חמדת שלמה על גיטין· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף עח:
תוס' ד"ה מחצה על מחצה עיין במהרש"א שכתב דלרב יוסף דמיירי בשני כיתי עדים ול"ש תי' התוס' צ"ל כפי' המרדכי דמיירי שלא נאבד רק שהלוה רוצה לחזור, ולכאורה קשה ע"ד א"כ אף לר' יוחנן דלמא מיירי שהמעות בעין, ונ"ל פשוט כיון דר' יוחנן ס"ל לגטין אמרו ולא לד"א דיכול לשמרו ל"ה קנין א"כ קרוב למלוה יכול הלוה לחזור בו דאף שזרק לו המעות מ"מ במאי קנה המלוה רק בנאבד הפסיד המלוה משום דאמר ליה זרוק לי חובי ואף שלא זכה מ"מ כיון שבזה פטרו וקי"ל מחילה א"צ קנין אבל הלוה נראה פשוט דיכול לחזור ע"כ הוצרך התוס' לפרש דמיירי בנאבד ולפי זה יש לומר הוכחה לפי' מהרש"א ודלא כפי' הפ"י, דלדבריו קשה למה לא פי' התוס' כן לעיל לרבה ור"י ור' יוחנן אבל לפי' מהרש"א ניחא דקודם דאסיק ר"י לגיטין אמרו הו"מ לפרש כפי' מהרש"א דלא מיירי בנאבד אבל עכשיו דאמר ר' יוחנן לגיטין אמרו ומוכח דמיירי בנאבד דאל"כ וודאי יכול הלוה לחזור וע"כ הוכרח התוס' לומר דל"ש לומר המע"ה:
וע"פ סברא זו נ"ל פשוט ליישב קושית המהר"ם שיף שהקשה לימא וכן לקדושין באומרת זרוק לי בתורת גיטין, ולפי זה ניחא דבשלמא בחוב שייך לומר כן דהוי מחילה אבל בקידושין כיון דל"ה קנין במה מתקדשת דהא בעינן דמטי' הנאה לידה ותימה על המהר"ם שיף שלא התעורר בזה, אך לכאורה תלוי בדין שכתב הרמ"א (סי' ל' סעיף י"א) באמרה תן דינר על הסלע ואתקדש אני לך מקודשת ויש להחמיר ולפי זה אתי שפיר קושית מהר"ם שיף, ועיי"ש באחרונים שכתבו ויש להחמיר היינו מצד החומרא דמצד עיקר הדין אינה מקודשת דלא דמי לערב ועיין חי' רשב"א בקידושין שהאריך בזה והעלה גם כן דאינה מקודשת, ולפי זה יש להוכיח מכח קושית מהרמ"ש כשיטת הרשב"א הנ"ל ואין לומר כתי' המהרמ"ש דא"כ מאי קמ"ל דהא טובא קמ"ל דבכה"ג מקודשת כדין ערב א"ו דהאמת הוא כשיטת הרשב"א דבכה"ג אינה מקודשת כיון דלא זכתה בו ול"ד לערב כמ"ש הרשב"א דדוקא היכא דזכה בן דעת בשבילה נעשה הוא שלוחה לזכות בשבילה וממילא משועבדת ועל כן הוי מקודשת משא"כ בחנם על הסלע כנלענ"ד נכון:
המגרש פרק תשיעי
סוגיא דעל מנת