חמדת שלמה על גיטין· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף כד:
תוס' ד"ה ה"נ בע"מ ור"א. אבל לר"מ בעינן שיהיה מוכח מתוך החתימה שנכתב לשם זה האיש והאשה וכו'. וכ' המהרמ"ש דלפ"ז צ"ל דאף רבא הי' יודע דמתני' ר"א רק דשני לי' אביי דמיירי שהביאה הע"מ. אבל כר"מ א"א אף לרבא דהא בעי מוכח מתוכו יעיי"ש [ולענ"ד הי' אפ"ל דאי ל"ח לנפילה כלל. ומי שמוציאה הגט היא המגורשת שפיר מקרי מוכח מתוכו ע"י מה שהגט יוצא מתח"י אבל אי חיישינן לנפילה וצריכין העדים עכשיו להעיד ע"כ ל"ה מוכח מתוכו כיון דצריך עדים חוץ מהגט. אך המהרמ"ש החליט כנ"ל] ולפ"ז לשיטת הרי"ף דהוכיח דלר"א ע"ח לחוד מהני מדהעדים חותמין על הגט מפני תה"ע ולא ס"ל כס' התוס' דע"י ע"ח אמרינן מסתמא הי' ג"כ ע"מ וכמו שחיזק הרמב"ן ס' זו. דשמא לא ידע הבעל שצריך ע"מ, וא"כ כמו דלר"מ בעינן מוכח מתוכו. ה"נ לר"א ע"י ע"ח לחוד צריך מוכח מתוכו. כמו דקי"ל לענין לשמה היכא דהגט נכשר' לר"א ע"י ע"ח צריך לשמה מדאורייתא עיין בלח"מ ובש"ע (סי קל"ח) ועיי"ש בב"ש (ס"ק ג') א"כ ה"ה לענין מוכח מתוכו דכיון דנכשר ע"י ע"ח הוי כמו לר"מ [ועיין לקמן סוגי' דג' גיטין בהר"ן לפ"ד אפ"ל דלר"א בע"ח לא בעי מוכח מתוכו. וצ"ע היטב] וא"כ קשה לס"ד דרבא דמתני' ר"א רק דמייירי שלא הביאה הע"מ. א"כ לשיטת הרי"ף דנ"א שהי' בוודאי ע"מ אינו כשר הגט רק ע"י ע"ח. וקשה הא ל"ה מוכח מתוכו ופסול לר"א בע"ח לחוד כמו לר"מ. וגם פי' הרמב"ן שפי' דאף לר"מ ל"ב מוכח מתוכו רק הא דשני ר"א הוא היינו כיון דמתני' מצריך לשמה בכתיבה א"כ מתני' ר"א ותו ל"ק כיון דצריך ע"מ י"ל דע"מ מעידים וכו'. ק"ל ג"כ לשיטת הרי"ף דאף לר"א כשר בע"ח לחוד א"כ כיון דבע"כ מתני' לא מיירי בכל גוונא כמו גיטין דעלמא דכשרים בע"ח לחוד [וגם מסתמא עדים חותמין על הגט מפני ת"ע אף דהכא ל"ש ת"ע. דש"ס צריכה לע"מ מ"מ סתמא דמלתא הכי הוי] א"כ הוי שפת יתר הא דקאמר ור"א הוא כיון דאף לר"מ איכא לאשכוחי להכשיר. וכמ"כ קשי' לעיל גבי יד של עבד מתני' לרבא ל"ק בע"מ ור"א. וקשי' ג"כ דהא אף האבעי' דבעי הגמ' בעבד יוצא מת"י איכא לאשכוחי גם כן אם הע"ח מעידין שהיה כתוב גט על ידו של עבד:
והי' נ"ל ליישב לפמ"ש הרי"ף ביבמות (פ' ד' אחין) בהא דקאמר הגמ' לינחו גבי סהדי זמנין דחזי בכתבא והו"ל מפיהם ולא ספ"כ. והקשה הרי"ף מ"ש מכל שטרא דעלמא דמכשרינן ול"א דהוי מפיהם ולא מפ"כ. ותי' דוודאי לאחר שיצא העדות מתח"י העדים הו"ל כמו שנחקרה עדותם בב"ד. אבל הכא דצריך השטר קדושין להיות מונח תח"י העדים וכיון דאי בעי כבשא לשטרא ואין כאן עדות ל"ש לומר נחקרו עדותן בב"ד ואי לא דכירי הוי מפ"כ עיי"ש ובס' המלחמות. ולפ"ז נ"ל פשוט דה"ט בדבר שיכול להזדייף דל"מ אף אם הע"ח בעצמם אמרו שלא נזדייף מ"מ כיון דצריכים להעיד כך וכל כמה שאינם מעידים ל"מ השטר א"כ לא נפקא סהדותא מתותי ידי' דסהדי והוי השטר חספא בעלמא כיון דל"ש בי' נחקרה עדותן בב"ד וא"כ בשעת גרושין נתגרשה בחרס בעלמא. ואף דהתם משמע דאלו דכירי סהדי מהני כדקאמר הגמ' ליתי' ולסהדי ול"א דהשטר הוי חרס בעלמא ול"ה קדושין כלל דהתם שאני כיון דבשעת קדושין יצא השטר מתח"י א"כ לענין הקדושין עצמם שפיר מקרי שטר. אבל לענין להעיד אח"כ על מעשה הקדושין דהיינו שהאשה מסרה להם זה השטר וממילא היא מקודשת לענין זה לא נפקא סהדותא מתח"י והוי מפ"כ, ועיי"ש בס' המלחמות. אבל בדבר שיכול להזדייף לא נפקא סהדותא מתח"י כלל א"כ ל"מ גט כלל והוי חספא בעלמא ע"כ א"י לגרש בו. וא"כ י"ל ה"ה הכא בשני יב"ש אף אם הע"ח מעידין להדי' שיב"ש בעלה של האשה זו צוה לכתוב הגט מ"מ כיון דבלא סהדותם חיישינן לזיופא דלמא יב"ש האחר מסר לה וא"כ עדיין לא נפקא סהדותא מתח"י. רק לכאורה י"ל דהכא ל"ד להתם דכיון דע"י ע"מ יוכל לבא לידי בירור מי שמסר לה הגט שפיר מקרי נפק סהדותא מתח"י כיון דבלא דבריהם יכול לבא לידי הכשר. אמנם לשיטת הרי"ף דס"ל בב"ק היכא דכל כת לחוד ל"מ הוי חצי דבר. ומש"ה אי' בש"ע דצריכין להיות הע"ח וע"מ לכתחלה כת אחת. אף דבדיעבד אין לחוש היינו משום דבדיעבד מהני ע"מ לחוד. אבל הכא לר"מ דס"ל ע"ח כרתי אין ההכשר רק ע"י ע"ח וכיון דהכא ל"מ ע"ח לחוד אף אי מסהדי להדי' שזה היב"ש צוה לכתוב הגט מ"מ לא נפקא סהדותא מתח"י וצריכין ע"כ לשני הכיתות דהיינו שיעידו על מסירת הגט ע"כ הוי חצי דבר. וע"כ צריך הגמ' לומר בע"מ ור"א היא דלר"א שפיר מהני ע"מ לחוד ולא צריכין לע"ח. אבל לרבא דהוכיח דל"ח לנפילה שפיר ה"מ לאוקמי כר"מ דכיון דל"ח לנפילה ול"צ לשום עדות אחרת רק שהגט יוצא מתח"י האשה שפיר נפק סהדותא מתח"י:
ולפ"ז מיושב ג"כ מה דק"ל מאי הוכיח אביי מרישא דמיירי דע"מ לפנינו. הא ברישא ל"צ רק שהע"ח יעידו שזה היב"ש צוה לכתוב וזה יכולים מסתמא להעיד דפשיטא שיודעים מי המצוה להם. אבל בסיפא הקשה רבא שפיר דמנא יודעים לאיזה אשה כתב דהעדים חותמים על כוונת הבעל ומנ"ל לאביי דמיירי דע"מ לפנינו, ולפמ"ש א"ש דבע"כ מיירי דע"מ לפנינו דע"י ע"ח לח מצינו להכשיר כיון דלא נפקא סהדותא מתח"י ועדיין צריכין להגדתם ע"י עדים אחרים הוי חצי דבר, ע"כ צריכין ע"כ לאוקמי כר"א והע"מ לפנינו:
ולפ"ז י"ל קושית התוס' ממתני' דלקמן מי שהביא שני גטין ונתערבו דרצה ר"י לאוקמי כר"מ, וקשיא להו לתוס' הא ל"ה מוכח מתוכו, ולפ"ז י"ל עפמ"ש באריכות זה ימים רבים בב"ק סוגי' דחצי דבר דלפום הו"א דמתני' דלא כר"ע הו"א דרבנן ל"ד כלל דבר ולא חצי דבר רק דקושית הגמ' ורבנן נמשך אחר תי' של אביי ועיי"ש. ולפ"ז י"ל דלפום הו"א דר' ירמיה הו"מ לאוקמי כר"מ ולדידיה לא בעי מוכח מתוכו כשיטת הרמב"ן. רק דיש עדים אחרים שכתבו הגט להבעל ואי דהוי חצי דבר י"ל דרבנן לא דרשי כלל דבר ולא ח"ד. [ובל"ז צ"ל כן דאל"כ מהכ"ת יהי' נאמן השליח דלמא יב"ש האחר נתן לו שני הגטין ורוצה לגרש אשת חבירו, וע"כ צ"ל דמיירי ע"י בירור, וא"כ י"ל ה"ה בירור כנ"ל ודוק היטב] רק לאביי בב"ק מוכח דרבנן דרשי ג"כ דבר ולא חצי דבר, וע"כ תי' באמת אפ"ת ר"א. דוק היטב: