חמדת שלמה על בבא מציעא· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף כג.
בגמ' והאיכא נכרים הסוגיא תמוה כמו שכתבו התו' דמהיכי תיתי לתלות בנכרים לקולא כיון דמיירי ברוב ישראל, ולפי עניית דעתי נראה דאפשר לומר הא דסבירא ליה לרבה סימן העשוי לדרוס לא הוי סימן, ולכאורה קשה מהיכא תיתי יתייאשו הבעלים מזה, ונראה להמתיק הענין דהא חזינן דרשב"א ס"ל אפילו ברוב ישראל הוי יאוש, וכתבו התוספות משום אינשי דלא מעלי, ולשיטת הראב"ד הלכה כרשב"א אפילו ברוב ישראל, והתוספות והרי"ף והרא"ש פסקו דלא כרשב"א ברוב ישראל עכ"פ חזינן דבענין השבת אבידה החשש גדול אע"ג דלא נחשדו ישראל על גזל ח"ו מ"מ בזה יש הרבה דמורי היתירא ויש לומר הא דסתם אבידה לא הוי יאוש משום דהמוצא ירא אולי יודע הדבר ע"י בלי ביתו ויתפס כגנב שמצא אבידה וכיחש בה שלא הכריזה וע"כ סבירא ליה לרבה בסימן העשוי לדרוס דמצי לאשתמוטי ולומר שהסימן היה נדרס ולא יתפוס כגנב ע"כ הבעלים מתייאשים ואע"ג דהוי חשש קל שהסי' יהיה נדרס מ"מ המוצא יכול להשמט מטעם זה וע"כ מקשה הגמרא והאיכא נכרים ועדיין יכול להשמט ולומר שהסימן נדרס ע"י נכרים ולא יצא מכלל סימן העשוי לדרוס כן נראה לי דאפשר לומר ואינו רחוק לפי עניית דעתי: