חמדת שלמה על גיטין· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף כח.
מתני' המביא גט והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים, וכתב רש"י דהוי מטעם חזקה כדילפינן בחולין העמד דבר על חזקתו, וקשיא לי דהא יש לה חזקת איסור לשוק נגד חזקת חיים שלו, ועיין בתוס' חולין דמש"ה לא אמרינן העמד פרה על חזקתה כיון דחזקת טמא סותר חזקת פרה, ולכאורה רציתי לומר דנגד חזקת איסור לשוק דהיינו שבעלה מת קודם נתינת הגט אמרינן אדרבא העמידנה ע חזקת א"א וע"כ נשאר חזקת חיים דידיה, אך קשי' למ"ש הב"ש (סימן קמ"א) דהיכא דהוי גוסס גמור ל"מ נתינת הגט אפילו מסרו להשליח מקודם הדרא הקושיא לדוכתיה נימא בשעת נתינת הגט היה גוסס, ולזה ל"מ חזקת אשת איש דידה דעדיין היא אשת איש עד שימות, ואפשר לומר לפי מה שכתבו התוס' דשמא מת לאלתר ל"ח כלל אם כן דנימא דעכשיו הוא גוסס ע"כ צריכין לומר דנעשה עכשיו גוסס דמהכ"ת לחוש שהוא גוסס זמן מרובה דזה נגד הרוב ובע"כ צריך לומר דמקודם לא היה גוסס והוי כמו מת לאלתר דל"ח כלל, ועדיין צ"ע דאפשר לומר דשמא מת לאלתר דל"ח הוי גם כן מטעם חזקה והכא דאיכא חזקה אחרת כנגדה י"ל דל"מ, וצריך לומר לשיטת הב"ש כסברת המהר"ם בריש נדה דעיקר החזקה הוי על דבר שנולד בו הספק דמש"ה אמרינן התם העמד אשה על חזקתה ול"א העמד טהרות על חזקה ומוכח דלא כתוס' חולין הנ"ל רק במקוה משום תרתי לריעותא אתינא עליה, וכ"כ הפ"י בקדושין (דף ע"ט) בסוגיא דקדשה אביה בדרך, ועיין: