף י"א רק הלשון הוא דחוק דמשמע דקאי דווקא על התשמיש שהי' תוך שנת י"ב משא"כ התשמיש שקודם לזה ל"ל בה ולשיטת רש"י א"ש כמ"ש, גם אפשר לומר דקודם סוף י"א פולטת הזרע מיד כיון דאינה מתעברת כל עיקר אבל קודם י"ב אי אפשר לומר כן כיון דמתעברת ומתה וע"כ שפיר מצינן בת לממאנת היכא שמיאנה לאחר ביאה והזרע קלטה למחר ודוק:

והנה אחר שמצד הסברא נראה כמ"ש דבזה ודאי מצינו בת לממאנת חל עלינו חובת ביאור ליישב קושיית הה"מ שהביא מסוף פרק נושאין על האנוסה דקאמר ממאנת מי אית לה בן ולפמ"ש שפיר משכחת לה, תו קשי' מהא דאמר שמואל ממאנת א"צ להמתין מוכח דאי אפשר לממאנת להתעבר וכ"פ הר"מ בעצמו דא"צ להמתין וק' למה כיון דאפשר לה שתהיה מעוברת וצ"ל כיון דהממאנת כל שנת י"א א"א לה להיות מעוברת זולת בשני ימים אחרונים הוי מילתא דל"ש ולא גזרו בה רבנן, ובאמת הוא תימא לשיטת הה"מ דס"ל להר"מ דאפשר לה להתעבר בקטנותה למה לא צריכה להמתין דלשיטת הה"מ כל ט' חדשים שלפני י"ב הוא בכלל ספק וצ"ל לדידי' דאפ"ה הוי מלתא דל"ש ולא גזרו בה רבנן אבל לפמ"ש א"ש טפי דאי אפשר להמצא רק ביום אחרון לשיטת הר"מ דפסק בפולטת ג' עונות ולמאן דפסק ג' עונות עכ"פ יותר משני ימים אי אפשר וע"כ ל"ג בי' רבנן גם יכולה לתקן עצמה לשמש במוך אחר תשמיש ודוק:

ולפ"ז י"ל הקושיא ראשונה מסו"פ נושאין על האנוסה דהתם קאי על הא דקתני במתני' מי שלא שהתה אחר בעלה ולפ"ז ממילא דוחק לאוקמי בממאנת דלשון לא שהתה משמע דיעבד שעברה תיקון חכז"ל ולא שהתה וממאנת אף לכתחלה א"צ לשהות והא דלא מקשה הגמ' תיכף משמואל דאמר ממאנת א"צ להמתין ובפרט דעיקר שקלי וטרי' דהתם אזלא לשמואל י"ל כיון דטעמא דשמואל הוא משום דלא ילדה ע"כ הביא מברייתא דר"ב שזה הוא טעמו של שמואל ועוד אפשר לומר דהמקשן דהתם לא ידע מהא דשמואל דאמר ממאנת א"צ להמתין אבל גוף הס' היה פשוט בעיניו כיון דממאנת לא ילדה וליכא לאשכוחי רק בימים אחרונים שלפני שנת י"ב ע"כ פשיטא ליה שא"צ להמתין וע"כ הקשה שפיר מהא דר"ב ואף שיש לגמגם קצת בזה מ"מ נ"ל שהוא מוכרח דלפע"ד הס' הנ"ל הוא נכון מאוד דאיכא לאשכוחי בת לממאנת ודוק היטיב:

ומ"ש הר"מ הבת שילדה לאחר י"ב א"ש למ"ש לעיל דתוך י"ב א"י כלל והא דקאמר שמא תמות משום דכייל אף קטנה של י"ב שלא הביאה ב' שערות גם ימים האחרונים שלפני שנת י"ב עפימש"ל, ואין להקשות לפי"ז למה כתב הר"מ הבת שילדה אחר י"ב למה לא כתב סתם ילדה דהא א"א לה שתלד קודם חדא י"ל דהאמת נקט גם י"ל לפי"מ דאיתא במסכת נדה בהאי כנענית דאתי' לקמי' דרבי דקאמ' התם אבע"א כו' דמשמע כנענית מצי לאלודי קודם וע"כ לא ברירא להר"מ דאי אשכחת שילדה מקודם ואח"כ נתגייר' לא הוי רק ע"ד ב"ד ואם הגדילה יכולה למחות וכן לענין קידושין דידה דתוך הזמן ל"מ בנים ואפ"ה לא מצי לאשכוחי חמות ממאנת כיון דאי לאו כנענית היא לא מצית לאלודי ודוק היטב בכ"ז:

תוכן העניינים

חמדת שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה