חמדת שלמה העתק מדרשה לשבת שובה· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
טז
ולענ"ד אפ"ל לפמ"ש לעיל (אות ח') דלפי תירוץ רבינא דשני ביומא מחוסר זמן כגון שהומם ופדאו על אחר דלפי זה מצינן למילף כל הפסולים ממחוסר זמן ובע"מ וע"כ ממילא ציפורי עה"נ והחליפן בע"ז והרג את הנפש פסול מילפותא דמכשיר ומכפר דבשעה"מ פסול מילפותא דמחוסר זמן ובע"מ ובעגלה ערופה פסול מטעם כפרה כתיב ביה. ועיין בקרבן עדה בסוטה דכפרה אתי לדמויי לכל מילי לקדשים חוץ מבע"מ ולפי זה לית לן לרבוי' מטהורות רק שלא יזווג לה דזה לא מצינן למילף ממכשיר ומכפר דפסול זה ל"ש כלל בשעה"מ ובעגלה ערופה גם ל"ש לומר משום ממשקה ישראל כיון דיש היתר לאיסורו ומכש"כ למאן דס"ל דמשולחת לא נאסרה כל ועיין בחידושי רשב"א בקדושין דאף תנא דבי ר"י מצי סבר דלא נאסרה מחיים וכ"מ לענ"ד מרש"י שם דדוקא ר"ל ס"ל לתנא דבי ר"י דנאסרה מחיים אבל ר"י סבירא ליה דאף לתנא דבי ר' ישמעאל לא נאסרה מחיים, וצ"ע של התוספות היכן מצינו למילף זה מטהורות ע"כ לומר דס"ס לא דמי לשאר טהורות דמותרת מיד וזה ע"כ צריך לקיים מצות שילוח קודם שיאכלנו [ולענ"ד אף למ"ד דנאסרה מחיים קשיא לי היאך ילפינן זה מטהורות. וע"כ לומר כן לשיטת התוספות בקדושין דס"ל דאפילו למ"ד משעת שחיטה אפ"ה המשולחת אסורה משעת שחיטת השחוטה עד אחר שילוח וצ"ל דקושיית התוספות דבשלמא אינך איסורים דהוי מטעם שהוא מתועב הואיל והוא מעה"נ וכדומה הוי ההיפך מטהורות שהוא מסטרא דמסאבא משא"כ ציפור המשולחת דמצותו גרמה לאסור וכי בשביל זה יש ח"ו לומר שאינו טהור כנ"ל פשוט לפרש בכוונת התוספות] רק לפום תירוצא דרבא שם מצינן למעט חד מתלתא או ציפורי עה"נ או החליפן בע"ז או הרג את הנפש או כולה תלתא כמ"ש הרמב"ם ולית לן ריבוי לציפור המשולחת וי"ל דזה הוא ממשקה ישראל וכמ"ש וע"כ לית לן לרבויא שלא יזווג לה ולפי זה יש להוכיח דמחוסר אבר אינו פוסל בעגלה ערופה די"ל דהרמב"ם סובר דלמאן דסבירא ליה דלא נאסרה מחיים דאף לתנא דבי ר"י לא נאסרה מחיים דהיינו ר"י בקדושין וא"כ לא מצינו למעט שלא יזווג כיון שאין בו איסור וטרפות לא צריך למעט דיליף מכשיר ממכפר וא"כ חיות למה לי וע"כ למחוסר אבר וא"כ ע"כ מחוסר אבר אינו פוסל בעגלה ערופה דאל"כ מצינן למילף מחוסר אבר מכשיר ממכפר גם י"ל דס"ל בפשיטות דמאן דאמר הא לא אמר הא וקשיא ליה קושיית תוספות חיות למה לי ולא ניחא ליה לומר דכולהו מודו לתירוצא דרבא דמחוסר אבר כשר בעגלה ערופה וצריך חיות למחוסר אבר אך הא קשיא דהא רבא גופיה תירץ התם ביומא (דף ס"ג) כגון ששחט אמו וא"כ למה ליה לדחוקי' ולומר שלא יזווג דלא קאי ולא תי' חד משארי תי' דקאי במסקנא והנה לפי מה דאיתא בכל הספרים בתוספות כאן וי"ל דרבה ורנב"י לא פליגא נראה דהיה גרסי רבה בגמרא י"ל דרבה הוי סבר כתירוץ דרבינא התם ואפשר לומר דהרמב"ם היה גורס רבה גם אפ"ל דרבא הוצרך לשנויי למאן דסבירא ליה הגרלה לא מעכבא ולדידיה לא צריכין לומר ששחט אמו עיי"ש ולדידיה מוכח דמחוסר זמן כפשוטו פסול ולא צריכין לתירוץ ששחט אמו וא"כ לדידיה מוכח לפסול כל אינך ממה הצד דמחוסר זמן ובע"מ וע"כ שני לרווחא דמלתא דאף לדידיה א"ש ועכ"פ לדידן לפום תי' דרבא שם אין ראייה שלא לזווג לה אחרת די"ל דלא ממעטינן רק איסורי הנאה לגמרי ודוק: