חמדת שלמה על גיטין· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף נא.
תוס' ד"ה אימר צררי אתפסי', עיין פני יהושע שהקשה על הרמ"א דפסק בפשיטות כהרשב"א דבאשה לא שייך צררי לענין מזונות והתוס' חולקין, ולכאורה י"ל לפי מה שפסק המחבר והרמ"א בחו"מ דחמש שנים לא הוי קצובין, י"ל בפשיטות דסובר כשיטת הר"ח וכפי' הרשב"א דקושית הגמרא למאן דאמר קצובין, אם כן לפי מה שפסקו הפוסקים כמ"ד כתובין לא מוכח כלל דמשום חששא דצררי אינו גובה ממשעבדי, ודוק:
עיין ברמב"ם (פי"א מה' מכירה) שפסק דא"י לחייב עצמו בדבר שאינו קצוב, והראב"ד השיג עליו מר"פ הנושא עיי"ש, י"ל כך דלפי ההו"א דלא ידע משטרי פסיקתא היינו מוכרחים לומר דמיירי שחייב עצמו ליתן כמו ששוה ה' שנים מזונות עכשיו ואם יתייקרו באמת לא יתן יותר, [או דאתיא כר"מ דאין אדם מוציא דבריו לבטלה, וע"כ מתרצינן לשונו כך], ועיקר הרבותא מה דיכול לחייב עצמו בלא קנין, וכיון דמשני לא בשטרי פסיקתא י"ל באמת דמיירי בקנין ועיקר הרבותא שיכול לחייב עצמו דבר שאינו קצוב בשטרי פסיקתא כפסק הר"מ, ומיושב בזה קושי' המהרש"א שם בתוס' ד"ה חייב לזונה שהוכרח לומר דאליבא דאמת לא מוקמינן כלל בשטרי פסיקתא, ולשיטת הר"מ א"ש דבהו"א דע"כ מיירי שחייב עצמו מה ששוה עכשיו דהוי דבר קצוב, מוכח בע"כ דמיירי בלא קנין דאל"כ מאי למימרא, אבל אליבא דאמת דמשני בשטרי פסיקתא ומצי לחייב עצמו אף דבר שאינו קצוב שפיר מצינן למימר דאיירי בקנין, ולא קשה מאי למימרא דהא גופא אתי לאשמעינן שיכול לחייב עצמו דבר שאינו קצוב: