אור ברסלב

חמדת שלמה על גיטין· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף נד:

דף נד.

בגמ' דאתי לערומי עיין בהרשב"א שהקשה לעיל במטמא נמי הו"ל למקנסי משום דאתי לערומי. ולענ"ד נראה דהתם (בנפלו ונתפצעו) שפיר חיישינן דאף אם יהי' נראה מתוך עשיו שהוא מזיד מ"מ לא יפסיד מידי דבלא"ה הפירות אסורין, אבל הכא (במטמא ומדמע) ל"ח כ"כ דירא לעשות במזיד דדלמא יהי' ניכר מתוך מעשיו שהוא מזיד ויתחייב לשלם, ועיין בפי' רש"י בהא דאתי לערומי נראה דאינו יכולים לעמוד על כוונתו דיכול לומר שלא כוון לבטל, ולפמ"ש בלא"ה א"ש דאף שנעמוד על כוונתו מ"מ לא יהי' נפסד כלל כנלענ"ד נכון.

שם תוס' ד"ה אמר אביי, שיטת ר"ת דהא דמהימן אף בלא הי' בידו היינו משום שתיקה כהודאה והכא מיירי באומר איני יודע או מכחישו, ותמה הפ"י מנ"ל לר"ת דאף במכחישו להדי' שנאמן לרבא אף דאין לו מגו עכשיו רק שהי' פ"א בידו וכ' שכן הקשה הש"ך וכ' הוא דהוי מטעם הימנא כמו בשליש דאף במידי דאיסורא שייך הימנא, ולפעד"נ לפמ"ש שם בסוגי' דשליש דטעמא דהימנא שמסרו בידו שאם יאמר לגירושין גם הוא מרוצה בכך וממילא כבר נתגרשה, והבאתי ראיי' לזה מדברי התוס' וזה לא שייך הכא דאף דהימנא מ"מ למה לא יכול לחזור ולומר שיודע שמשקר וא"כ בוודאי היין מותר כיון דלא נתנסך, ולפענ"ד נראה ליישב לפמ"ש הפ"י דבע"כ מיירי שהי' פ"א בידו בלא הבעלים דאל"כ לא מקרי בידו רק דבשעה שאמר שנתנסך היו הבעלים ג"כ שם ואומרים שיודעים שלא נתנסך, וא"כ אמרינן דאלו הי' האמת כמו שאומרים הבעלים שלא נתנסך א"כ מה לו לשקר לומר שנתנסך באותו שעה שהיו הבעלים שם ויודעים להכחישו הו"ל לומר שנתנסך בפ"א שלא היו הבעלים שם ואז לא יכחישו אותו א"ו דהאמת אתו כנלענ"ד נכון ודוק, ונ"מ בזה לדינא היכא שא"י אם היו הבעלים שם רק שהבעלים אומרים שראו דרך חלון שלא נתנסך באופן דל"ש לומר מגו כיון דהוא סובר שגם באותו שעה שאומר עתה שנתנסך לא יכלו הבעלים להכחישו י"ל באמת שאינו נאמן, וצ"ע לדינא:

תוכן העניינים

חמדת שלמה על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה