חמדת שלמה על גיטין· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף עו:
מתניתין כתבו גט אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש עיין בהרשב"א והר"ן שהקשו דהוי מעשה קודם לתנאי [ויהיה מזה ראייה לשיטת הר"מ דס"ל דתלוי בנתינה דהיינו עשיות המעשה לא באמירה בעלמא], ותירץ די"ל בשליח לא בעי דיני תנאי, ולענ"ד י"ל דלא כתי' הרשב"א והר"ן רק דאפ"ה יהיה מוכח דין הנ"ל, ומתחלה נ"ל ליישב קושייתם הנ"ל עפ"מ שהקשו על הר"מ דפי' מעשה קודם לתנאי היינו שנתן לה כסף ואח"כ התנה והקשו עליו האיך יכול להתנות הא בקידושין תכ"ד לאו כדיבור דמי ותי' הב"ח באה"ע (סי' ל"ח) דהיכא דנראה מדבריו שהוא ענין אחד לגמרי מהני אף בקידושין, [ועיין (סי' ל"ה) מ"ש הב"ש בשם הרי"ו כעין זה], ולפ"ז י"ל דנהי דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר דבעי להקדים התנאי משום דאם הקדים המעשה אמרינן דדעתו להתקיים המעשה אף בלא התנאי מ"מ היכא דאמר המעשה והתנאי ביחד בלי שום הפסק י"ל דל"ה הקדים מעשה לתנאי כיון דאמר הכל ביחד רק דאפ"ה הוצרך משה להקדים התנאי דאל"כ ל"ה ידעינן כלל דאיכא קפידא בהקדמת התנאי והו"א דאף בלא המשכת הדברים מהני ע"כ הוצרך להקדים התנאי רק דאפ"ה י"ל היכא דהוי בהמשכת דברים דלא מקרי הקדמת המעשה כיון דהכל הוא ענין אחד כמו בחזרת תכ"ד להר"מ, ולפ"ז י"ל קושית רבותינו הנ"ל די"ל דמתני' מיירי דאמר בלא הפסק ובהמשכת דברים ומש"ה מהני אף דהקדים המעשה דחזינן שאין כוונתו להתקיים המעשה רק ע"י תנאי כנלענ"ד הסברא נכונ' (וע' בתשובת ח"ש חלק חו"מ סי' י"א):
והנה נ"ל להוכיח תי' זה דהא לקמן (דף ע"ז ע"א) קאמר הגמרא לימא קסבר ר' יוסי כתבו גט על תנאי כשר ופי' רש"י אף שלא נתקיים התנאי, ולכאורה תמוה מאי ס"ד לומר כן כיון דר"י ס"ל דנתינה פסול אם נתנו תוך י"ב חדש א"כ מה סברא יש לחלק בין כתיבה לנתינה ואם זהו קושית הגמרא באמת הו"ל להקשות מ"ט דר' יוסי כיון דאין טעם לדבר כלל או מ"ש כתיבה מ"ש נתינה אבל לשון לימא משמע שיש טעם בדבר רק דהגמרא מסתפק אם ר' יוסי סובר כן ולכאורה אין טעם לדבר כלל, ונראה לי דלכאורה לר' יוסי דס"ל מילי ל"מ לשליח ומסיק הגמרא לעיל דאף אומר אמרו ס"ל לר' יוסי דפסול וא"כ אם אומר לשליח לכתוב לו גט כיון דזה צ"ל דוקא בעצמו א"כ לא יכול להטיל תנאי בדבר וממילא התנאי בטל ומעשה קיים כמו בחליצה ואף דעיקר כתיבת הגט יכול לעשות ע"י שליח מ"מ המעשה שאנו דנין עלי' דהיינו האמירה לשליח זה לא יכול לעשות ע"י שליח וממילא א"י להטיל תנאי בדבר, ולפ"ז י"ל דזהו טעמו של ר' יוסי דס"ל כתבו גט על תנאי כשר, רק כ"ז אי אמרינן דבשליח צריך ג"כ לדיני תנאי אבל אי אמרינן כס' הרשב"א והר"ן דבשליח ל"ב דיני תנאי א"כ אף שא"י לעשות שליח, להאמירה לשליח אפ"ה מהני התנאי דל"ב דיני תנאי לגבי שליח, וא"כ י"ל דהגמ' ס"ל זה לדין קיים דבשליח ל"ב דיני תנאי ע"כ מתמה הגמרא שפיר לימא דהיינו דר"י ס"ל דאף בשליח בעי דיני תנאי, ולפי זה יש לומר כתירוץ הנ"ל לקושית הראשונים דהא לפי הו"א זו ס"ל לר"י דבעי דיני תנאי אף לגבי שליח דמש"ה כתבו גט על תנאי כשר משום דליתא בשליח וקשה א"כ אף הנתינה יהיה כשר משום דהקדים המעשה לתנאי דהא ליכא למימר כתי' הראשונים משום דהוי ע"י שליח דהא השתא קיימינן לר"י דאף ע"י שליח בעי דיני תנאי א"ו מוכח כתירוץ הנ"ל משום דאמר הכל בהמשכת הדברים ול"ה הקדמת מעשה לתנאי או כשיטת הרמב"ם ודוק היטב הדק:
אך לפי זה קשה לדבריהם ג"כ מקושית דרבא לעיל (דף ע"ה) ת"ל דהוי מעשה קודם לתנאי וקשה דלמא מיירי דאמר בענין אחד בהמשכת הדברים בלי הפסק וא"כ מנ"ל דהוי מעשה קודם לתנאי, אך לפי מה שכתבתי לעיל (אות א') עפמ"ש הר"ן דבאם ל"ב ת"כ ורציתי להוכיח מסוגיא זו כשיטת הירושלמי דרבא הוכיח דבע"כ מיירי בהקדים המעשה דבזה בעי שפיר ת"כ אף בתנאי דאם כמ"ש לעיל ממילא מיושב קושיא זו ג"כ דבע"כ מיירי בהקדים המעשה באופן דהוי הקדמה גמורה דאל"כ ל"ב תנאי כפול וכשיטת הירושלמי דא"ל כמ"ש לעיל דהכא שאני הואיל והקדים המעשה דזה לא מקרי הקדמת המעשה כלל כיון דאמר בלי הפסק ובענין א' שיהיה גט על תנאי כך ודוק:
הזורק פרק שמיני