אור ברסלב

חמדת שלמה העתק מדרשה לשבת שובה· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

יז

טז

ועוד י"ל לפ"מ דגי' רבא דרבא לשיטתו הוכרח לתרץ שלא יזווג לפי מה דאיתא בכריתות (דף כ"ה) דרבא ס"ל דעגלה ערופה לא נאסרה מחיים ומוכח לה ממתניתין דקתני עד שלא נערפה תצא ותרעה בעדר ורב המנונא ס"ל דנאסרה מחיים ומסיק התם תנאי היא דתנא דבי ר"י נאמר מכשיר ומכפר וכו' ועיין שם בתוספות בתי' השני שכתב דהא דהוכיח הגמרא מתנא דבי ר"י דנאסרה מחיים הוא משום דאל"כ האי בנין אב דר"י למה לי א"ו מוכח דאתי לאסור ציפורי מצורע מחיים ומוכח ממילא דעגלה ערופה אסור מחיים והנה מפשטא דסוגיא דהתם משמע דרבא לא אמר שמעתי' כתנאי וע"כ דרבא סבירא ליה דאפילו לתנא דבי ר"י לא נאסרה מחיים וקשה למ"ל האי בנין אב ולכאורה מצינן למימר דתנאי דבי ר"י דס"ל בחולין (ר"פ אלו טריפות) להבדיל בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל אלו י"ח טרפות משמע דס"ל טרפה חיה וא"כ ליכא למעוטי טריפה מחיות דכתיב גבי ציפורי מצורע ע"כ הוצרך לבנין אב וא"ל דס"ס נפקא ליה מטהורות די"ל אי לא הוי ידעינן טרפות מב"א הוי ממעטינן טרפה מטהורות ול"ה ידעינן לאסור ציפורי עה"נ ודומיהן דכשרים מצד עצמותן כמו דלא מצינן למלפינהו מב"א דמכשיר ומכפר וכמ"ש התוספות ואפ"ל הא דקאמר הגמרא תנאי היא היינו מאן דאית ליה ב"א דר"י וס"ל טרפה אינה חיה ואע"ג דהגמרא רצה שם להוכיח דר"ש ס"ל דנאסרה מחיים דמש"ה סבירא ליה עגלה ערופה שחיטה שא"ר היא ור"ש הא ע"כ לית ליה ב"א דר"י כדמוכח בקדושין דס"ל ציפורי מצורע לא נאסרה מחיים [ועיין בשו"ת פנים מאירות הנ"ל] ע"כ רצה הגמרא לומר די"ל דתנא בעלמא סבירא ליה דנאסרה מחיים ולפי זה י"ל דרבא רצה לומר דמצינן למימר דשום תנא לית ליה דנאסרה מחיים והא דצריכינן לבנין אב דר"י היינו דאתי לאורויי למפסל ציפורי עה"נ או החליפן בע"ז והרג את הנפש וממילא מוכח מזה כקושיית התוספות דאף למכפר אסורים דכמו דמוכחינן מזה לאסור עגלה ערופה מחיים והוי כעין בא ללמד ונמצא למד ה"נ מצינן למימר דאתי לאסור ציפורי עה"נ וכדומה ולהורות דפסולים במכפר בעגלה ערופה ושעה"מ [ואפ"ה צריך ילפותא למחוסר זמן ובע"מ בשעה"מ כיון דמוכח להדיא דמום אינו פוסל בעגלה ערופה הו"א דאף בשעה"מ אינו פוסל וכן מחוסר זמן ליתא בציפורי מצורע הו"א דאינו פוסל בשעה"מ] רק דלפי זה קשה טהורות למה לי ע"כ הוצרך לשנויי שלא יזווג לה אחרת דזה ל"ש במכפר כ"ז לרבא אבל לדידן דקי"ל דעגלה ערופה נאסרה מחיים וכמ"ש הרמב"ם להדיא דלא כרבא א"כ אם נרצה לקיים בנין אב דר"י מצינן למימר דאתי לאסור מחיים וטהורות אתי למעוטי ציפורי עה"נ ואין לנו ראייה לשלא יזווג ואע"ג דהרמב"ם פסק דציפורי מצורע לא נאסרו מחיים כר"י וא"כ קשיא לדידיה למה לי האי בנין אב ונימא ג"כ דס"ל כרבא דע"כ הא ליתא דהא ר"י גופיה ס"ל בחולין (דף פ"ב) דעגלה ערופה לא נאסרה מחיים ואנן קי"ל דנאסרה מחיים וא"כ נימא לדידן ג"כ דציפורי מצורע נאסרו מחיים ודלא כר"י בקדושין וע"כ לומר דמשמע להרמב"ם דר"י סבירא ליה דליכא שום תנא דסבירא ליה ציפורי מצורע נאסרו מחיים דאין סברא לאסרם מחיים וא"כ י"ל דאין סברא להוכיח מחמת הב"א שלא יזווג שאינו במשמע מלשון טהורות כקושיית התוספות ואדרבה הוי לן לומר דהב"א אתי לומר שציפורי מצורע נאסרו מחיים וע"כ ליישב מה דקשה לן למה לי האי בנין אב דר"י י"ל באמת כמ"ש לעיל דהב"א אתי לטרפה לר"י לשיטתו דסבירא ליה טרפה חיה כי היכי דטהורות יהא מיותר למילף מיניה ציפורי עה"נ ודומיהן, וי"ל דבזה פליגא רבא ורבינא ור"פ דרבא רצה לקיים הב"א דר"י ואפ"ה לא נאסרה עגלה מחיים רק דבנין אב אתי לציפורי עה"נ וסבירא ליה דפסול איה"נ אוסר במכפר מטעם ממשקה ישראל וע"כ טהורות אתי לשלא יזווג ורבינא ור"פ ס"ל דאין לאסור במכפר משום ממשקה ישראל דעל מכפרי חוץ לא קאי משקה ישראל וע"כ אצטריך טהורות לזה וב"א דר"י או דאתי לאורי' דעגלה ערופה נאסרה מחיים וכרב המנונא דפליג על רבא בכריתות או לדידן דקי"ל כר"י דציפורי מצורע לא נאסרו מחיים י"ל דלא קי"ל כב"א דר"י וב"א דר"י הוא לשיטתו למעט טרפות [גם י"ל דמוכח מסתמא דגמרא שם בכריתות דקאמר כתנאי ולמ"ש לרבא לשיטתו לא מוכח מתנא דבי ר"י דנאסרה מחיים א"ו מוכח דסתמא דגמרא לא סבירא ליה כרבא בזה] קצרן של דברים די"ל דרבא רצה ליישב כדי שלא להוכיח מתנא דבי ר"י דעגלה ערופה נאסרה מחיים וע"כ הוצרך לדחוקי דאתי שלא יזווג וכיון דחזינן דאינך לא תי' כן מוכח דלא ס"ל בזה כרבא ודוק:

תוכן העניינים

חמדת שלמה העתק מדרשה לשבת שובה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה