חמדת שלמה על גיטין· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף נ:
בגמרא מעיקרא הכי אתקן וכו', נכאה לי לפרש מעיקרא הכי אתקון היינו דחששא דקצובין ודאי חיישינן רק דאפילו הכי משום זה לחוד לא הפקיעו חכמים זכותו של הלוקח, רק גבי מזון אשה ובנות הם אמרו והם אמרו והתקינו תיכף שלא לגבות ממשעבדי, ולפי זה יש לומר דר"י ור"ל דס"ל שעבודא דאורייתא הוכרחו לומר כתובין דלדידהו אין סברא להפקיע זכותו של הלוקח משום קצובין אבל ר"ח י"ל דסובר של"ד וע"כ קצובין לחוד מהני בכל מקום כמו לר"י ור"ל במזון אשה ובנות דהם אמרו והם אמרו כיון דמן התורה אינו גובה כלל ממשעבדי כיון דשעבודא ל"ד, רק לשיטת הרמב"ם א"א לומר כן דהא פסק ש"ד ואפ"ה פסק טעמא דקצובין:
והנה לכאורה קשיא לי למאן דס"ל מלוה ע"פ מוקדם קודם למלוה בשטר מאוחר אם כן כל מילי לא הוי קצוב דדלמא יהיה מלוה ע"פ מוקדם, [וזה סעד למ"ש דר"ח ס"ל שעבודא ל"ד, ולפי זה מלוה בשטר קודם, עיין בסמ"ע (סימן ק"ד)], ונהירנא שזה ימים רבים שמעתי מקשין כן או כדומה לזה, וכעין זה קשי' לקמן מוציאין לפרנסה משום דמיקץ קיץ הא לא ידע כמה יצטרכו למזונות ולא יהיה נשאר עישור נכסים, [וי"ל דמלוה ע"פ לא שכיח כיון דאפילו אחריות ט"ס משום דלא שדי אינש זוזי בכדי מהכ"ת ילוה ע"פ, וא"ל לפי זה יגבה מלוה ע"פ ממשעבדי דל"ש תקון עולם, דז"א דאי הוי גבי ממשעבדי הוי שכיח ודוק]: