חמדת ישראל על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות· רבי מאיר דן רפאל פלוצקי
פרק י · הלכה ח
נו) שם בר"מ ז"ל ה"ח אמרו חכמים שבני קטורה שהם זרעו של אברהם שבא אחר ישמעאל ויצחק חייבין במילה עכ"ל הנה מד' רבינו ז"ל מבואר דבני קטורה נתחייבו במילה לדורות אמנם ברש"י מבואר דרק זרעו של אברהם נתחייבו אבל לדורות גם ב"ק פטורין וכ"כ לעיל מזה והנה לכאורה עלה בדעתי לה"ר לד' הר"מ ז"ל מהא דאיתא במס' ע"ז (דף כ"ז ע"א) דמקשינן בגמ' ומ"א למ"ד אשה לא והכתיב ותיקח צפורה צור קרי ותקח וכו' נראה מבואר מהסוגי' דא"נ דאשה כשירה למול אע"ג דעכו"ם פסול מצד דאינו מצווה על המילה מ"מ אשה כיון דכמאן דמהילא דמיא קרינן בה המל ימול גם צפורה היתה כשירה למול וקשה הא זה נראה פשוט דסברא זו דאשה כמאן דמהילא דמיא ל"ש אלא בבנ"י שמצווין על המילה בזה שפיר אמרי' דאינה בת מילה הוי כמאן דמהילא משא"כ בב"נ דאינן מצווין על המילה א"כ מלבד הפסול דאשה פסולה מצד המל ימול ג"כ כיון דאינה בת מילה כלל וה"ה כעכו"ם וברור הדבר דאפי' א"נ דאשה כשירה למול ה"ד ישראלית אבל נכרית פסולה דאינה בכלל המל ימול וא"כ צפורה דלא היתה מזרעו של אברהם ולא הי' מאותם שחייבין במילה אף מקודם מתן תורה וא"כ הרי דינה כעכו"ם ואיך היתה כשירה למול והיא קושי' גדולה. א"ו כדעת הר"מ ז"ל דב"ק חייבין במילה לדורות ומדין מבני קטורה וא"כ היתה מזרע שחייבים במילה וא"כ שפיר היתה כשירה למול. אך לכאו' יש לדחות די"ל דבטח כשנשא אותה מ"ר גייר אותה להיות בברית זרע אברהם ושוב היתה כמו מזרעו של אברהם וע"י הגירות היתה כמהילא ושוב היתה כשירה למול. איברא דמד' רש"י סנהדרין (דף פ"ב ע"א) בד"ה בת יתרו מי התירו לך שכ' בזה"ל משה קודם מתן תורה נשא. וכשניתנה תורה כולן בני נח הי' ונכנסו לכלל מצות והיא עמהם וגרים רבים של ערב רב עכ"ל נראה קצת דלא גיירה משה מקודם רק מפני שהי' קודם מ"ת הי' מ"ר רשאי ליקח אותה ובמתן תורה נתגיירה א"כ הדרה ק"ל לדעת רש"י ז"ל דב"ק לא נתחייבו במילה לדורות א"כ איך צפורה היתה כשירה למול וצע"ג לענ"ד:
שו"ר בהגהות רצ"ח פ"י ה"ח שהעיר ג"כ להוכיח מסוגי' דע"ז כדעת הר"מ ז"ל דב"ק חייבין במילה אמנם דבריו מגומגמין שבא להקשות למ"ד אשה פסולה והיא באמת קושיות הגמ' ואדרבה לדבריו דבבני קטורה אין נפ"מ בין אנשים לנשים וחייבות למול את בנה א"כ יקשה מה מקשה הגמ' הא היא בכלל ואתה את בריתי תשמור ג"כ וא"כ יהיה ראי' מגמ' דבב"ק א"ח במילה ושלא כד' הר"מ ז"ל ועי' היטב בסוגי' ותבין דברינו שזה מוכרח דא"נ דבב"ק גם הנשים חייבות במילת בניהן הנשים אצלם כשירן למול ויהיה מוכרח מגמ' דלא כר"מ ז"ל אמנם באמת נראה מסברא דהדרש דאותו ולא אותה נאמר מיד לא"א ולא התחיל החיוב על הנשים כלל והא דהקשו הראשונים דלמ"ל קרא לפטור נשים ממילה ת"ל מצד מעשהז"ג כוונתם על לאחר מ"ת ל"צ ללמוד מקרא ובאמת לד' הר"מ ז"ל דב"ק גם היום חייבין נפ"מ מקרא לענין ב"ק וכבר העירו בזה האחרונים והעיקר כמ"ש בזה:
ובאמת עפ"ד אלה יש להבין קצת ד' הרמ"ה ז"ל בחי' סנהדרין שם שכ' בזה"ל ואי משום דאמר לי' בת יתרו מי התירה לך הו"ל למימר לי' ניתנה תורה ונתחדשה הלכה ולא אסרה תורה אלא מכאן ואילך אבל מי שהיה נשוי ועומד מקודם מ"ת לא נאסרה עליו עכ"ל ולכאורה תמוהין דה"ק מאד דממנ"פ אם נתגיירה פשיטא דלא נאסרה ואם לא נתגיירה מה בכך דנשאת לו מקודם מ"ת הא עתה קאי עלה באיסור תורה ומה שנלענ"ד בכוונת הרמ"ה ז"ל דהנה כ"כ למעלה בשם הג' בעל פנים יפות ז"ל שנתעורר אי בבת גר תושב איכא איסור תורה דלא תתחתן אמנם ראיתי במפורשים שכ' דאף בבת ג"ת איכא איסור תורה משום דעכ"פ ערלית היא דג"ת אינו מוזהר על המילה מישראל אסור לידבק בערלית דמכניס ברית קודש לרשות אחר ומצאנו גם בבני יעקב שאמרו כי חרפה היא לתתה לאיש ערל וה"ה להיפך אם היא ערלית אמנם צפורה כיון דהיתה מבני קטורה וא"כ כמאן דמהילא דמיא וא"כ כיון שהיתה בת ג"ת דיתרו פירש מעב"ז לא היה איסור תורה בלקיחתה. אמנם כ"ז היה קודם מ"ת אבל לאחר מ"ת שניתנה תורה ונתחדשה הלכה דצריך פריעה ג"כ א"כ גם בני קטורה ל"ה כמאן דמהילא כיון דלא נתחייבו בפריעה ובישראל מל ולא פרע כאילו לא מל וא"כ גם מבני קטורה אסורה מה"ת. אמנם ע"ז י"ל דלא נאסרה אלא ממתן תורה ואילך אבל מי שנשא מקודם מ"ת כיון דאז היתה מהילא כדין דגם ישראל לא נתחייבו עוד בפריעה שוב לא נאסרה עליו ממתן תורה ואילך וי"ל יותר כיון דבשעת לידה לא נתחייבו עוד בפריעה אלא במילה גרידא והיתה אז כמאן דמהילא א"כ נהי דעתה בישראל נוסף חיוב פריעה מ"מ בנשים דל"ש זה נשארו כמאן דמהילא וצ"ע בכ"ז:
עכ"פ נראה ברור שמדעת הרמ"ה ז"ל נראה כשיטת הר"מ ז"ל דב"ק חייבין במילה אף לדורות. ובחי' הר"ן שם בסנהדרין בד"ה אלא מעתה ב"ק לא לחייבו כ' בזה"ל רש"י ז"ל מפרש אותן בנים שילדה קטורה לאברהם בלבד שהי' אברהם חייב בהן ולא מחוור שהרי לכל הפחות הי' אברהם מצווה בהן כדין ילודי בית ועוד שאם אין המצוה אלא לא"א בלבד ודאי שאינו בחיוב כרת עליהם וא"כ איך אמרו את בריתי הפר לרבות ב"ק [דקרא זה בכרת היא דכתיב] וע"כ אנו צריכין לומר שבני קטורה כולן נתחייבו במילה וכל יוצאי ירכיהן מפני שנולדו לאחר שנצטווה אברהם במילה שאע"פ שעשו לא נצטווה היינו משום דמעטה קרא דכי ביצחק וכפ' הר"מ ז"ל פ"ט ממלכים עכ"ל ולכאורה היא קושיא גדולה לשי' רש"י ז"ל דס"ל דרק אברהם היה חייב למול את בניו אבל הם בעצמם לא נתחייבו א"כ איך דרשינן לי' מאת בריתי הפר. איברא דהמעיי' בלשון רש"י ז"ל שם בד"ה אלא מעתה ב"ק לא לחייבו שכ' בזה"ל אותן ששה שנולדו לאברהם בחיו הן עצמם לא לחייבי ונימא השתא דלא מל אברהם כל בניו שהי' לו בחיו עכ"ל פתח רבינו ז"ל מחיוב הן עצמם וסיים בחיובא דאברהם ונראה מזה כמו שכ"ל ובח' לס' המצות מצות מילה להכריח שדעת רש"י ז"ל דמצות מילה שעל האב היא בשביל חובת הבן ואם הבן אינו חייב במצות מילה אין האב מחיוב למולו ולכן הלימוד באמת מאת בריתי הפר לרבות ב"ק שהם בעצמם נתחייבו במילה וחיי"כ אם לא ימולו את עצמם וממילא מוטל מצות מילה בחי' על אברהם מצד מצות הבן שעל האב אמנם בל"ז ג"כ לא אדע מה הקושי' כ"כ א"נ דב"נ חיי"כ על מילת הבן והרי לדעת הר"ם ז"ל חייבין מיתה על ביטול מצ"ע ונראה מזה דהר"ן ז"ל סובר דמצ"ע דמילה שאני כיון דהתורה גלי דרק על מילת עצמו חיי"כ נראה דעל מילת הבן גם כרת אינו חייב ואין זה בכלל ז' מצות ב"נ שאמרי' אזהרתן ז"מ:
ולפ"ז צדקו ד' מרן הכ"מ ז"ל שכ' בטעם הר"מ ז"ל דס"ל דב"ק אינן נהרגין על המילה משום דאין זה בכלל הז' מצות וכן כ' בפשיטות השטמ"ק נדרים (דף ל"א) ד"ה אמול ואצא בדרך וז"ל ואע"פ שלא נתנה תורה להתיר איסור במקום סכנה נראה לומר כן לחלל דבר אחד כדי לקיים מצות הרבה ועוד שמצות מילה קלה מהריגת נפש דלא אמרי' אזהרתן ז"מ אלא בז' מצות דידהו הילכך טוב לבטל מצות מילה ולא למול בסכנה עכ"ל מבואר מדה"ק דעל מניעת מצות מילת הבן ליכא מיתת ב"ד [וצ"ע בת' הראשון שבשטמ"ק לפמש"ל דבב"נ ליכא מצות חיוביות כ"א שלילות עי' אות נ"ג וא"כ ל"ש בזה הסברא דמוטב שיחלל בדבר אחד כדי שיקיים מצות הרבה כיון דאינו מצווה כלל לקיים מצות וז' מצות הכלליות שנתחייבו בהן בזה ל"ש לומר לחלל עבורם את המצות כדי שיחי' ויקיימו אותן כיון דאם לא יחי' ג"כ לא יעברו עליהם ועי' כיו"ב בחי' לס' המצות במצ"ע ט"ז לדעת הרמב"ן ז"ל. אמנם י"ל דכוונת השטמ"ק על מצות מילה גופא לפמ"ש הפוסקים דמקיים המצוה כל ימיו א"כ מוטב שלא למולו בח' ויתבטל מצות מילה בח' ונמול אותו לאח"ז ויקיים כל ימיו מצות מילה משנמול אותו השתא בסכנה שימית מיד ולא יקיים המצוה אלא יום אחד והבן היטב כי קצרנו וסמכנו על המעיי'] ואי"ה לקמן בה"ט עוד יבואר בזה מה שי"ל טעמא דהר"מ ז"ל דאין נהרגין על המילה:
ועכ"פ לדאתן עלה מבואר מזה שדעת הרמ"ה והר"ן ז"ל כדעת הר"מ דב"ק חייבין במילה לדורות אמנם בד' הרמב"ן ז"ל בח' עה"ת יש לי עיון גדול שזה לשונו בפ' דברים ב' פסוק ד' וטעם אחיכם בני עשו שיחוס ישראל מן אברהם. וכל זרעו אחים כי כולם הם נמולים וזה טעם לא תתעב אדומי כי אחיך הוא רק בני הפלגשים ישמעאל ומדין כל בני קטורה אינם באחוה מן הכתוב כי ביצחק יקרא לך זרע עכ"ל והנה לכאורה אזיל רבינו ז"ל בתר איפכא שכ' דבני עשו נמולים וב"ק אינם נמולים:
ולכאורה י"ל דמודה דב"ק נמולים כד' הר"מ ז"ל אך דכל זאת כיון דאינן מזרעו של יצחק אינן בכלל זרעו של אברהם וכנראה מהסוגי' דמקשינן אלא מעתה ב"ק לא לחייבי נראה מבואר דב"ק אינן מזרעו של אברהם רק דנתחייבי במילה מרבוי' דקרא דאת בריתי הפר אבל אינן בכלל אחוה וז"פ:
אמנם מ"ש בטעם דבני עשו הם אחים כי כולם נמולים זה אין לו מובן כלל והראה לי ידידי הרה"ג מו"ה שאול נ"י האב"ד דק"ק וויערשאוו שהרגיש בזה בס' פרשת דרכים זוטא ושלחתי אחר הס' הנ"ל וראיתי כי האריך הרחיב הדיבור בדרוש א' בכמה ענינים שכתבנו בקונטרס זה אמנם בכ"ז ת"ל יש בדברינו הרבה דברים חדשים שלא נתבאר בדבריו כלל וגם בד' הרמב"ן הנ"ל לא העלה כלום עיי"ש אות כ"א ומש"כ שמדעת הרמב"ן נראה כרש"י ז"ל אינו מוכרח כלל להמעיי':
והנה הג' בעל מנ"ח ז"ל בדיני מילה נסתפק לדעת הר"מ ז"ל אי בני קטורה חייבין במילת עבדיהם וכתב דמסברא נראה דא"ח כיון דמבואר בגיטין (דף ל"ח) דלב"נ אין לו קה"ג בעבד שלו א"כ אינו בכלל עבד שיהי' אדונו חייב במילתו אמנם ממה שנאמר לאברהם אע"ה למול כל עבדים שלו אע"ג דהי"ל דין ב"נ נראה לכאורה להיפך וכ' דזה תליא אי האבות יצאו מכלל ב"נ להקל דא"נ דיצאו מכלל ב"נ א"כ א"ר מאברהם דשפיר הוצרך למול את עבדיו כיון דיצא מכלל ב"נ הרי היה נקנין בקה"ג וצריך לומר לדעתו ז"ל דאע"ג דזה לכ"ע דלא יצאו מכלל ב"נ אלא מעת שנכנס בברית כמ"ש הרמב"ן ז"ל דאיהו מרא דהאי שמעתתא בפ' אמור ועיי"ש וא"כ לכאורה איך נצטווה א"א למול את העבדים שיש לו עתה הא אותן עבדים שקנה קודם מילה ל"ה שלו אלא למע"י וא"כ גם עתה אינו חייב במילתן אך נראה דכוונת הגז"ל דכיון דנכנס א"א לברית גם אותן עבדים שהי' אצלו מכבר נעשין שלו לגמרי כיון דבאמת הם מכרו את עצמם לא"א לגמרי רק דגזה"כ דב"נ אינו יכול אלא למעש"י א"כ השתא שמל א"א את עצמו ונכנס לברית ה"ה כישראל וממילא נעשה שלו לגמרי ועי' בר"מ ז"ל פ"ט מה' מלכים ה"ה ובכ"מ שם וצ"ע עוד בזה כמו שיראה המעי' שם:
עכ"פ נראה שדעת הגז"ל כן הוא איברא דיש לעי' אף לדעת הרמב"ן ז"ל דס"ל דא"א ע"ה יצא מכלל ב"נ לאחר מילה דמ"מ הא זה פשיטא דקודם שמל את עצמו לא נכנס בברית ולא הי' דינו כישראל וא"כ לא הי' לו בעבדים קה"ג ולא נתחייבי במילה מן הדין והרי דעת הרמב"ן ז"ל בסו"פ לך לך דא"א מל מקודם את העבדים שלו וכתב הטעם כי אברהם נזדרז במצות המילה שלהם תחילה ומל אותם הוא בעצמו או שזימן להם מוהלים הרבה והוא עומד עליהם ואח"כ מל את עצמו שאילו הוקדם מילתו היה חולה או מסוכן בה מפני זקנתו ולא היה יכול להשתדל במילתם עכ"ל ולהנ"ל קשה טובא הרי קודם שנימל אברהם היה לו דין ב"נ וא"כ ל"ה לו בעבדים אלא קנין למעש"י וא"כ הרי לא נתחייבו במילה כלל:
אמנם נראה דאינו קושיא דמיד שנצטווה א"א על המילה הוי בכלל נכנס לברית כיון שנתחייב במילה ודינו כישראל כמבואר במס' ע"ז (דף כ"ז ע"א) דגם ערל שמתו אחיו מחמת מילה הוי בכלל ואתה את בריתי תשמור ה"ה אברהם אבינו מיד שנצטווה במילה מקרי נכנס לברית ודינו כישראל ושפיר היה קונה את עבדיו קה"ג והיה חייבים במילה והיה יכול למול אותם מתחילה [ובאמת בלא"ה מוכרח כן לדעת הרמב"ן ז"ל לכאורה דאל"כ איך מל אותם אברהם מתחילה הא בעינן המל ימול ומילה בעכו"ם פסולה וע"כ כיון דהי' מצוה שוב הוא בכלל המל ימול איברא שלשון הרמב"ן ז"ל צ"ע מ"ש ומל אותם הוא בעצמו "או שזימן להם מוהלים הרבה" והוא עומד עליהם עכ"ל ולכאורה צ"ע הא מילה בעכו"ם פסולה וא"כ איך הי' אז מוהלים הרבה מלבד אברהם הא לא נצטוו בה אלא אברהם וזרעו וצ"ל שדעת הרמב"ן ז"ל לפרש אליבא דמ"ד דמילה בעכו"ם כשירה בעומד ע"ג ומדוקדק לשונו הזהב וז"פ]:
ובעיקר ד' הרמב"ן ז"ל דס"ל דא"א מל את העבדים תחילה עי' באור החיים שכ' בפשיטות להיפוך וכתב שני טעמים. א' מצד המל ימול וב' מצד הזריזות עי"ש. והנה מ"ש מצד המל ימול א"ק על הרמב"ן ז"ל כיון דאם הוא ב"ח כבר נכלל בכלל המל ימול כנ"ל. אמנם מ"ש מצד זריזות לענ"ד הוא סברא גדולה ויותר מזה דהרי ברור הדבר דהוא למול את עצמו ועבד למול מילת עצמו קודם דחמיר דהוא בכרת ועוד דהוא בעצמו קודם וא"כ הי' מן הדין שימול א"ע מקודם. ויש להעיר בזה עפ"ד הרמב"ן ז"ל גבי האי יניקא דאשתפיך חמימא דס"ל להרמב"ן ז"ל דאפי' אם אשתפך חמימא דלאחר המילה מותר למולו בשבת דאין למצוה אלא מקומה ושעתה ואח"כ פק"נ דחיא לי' א"כ ה"נ כיון דמדינא שימול הוא את עצמו תחילה הו"ל למול א"ע ואי דאח"כ לא יוכל למול את עבדיו הרי פק"נ דוחה באמת מצות מילה ויש להרחיב הדיבור בזה ואכ"מ:
אמנם כן בעיקר חקירת המנ"ח הנה הסברא נותנת דעבד שאין לו בו אלא מעשי ידיו א"ח למולו דאינו בכלל יליד בית ומקנת כסף וא"כ באמת יקשה להסוברים דאבות לא יצאו מכלל ב"נ איך נצטוו א"א על מילת עבדיו וכן יקשה בפסח מצרים דנצטוו ישראל למול את עבדיהם והי' מעכב אותם מלאכול בפסח והא לא הי' להם קה"ג בעבדיהם. ובדרך פלפול י"ל כיון דנצטוו אז באכילת הפסח והרי נאמרה אז אזהרה דתושב ושכיר לא יאכל בו וא"כ ע"כ דנתקדשו מיד בקדושת ישראל דאל"כ הרי כולם המה גרי תושב וע"כ דהשיגו קדושת ישראל וא"כ ממילא נעשו עבדיהם שלהם לגמרי כנ"ל וא"כ ממילא הי' מעכבים מפסח כנ"ל:
אך בכ"ז זה דרך פלפול מלבד זאת כ"כ לעיל שהדין אינו ברור אם בב"נ ונתגייר נעשין עבדיו שלו לגמרי. לכן נראה דעיקר ענין זה דב"נ אינו קונה ב"נ קה"ג הוא משום דאין יתרון לאחד על חבירו לכן לא יוכל לקנותו קה"ג ודוקא אם יש לאחד יתרון על חבירו יוכל לקנותו לגמרי להיות שלו אבל אם אין לו יתרון על חבירו כלל לא יוכל לקנותו שיהי' שלו. ומעתה א"א דנכנס לברית ונצטוה על המילה והי' לו יתרון משאר ב"נ שפיר הי' קונה אותם קה"ג וכן ישראל אף קודם מתן תורה הי' להם קה"ג בעבדיהם מה"ט כיון דהי' להם יתרון במצות מיתר ב"נ והטעם נראה כיון דאינו בר מעלה יותר מחבירו לא יוכל להיות אדון שלו להיות עבדו קנוי לו לגמרי:
ועפ"ז נראה לתרץ ד' המל"מ שכ' לפרש ד' התוס' חגיגה דפו"ר לכולהו ב"נ נאמר אף לכנען היינו שהתוס' באו להוכיח דגם עבד חייב בפו"ר ואינו פטור מתורת עבדות דנימא שא"ל חייס וממילא אינו מחויב בפו"ר ז"א דהרי פו"ר לכולהו ב"נ אף לכנען נאמר והוא הי' עבד לשם ותמה הג' בעל אבני מלואים ז"ל בס"א דהרי קודם מ"ת הי' להם חייס דל"ה עבדים גמורים. ולענ"ד נראה דנהי דקודם מ"ת ל"ה ב"נ קונה קה"ג בעבדו היינו דוקא מה שהוא הי' קונה שאין לו כח זה לקנות אדם הדומה לו בקה"ג להיות לגמרי שלו אבל כנען דנעשה עבד ע"י ארור והסכים הקב"ה עמו שיהי' נעשה עבד לאחיו בודאי הי' עבד גמור בקה"ג ג"כ וא"כ גם קודם מ"ת ל"ה לו חייס וא"ש ד' המל"מ. ויש להאריך הרבה בכ"ז כי לפי"ז י"ל בפשיטות דהי' להם עבדים גמורים קודם מ"ת מבני כנען דגם אז הי' שלהם בקה"ג דבני שם הי' קונים אותם בקה"ג ולאחר מ"ת נשאר זה רק אצל ישראל אבל ב"נ אף בני שם נתבטל מהם ענין זה דכח של שם ג"כ נכנס לגמרי באברהם וזרעו דהרי לציצית ג"כ זכו זרעו של שם מצד מעשה זו ונטלו ישראל מצוה זו וה"ה לענין זה דכנען יהי' עבד הוא רק לישראל עכ"פ כנען אף קודם מ"ת הי' עבד גמור שקנו אותו בני אברהם בקה"ג ולכן הי' חייבין במילתן והי' מעכבים אותם מאכילת הפסח. ולפ"ז בני קטורה היום תלי' בשני הסברות שכתבנו דא"נ מצד היתרון שהי' להם במצות מילה הי' להם בעבדיהם קה"ג א"כ היום בבני קטורה ג"כ דינא הכי. אמנם א"נ דרק בכנען וזרעו הי' להם קה"ג וזה נשאר רק לישראל א"כ ב"ק אין להם קה"ג בעבדיהם. ובל"ז י"ל כיון דהא דחייבין במילה הוא רק מחמת ספק כיון דנתערבו בבני ישמעאל כנ"ל וא"כ אף א"נ דישראל אף קודם מ"ת כיון דהי' חייבין במילה הי' להם קה"ג בשאר בני נח מ"מ הם דחייבים רק מחמת ספק א"כ פשיטא דא"ל קה"ג בעבדיהם דכל אדם מוחזק בעצמו וא"כ מספק אינו קונה אותם לגמרי וא"כ ממילא אינם חייבין למולו וז"נ לענ"ד. וצ"ע עוד בכ"ז וד' יאיר עיני לברר הד' לאמיתן: