אור ברסלב

חמדת שלמה על גיטין· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף כא:

דף כא.

מתני' אין כותבין במחובר לקרקע וכו' ר"י פוסל עד שתהא כתי' וחתימתו בתלוש והקשה הרשב"א למאי נ"מ נקטי חתימתו בתלוש דכיון דהכתיבה היה בתלוש ממילא גם החתימה היא בתלוש ותי' דנ"מ היכא דחיברו בין כתי' לחתימה ויצא לו מזה דאלו חיברו לאחר החתימה הוא כשר אע"ג דעכשיו מחוסר קציצה כיון דבשעת כתיבה לא הי' מחוסר קציצה דאל"כ הדרי הקושיא לדוכת' תפוק לי' דפסול משום הכתיבה וכעין זה תי' התוס' לעיל (דף ד' ע"א יעיי"ש) וכ' הרשב"א ז"ל דבירושלמי נסתפקו בזה אם חיברו בין חתי' לנתינה אי מקרי מחוסר קציצה ואפ"ה כ' כיון דבגמ' דילן לא דיברו מזה משמע לי' להוכיח מפשטי' דמתני' דלא מקרי מחוסר קציצה והפר"ח תמה על הרשב"א כיון דלא נפשוט להירושלמי ממתני' ע"כ דאין ראיי' ממתני' וע"כ אין לנו להקל נגד ספק של הירושלמי יעיי"ש:

והי' נראה לפענ"ד די"ל דהירושלמי לשיטתו לא הי' יכול לפשוט ממתני' ולפום תלמודא דידן י"ל דשפיר מוכח ממתני' דהרשב"א כ' במתני' דפסול מחובר משמע אפילו הקנה לה כל המחובר אפ"ה פסול אע"ג דבזה ל"ה מחוסר קציצה כמו בנותן לה כל העבד וכ' הטעם משום דמחובר לא מקרי ספר ונ"ל לפסול מספר כריתות ויש מפרשים משום דכתי' ונתן ומחובר לא הוי נתינה וכ' דבירושלמי מפיק לי' מספר והקשה לפום תלמודא דידן דאמרינן ספר לספירת דברים הוא דאתי צ"ל דנפקא לן מונתן ובתחלה כ' די"ל דאף לתלמודא דידן נפקא לן מספר ואח"כ כ' י"מ דנ"ל מונתן יעיי"ש ולפענ"ד הי' נ"ל דע"כ לא נפקא לן מספר דלפ"מ דאיתא בגמ' כ' על עלה של עציץ נקוב אביי אמר כשר ורבא אמר פסול שמא יקטום כ' התוס' ד"ה יצא זה שמחוסר דאף לאביי וודאי צריך ליתן לה בפסיקות יניקה ואפ"ה לא מקרי מחוסר קציצה כיון דע"י הנתינה ממילא נפסקה היניקה, ולכאורה הי' נראה דנהי דאין לפוסלה משום מחוסר קציצה וכמ"ש התוס' מ"מ כיון דבשעת הכתי' היה יונק ומקרי מחובר ל"ה ספר בשעת כתיבה וא"כ מוכח ע"כ דטעמא ל"ה משום ספר רק משום ונתן וע"כ כיון שנתן לה בפסיקת יניקה שפיר הוי נתינה, אח"כ ראיתי בב"ש סי' קכ"ד שכ' נ"מ בין שני הטעמים הנ"ל אלו הקנה לה העציץ בקנין גמור דלטעמא דונתן מהני כיון שהוא דבר המטלטל ולטעמא דספר לא מהני (כיון דבשעת נתינה ל"ה ספר] מבואר * מדבריו דאלו נתן לה העציץ בפסיקת יניקה מהני הואיל דעכשיו מקרי ספר אע"ג שהכתי' הי' בהיותו נקרא מחובר ואז לא הי' ספר. ולענ"ד הי' תמו' כיון דכתי' וכ' לה ספר משמע דבשעת כתי' צריך להיות ספר עד שמצאתי ת"ל בס' גט פשוט שכ' כדברי דלטעמא דספר פסול כשהי' הכתי' בהיותו יונק והוכיח מזה דתלמודא דידן ס"ל דטעמא לאו משום ספר רק משום ונתן ולפ"ז יצא לנו מחלוקת בין תלמודא דידן להירושלמי אם כתב על עלה של עציץ נקוב דלהירושלמי פסול מדאורייתא משום דל"ה ספר אע"ג דמשום מחוסר קציצה לית לן בה וכמ"ש התוס' ולתלמודא דידן מדאורייתא כשר כיון דלית לן דרשא דספר ומחוסר קציצה ל"ה כמ"ש התוס'. ולפ"ז אתי שפיר דהירושלמי לא מצי למפשט ממתני' די"ל דמש"ה נקט ר"י עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש דנ"מ היכא שכ' על עלה של עציץ נקוב בפסיקת היניקה ובין כתי לחתימה הניחו בארץ מקום שיונק וחתמו דאלו לא הי' צריך החתימה בתלוש הי' כשר אף לצד איבעי' דחברו פוסל לאחר החתימה היינו היכא דעי"ז מחוסר קציצה משא"כ בע"נ דלא מקרי מחוסר קציצה וכמ"ש התוס' וודאי דאינו פוסל אבל אי אמרינן דאף החתימה צריך בתלוש וודאי דפסול ע"כ קאמר ר"י עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש, אבל לתלמודא דידן דלית לן טעמא דספר וכמ"ש הג"פ וא"כ אף אם הכתי' והחתימה הי' בע"נ בעודו יונק הוא כשר ולא מקרי מחובר רק מחובר גמור המחוסר קציצה וא"כ בע"כ הא דנקט ר"י עד שתהא כתי' וחתימתו היינו היכא שחיברו ממש בין כתי' להחתימה וקשה שפיר דעכשיו דחיברו פסול משום הכתיבה שעכשיו הוא מחוסר קציצה וע"כ מוכח כמ"ש הרשב"א דזה ל"מ מחובר כיון דבשעת כתי' לא היה מחובר ונפשט' האיבעי' של הירושלמי ודוק היטב:

*(הגהה שוב נראה לי דאינו מוכרח די"ל דבב"ש כ"כ לנ"מ היכא דהכתיבה היה בפסיקת יניקה ואח"כ חיבר העציץ למקום שיונק והקנה לה העציץ בקנין: ע"כ הגהה)

[אחר זמן רב ראיתי בס' תורת גיטין שכתוב אפיל לטעמא דספר אין הקפידא רק על שעת נתינה מדלה כתי' וכ' לה בספר כדאיתא (דף כ"א ע"ב) גבי ע"ד שיש בו רוח חיים ודבריו תמוהים מאוד בעיני דע"כ ל"ד לדבר שיש בו רוח חיים דהתם אפילו בשעת נתינה מותר בדבר שיש בו רוח חיים לרבנן וע"כ כיון דספר אינו מיותר דאתי לספירת דברים ליכא למעוטי כלל רק מחובר דל"ד כלל לספר ס"ל להרשב"א בתחילה דמצינן למעט ולעולם דבשעת כתי' אסור לדרשא דספר וחידוש שהגאון הנ"ל לא הביא דברי הגט פשוט]:

פרק שלישי

תוכן העניינים

חמדת שלמה על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה