אור ברסלב

חמדת שלמה על בבא מציעא· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף ד:

דף ג:

הא שתים פטור וש"מ הילך פטור הקשה המהרמ"ש דלמא שתים פטור משום א"י לכפור וכ"ה בלח"מ (פ"ד מה' טו"נ ה"ד) ונראה די"ל הא דא"י לכפור פטור היינו משום דאינו יכול להעיז כיון דאינו מודה רק מה שמוכרח להודות וכמ"ש התוספות (ד"ה לעולם שתים פטור) דמשום הכי לא הוי משיב אבידה לרשב"א ואף דלשיטת התוספות הא דכופר הכל פטור ל"ה משום א"א מעיז רק משום גזירת הכתוב מ"מ גבי מודה במקצת שפיר מצינן למימר דפטור משום אין אדם מעיז ואף שהמהרש"א לא כתב כן לעיל בתוספות (ד"ה אבל העדאת עדים) מ"מ אין דבריו מוכרחים כ"כ, די"ל דס"ל כפשוטו כסברת הנ"י דהכא לא שייך זה דחזינן דהעיז, ומדברי הנ"י שם מוכח להדיא דמצינן למיפטריה הואיל ואין אדם מעיז, ולפי זה דהא דאינו יכול לכפור פטור משום אין אדם מעיז וא"כ לר"ע דחשבו משיב אבידה בע"כ ס"ל דשתים לא הוי העזה משום דמסייע ליה שטרא וכמ"ש התוספות, וא"כ יהיה הדין לר"ע בע"כ דשתים חייב, וא"כ הוי צריכין להמציא פלוגתא חדשה בין ר"ע לרשב"א ובס' הפוכות וזה לא מסתבר כלל, אבל אי אמרינן דפטור משום הילך והיינו דהוי כ"ה אם כן אף לר' עקיבא נהי דיכול להעיז אפ"ה פטור משום גזירת הכתוב דכופר הכל פטור, ולפי מה שתירץ הנ"י דהא דא"י לכפור פטור הוי מטעם הילך י"ל קושיית התוספות שהקשו למ"ד הילך חייב קשה למה לי קרא למיפטר קרקע הא לא שייך אשתמוטי ולשיטת התוספות היינו דאית ליה מיגו ולמ"ש הנ"י י"ל דמיירי היכא דהודה במאי שלא היה יכול לכפור ואין כאן מיגו, ואי דא"י לכפור פטור הא ליתיה לשיטת הנ"י דלמ"ד הילך חייב אף א"י לכפור חייב ועיין תוספות:

עוד נראה לי בישוב קושיית המהרמ"ש דע"כ מוכח לר"ח דס"ל הילך חייב דאף אינו יכול לכפור חייב דנהי די"ל דאינו יכול לכפור עדיף מהילך מ"מ מוכח דלר"ח אף א"י לכפור חייב [וכ"מ קצת מדלא מוקי זה למעוטי א"י לכפור] מדאמר ותנא תונא, ולפמ"ש התוספות דיליף דמתניתין הוי כאלו הודה המחצית והודאה זו וודאי דהוי בגדר א"י לכפור דהא באמת הוא כופר ואנן אמרינן דהוי כאלו הודה וא"כ פשיטא דהודאה זו הוי א"י לכפור, ואפ"ה ס"ל לר"ח דתקנו בזה שבועה כעין דאורייתא ומש"ה מוכח דהילך חייב א"כ ממילא מוכח לר"ח דא"י לכפור ג"כ חייב, אך למ"ש רש"י בהא דיליף ר"ח דהילך דמתניתין משום העדאת עדים הוא הדרי הקושיא לדוכתיה דכיון דמשום העדאת עדים חייב ליכא לפוטרו משום א"י לכפור עיין ש"ך (בח"מ סימן ע"ה):

אמנם כבר תמהו התוספות על רש"י דלפ"ז הו"מ למילף גם דר"ח קמייתא, ולענ"ד י"ל דוודאי לפום ילפותא קמייתא דיליף דבר הדומה לגמרי וס"ל דמתניתין הוי שבועה דאורייתא שפיר הוי מדמי ליה ע"כ להעדאת עדים, אבל למה דמסיק כי היכי דאנן סהדי להאי אנן סהדי להאי ורק משום דאיכא דכוותיה באורייתא ס"ל לרש"י ג"כ דיש לדמותו להודאה וכמ"ש התוספות רק דאפילו הכי כתב רש"י דהוי משום אנן סהדי כיון דבאמת ס"ל לר"ח דהעדאת עדים חייב יש לדמותו יותר להעדאת עדים, אבל שיהיה מוכח מזה העדאת עדים וודאי דלא מוכח כיון דלאו ש"ד הוא רק משום דאשכחן דכוותיה באורייתא וודאי דיש לדמותו ג"כ להודאת פיו וכמ"ש התוס' ולפ"ז מיושב ג"כ לשיטת רש"י דלא משני משום א"י לכפור ועיין במהרמ"ש דעיקר הקושיא לא הוי רק לשיטת רש"י] ולפמ"ש מיושב היטב דע"כ ס"ל להגמרא דמאן דמחייב בהילך אף בא"י לכפור חייב, דאם לא כן מוכח ע"כ לר"ח דמתניתין משום העדאת עדים דאי משום הודאת פיו הוי א"י לכפור וא"כ מוכח דר"ח קמייתא ואמאי קאמר ותנא תונא אאידך דר' חייא אלא וודאי דפשיטא להגמרא דאף א"י לכפור חייב לר"ח דס"ל הילך חייב ע"כ מקשה שפיר מברייתא דסלעין דינרין ודוק היטב:

עיין בנ"י מחלוקת הפוסקים אי משכון חשיב הילך, והרי"ן מיג"ש כתב דמשכון לא הוי הילך, וביאר הר"ן הטעם משום דמלוה אינו קונה ול"ד למשכנו בשעת הלואה דקניא ליה בכסף, ועיין תומים (סימן פ"ז ס"ק ב') שכתב דלדידן דקי"ל דבמכר קונה מלוה א"כ משכון חשיב הילך לפי סברת הר"ן הנ"ל וע"כ כתב דהוי ספיקא דדינא, ות"ל גם אנכי עמדתי בזה דלדידן אף משכון חשיב הילך לפי סברת הר"ן הנ"ל, אמנם י"ל לפמ"ש בחי' קידושין (דף מ"ז) בעזה"י ליישב שיטת הרמב"ם דבמכר קנה וקשה מקושיית הגמרא ותסברא ושוין במכר שזה קנה ואי מלוה להוצאה ניתנה אמאי קנה, ולשיטת הר"מ דמחלק בין מכר למתנה מה קושיא, והיה נראה לי ליישב דעיקר חילוק הר"מ שבין מכר לקדושין הוא משום דהא דאינו נקנה במלוה הוא משום דמלוה לא חשיב כסף כמו דאשכחן פורע חובו ש"ח פטור, וע"כ י"ל דאין כוונת האשה לקדש בשביל המלוה רק בשביל הנאת האישות וכיון דבעי כסף דוקא ע"כ אינה מקודשת, משא"כ במכר כיון דחזינן שמוכר לו שדהו הוא מחשיב המלוה, וע"כ נ"מ דפרוטת הקנין ל"מ במלוה כגון אם מוכר לו בהקפה רק שנותן לו פרוטת מלוה בשביל הקנין ל"מ דבזה י"ל ג"כ שכוונתו רק מה שמחייב לו חבירו ליתן לו מותר המעות וכיון דבעי נתינת כסף לא מהני, וקושיית הגמ' שם אתי שפיר על נכון עיין בחי' קדושין, ולפ"ז י"ל אף לשיטת הר"מ אם מודה לו מקצת ונותן משכון על המקצת לא קנה המלוה בקנין המלוה דבזה ג"כ אינו מוכח שהלוה מחשיב הכסף והא שנתן לו המשכון משום אשתמוטי כדי שלא יתבענו המקצת תיכף ולעולם דאינו חשוב בעיניו ככסף ע"כ אף לשיטת הר"מ לא חשיב הילך לפי סברת הרי"ן מיג"ש:

תוספות ד"ה אין נשבעין וכו' שיטת התוספות דמדאורייתא ליכא לאשכוחי שבועה רק היכא דאין לו אפילו משועבדים דלולי זאת הוי שעבוד קרקעות ואף דהלקוחות לא צריכין ליתן להמלוה אף אם יודה לו הלוה, וצ"ל דאזלינן בתר טענתו דלפ"ד היה לו לגבות אף ממשעבדי אם היה האמת כדבריו והרמב"ן ושאר פוסקים חולקים על תוספות כדאיתא בטור וש"ע חו"מ (סימן פ"ח) דאפילו בשטר שאינו מקוים לא הוי שעבוד קרקעות ולכאורה יש להוכיח מהרי"ף דסובר כשיטת התוספות מדכתב טעמא לפטור בשתים משום ש"ק, וקשה למה לא אמר בקיצור משום הילך, וכן ראיתי אח"כ הקושיא בלח"מ (פ"ז מה' טו"נ הלכה ד') ולפי זה י"ל דקמ"ל אף בשטר שאינו מקיום דמשום הילך ליכא למפטריה דהא עדיין א"י לגבות ממשעבדי אבל משום ש"ק שפיר פטור דלפי טענת המלוה הוי ליה שעבוד קרקעות, ועיין בתורת חיים דס"ל אפילו שטר שאינו מקוים רק ע"י הודאת הלוה אפילו הכי הוי הילך ודבריו צ"ע לענ"ד:

ועיין פ"י שהקשה לשיטת התוספות משבועת ד' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים היכי משכחת לה, ולכאורה הו"מ למימר בשעבוד מטלטלין אג"ק ואח"כ אשתדף הקרקע, אמנם למ"ש התוס' דשעבוד מטלטלין אג"ק הוי מדרבנן הדרי הקושיא לדוכתיה אמנם קושיית הט"ז (סימן פ"ח) שהקשה מסוגיא דסוף ב"ב נשבע וגובה מחצה עיי"ש י"ל בזה, ולקושיית הפ"י הנ"ל י"ל דמיירי דלית ליה קרקע רק דטען שמשכונו ע"י ב"ד דלא נעשה מטלטלין אצל בניו והיתומים מודים לו מקצת דאפילו הכי לא הוי הילך דעדיין צריך שומא ושפיר משכחת לה ודוק:

עיין ח"מ (סימן פ"ח סעיף כ"ד) מ"ש הסמ"ע והש"ך על מתניתין דכיס מלא מעות וזה אמר מה שהנחת אתה נוטל תיפוק ליה דהוי הילך, נראה לי לפמ"ש התוספות לקמן (דף כ"ט) דהיכא דהפקיד מעות מותרין אצל שולחני אפילו המעות בעין א"צ להחזיר אותן המעות בעצמם נראה לפ"ז דמשכחת לה בפשיטות דבזה וודאי ל"ה הילך כיון דא"צ ליתן לו אותן המעות עצמם כן נראה לי נכון לדינא, ועיין ש"ך ח"מ (סימן רצ"ב ס"ק ח') העתיק ד"ת אלו לדינא עיי"ש:

תוכן העניינים

חמדת שלמה על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה