חמדת שלמה על גיטין· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף עה.
גמרא ת"ר הרי זה גיטך והנייר שלי וכו' עד סוף הסוגיא, הרי"ף והרמב"ם והגאונים כתבו דבתנאי דמעכשיו או על מנת דהוי מעכשיו לדידן לא בעי תנאי כפול ושאר דיני תנאי רק בתנאי דאם, והרמב"ן הקשה עליהם מהירושלמי דמוכח דעל מנת בעי תנאי כפול ותנאי דלאחר ואם לא בעי ת"כ, וכתב הר"ן נהי דמוכח מגמרא דידן דאף תנאי דאם בעי תנאי כפול מכל מקום מהכ"ת לומר לגמרי היפך דעת הירושלמי ועיין ביש"ש שכתב דאף הירושלמי סבירא ליה בתנאי דאם דבעי תנאי כפול ולא קאמר דלא בעי תנאי כפול רק בלאחר, והא דמקשה התם מאם לא יעברו עיי"ש שמחלק דהתם לא נתן להם עכשיו כלל והוי אם כלאחר אבל היכא שנותן לה גט שפיר יש לחלק בין תנאי דאם ובין לשון לאחר, אך הר"ן לא נחית לזה וס"ל דאין לחלק וע"כ כתב דסוגיא דגמרא דידן פליג בהא על הירושלמי:
(א) ולענ"ד היה נראה די"ל דלא פליגא דלכאורה ראיית הר"ן מדמשני אביי דע"מ שתחזירי לי הנייר מגורשת משום דלא כפלי' לתנאי' ולפי הו"א זו הוי ס"ל דברייתא כרבנן דעל מנת ל"ה כמעכשיו כמו שמבואר בסוגי' ובתוס' א"כ מוכח דאף תנאי דאם בעי תנאי כפול, ולכאורה יש לדחות ראייתו ואדרבא יש להוכיח להיפך דתלמודא דידן ס"ל כהירושלמי דהא רש"י נדחק באתקפתא דרבא טעמא דלא כפלי' וכו' הא הוי מעשה קודם לתנאי, וקשיא לרש"י מ"ש אי מטעמא דכפילא או מטעמא דמעשה קודם וכו' ותי' רש"י דבהא אף רבנן דפליגי על ר' מאיר מודו והתוס' והר"ן הקשו על רש"י ואם כן נשאר קושית רש"י, וצריך לדחוקי דטעמא דלא כפלי' אינו מבואר כ"כ די"ל דמיירי דכפלי' רק דהברייתא קיצר הלשון אבל זה מבואר יותר דהא קתני הרי זה גיטך על מנת דהוי מעשה קודם אך לפי זה אין זה אתקפתא כ"כ די"ל אביי רצה לשנויי אף דהקדים התנאי מ"מ הא לא כפלי', ולפי סברת הירושלמי הנ"ל י"ל כך דוודאי היכא דמקדים מעשה לתנאי כגון שאומר הרי זה גיטך אם תחזירי לי את הנייר אף הירושלמי מודה דבעי תנאי כפול דכיון דאמר הרי זה גיטך התחיל ענין גירושין ואח"כ כשמסיים אם תחזירי לי בזה מבטל דבריו הראשונים וע"כ צריך תנאי כפול וכיון דבעי תנאי כפול ממילא התנאי בטל משום מעשה קודם לתנאי, והא דקאמר הירושלמי דבאם ל"ב תנאי כפול היינו היכא שהקדים התנאי קודם כמו שצריך להיות תנאי קודם למעשה כגון אם ירדו גשמים תהיה מקודשת דאין כאן מקום להקדושין רק לאחר שירדו גשמים דאי אפשר לפסוק לשון הקדושין מדבריו שהתחיל לומר אם ירדו, וחזינן שכל כוונתו רק שתהיה מקודשת לאחר ירידת גשמים רק באומר ע"מ דחזינן שרצונו שתהיה מקודשת עכשיו א"כ לא תלה הקדושין דוקא לאחר ירידת גשמים ע"כ צריך תנאי כפול אף בהקדים התנאי למעשה אבל בתנאי דאם שפיר י"ל לחלק בין הקדים התנאי למעשה דאז אין מקום לחלות המעשה רק לאחר התנאי אבל בהקדים המעשה י"ל דמה שאומר אח"כ התנאי הוי עקירה למעשה ולא מהני ולפ"ז הקשה רבא קושית אלימתא לאביי דמשני דל"כ לתנאיה וקשה הא בתנאי דאם לא בעינן תנאי כפול כשיטת הירושלמי וצ"ל כמ"ש דכיון דהקדים המעשה אף בתנאי דאם בעי תנאי כפול ע"כ הקשה רבא כיון דע"כ מוקמית הברייתא דהקדים המעשה דאל"כ ל"ב תנאי כפול וכיון דהקדים המעשה אף אי כפליה לתנאי לא מהני דהא הוי מעשה קודם לתנאי וע"כ אסיק רבא באמת דבע"כ טעמא דברייתא משום דהקדים מעשה לתנאי דבלא הקדים המעשה לתנאי אף ת"כ ל"צ וא"כ ליכא למימר דהא דמשני אביי משו' ת"כ דנ"מ היכא דהקדים התנאי דאפ"ה התנאי בטל משום דלא כפליה דז"א דבהקדים התנאי אף ת"כ ל"צ בתנאי דאם וא"כ מוכח אדרבא מסוגי' דידן כשיטת הירושלמי:
(ב) ולשיטת הגאונים דס"ל דלא כהירושלמי צ"ל כפי' רש"י דקושית רבא דתנאי קודם למעשה אף לרבנן צריך, ונ"ל מוכרח פי' רש"י דלפ"ז מיושב קושית התו' לקמן (דף ע"ו ע"א) ד"ה והו"ל שני כתובים למה לא משני הגמרא בקדושין על רחב"ג דהוי ש"כ ולפ"ז י"ל דהגמרא ס"ל דר"ח לא פליג רק בתנאי כפול אבל בשאר דיני תנאים מודה וצ"ל דיליף מתנאי דבני גד רק כפילא לא מצי למילף דהיה צריך לאמרו וא"כ מוכח ע"כ דלא ס"ל דהוי שני כתובים דאם כן אף שאר דיני תנאים לא מצי למילף ואם כן בע"כ לא ס"ל דהוי שני כתובים רק רבנן דלקמן דס"ל דאף תנאי קודם למעשה לא צריך דהא ה"ז גיטך ע"מ שתניקי וכו' הוי מעשה קודם לתנאי ואפ"ה מהני לרבנן וע"כ לדידהו קאמר שפיר דהוי שני כתובים וגם קושיא השניה של תוס' (ד"ה וגמרינן) היה נ"ל ליישב דה"פ ברש"י דרשב"ג ס"ל כיון דלא אשכחן שום תנאי דלא הוי כפול ע"כ גמרינן מיניה וכמ"ש התוס' (דף ע"ה) ד"ה לאפוקי רק דלא תיקשה הא מוכח דהתורה רצתה דלא ניליף מיני' דהא הוי שני כתובים ע"ז תירץ רש"י דמצרך צריכי אבל רחב"ג התם ס"ל דלא מצינו למילף רק מחמת יתורא וע"כ קאמר דל"מ למילף דמצרך צריכי, והא דלא קאמר הגמרא בקדושין טעמא דר"מ כיון דלא אשכחן שום תנאי דאינו כפול ולמה קאמר התם דטעמא דר"מ מדכתיב ארץ כנען, חדא די"ל התם כאיכא דאמרי לרבי מאיר קאמר ליה, ועוד דמשמע מדקאמר ליה רחב"ג צריך היה הדבר לאומרו משמע דר"מ ס"ל דלא היה צריך לאומרו ודו"ק היטב], ולפ"ז נתיישב דברי רש"י דמוכח מסוגיא דקדושין דאף רחב"ג ס"ל דבעי תנאי קל"מ וסוגיא דבב"מ י"ל משום דלא אשכחן בהדיא מאן דאמר בהדיא דבעי תנאי קודם למעשה רק ר"מ:
(ג) ולהקושיא שהקשו על שיטת הגאונים מדאתקין שמואל בגיטא דש"מ וכו' עיין בהר"ן והתם וודאי במעכשיו ומכש"כ לשיטת הר"מ דס"ל מהיום הוי כמעכשיו ולא מעת שאני בעולם עיי"ש לפי גירסתו, היה נ"ל לפ"מ שפי' הראב"ד דמש"ה בתנאי דמעכשיו ל"ב ת"כ משום דהתנאי אינו עוקר להמעשה דלכשיתקיים התנאי תהיה מגורשת למפרע אבל בתנאי דאם דאף אם יתקיים התנאי מ"מ יגרע התנאי כח המעשה שלא יחול תיכף וע"כ הוי התנאי ביטול להמעשה ע"כ בעי תנאי כפול דאי לא כפליה אמרינן דאין רצונו לבטל המעשה כך מתבאר מדברי הר"ן והרשב"א שהביאו דברי הראב"ד, ולפ"ז י"ל דזה ל"ש רק בתנאי שיש ביד האשה לקיים וא"כ אמרינן דהתנאי אינו מגרע להמעשה ואף דאם לא תקיים התנאי יהיה המעשה בטל מ"מ מסתמא תקיים התנאי וכך הוא דעתו שבודאי תקיים התנאי וכמ"ש רש"י פ' כל הגט דמש"ה ל"ה ברירה כיון שיש בידה לקיים ודעתה לקיים וע"כ אמרינן שפיר אף שלא כפל התנאי מ"מ היה דעתו על התנאי כיון דמסתמא תקיים התנאי ואין בזה עקירת המעשה ואם אח"כ לא תרצה לקיים התנאי ממילא נתבטל המעשה כיון דבשעת נתינה היה דעתו על התנאי אך כ"ז שייך בתנאי שבידה לקיים אבל בתנאי דאם מתי שאין בידה לקיים וא"כ אם לא ימות בע"כ יהיה המעשה בטל א"כ ליכא למימר דכוונתו דוקא על התנאי מחמת שאין זה עקירת המעשה דהא אם לא ימות בע"כ יהיה המעשה בטל וכיון דהתנאי בא לעקור המעשה אף דהוי תנאי דמעכשיו אפ"ה י"ל דבעי ת"כ וע"כ הוצרך שמואל לתקן באם לא מתי וכו' ת"כ, ולפ"ז י"ל לפ"מ שמפרש היש"ש דהירושלמי לא קאמר דל"ב ת"כ רק בלאחר אבל באם מודה י"ל קושית הרמב"ן על שיטת הגאונים מהירושלמי דהתם באם ירדו גשמים ג"כ אין בידה לקיים התנאי וע"כ אף במעכשיו צריך ת"כ וכן מברייתא דלקמן ע"מ שתשמשי את אבא או תניקי את בני שתי שנים י"ל כיון דס"ל לר"מ אם מת בתוך שתי שנים אינה מגורשת י"ל דל"ה בידה לקיים דלמא ימות הבן ובזה יהיה מדוקדק דלא נקט סתם בכל תנאי דבעי ת"כ ובזה י"ל כיון דמיירי בע"מ ע"כ צ"ל דוקא תנאי כזה ועדיין צ"ע בזה וכן התוספתא שהביא הרשב"א בחי' אינו מיושב בזה יעיי"ש אבל הקושיא מהירושלמי שפיר י"ל ע"פ הסברא הנ"ל ולענ"ד היא סברא נכונה:
(ד) ומעתה נ"ל להביא ראייה לשיטת הגאונים מהא דמקשה הגמרא פ' אע"פ (דף נ"ו ע"ב) כל הפוחת אפילו בתנאי ואית לה משום דהוי מתנה עמ"ש בתורה וקסבר ר"מ כתובה דאורייתא וכו' עיי"ש ופי' רש"י דקושית הגמרא מדלא תני כל בתולה שאין לה וכו' אלא מוכח דהתנאי בטל וקשיא לפמ"ש הב"ש (סי' כ"ט) היכא דהתנה ולא כפל התנאי שייך ג"כ לומר לא סמכא דעתיה וא"כ דלמא מש"ה נקט כל הפוחת לאשמעינן היכא דהתנה באופן דהתנאי בטל משום דלא כפליה לתנאי או דבר אחר מהדברים המבטלים התנא וא"כ באמת אית לה דהתנאי בטל ומעשה קיים רק דאפ"ה הוי בעילת זנות משום דלא סמכא דעתה ומנ"ל דמשום מתנה עמ"ש בתורה התנאי בטל ונקט שפיר כל הפוחת לאשמעינן אפילו היכא דהתנאי בטל ואית לה, אבל לשיטת הגאונים הנ"ל א"ש כיון דהתם בע"כ בתנאי דמעכשיו מיירי דהא נושאה לאשה על תנאי שלא יהיה לה כתובה ובע"כ דכוונתו שהנשואין יהיה חלין עכשיו דאל"כ פשיטא דהוי בעילת זנות וא"כ לא צריך לשום דין תנאי ואין התנאי בטל רק משום מתנה עמ"ש בתורה דבזה אין נ"מ בין מעכשיו או לא דלאו בדעתו תליא מלתא רק דאין ביכלתו להטיל תנאי כזה וכן להמפורשים הטעם דהוי כמפליגה בדברים ג"כ אין חילוק בין מעכשיו או לא וע"כ הקשה הגמרא שפיר דמוכח דר"מ ס"ל כתובה דאורייתא וזה ראייה גדולה לשיטת הגאונים אבל לשיטת הרמב"ן קשיא דלמא לא כפליה לתנאי, ואין לפקפק דאף לשיטת הגאונים קשיא דלמא מיירי שקדשה ובשעת קדושין התנה תנאי דאם לא יהיה לך כתובה וצריך דיני תנאי כיון דע"י התנאי אין הקדושין חלין רק עד שעת נשואין וא"כ עדיין קשה דלמא מיירי דלא כפליה לתנאיה אך זה נ"ל בפשוט דסתמא דלישנא כל הפוחת משמע בזמן שראוי לה דהיינו בשעת נשואין וכמו מלתא דר"י ברישא כותבת לו התקבלתי דמיירי בשעת נשואין ור"מ דאמר כל הפוחת עלי' קאי משמע דמיירי בשעת נשואין והוי מעכשיו ע"כ ל"ב דיני תנאי (גם בל"ז א"א לומר כן דעל הקדושין ל"ש לומר מתנה עמ"ש בתורה לענין שכו"ע דהא שכו"ע ל"ש רק בנשואה], ולשיטת החולקים צע"ג לענ"ד (ועיין בחי' ח"ש לכתובות בסוגיא זו ובקדושין שהאריך בזה]:
(ה) שוב כשזכיתי ללמוד מס' גיטין נ"ל בעזה"י ליישב גם התוספתא שהביא הרשב"א דמיירי בהתנה ע"מ שאדבר עליך לשלטון או שאתן לך מאתים זוז, די"ל דע"כ ל"א דמעכשיו ל"ה התנאי ביטול להמעשה הואיל וחל למפרע כסברת הראב"ד רק היכא דהתנה שהלה יעשה המעשה ויש ביד האחר לעשות המעשה א"כ שוב לא יתבטל המעשה ע"י התנאי דמסתמא תעשה המעשה דע"כ מיירי שהיא מרוצה ומקבלת עליה לקיים התנאי דלולי זאת מה מהני נתינתו כיון שאינה מרוצה לקיום התנאי וע"כ עשה הוא כל הענין לגמרי משא"כ בהתנה ע"מ שאתן לך שיש בידו שלא ליתן לה או שלא לדבר לשלטון וע"כ התנאי מבטל המעשה כיון שעדיין יש בידו לבטלו אם ירצה שלא לקיים התנאי וע"כ שפיר בעי תנאי כפול, וא לומר אף בע"מ שתתן לי ר' זוז יש בידו שלא לקבלם למאן דס"ל נתינה בע"כ לא שמיה נתינה דז"א חדא דהר"ם והרב האי גאון פסקו דנתינה בע"כ שמה נתינה לעיקר הדין רק למעשה החמיר לכתחלה כמ"ש הר"ן בשמו גם אחר התבוננות יש לחלק דכיון דכבר התנה ע"מ שתתן לי וגומר בדעתו שרוצה לקבלם גם עליו לקבלם כמ"ש התו' (דף ע"ה סוף ד"ה מכלל) דמש"ה הוי דומיא דבתי ערי חומה רק דמצי למשוי נפשיה הדרנא שלא לקבלם ואין זה בכלל ביטול המעשה דמסתמא יקבלם משא"כ בתנאי שעליו לקיים אם לא ירצה לקיים אין עליו כלום ע"כ הוי התנאי ביטול להמעשה ע"כ אף בע"מ י"ל דבעי תנאי כפול, גם נ"ל ליישב קושית הרשב"א מ"ש דמהירושלמי מוכח דאם הוי כלאחר ומוכח דבאם ל"ב ת"כ להיפך מתלמודא דידן וממ"ש הרמב"ם, ונלפענ"ד דמזה יצא להר"מ מ"ש דבתנאי דאם אין צריך רק שיהיה הגט קיים ואפילו לא נטלתו בידה ולא היה מונח בצידי רה"ר אפ"ה היא מגורשת גם כתב דבתנאי כזה אם נשאת קודם קיום התנאי לא תצא ותמהו עליו דממ"נ אם חל הגט למפרע אפילו נשרף תהיה מגורשת ואם אין הגט חל למפרע א"כ למה לא תצא הא הוי אשת איש לכ"ד, והנה ע"כ ליישב סברת הר"ם דס"ל כיון דחזינן דע"מ הוא כאומר מעכשיו והיינו משום דמסתמא מקיימין המעשה שיהיה חל תיכף רק אם משמע שיחול המעשה אח"כ מ"מ י"ל דאין הכוונה רק שיהיה שייך הגירושין אף בזמן קיום התנאי ואז ממילא היא מגורשת למפרע וזה הוא החילוק בין ע"מ דבע"מ לא חלה כלל הגירושין בשעת קיום התנאי משא"כ באם דמשמעות הלשון הוא כמו לאחר אבל עכ"פ אינו כמו לאחר ממש ע"כ כל מה שיכולים לקרב שיהיה הגט מעכשיו מקרבין רק שתלה הדבר שיהיה עכ"פ ענין הגירושין יכולים לחול אז וכיון שיכולים לחול אז ממילא היא מגורשת למפרע וע"כ אם נשאת לא תצא ואם אבד הגט או מת הבעל אינה מגורשת כיון שאינה יכולה להתגרש אז כן נ"ל, ובזה י"ל הקושיא הנ"ל מהירושלמי דמוכח דבאם ל"ב ת"כ די"ל באם היכא דאין שייך לומר למפרע לגמרי הוי כמו לאחר וע"כ הקשה מאם יעברו ונתתם דס"ל דשם לא שייך למפרע כלל כיון דנתנו להם רק אח"כ וע"כ הוי לגמרי כמו לאחר וע"כ לא בעי ת"כ וע"כ משני שניא הוא שהיא מוחזקת וע"כ כשנתנו להם אח"כ היה למפרע שלהם ואעפ"כ י"ל דל"ה כמו מעכשיו כיון דל"א להדיא מעכשיו עדיין היה ביד המתנה לחזור בו, וחילוק זה מוכח ג"כ דהא לרב יהודה דאמר לכשיתן אם קבלה קדושין מאחר מהני אף אם ירצה הבעל אח"כ לקיים התנאי כמו דאיתא לעיל א"ב קבלה קדושין מאחר גם י"ל שאין בידם לכבוש הארץ וכיון דהתנה דוקא ונכבשה הארץ לפניכם היינו כמו תנאי אם מתי דאף בע"מ בעי דיני תנאי כמ"ש לעיל (אות ג') הואיל ול"ה בידו:
ובזה היה נ"ל ליישב קושית התוס' לעיל דלא אמר א"ב נאבד או נשרף די"ל דקמ"ל שיכולה לחזור אע"ג דאם השטר קדושין קיים מקודשת למפרע והיינו טעמא ע"כ דאם חוזרת אין מקום להקדושין לחול על כרחה וע"כ גם למפרע אינם חלים ולעיל ל"א פשטה ידה דבאמת היא מקודשת כמ"ש הר"מ דלא תצא וע"כ אף לר"י היא מקודשת ואין חילוק בין ר"ה לר"י רק אם נאבד או נשרף, ואע"ג דלהר"מ במעכשיו ל"ב ת"כ וא"כ אדרבא אי נימא דבאם חל ג"כ הגט למפרע למה בעי ת"כ, אך הא ליתא דוודאי במעכשיו דאפילו אם נאבד הגט הוי מגורשת רק דצריכה לקיים התנאי ותנאי מלתא אחריתא ע"כ אינו מגרע חלות הגט כלל משא"כ באם דבעינן דוקא שהגט יהיה קיים ותהיה יוכל להתגרש בשעת קיום התנאי שפיר הוי גרוע לחלות הגט וע"כ בעי ת"כ משא"כ אם לא היה הגט חל למפרע כלל שפיר הוי כמו לאחר ולא בעי ת"כ כלל, ובזה י"ל קושית הרשב"א שהקשה ממתניתין דלקמן כתבו גט ותנו לאשתי אם לא באתי והקשה דהא הוי מעשה קודם לתנאי והניח בקושיא ולפמ"ש י"ל דבכתבו אם לא באתי דשם לא שייך למפרע דאם כותבין הגט לאחר י"ב חודש מאי למפרע שייך וע"כ וודאי הוי כמו לאחר ולא בעי דיני תנאי כלל וע"כ לית לן בה מה דהוי מעשה קודם לתנאי ועיין הדק היטב בכל זה:
(ו) עוד י"ל על ראיית הגאונים מרב אשי לפמ"ש הב"ש (סי' כ"ט ס"ק א') דבע"מ להחזיר א"צ לכפול התנאי לשיטת התו' בקידושין וקשיא מסוגיא דידן דמשני אביי משום דלא כפליה א"כ מוכח דאף בע"מ להחזיר בעי ת"כ וצע"ג לכאורה ע"ד, הן אמת כשאני לעצמי הייתי מפרש דע"כ לא כתבו התוס' דבע"מ להחזיר ל"ב ת"כ רק כשכל הענין הוא רק נתינה אמרינן דלא נחית לנתינה כלל רק ע"מ להחזיר והוי כמו גילוי מלתא לענין זה דאם לא יחזיר לא יהיה מתנה דחזינן דלא נחית למתנה גמורה אבל בקידושין וגירושין דתלוי בזה ענין אחר דהיינו שאם לא תחזיר לא תהיה מקודשת לזה לא הוי גילוי מלתא כיון דחזינן שרצונו לקדש אשה לענין זה לא הוי גילוי מלתא שאם לא תחזיר לא תהיה מקודשת [די"ל התוס' ל"ס להו סברת הראב"ד כיון דהוי מעכשיו ל"מ ביטול דס"ס אם לא יתקיימו התנאי יתבטלו הקדושין] כנלענ"ד נכון, ודקדוק הב"ש שם על תוס' דלא הקשו על קדושין יישבתי כבר בלמדי מס' קידושין ככתוב אצלי בחי' קדושין, ומה שנלענ"ד ליישב דבריו והוא דבכל תנאי י"ל דמש"ה צריך דיני תנאי לדקדק בכל אופן כתנאי ב"ג וב"ר משום דלולי זאת אמרינן דאינו מקפיד כ"כ בתנאו וזה י"ל מחמת שני טעמים או משום דאינו חושש כ"כ לקיום התנאי הואיל ולא אמרו בדקדוק כראוי, או אף אם רצונו בוודאי שיתקיים התנאי מ"מ כיון שעי"ז גורם ביטול המעשה אם יהיה התנאי בדוקא ע"כ כיון דלא אמר כדין תנאי אמרינן דאין כוונתו לבטל המעשה, ונ"מ בין שני הטעמים לשיטת הב"ש הנ"ל לשיטת התוס' דבתנאי ע"מ להחזיר וודאי כוונתו שיחזיר לו אף אם לא כפל מ"מ י"ל דזה לא מהני לבטל לטעם הראשון דבע"מ להחזיר חזינן דוודאי דעתו שיחזיר לו כיון דהתנאי בגוף הנתינה אמרינן דלא נחית לנתינה כלל רק באופן זה אבל לפי טעם השני דמש"ה אינו רוצה בתנאי כיון שמכח זה יבא ביטול המעשה זה י"ל דשייך אף במתנה ע"מ להחזיר כל כמה דלא כפל לתנאו אמרינן דאינו רוצה בביטול המעשה, אך לפ"מ שהסביר הראב"ד שיטת הגאונים דבמעכשיו ל"ה ביטול המעשה, כלל א"כ לא נשאר רק טעם הראשון דלמא אינו רוצה התנאי בלב שלם לזה י"ל שפיר דבע"מ להחזיר ל"ש זה כיון דהתנאי בגוף הנתינה ולפ"ז י"ל דדוקא בתנאי ע"מ להחזיר ל"ב דיני תנאי אבל בשאר תנאי נהי דל"ה ביטול המעשה מ"מ צריך לכפול שנדע שרצונו דוקא בקיום התנאי ונסתר ראיית הגאונים מרב אשי דבע"מ לא בעינן דיני תנאי די"ל דוקא בע"מ להחזיר ובמעכשיו ל"ב דיני תנאי אבל בשאר תנאי אף במעכשיו בעי דיני תנאי, ובזה מיושב התמיה הנ"ל על הב"ש דבהו"א דע"מ לא הוי כמעכשיו אף בע"מ להחזיר צריך דיני תנאי כיון דהוי ביטול המעשה שאינו חל מעכשיו אבל התוס' כתבו אליבא דאמת דהוי כמעכשיו מש"ה ל"ב דיני תנאים בע"מ להחזיר כמ"ש לעיל דוק ותשכח:
(ז)