אור ברסלב

חמדת שלמה על יבמות· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף ח.

דף ו:

גמ' אלא כי איצטריך קרא היכא דנשא מת ומת הקש' הגאון בעל שאגת ארי' בספ' טורי אבן בחי' מגילה על ברייתא שהובא שם לאחותו מה ת"ל הרי שהי' הולך לשחוט את פסחו כו' וקשה מנ"ל למדרש הרי שהי' כהן ונזיר לאביו הוא דא"מ אבל מטמא למת מצוה דלגופי' לא איצטריך כיון דנזיר לחוד א"מ מכש"כ כהן ונזיר הא י"ל דהו"א דוקא נזיר לחוד הוא דא"מ אבל אם היה כהן נימא הואיל ואשתרי לכהונתו אשתרי נמי לנזירתו עיי"ש שהניח בקושי' ולי נראה לא מבעי' למ"ש רש"י בברכות (דף ך') דהא דכהן מותר לטמא לקרובים היינו דאי' דטומאת קרובים לא נאמרה כלל גבי כהן ותיכף כשנאמר הלאו דטומאה לא נאמרה על קרובים ודאי ל"ש לומר הואיל ואשתרי ולא דמי כלל להואיל ואשתרי דכאן כיון דאיסור אשת אחיו כתיב בהדיא ובמקום מצוה התירו הכתוב שייך לומר הואיל משא"כ לגבי כהן דמעולם לא אסרה רחמנא טומאת קרובים ועי' בפ"י שם שמפרש דברי רש"י על נכון ואף לתוס' שהקשו שם על רש"י י"ל דלא פליגי רק גבי מ"מ שבא מחמת הכרח שאין לו קוברים משא"כ בטומאת קרובים לגבי כהן דמצו' בכך במקום שנאמר הלאו וכן משמע מרש"י דזהו מילתא דפשיטא דבטומאת קרובים ל"ש דיחוי, ואף למאי דס"ל הסוגי' דכאן דאפי' דאשתרי שייך לומר הואיל היינו משום דהלאו נאמר סתם וע"כ הוי רק בגדר דיחוי משא"כ בטומאות כהן דמעולם לא נאמר על קרובים ל"א הואיל דאשתרי כן נראה ברור ועיין מ"ש בספרי תשובת חמדת שלמה [חא"ח סי' יח] שם הארכתי בזה והוכחתי מסוגית הגמ' כאן דאי לא הוי כתיב עלי' הו"א דאפי' בשני איסורים אמרינן הואיל משא"כ לבתר דגלי לן רחמנא דלא נימא הואיל י"ל דדוקא בשני איסורים גלי קרא ולא באיסור אחד רק רבא ס"ל דליכא הו"א כלל בשני איסורים לומר הואיל ול"ק קושיית הגאון הנ"ל מכהן ונזיר דאליבא דאמת קיי"ל בשני איסורים ודאי ל"א הואיל וע"כ ל"א ולאחותו רק להולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ואין להקשות לפי"מ שכת' התוס' ד"ה טעמא דעיקר קושית הגמ' דלמא עלי' להתירא וא"כ עדיין קשה דלמא חד קרא אתי לכהן ונזיר דלא נימא הואיל ואשתרי וכיון שכן הוי ס"ד דניליף מיני' אחות אשה דל"נ הואיל ואשתרי כ' רחמנא עלי' להתירא דלאי' ל"צ דמצינן למילף מנזיר ומנ"ל להולך לשחוט את פסחו דמטמא למ"מ גם אי' אחות אשה מנ"ל במקום יבום דלמא עלי' להתירא אך להמעיין בתוס' שם יראה דל"כ כן רק דנימא עלי' להתירא כי היכא שיהי' חוזר לגופי' דל"נ דכ' רחמנא רק להורות דבעלמא דחי משא"כ עכשיו דמצינן למימר דאתי לאי' לגופי' דל"נ הואיל ואשתרי בשני עניני אסורים וממילא דלא איצטריך לכהן ונזיר לגופי' וכיון שי"ל כן ל"ק כלל נימא עלי' להתירא די"ל דמסתבר יותר לאוקמי עלי' לאיסורא ואע"פ שסיימו התוס' אבל אי אמרינן דבעלמא דחי איש דליכא למימר עלי' להתירא כיון דבעלמא דחי ול"כ דהשתא אף לאי' חוזר לגופי' י"ל דל"כ כן רק לרווחא דמילתא ועיין היטב:

ועי' בתשובת חמדת שלמה שם קבעתי מסמורת בזה וליישב קושית הב"מ בכה"ג שמת אחיו דחולץ ולא מייבם ול"א הואיל ואשתרי כיון שהם שני איסורים עייש"ה, ואין להקשות ע"ז מדנקט בברייתא אין לי אלא אחות אשה אמרת מה אחות אשה מיוחדת שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת כו' מזה משמע דווקא דומיא דאחות אשה דבזה ודאי י"ל דלאו דוקא נקט דהא רבא ס"ל דערוה גופי' ל"צ קרא והוי הכל משנה שאינה צריכה וא"כ ודאי אין קושיא אי נימא הא דאמר אף כל שהיא ערוה הוא לאו דוקא ועיקרא לא נאמר רק דילפי' דל"נ הואיל גם י"ל דנקט לה משום צרתה דפטורה אפי' מחליצה כמ"דא בסוף הברייתא גם י"ל דודאי אי הו"א דמשמעות הכתוב הוא דוקא באחות אשה ע"כ הי' צ"ל דהוי גזה"כ דוקא באחות אשה אבל כיון דילפי' אף שאר עריות ל"ה גילוי מילתא וממילא ילפי' אף חייבי לאוין רק בקרא להו"מ לכתוב חייבי לאוין ועשה דשם אינה פוטרת צרתה ואפי' היא גופי' חולצת ודוק ועיין הטיב:

תוכן העניינים

חמדת שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה