אור ברסלב

חמדת שלמה על יבמות· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף ו:

דף ה.

תוס' ד"ה טעמא דכתב רחמנא ולתנא דבר"י נמי איצטריך כו' ועוד ס"ד דלא לידחי עשה דציצית לאו דכלאים שאינו שוה בנשים כו' מכאן קש' על מ"ש בס' כפות תמרים בפ' יוה"כ בסוגיא גדולה תשוב' שדוחה ל"ת שבחורה דעשה דיבום אינה רק על היבם עיי"ש וקשה הא מוכח מדאיצטריך עלי' דאפי' עשה שאינו שוה בכל דוחה דהא מצות יבום הוי רק על היבם ולא על היבמה והוי עשה שאינו שוה בכל א"ו דיבמה יבוא עליה קאי על שניהם ועי' מ"ש לקמן דף ט' לפום הו"א דעשה דיבום דוחה ל"ת שיש בו כרת הו"א דיבום גופי' הוא ג"כ משום דעשה דוחה ל"ת דאיסור אשת אח ממילא הוי מוכח דאף היכא שהוא אינו מצווה דוחה [ועי' בתשובת ח"ש חלק א"ח סי' לח מה שישבתי בזה קושי' בעל כסא דהרסנא] וראיית הכפ"ת מסוגיא דכתובות דהוצרך הגמ' לשנויי א"א ל"ב ליכא עשה ולא תירצו בקיצור דהיא א"מ י"ל דמשני האמת ונ"מ לאיסורי כהונה כגון כהן שאנס חללה דהיא א"מ רק משום לתא דידיה דכל היכא דהוא מוזהר היא ג"כ מוזהרת כדאי' ר"פ יש מותרות וא"כ לטעמ' דלגבי דידה ליכא עשה היה מצוה לקיימה כיון דהוא אינו מוזהר משום דעשה דוחה ל"ת היא ג"כ אינה מוזהרת אבל לטעמא דא"א ל"ב אף באיסורי כהונה אינו רשאי לקיימה וכן נ"ל מוכח מתוס' גיטין פ' השולח [דף מא] שהקש' תוס' על מתניתין דמי שחציו עבד ליתי עשה דפרו ורבו ולידחי ל"ת דלא יהי' קדש ותירצו תוס' דלגבי דידה ליכא עשה ולשיטת הכפ"ת הנ"ל כיון דלגבי דידי' דחי אף משום לתא דידה אין כאן איסור א"ו מוכח כמ"ש, אחר זמן רב מצאתי בפ"י מסכת כתובות (דף מ) כתב להדיא דמצות יבום שייך בדידה ג"כ:

אמנם נראה ליישב מה שהקשיתי על הכפ"ת מתו' דכאן די"ל כיון דעיקר המצוה יקום ע"ש אחיו ע"כ ל"ש הענין אצלה כלל ול"ד לציצית דשייך גבי אשה ג"כ ואפי' הכי היא פטורה משא"כ מצות יבום אין מקום לחיוב רק על האח ול"ש לומר דל"ה שוה בכל ודוק בזה, אך הפ"י כ' להדיא דהמצו' הוי עלי' ג"כ ועיי"ש שמפרש הא דאמר א"א ל"ב לי' הוא באמת משום האי טעמא דצריכה לומר ל"ב כיון דהאיסור היא לגבי דידה ג"כ ולגבי דידה לא הוי עשה ודלא כס' הכפ"ת, אך רש"י פירש דמלמדין אותה לומר לא בעינא והנה כבר כתבתי לעיל דר"מ גבי איסורי כהונה וקצת נראה להוכיח כן מתוס' מס' מכות (דף טו) ד"ה אם כהן הוא לוקה וא"מ והקש' התוס' ליתי עש' ולידחי ל"ת ועש' ותירץ דא"א ל"ב ליתי' לעש' ולכאורה תמו' שלא הזכירו כלל שזה קושיית הגמ' בכתובות ותי' הגמרא ומה חידשו בזה ולפמ"ש הנה נכון דשם קאי בנמצא בה דבר ערו' או שא"ר לבוא בקהל דהאיסור הוא עלי' ג"כ ע"כ התי' פשוט דצריכה לומר ל"ב וכמ"ש הפ"י אבל באיסורי כהונה דלדידה לא הוי איסור רק משום לתא דידי' ובדידי' דוחה עשה ול"ת ולא שייך תי' הגמ' שם והוצרכו תוספת לחדש דאפ"ה שייך תי' הגמרא כיון דאי אמרה ל"ב ליתא לעש' כלל וכמ"ש רש"י שם דמלמדין אות' לומר ל"ב, ועי' מ"ש בספרי תשובת חמדת שלמה) (חא"ע סי' י') ומה שאכתוב לקמן (דף כ וכא) ודוק:

תוכן העניינים

חמדת שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה