אור ברסלב

חמדת שלמה על גיטין· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף נה.

דף נד:

שמא יאכיל פקחת בחרש, ועיין במהרש"א וק"ל לפ"ד בקטנה נמי נגזור למ"ד קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו שמא תאכל קטנה בחרש תרומה דאורייתא ע"כ נלענ"ד די"ל דליכא למגזר דלמא תאכל דנהי דמצווין להפרישו מ"מ אם אוכל מעצמו אין כאן איסור דהקטן אינו מצווה ואנן ל"י להפרישו וע"כ ליכא למגזר וע"כ אתי שפיר דלא גזרינן בקטנה שמא תאכל בחרש דאף אם תאכל אין כאן איסור דהיא אינה מצווה ואנן לא ידעינן להפרישו וכ"מ ממה שסיימו התוס' דל"ג משום דהוי קטנה אף דאזלי למ"ד מצווין להפרישו, ובזה אין אנו צריכין לומר דקושי' הגמ' קטן אוכל נבלות הוא קאי דוקא למ"ד אין מצווין להפרישו כמ"ש המהרש"א ודוק:

שם אמר עולא עד סוף הסוגי'. עיין בהר"מ (פ"ה מהלכות איסורי מזבח הלכה ז') הגונב וכו' ואם נתייאשו וכו' ואפילו חטאת וכו' ובהשגת הראב"ד אין כאן אפילו, ועיין בכ"ק שנדחק מאוד, ועוד הקשה הכ"מ למה פסק כר"י הא איהו פסק ייאוש כדי ל"ק והיינו כעולא וגם הלח"מ הקשה (בפ' י"ח מהלכות מע"ק) דלפ"מ דפסק כר' יהודה, למה פסק כאוקימתא דרבא דמתרץ אליבא דעולא:

ונלענ"ד עפמ"ש רש"י העמידוהו ברשותו כדי לקונסו, והתוס' הקשו עליו דהא אפילו אחר חייב, ולכאורה דבריהם תמוהים, דפשיטא כיון דהעמידו ברשותו לחייב הגנב והוי הקדש גמור ממילא אף אחר חייב, אח"כ מצאתי להגאון פ"ח בס' מים חיים שהקשה כן והניח בצ"ע:

ונ"ל ליישב דבריהם דס"ל כמ"ש הרשב"א בחי' לעיל ליישב קושי' רש"י, דמש"ה התקנה מכפר בלא נודעו, והקשה רש"י האיך ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה ותי' שב וא"ת שאני, והרשב"א הקשה על רש"י דהא הכהנים אוכלים ומקטירין חולין בעזרה דהוי קום ועשה, ע"כ תי' מטעם הפקר ב"ד והוי לגמרי דידי', ולפ"ז י"ל כוונת תוס' דהקשו על רש"י ממ"נ אי ס"ל לרש"י כיון דלענין א' אוקמי ברשותי' ה"ה לכל הענינים וע"כ אפילו אחר חייב הו"ל לרש"י לפרש דאוקמי ברשותי' שיהי' מכפר כדי שלא יהיו כהנים עצבים וע"כ ממילא חייב כרת בשחוטי חוץ וכמו שתי' התוס' באמת, ואי ס"ל לרש"י דאין סברא לחייב זה בשביל דבר אחר א"כ קשה למה יתחייב אחר הואיל והעמידו ברשותו שיתחייב הגזלן, וע"כ פי' התוס' באמת כיון דהעמידו ברשותו לענין שיתכפר ה"ה לענין שחוטי חוץ, ורש"י נראה דאזיל לשיטתו דס"ל לעיל דלא העמידו ברשותו לענין שיתכפר מדאורייתא רק משום דיש כח ביד חכמים וע"כ הוצרך רש"י לומר דלענין חיוב כרת משום שחוטי חוץ העמידו ברשותו משום קנס וממילא אף אחר חייב וקושי' הרשב"א י"ל בפשיטות לרש"י, דלא נודעה היינו עד לאחר הקטירו ואכלו הבשר וע"כ ל"ה קום עשה וכ"ר אח"כ בפ"י שכ' כן:

ולפ"ז הי' נראה לומר דלרבא לא צריכין לטעמא דעולא משום שלא יהיו הכהנים עצבים, דמשום ה"ט גופי' דהעמידו ברשותו משום קנס, א"כ בע"כ צריך להיות ראוי לבא לאוהל מועד וע"כ מכפר בלא נודעה, רק בנודעה אין מכפר משום כדי שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות, ובזה מיושב קושי' הכ"מ והלח"מ דאף דפסק כר"י בנודעה, צ"ל לטעמא של רבא, ועיין היטב, ולפ"ז י"ל השגת הראב"ד הנ"ל שכ' אין כאן אפילו, דלפי הנראה שם מלשון הר"מ שהביא קרא אני ד' שונא גזל בעולה ועיין במהר"מ לובלין או בכפ"ת (ר"פ לולב הגזול) שכ' עולה הוא רבותא אע"פ שהיא כולה לגבוה ולד' הארץ ומלואה והו"א דל"ש בזה פסול גזל, ומכש"כ חטאת דהכהנים אוכלים ומכש"כ שהקב"ה שונא עיי"ש, וי"ל ראיי' לס' זו מקושי' הגמ' לר"י מאי ארי' חטאת אפילו עולה לא מיבעי' וכו' והקשה הרשב"א דקארי לה מה קארי פשיטא דחטאת הוא רבותא דאפילו בחטאת אמרינן שלא יאמרו מזבח אוכל גזלות ומכש"כ עולה, ולפ"ז י"ל דס"ד דגמ' דעולה הוא רבותא דהו"א דל"ש בזה לומר שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות כיון דל"ה רק לגבוה ולד' הארץ ומלואה וכיון דבאמת הקב"ה שונא גזל בעולה הו"ל לאשמעינן דאפילו עולה פסול משום שלא יאמרו, ומתרץ הגמ' לא מיבעי' קאמר, דהו"א דבחטאת כיון דל"ה רק חלב ודם לגבוה ל"ח לשמא יאמרו ועיין ברשב"א שהקשה על תי' הגמ' מ"ל גזל מרובה ומ"ל גזל מועט, ולפ"ז י"ל דלפום אוקימתא דרבא דלא נודעה מש"ה מכפר משום דקנסו לענין שחוטי חוץ וכמ"ש לעיל, רק דקושי' הגמ' לר"י דייאוש קני' ול"ה רבותא בלא נודעה דמצד הדין מכפר] א"כ ל"צ לדחוקי ל"מ קאמר רק דחטאת הוי רבותא, דאפילו חטאת דהכהנים אוכלים ויותר מסתבר לפסול כמ"ש בשם המפורשים דל"ש לומר טעמא דלה' הארץ ומלואה והו"א דלא תקנו בזה להעמידו ברשותו ולהכשיר הקרבן ע"כ קתני לרבותא דאפילו חטאת שלא נודעה מכפר ומכש"כ עולה, וא"ש דנקט הר"מ אפילו חטאת דלענין הכשר עולה מסתבר טפי להכשיר ע"כ נקט אפילו חטאת, וא"ש נמי מ"ש הר"מ בנודעה אינו מכפר החטאת וכן העולה ולפי שיטת הגמ' הוא כש"כ עולה ולפמ"ש א"ש די"ל דהר"מ ס"ל כקושי' הרשב"א מ"ל גזל מרובה וכו' רק לר"י צריכין בע"כ לומר כתי' הרשב"א עיי"ש אבל לרבא לא צריכין לדחוקי בכך ע"כ קאמר וכן העולה, ועיין פי"ח מה' מעה"ק מוכח להדי' דהר"מ סובר ג"כ כפי' רש"י דהעמידו ברשותו כדי שיתחייב משום שחוטי חוץ ועיי"ש בלח"מ ודוק היטב:

שוב כשזכיתי ללמוד שנית מס' גיטין נ"ל יותר פשוט ומוכרח דברי הר"מ הנ"ל, די"ל דקשי' ליה דבברייתא קתני סתמא כה"ג בחוץ ענוש כרת, וקאי על גנב והקדיש ומדקתני סתמא משמע דלאו בחטאת לחוד מיירי אלא אפילו בעולה, גם משמע דאפילו בנודעה לרבים חייב כרת מדקתני סתמא וקשי' לעולא דלדידיה הו"ל לחיובי רק בחטאת ובלא נודעה, ע"כ ס"ל להר"מ דוודאי אלו לא תקנו בחטאת שיהי' מכפר משום שלא יהיו כהנים עצבים לא היו מעמידין ברשותו משום קנס שיתחייב על שחוטי חוץ דהוי תקנתו יותר מקלקולו שיהי' כשר ומתקבל בפנים, רק מחמת שהוצרכו לתקן בחטאת משום שלא יהיו כהנים עצבים שיהיו מכפר ע"כ כיון דממילא מרצה העמידוהו ברשותו ג"כ לחייב משום שחוטי חוץ וכיון דהעמידוהו ברשותו בחטאת ע"כ לא פלוג רבנן בכל הקרבנות ולפ"ז צ"ל לעולא הא דנקט חטאת כיון דעולה ג"כ כשר בלא נודעה י"ל דנקט חטאת לרבותא דאפילו מה שבא לרצות על חטא וודאי הי' ראוי לפוסלו שלא יהא קטיגור נעשה סניגור ואפ"ה מכפר רק לר"י דהתיקון הוא על נודעה שאינו מכפר, וע"ז הקשה הגמ' שפיר מאי אירי' חטאת אפילו עולה נמי אבל לעולא הוי חטאת רבותא, רק לפ"ז קשה כיון דהעמידוהו ברשותו א"כ אפילו נודעה יהא מכפר דאין לומר בנודעה לא העמידוהו ברשותו דהא בברייתא קתני סתמא כה"ג בחוץ חייב ולא מחלק בין נודעה ללא נודעה, [גם הר"מ כ' סתמא בפ' י"ח מה' מעשה קרבנות עיי"ש]. גם מצד הס' קשה הדבר, אם בתחלה לא הי' נודעה לרבים ואח"כ נודעה וכיון דכבר אוקמוהו ברשותו הי' לו לכפר, וליישב זה צריך ע"כ לומר דעולא ס"ל ס' ר' יהודה דנודעה אינו מכפר משום של"י מזבח אוכל גזילות ועל כן אינו מכפר בנודעה, רק דעולא ס"ל דאפילו בלא נודעה צ"ל לתקנת חכמים משום כהנים עצבים ועי"ז ממילא העמידוהו ברשותו ולא חילקו בין חטאת לעולה וע"כ ממילא חייב משום שחוטי חוץ, וע"כ ל"ק לעולא מאי אירי' חטאת דלדידיה דעיקר התקנה הי' על מה שלא נודעה מכפר וודאי הוי חטאת רבותא דלא אמרינן אין קטיגור נעשה סניגור. מלבד מה שי"ל דחטאת הוי עיקר התקנה ע"כ נקט חטאת]. וא"ש דהר"מ נקט אפילו חטאת לענין ההכשר של לא נודעה ובנודעה אין מכפר משום של"י מזבח אוכל גזילות דלפמ"ש אף לעולא מוכרח לבא לטעם זה הואיל וכבר העמידו חכמים ברשותו כדי שיתחייב על שחוטי חוץ ולענין הפסול של נודעה כ' וכן העולה דלעולא ל"צ לומר כש"כ עולה, גם אינו כש"כ הואיל ועכ"פ איכא סברא לפסול בחטאת יותר משום אין קטיגור נעשה סניגור ע"כ כ' וכן העולה, ובזה אתי שפיר פסק הר"מ כעולא וגם דרבא הוי אליבא דעולא:

האומר פרק ששי

תוכן העניינים

חמדת שלמה על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה