חמדת שלמה על בבא מציעא· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף קא:
פשיטא נפל ליה ביתא וכו' ועיין בהרא"ש (סי' כ"ה ד"ה תנו ללינה וכו') ועיין ב"י בח"מ (סי' שי"ב) וסמ"ע וש"ך, וע"פ הב"י קשיא לי סיום הרא"ש והיינו טעמא כיון דהקדים לו שכרו ונשתמש זה במעותיו מפני דוחקו של משכיר לא יפסיד השוכר, ולפי פי' הב"י דס"ל כיון דהקדים שכרו אמרינן הדמים מודיעים וקנה ליה עד כלות הזמן א"כ למה ליה הטעם הואיל וזה נשתמש במעותיו אף אם היה קנין אחר לא היה יכול להוציאו, וגם לפירוש הסמ"ע שפירש דעיקר הרבותא הוא שאין צריך ליתן שכר להלוקח ג"כ איני מובן סיום הדברים מ"ש וה"ט דמשמע דקאי על עיקר הדבר שאינו יכול להוציאו:
ולולי דבריהם הקדושים הייתי מפרש כך דבתחלה מפרש בהירושלמי לחלק בין השכירו לשנה דא"י להוציאו אפילו במוכרו מחמת דוחקו ובין משכנתא דסורא או במשכון כל ימיו שבזה יכול להוציאו מיד, ואפשר לומר דהיינו טעמא דעל זמן קצר וודאי לא אסיק אדעתי' שיצטרך ויהי' דחוק כ"כ והוי אונסא דל"ש כלל דצריך לאתנויי וכמו דאי' בגיטין (דף ע"ג) אכלי ארי אין לנו משא"כ בעובדא דירושלמי שהי' לזמן מרובה אמדינן דעתיה שאלו היה יודע שיצטרך למעות שיעני לא היה משכירו וע"כ בהשכירו לזמן מרובה הוי נמי הדין דיכול למכרו בתוך הזמן דבזה שייך ג"כ דאדעתי' דהכי לא השכירו וע"כ סיים דבהקדים לו שכרו אפילו על זמן מרובה א"י להוציאו, וע"ז סיים שפיר וה"ט כיון דהקדים לו שכרו ונשתמש זה במעותיו אין סברא שיפסיד השוכר מפני דוחקו של משכיר, והא דהביא ראייה מירושלמי פרק מקום שנהגו [ואף לדברי הב"י ראייה זו תמוה כמ"ש הש"ך ולדברי הסמ"ע אתי שפיר] נראה לי דהכי קאמר דלכאורה הוה מצי למימר כיון דשכירות אינה משתלמת אלא בסוף א"כ מי שמקדים שכירות אינו נותן רק בתורת הלואה ושינכה אח"כ ודמי למשכנתא דסורא וא"כ לא שייך למימר כיון דהקדים לו שכר ונשתמש זה במעותיו דהמעות שנתן לא מיקרי שכירות רק הלואה בעלמא ע"כ הוכיח דהא ליתא דהיכא דהקדים לו שכרו אין על זה שם הלואה רק שפרע לו השכר, וראייה מהירושלמי דבהקדים שכרו אין צריך להעלות שכר להקדש ואי הו"א שהמעות הוא גבי המשכיר רק הלואה בעלמא וודאי דהיה צריך להעלות שכר להקדש, אלא וודאי דכבר נקרא פרעון על השכירות וכיון שכן שפיר אמרינן דאפילו על שנים מרובים אין לו להוציאו מטעם דאין ראוי שיפסיד המשכיר כיון שכבר הקדים השכירות ונשתמש זה במעות בתורת פרעון השכירות וע"כ לא דמי למשכנתא דסורא דשם אין המעות רק בתורת מלוה ביד הממשכן ודוק היטב כנ"ל נכון לולי שרבותינו לא פירשו כן, ועיין במע"מ ודבריו צ"ע דלפי פי' דלא מצי לסלק ליה תוך השנה רק לאחר כלות השנה א"כ הוא מלתא דפשיטא וצ"ע, אחר כך ראיתי שגם בטור כתב כן כמ"ש המע"מ וצ"ע ועיין שו"ת פרח מטה אהרן (סי' א'):