חמדת שלמה על גיטין· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף כז:
גמרא רבי ירמי' אמר כגון דקאמרי עדים מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של יוסף ב"ש ופירוש רש"י ז"ל דהעדים אומרים שלזה חתמו, והקשו התוס' דאם כן צריך לומר שהעדים אינם רואים הגט דאם מכירין חתימתן תו ליכא למיחש למידי דלחתימה כחתימה וודאי ליכא למיחש, ולענ"ד היה אפ"ל לפי מה דאיתא בכתובות (דף כ"א ע"א) זה אומר זה כתב ידי וזה אומר זה כתב ידי לרבי דסבירא ליה על כתב ידן הם מעידים צריך עוד אחד מן השוק להצטרף עמהם רק דאנן קיימא לן כרבנן דעל מנה שבשטר הם מעידין ועל כן יש לנו שני עדים על המנה ואין צריך לעד מן השוק, ולפי זה נ"ל פשוט דבנידן דידן אף אם מכיר כל אחד החתימה שלו נהי דמעידין על מנה שבשטר דהיינו שיוסף ב"ש גירש אשתו מכל מקום הא דנימא דמוכח שזה היוסף ב"ש הוא ולא אחר, זה לא ידעינן ממה שכתוב בגט רק מחמת העדתם שכל אחד אומר זה כתב ידי וכיון דאין על כל חתימה רק עד אחד לא מהני, ואם כן שפיר מצינן למימר דכ"א רואה ומכיר שהוא חת"י רק דאפ"ה לא מהני כיון דאין כל אחד מעיד שמכיר חתימת חבירו, וזה הוא אורחא דמלתא שאינו מכיר חתימת חבירו ועל כן אין כאן עדות על חתימת ידם, אמנם עדיין קשה דנהי דאין על כל חתימה רק עד אחד מ"מ כיון דלפי דברי כל אחד מהם בע"כ זה הגט הוא של זה היוסף ב"ש והוי כמו הודאה אחר הודאה דמצטרף, [וגם נראה דזה עדיף מהודאה אחר הודאה דכל אחד מעיד על ידי היכר חתימתו שזה הוא הגט של זה היב"ש] ול"ד לדהתם דאי על חתימת ידם מעידים לא מהני, דהתם שטר בע"א לא מהני, אבל הכא סוף סוף לדברי שניהם בע"כ הגט הוא של זה היב"ש ועל כן י"ל דמהני והדרי קושי' התוס' לדוכתיה:
אך נלענ"ד דיש לומר הא דמעידין מעולם לא חתמנו היינו שלא חתמו ביחד על גט אחר של יוסף ב"ש זולת זה היב"ש, אבל כל אחד לבד י"ל דחתם על גיטין אחרים של יב"ש רק זה יודעין בבירור שלא חתמו ביחד על גט של יוסף ב"ש רק לזה, ואם כן לפ"ד כל אחד לבד אין ראיה שהוא של זה היב"ש דמה שאומר כ"א זה כתב ידי עדיין אין ראיה דאף שהוא כתב ידו מכל מקום דלמא החתימה השניה אינו של העד השני רק הוא חתם עם אחר רק אם נצטרף יחד עדותם דהוא כתב יד שניהם שפיר מוכח דהגט הוא של זה היוסף ב"ש ועל זה אין לנו עדות כיון דאין על כל חתימה רק עד אחד ועל כן לא מהני הא דמכירין ח"י ולא מהני רק מטעם דל"ח דלמא אתרמי עדים כעדים:
אמנם לפי מה דמשמע מפשטות הגמרא לקמן דאפילו ע"א נאמן להעיד שמכיר הגט מדאמר רבה בב"ח אי טביעת עינא אית ליה בגווי' ואי הוי בעי שני עדים להוציא מחששא דשני יוסף ב"ש, קשה האיך מצינו להאמין לצורבא מרבנן כשני עדים, וגם התוס' דכתבו לקמן לגי' דאמרי עדים נקב יש בצד אות פלוני אבל השליח לא היה נאמן אחר שראהו, וראיתי בפ"י שכתב בשם הרשב"א וכן כתב הב"ש משמו דדוקא שליח א"נ די"ל שעושה כן כדי שלא יהי' לבעל תרעומת עלי' אבל ע"א דעלמא נאמן ואף לדבריהם צ"ל דבצורבא מרבנן לא חיישינן לתרעומת, והנה באמת הדבר צ"ע כיון דהוי דבר שבערוה למה יהי' ע"א נאמן, וראיתי בהה"מ שכתב בשם הרמב"ן דעד אחד נאמן בזה כמו דקי"ל עד אחד נאמן באיסורין, וצ"ל דס"ל דזה לא מקרי אתחזיק איסורא כיון דלא אתחזיק נפילה מיב"ש אחר והא דאין עד אחד נאמן בדבר שבערוה היינו היכא דאתחזיק להיפך וכדמוכח בריש מכילתין ועיי"ש במ"ש להוכיח כן, ולפי זה נסתר התי' הנ"ל דאף שאין על כל חתימה רק עד אחד אפ"ה מהני כאן כיון דעד אחד מהני לענין זה, אמנם ראיתי להגאון מופת דורנו בעל בית מאיר שי' שגמגם מאוד בזה וס"ל דעד אחד לא מהני: