אור ברסלב

חמדת שלמה על גיטין· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף נד.

דף נג:

תוס' ד"ה שילם חולין טמאים וכו' הקשו עמ"ש רש"י דמשלם לפי מדה ומש"ה הוי התשלומין תשלומין הא היכא דמעיקרא שוי' ד' לא גרע מגזלן וכ"ה הרשב"א והר"ן והוצרכו להמציא דין חדש עיי"ש והתוס' תי' ג"כ קצת דוחק ועיין פ"י, ולענ"ד הי' אפ"ל לפ"מ דקי"ל מזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור כדאי' פ' הזרוע והקשה הגמ' ממי שאנס וכו' גרנו ותי' שאני התם דמשתרשי לי' והקשו התוס' א"כ אכלן נמי משתרשי לי' ותי' שהי' יכול להתענות והר"ן תי' דמשתרשי לי' ל"מ רק באנס גרנו שלא נתכוון להפקיע מתנות כהונה רק שאנסו א"כ עדיין מצות נתינה עליו עיי"ש היטב, ונ"מ בזה באוכל תרומה שוגג בתרומה שלא בא ליד כהן דוודאי צריך לשלם משום כפרה דאפילו באוכל תרומה שלו שנפלו לו מאבי אמו כהן צריך לשלם רק התשלומין הם שלו ויכול ליתנו לכהן והכהן נותן לו דמי התרומה שאכל וכמ"ש הר"מ פ"י מה' תרומות הלכה כ"ב עיי"ש וזה לפי שיטת התוס' דאין עליו חיוב ממון דלא מקרי משתרשי לי' רק משום כפרה ע"כ הוי דומי' דישראל שנפל לו תרומה או שגבה בחובו כ"נ לפום רהיטא אבל לשיטת הר"ן הנ"ל באוכל תרומה שוגג שלא נתכוון להפקיע מצות נתינה צריך לקיים מצד הדין מצות נתינה וודאי אין התשלומין שלו וזה פשוט, ולפ"ז י"ל דאכל תרומה טמאה מיירי בתרומה שלא בא ליד כהן ואין כאן משום גזל. רק דצריך לקיים מצות נתינה מה דמשתרשי לי' ויש לעיין בזה אם שייך בתרומה משתרשי לי' עיין בכורות ל"ז פלוגתא דרשב"א ורבנן ואפ"ל דמיירי בתרומה דרבנן ובאיסור דרבנן ס"ל להר"מ דא"צ המוכר להחזיר הדמים עיין בר"מ פ"י מה' מכירה] וע"כ אם שילם חולין טמאים ששוים לו כמו התרומה שאכל ויצא י"ח מה דמשתרשי לי' שוב אין עליו חיוב מצד גזלן רק מצד נתינת תרומה שתקנו חכמים שלא לשלם חולין טמאים שעי"ז הוא לכהן הפסד מרובה דתרומה טמאה אין עומד רק להסקה וכיון דהתשלומין נעשים תרומה צריך לשלם חולין טהורים וע"כ א"ש דאין כאן לתא דגזילה ול"ד למעיקרא שוי' ארבעה וזה ברור ומיושב קושי' הראשונים הנ"ל לולי דדחיקא להו לאוקמי בתרומה שלא בא ליד כהן, וקצת ראיי' יש לפי' זה דאמר גברא לשלומי קא מכוון ואי מיירי בתרומה שבא ליד כהן וודאי דהכהן יכפה אותו לשלם ושקילי' טבותא וכו' אבל א"נ דמיירי בתרומה שלא בא ליד כהן דאין מי שיכפהו דיכול לומר לכהן אחר אתן או כבר נתתי ע"כ שייך שפיר לומר גברא לשלומי קא מכוון, ולפ"ז מיושב ג"כ מה שהקשיתי לעיל דלמא פטור משום כדי שיודיע דהכא ל"ש למפטרי משום כדי שיודיע דאף א"נ שצריך לשלם אחרים יוכל להודיע לכהן ואפ"ה א"ח ליתן לו חולין טהורים דמצי למימר לכהן אחר אתן, ודוק היטב:

והנה לפ"ז נתחזקה עלינו קושי' הפ"ח בס' מים חיים ובחי' ליו"ד (סי' צ"ט) על הא דפסק הר"מ שילם חולין טמאים ל"ה תשלומין הא בדרבנן לא קנסינן שוגג אטו מזיד, והנה מה שתי' הפ"ח דזה הוי דאורייתא כיון דעיקרו משום אכילת תרומה הוא תמוה כמו שהקשה הפ"ת דא"כ מה מקשה דר"מ אדר"מ הא בדאורייתא לא קניס ר"מ וי"ל בדוחק גם תי' הפ"ת שתי' בלתא דממונא קנסינן יותר א"כ קשה מה הקשה הגמ' לעיל דר"מ אדר"מ גם מה הקשה מדם שנטמא ע"כ גם דברי הפ"ת תמוהין ואף אם נרצה לדחוק איזה חילוק ולומר דהר"מ רצה לפסוק כרבנן דרבים נינהו מ"מ מנ"ל לומר ס' הפוכות עם ר"מ דר"מ סובר בדרבנן קניס והכא לא קניס והרבנן ס"ל בדרבנן לא קניס והכא קנסו דלמא רבנן ס"ל בדרבנן קניס ול"ס להו ס' ר"מ גברא לשלומי מכוון ואי משום סתם משנה דמטמא ומדמע דמוכח דס"ל בדרבנן לא קניס למ"ש דמתני' אתי' כר"מ ומשום כדי שיודיע פטור אין ראיי' וי"ל דמתני' ס"ל קנסו שוגג אטו מזיד (ועיין פ"ח שכ' ראיי' להר"מ ממתני' (פ"ה דתרומות) סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה וחזר ונפלו שם חולין אחרים אם שוגג מותר ואם מזיד אסור ואני כבר תמהתי בזה למה לא הביא הגמ' משנה זו וע"כ לחלק ועיין]:

ונלפענ"ד דאפ"ל כיון דכבר אכל התרומה וחל עליו חיוב תשלומין חולין טהורים ע"כ לא נפטר בתשלומי חולין טמאים אף אי לא קנסינן בעלמא שוגג אטו מזיד הכא שאני דכבר הי' עליו חיוב לשלם חולין טהורים ואע"ג דר"מ אף בכעין זה לא קניס הכא מ"מ לרבנן י"ל דה"ט דחוזר ומשלם דלא נפקע חיובו ממנו בהתשלומין גרועין כאלו ולא דמי למטמא ומדמע שמעולם לא הי' עליו חיוב רק משום קנס אטו מזיד. [ותורם מן הרעה על היפה דתרומתו תרומה גלי רחמנא ומן הטמא על הטהור בשוגג דתרומתו תרומה כדאי' (פ"ב דתרומות) י"ל לפמ"ש רש"י במכילתין דתרומה ל"ה חובת גברא רק אם רוצה לאכול ע"כ קודם שתרם לא הי' עליו חיוב כלל ודוק. ונ"ל להביא ראיי' לס' זו דהא ר' יוסי ס"ל בנפלו ונתפצעו דלא קנסינן שוגג אטו מזיד וקשה מהא דאי' פ' י"ח דאהלות אמר ר' יוסי בד"א בכרם שנעשה בית הפרס אבל הנוטע בית הפרס ימכור לשוק ופי' הרע"ב דקנסינן לי' שלא הי' לו ליטע בית הפרס ומשמע להדי' דאפילו שוגג קנסינן לי' מדתני בד"א בכרם שנעשה בה"פ משמע דבנוטע לא מהני בשום ענין דאל"כ הו"ל לפלוגי בנוטע גופי' בין שוגג למזיד ומדלא אשכח התירא רק בכרם שנעשה בית הפרס משמע דבנוטע בכל ענין אסור אפילו שוגג משום קנס כמ"ש הרע"ב וא"כ קשה דר"י אדר"י דבנפלו ונתפצעו לא קניס אטו מזיד וע"פ הס' שכתבתי א"ש כיון דהתם מצד הדין הוא טמא רק דחכמים הקילו ומה שהקילו הקילו היינו בכרם שנעשה בית הפרס אבל בנוטע כיון דלא הי' לו ליטע אף שהוא שוגג נשאר בעיקר הדין שהוא מוכשר עיי"ש היטב ועיין בפי' הרא"ש שם דמשמע להדיא כמ"ש, אך הוא כ' בנוטע במזיד אבל באמת לישנא דמתני' משמע להדיא אפילו שוגג וכמ"ש, אמנם גוף הס' משמע שם ברא"ש שכ' שלא רצו לבטל גזירתם הואיל ונטע במזיד ולענ"ד לשון במזיד הוא לאו דוקא וה"נ י"ל באכל תרומה שוגג כיון דכבר הי' מוטל עליו חיוב תשלומין רק דאנן נפטרי' הואיל ושילם בשוגג חולין טמאים, י"ל דזה ל"מ לפטרו ונשאר בחיובו וע"כ פסק הר"מ שפיר כרבנן דר"מ דחוזר ומשלם חולין טהורים כנ"ל ברור ונכון ודוק היטב בכל זה:

תוכן העניינים

חמדת שלמה על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה