חמדת שלמה על גיטין· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף עז:
תוס' ד"ה ותיזול ותיחוד ותפתח וכו' ול"ה כמו טלי גיטך מע"ג קרקע, ועיין פ"י מה שהקשה על דבריהם, ולענ"ד י"ל כך דבשלמא היכא שבא הגט לידה ממש לא מקרי נתינה מכח הבעל כמו בטלי גיטך מע"ג קרקע או בקפצה ידה לפי' ר"ת דבשעה שבא הגט לידה אף אם היה הבעל חוזר מהגירושין נהי דלא הוי מגורשת מ"מ הגט הוא בידה כמו עכשיו וע"כ לא מקרי נתינה מהבעל אבל הכא גבי תיחד ותפתח אם היה הבעל חוזר מהקנין בשעת קנייתה ממילא אין הקנין כלום וגם הגט אינו ברשותה א"כ מה שהגט הוא ברשותה הוא מכח הבעל ע"כ לא דמי לטלי גיטך מע"ג קרקע דהתם בשעה שנוטלת הגט אף אם היה הבעל חוזר מהגירושין מ"מ הגט הוא בידה מכח נטילתה וע"כ לא קרינן ביה ונתן, וא"ל דהא מ"מ לא קני' הגט אם הבעל חוזר מהגירושין דז"א דהא קי"ל אפילו כתבו על איסורי הנאה כשר אף דל"ש ביה קנין כמ"ש הר"ן ז"ל במס' ע"ז, או מגרשה בע"כ דאף דבגט נתינה בע"כ הוי נתינה מ"מ אינו זוכה בע"כ כמ"ש הרשב"א ז"ל לעיל (דף ע"ה ע"א) וא"כ צ"ל דלא קפיד קרא רק שיהיה נתינה לידה מכח הבעל ובטלי גיטך מע"ג קרקע הנתינה היא מכחה מה שהגט בידה ע"כ לא מהני משא"כ הכא דבאמת אין הגט בידה רק שקונה אותה עם החצר וזה תלוי דוקא ברצון הבעל דאל"כ אף הגט אינו ברשותה כנלענ"ד:
וע"ז נתיישב לי מה דקשאי בה טובא בפ"ק (ד' י"ג) שכתבו תו' ד"ה האומר וכו' והוא לא נטלו אלא לאחר מיתה, וקשה ת"ל אף בנטלו מחיים אפ"ה ל"ה שליח קבלה דהוי טלי גיטך מע"ג קרקע וכמו כן קשה שם בתוס' ד"ה תנו דמשמע שם דמעמד ג' מהני בשיחרור וקשה דהא אין כאן נתינה דאין סברא לומר דמהני מה שנתן לאחר תחלה לשם פקדון, ולא דמי לנתן בידה לשם פקדון דמ"מ הוי נתינה לידה אבל מה שנתן תחלה לאחר שלא היה שלוחה אין סברא לומר דהוי נתינה, וכן קשה על הר"ן שם דדחיק לומר שלא תקנו מעמד ג' בשטר ולא קאמר דל"ה נתינה, ולפי זה יש לומר כיון דזה לא נעשה שליח העבד רק לענין שיחרור דהוי זכות לעבד דבזה אמרינן זכין לאדם שלא בפניו אבל לענין הלקיחה לידו ל"ש לומר דהוי כאלו נטלו העבד וא"כ תלוי הנתינה ג"כ בשיחרור דע"י שרוצה האדון לשחררו מכח זה אמרינן שליח ש"א כמותו והוי כאלו בא ליד העבד וע"כ הוי נתינה מכח האדון ואם יחזור בשעה שלוקח השליח הגט נהי דהשליח נוטלו מ"מ בזה לא בא ליד העבד דלזה לא נעשה שלוחו רק לשיחרור דהוי זכות וכיון דלא מקרי בא לידו רק מחמת שרצון הרב לשחררו שפיר הוי נתינה, ואף דלפ"ז יש לפקפק ולומר דאף בשליח לקבלה מהני טלי גיטך מע"ג קרקע דלא נעשה רק לגירושין אבל לא לקבלה בלא גירושין וזה לא מצינו בפוסקים ומשמע להיפך ממ"ש הטור סי' קמ"א דכל דין ש"ק הוי כמו נתינה לידה ומסתמא משמע גם לענין טלי גיטך מע"ג קרקע, מ"מ יש לחלק בין היכא דעשתה שליח להדיא דהוי לגמרי כמותה ובין לא עשתה שליח רק מטעם זכין לאדם דל"ש לומר דנעשה שלוחה רק אם מתגרשת בנתינה זו ודוק היטב, וכעין סברא זו כתב הש"ך ביו"ד (סי' קס"ט ס"ק ט"ז) עיי"ש היטב ודוק], ועיין בב"ש (סי' כ"ז ס"ק ג') שנסתפק בשם הרש"ך בקידושין אי מהני טלי מע"ג קרקע ולפמ"ש נראה דל"ד לגט כלל ודוק:
אח"ז רב מצאתי בס' תורת גיטין שרוצה להוכיח דבשיחרור כשר טלי גיטך מע"ג קרקע, ולענ"ד דבריו תמוהים הנה הוא כתב ג"כ הראיה מתוס' הנ"ל והוא לא נטלו אלא לאח"מ, והנה לפמ"ש נתיישבה ראיה זו דנטילת השליח לזכות לה הוא רק מכח הבעל, עוד כתב שם ראייה מדלא תני שוה גיטי נשים לשיחרורי עבדים לענין טלי גיטך מע"ג קרקע ול"ש תי' הגמרא מלתא דאיתא בקדושין לא תני דבקידושין כשר טלי קדושיך מע"ג קרקע כמ"ש הב"ש, הנה באמת הב"ש לא כתב כן בפשיטות רק שהוא ספק, גם לענ"ד נראה דהב"ש לא מיירי רק מקדושי כסף אבל בקדושי שטר נראה דאף בקדושין פסול, והנה לפמ"ש כיון דקדושין ל"ה רק מרצונה וצריכה לזכות בהשטר ע"כ הוי הנתינה מכוחו ולפ"ז י"ל דל"ש כלל טלי קדושיך מע"ג קרקע והוי רק בכלל בע"כ שזה באמת הוא קושית התו' שם בסוגיא דה"ל למיתני שוה גיטי נשים לש"ע לבע"כ גם כיון דכתיב בהדיא חופשה לא ניתן לה מוכח להדיא דבעי נתינה כמו בגט אשה ע"כ לענ"ד דבריו תמוהים:
שם תוס' ד"ה מה שקנתה אשה ור"ת מפרש וכו' כיון דאם מכרה ונתנה אינו קיים מש"ה לא מהני, ולא הבנתי כיון דאפילו שאלה מהני כדאמרינן בסמוך דאושלי מקום והכי קי"ל בש"ע אף דאינה יכולה למכור אפ"ה מתגרשת א"כ מה שנתן לה במתנה למה יהיה גרע משאלה ואף דבהו"א זו עדיין ל"א גיטה וחצירה באין כא' מ"מ כיון דאין צריך להיות שלה רק בתורת שאלה וכיון דאין הבעל אוכל פירות לשיטת ר"ת אם כן לא צריכינן לגיטה וחצירה באים כא' דהא אף קודם הגט הוא שלה יותר משאלה כיון דאין הבעל אוכל פירות וצ"ע, שוב מצאתי בחי' הרמב"ן לב"ב שהקשה על ר"ת למה יגרע מחצר שאלה ושכורה וכתב וחילק הרב ז"ל לפי שזו אם מתה מיד הבעל יורשה ול"ד לשאר שאלה שהיורשים משמשים כ"י שאילה ולא עלו דבריו כהוגן שא"כ שאל לעצמו סתם לא תקנה לו עיי"ש היטב, ולפי זה יש לומר היכא דשאל לה מקום להגט עדיף טפי ועדיין צ"ע, גם מהא דאמר לקמן מקום חיקה קנוי לה ומקום קלתה קנוי לה והתם וודאי ל"ה רק שאילה בחיי' ואפ"ה מהני וצע"ג, ונ"ל דכיון דקלתה הוא שלה לגמרי מהני הא דמקומה קנוי לה אף על גב דבעלמא כליו של לוקח ברשות מוכר אינו קונה והוא נכון ודוק.