אור ברסלב

חמדת שלמה על גיטין· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף עח.

דף עז:

גמרא אמר רבא כתב לה גט ונתן ביד עבדה ישן ומשמרתו וכו' אמאי חצר מהלכת היא, וק"ל דלמא מיירי שהעבד הוא בקצירה ומש"ה הוי גט דנהי דהעבד לא מקרי חצר משום דהוי מהלך מ"מ מגורשת מטעם דהוי בחצירה, וכעין זה הקשה הראב"ד בב"מ (דף ט') עיי"ש בס' אס"ז גבי היתה מהלכת ברה"ר וזרק לתוך קלתה דנהי דקלתה מקרי חצר מהלכת מ"מ תתגרש מטעם ד' אמות ותי' שם דלגבי קלתה לא מהני ד' אמות דהוי רק קנין דרבנן יעיי"ש וזה ל"ש הכא גבי חצר, וצ"ל דא"כ אמאי נעור ומשמרתו אינו גט משום דמשתמרת שלא לדעתה דבשלמא היכא דהעבד הוא החצר צריכה שהיא תהיה משמרת דוקא דאל"כ לא מקרי חצירה וכעין שכתב הרא"ש עיי"ש אבל היכא דמתגרשת מטעם החצר ובע"כ דהוי חצר המשתמרת לדעתה אף דהעבד ג"כ משמר מ"מ לא גרע בזה קנין החצר כנלענ"ד מוכרח, ולפי זה נסתר מ"ש הגאון בעל מעיל צדקה בתשובה (סי' ס"ה) ליישב דברי רי"ו שפסק בכתב גט על ידו של עבד בעי כפות, ותמהו עליו כיון דלאו מטעם חצר מתגרשת למה בעי כפות וכתב הוא הטעם דבגט אף בלא חצר בעי משתמר לדעתה דוקא וע"כ אף אם נותן העבד בחצירה לא מהני, ולפי מה שכתבתי מוכח דדוקא משום חצר בעי משתמר לדעתה דמש"ה לא מצי לשנויי דמיירי בחצר דידה דא"כ אף בנעור הוי גט ודוק:

יש לראות לשיטת הסוברים דבמתנה ל"ב משתמרת לדעת המקבל ומהני אף לדעת הנותן כיון דדעת אחרת מקנה אותו וכשנוי' דרב פפא בב"מ (דף י"א ע"ב) דלפי זה יש לתרץ קושית התוס' לעיל (דף כ"א ע"א) ד"ה והלכתא בכפות וכתב דכפות וישן בעינן כדמוכח סוגיא דהכא, ולפי זה צריך ליתן טעם למה לא אסיק הגמ' לעיל דבעי ישן ג"כ ולפי זה י"ל דהתם דמיירי ביד של עבדו וכתב לה שטר מתנה עלי' מוכח דמיירי מדעתה וכיון דהוי מדעתה י"ל דהוי דעת אחרת מקנה אותה כמו במתנה ולא בעינן משמרת לדעת המקבל וכמו דמהני לדעת הנותן ה"נ י"ל דמהני משתמר לדעתו של עבד כיון דאף במשתמר לדעת הנותן ל"ה דומיא דידה ואפ"ה מהני ועיין בהרא"ש, א"כ נראה דעדיף מה שמשתמר לדעת העבד אבל הכא דנתנו לעבדה מיירי כסתם מגרש והוי לה חוב ולא מהני דעת אחרת מקנה אותו דמשום ידה מגורשת ע"כ בעי משתמר לדעתה ומש"ה בעי ישן, ואף לשיטת הפוסקים דלא כר"פ עיין ש"ך (סי' ר') מ"מ ניחא דהגמרא לא אסיק לעיל דבעי ישן כיון דתליא בפלוגתא דלר"פ ל"ב ישן, וגם לפי מה דקאמר רבא שם בב"מ (דף י"א ע"ב) שפיר עביד דל"ק וכו' טובת הנאה אינה ממון לקנות אג"ק מוכח דס"ל כתי' דר"פ דבדעת אחרת מקנה אותו ל"ב משתמרת לדעתו וע"כ סגי לרבא כפות לחוד, [אחר כתבי' ראיתי לעיל בפ"י ות"ל כוונתי לדעתו הרחבה, ועוד היה נ"ל דהיכא דמתגרשת מדעתה מהני מה שהעבד משמר בשבילה, ועיין תוס' (דף ע"ט ע"ב סוף ד"ה פנימית) א"נ השוכר הוי כמו שלוחו של המשכיר לשמור משא"כ היכא דמתגרשת בע"כ דלא ניחא לה בשמירת העבד וגם זה נלענ"ד נכון וצ"ע]:

ועפ"ז יש לתרץ קושית הרשב"א לקמן ע"ב גבי היתה ידה עשויה קטפרס אינה מגורשת, והקשה לפי זה מאי בעי רבא התם בב"מ אויר שאין סופו לנוח הא אפילו מתגלגל לא מהני, ותי' הרשב"א לא זכיתי להבין שכתב דבגט שאני דבעי נתינה לידה ממש, דלפ"ז ק"ל מאי קאמר הגמרא תתגרש מאוירא תפשוט וכו' הא בגט בעי נתינה לידה או לאויר מחיצות כמ"ש הרשב"א, ולפמ"ש יש לתרץ קושית הרשב"א לפי מה שכתבו התוס' והרשב"א דהכא אינו משתמר בידה א"כ י"ל דמש"ה אינה מגורשת משום אינו משתמר אבל התם בעי רבא במתנה, ואף לגי' ואפקרי' מ"מ הא כתבו המפורשים דאפ"ה הוי כמו דעת אחרת מקנה אותו ול"ב משתמר לדעתו כמו ברץ אחריהן ואינו מגיען דמהני וודאי בדעת אחרת מקנה אותן כדאיתא התם קבלה מיניה וכו', וע"כ בעי רבא אם אויר הוי כמו מתגלגל אבל בגט דבע"כ מש"ה לא מהני כ"נ לכאורה לענ"ד נכון:

תוכן העניינים

חמדת שלמה על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה