חמדת שלמה על בבא מציעא· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף קב:
ר"נ אמר בחזקת בעלים קיימא, והנה היה מקום להסתפק אם מחולקים באופן השכירות דהיינו שהשוכר אומר שהרשהו לעשות בו כל מה שירצה והמשכיר אומר שלא הרשהו בכך במקום שאין מנהג בדבר ההוא אי נימא גם כן קרקע בחזקת בעלים עומדת או נימא דוקא הכא שלפ"ד המשכיר כלה זמן השכירות בתשלום כל חודש וע"כ אמרינן בחזקת בעלים עומדת, משא"כ היכא דמודה המשכיר שעדיין הוא זמן השכירות רק שאומר לדבר זה לא השכירו י"ל דלא אמרינן קרקע בחזקת בעלים עומדת כיון דעתה הוא בוודאי ברשות השוכר:
אמנם נראה מבואר הדבר בטור וש"ע ח"מ (סי' שט"ו סעיף ג') דאף לענין זה אמרינן קרקע בחזקת בעלים עומדת וע"ש בבאר הגולה שכתב דקרקע בחזקת בעלים לכל דבר הבא לשנות ממנהג המדינה, ולענ"ד דבריו אינם מדוקדקים דמשמע דוקא הואיל שבא לשנות ממנהג אינו נאמן ולזה לא היה צריך הרא"ש לומר דקרקע בחזקת בעלים עומדת, ולענ"ד כוונת הרא"ש שהביא הטור דהתם היה המשכיר אומר שהשכירו סתם וכוונתו היה שלא יכניס דיורים אחרים, ועל זה כתב הרא"ש שכן הוא סתמא דמלתא שא"י להכניס דיורים אחרים אם השכירו סתם דמי שרוצה להכניס דיורים אחרים מתנה בהדיא, אבל זה שאומר באמת שהתנה בהדיא זה אינו נגד המנהג רק דאפילו הכי אינו נאמן משום דקרקע בחזקת בעלים עומדת אפילו לדבר שאינו נגד המנהג, וכן מוכח ממ"ש הרמ"א בח"מ (סי' שי"ב סעיף ט"ז) בהגה"ה וכן בכל ספק וכו' ועיין לקמן סי' שט"ו ס"ג עכ"ל משמע דבכל הטענות הדין כך ואף דלשיטת הרא"ש בטוען ברי מהני אף בקרקע וכמ"ש הש"ך (סי' שי"ב ס"ק י"ד) מ"מ הכא עדיין לא הכנים דיורין ופשיטא שיכול למחות בידו שלא להכניס כיון דקרקע בחזקת בעלים עומדת ואם הכניס י"ל באמת לשיטת הרא"ש בטוען ברי אין המשכיר יכול להוציא השכירות ממנו בשביל הדיורים שהוסיף, ולדברי הש"ך הנ"ל (בס"ק הנ"ל) יש מקום ספק אם לדמותו לשטרא דכתב בי' שנין סתמא דלא מהני טענות ברי, אמנם דברי הש"ך הנ"ל נראים דחוקים, ולענ"ד היה נראה לי ליישב קושיתו דשם פשיטא ליה להגמרא דלא מהני תפיסה דכיון דשנין סתמא מסתמא לא הוי יותר משנים וכמו דאמרינן בסלעים דינרים דמסייע ליה שטרא וע"כ קאמר הגמרא פירות בחזקת אוכליהן משמע דלולי זאת וודאי לא היה מהני תפיסה, ועל זה הקשה הגמרא שפיר הא קי"ל כר"נ וע"כ הוי תופס כיון דקרקע בחזקת בעלים עומדת ותפיסה לא מהני הכא דכיון דכתב שנין סתמא מסייע ליה שטרא, ואף שכתב הש"ך סימן שט"ז בשם הריטב"א דהכא ל"ד לסלעים דינרים כיון דהניחו לאכול מ"מ י"ל נהי דלא הוי וודאי הכי מ"מ תפיסה י"ל דל"מ בכעין זה, ובפרט דמשמעות הגמרא שטענו מקודם מלוה אומר שלש ואחר כך קדים ואכיל והוי כמו מחאה, אחר כך מצאתי כעין זה בתומים בקת"כ ליישב קושית הש"ך הנ"ל, עכ"פ משמע מדברי הרמ"א דבכל הטענות אמרינן קרקע בחזקת בעלים עומדת:
אמנם מדברי הנ"י היה נראה לי להוכיח דס"ל לחלק היכא דמחולקים באיכות השכירות לא אמרינן קרקע בחזקת בעלים עומדת, מדהוכיח הנ"י פ"ק גבי בעי' דר"ז תקפה א' בפנינו דהרי"ף סובר בספיקא דאבעיא דסלקא בתיקו דאי תפס מפקינן מיניה מדאיבעיא לן סוף פרק הפועלים לסטים מזוין נגד רועה מזוין מאי וסלקא בתיקו (כך היה גי' הנ"י) והרי"ף כ' סתמא דהוי אונס ולמה לא הביא דהוי ספיקא ונ"מ בתפס המפקיד דלא מפקינן מיניה אלא ודאי דס"ל להרי"ף בכל ספיקא דאבעיא אף אי תפס מפקינן מיניה, ולכאורה דבריו תמוהים דהא בקרקע אמרינן בחזקת בעלים עומדת דקי"ל כר"נ וא"כ ה"נ מהכ"ת לא יהיה השומר עומד בחזקתו לענין שלא יהיה צריך לשמור נגד הלסטים מזוין ואם כן ממילא ל"מ תפיסה כמו דהכא צריך השוכר לשלם בשביל חודש הי"ג משום דקרקע בחזקת בעלים ה"נ השומר בחזקתו עומד ועיין בד"מ (סימן שי"ב) ובס' קצות החושן ועיין עוד בד"מ (סימן שכ"א)] וכן מוכח להדיא בשו"ת הרשב"א שהביא הרמ"א בהגה"ה (סי' שי"ב סוף סעיף ט"ו) במלמד דיש לו דין קרקע בחזקת בעלים זולת מטעם אחר כתב הרשב"א דאין צריך לשלם לו עבור חודש העיבור עיי"ש, אמנם אי נימא דהנ"י ס"ל דע"כ לא אמרינן קרקע בחזקת בעלים עומדת רק אם הספק הוא על זמן השכירות כיון די"ל שכבר כלה זמן השכירות ע"כ עומד ברשות הבעלים משא"כ היכא דהספק הוא על איכות השכירות לא אמרינן בחזקת בעלים עומדת כיון דס"ס עדיין הוא ביד השוכר א"כ י"ל ה"נ כיון דהספק הוא על השומר אם מחויב לשמור נגד לסטים מזוין הוי הספק באיכות השכירות לא בזמן וע"כ לא שייך בחזקת בעלים עומד וע"כ הוכיח הנ"י שפיר דלא מהני תפיסה ודוק:
ומה שקשה עוד על דברי הנ"י דנהי דס"ל להרי"ף תפיסה ל"מ מ"מ הו"ל להביא האיבעיא לנ"מ לענין שאינם צריכים הבעלי' לשלם לו שכירות דלענין זה הוי תפס ברשות דוודאי מהני, וכמדומה לי שכבר שמעתי להקשות על הנ"י כן משם א' מהגדולים, אמנם נ"ל עפמ"ש הש"מ בשם הר"ן לשמואל דס"ל בא בתחלת החודש כולה למשכיר והקשה דמשמע אף אם לא נתן לו השכר צריך ליתן כל הי"ב סלעים, וקשה הא השוכר יכול לומר לא נתחייבתי רק עם חודש העיבור והיאך יכולים להוציא ממנו ותי' כיון דחיובו ברור דאלו היה רוצה להניחו לדור בו בחודש הי"ג היה צריך ליתן י"ב דינרים וכיון דחיובו ברור אף עכשיו דאינו מניחו לדור בו חודש הי"ג צריך לשלם לו ולא מהני תפיסתו א"כ ה"נ גבי שומר כיון דאלו היה השומר רוצה לעמוד נגד הלסטים מזוין היה צריך לשלם לו שכירות שלו ע"כ חיובו ברור ולא מהני תפיסתו מה שהוא תפוס, אמנם דברי הר"ן הנ"ל גופיה עדיין צריכן תלמוד ועיין בתומים בקת"כ שהביא דברי הר"ן אלו ולשיטת הרא"ש דס"ל לשמואל ג"כ קרקע בחזקת בעלים עומדת רק טעמא דשמואל משום אדוי' אודי' ליה קושית הר"ן מעיקרא ליתא די"ל דנתחייב בדינר בכל חודש מטעם קרקע בחז"ב עומדת דכיון דבא בתחלת החודש לא שייך אודי' אודי' ליה ונראה דזה היה הוכחת הרא"ש דגם שמואל ס"ל קרקע בחז"ב עומדת מכח קושית הר"ן הנ"ל עכ"פ הנ"י הנ"ל י"ל דסובר כתי' הר"ן ודוק: