אור ברסלב

חמדת ישראל על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות· רבי מאיר דן רפאל פלוצקי

פרק ט · הלכה ז

הלכה ו

טז) שם בר"מ ז"ל ה"ז אין ב"נ חייב על א"ח וכו' בד"א בב"נ שבא על בת נח אבל עכו"ם הבא על הישראלית בין כדרכה או שלא כדרכה חייב טרם שנבוא לבאר דעת הר"מ ז"ל בד"ז נקדים מה שיש לדקדק בלשונו הזהב שכ' לדקדק בד"א בב"נ שבא על "בת נח" שלכאורה הלשון קשה והול"ל בפשיטות בד"א בב"נ שבא על אשת עכו"ם אבל ב"נ שבא על אשת ישראל ומובן ממילא דהיא ישראלית דא"ק תופסין בעכו"ם חייב אף שלא כדרכה וראה בסו"ד הר"ם ז"ל במ"ש דאם בא על אשת ישראל אחר שנבעלה הר"ז כמו שבא על אשת עכו"ם חבירו. נקט באמת אשת ישראל ואשת עכו"ם ואמאי הכא משנה הלשון ונקט בת נח וישראלית [והנה לכאו' עלה בדעתי דהי' קשה לי' לר"ם ז"ל דהרי כל הלימוד היא מדכתיב והיא בעילת בעל והרי התם כבר נימול אברהם ונכנס לכלל ישראל וא"כ אמאי אמר הקב"ה דווקא והיא בעילת בעל א"ו אף דאברהם נכנס לברית ע"י מילה מ"מ שרה לא נכנסה לברית לכן כ' הר"ם ז"ל להורות זה. אך ז"א מכמה טעמים דמלבד דאין לחלק בין אברהם ושרה בזה מלבד זאת כיון דנשאת קודם שנכנס לברית א"כ נעשית אשתו רק ע"י בעולה ושפיר קאמר הקב"ה והיא ב"ב ועוד יש כמה תשובות בדבר ואכמ"ל]:
לכ"נ שדבר גדול השמיעני הר"מ ז"ל בדקדוק לשונו דנהי דקיי"ל דא"ק תופסין בעכו"ם וישראל הלוקח לו עכו"ם לאשה פשיטא דאינה אשתו מ"מ ה"ד להיותה אשתו לכל דבר כאשת ישראל אבל קנין האישות שהיה בב"נ קודם מ"ת זה לא נפקע מישראל גם לאחר מתן תורה והבא על בת עכו"ם לשם אישות יש לו קנין בה ואם בא עלי' ב"נ חייב מיתה מצד ודבק שקנין זה שהיה לישראל בבת נח קודם מ"ת לא נפקע אח"כ רק לישראל במ"ת נתחדש הלכה שאשתו היא שלו לגמרי וא"א להפרד ממנה אלא בגט ודבר זה היא רק בישראלית אבל בב"נ א"ק תופסין להיות צריכה גט אבל מ"מ יש לו קנין בה לחייב מיתה את ב"נ הבא עליה עד שתתפרד מבעלה ברצונה או ברצונו כמו בב"נ:
ועפ"ז מדוקדק היטב לשון הר"מ ז"ל דלקמן בבא עליה אחר שנבעלה כתב סתמא אשת ישראל להורות דאין נפ"מ אם היא ישראלית או לא דאפי' אם היא עכו"ם ג"כ חייב עליה מיתה אמנם הכא שבא לחייב מיתה אף שלא כדרכה וכן בנערה המאורסה מדקדק בלשונו למינקט ישראלית דבזה תליא עיקר אם היא ישראלית הנישאת לישראל דבזה גלי קרא דיש אירוסין וכן חייב עליה אף שלא כדרכה משא"כ אם היא נכרית אע"ג דהיא ארוסת ישראל א"ח עלי' דבנכרים ליכא אלא בעולה וכן אינו חייב עלי' אלא כדרכה כיון דמצד ודבק קאתינן עלה א"ח אלא בכדרכה ובאמת כבר ישב על מדוכה זו הגאון בעל שבות יעקב ז"ל ח"א סי"כ שחקר בישראל שנשא נכרית אם יש לו קנין באשתו ודבריו שם אינם מבוררים כל צרכן דהאריך לברר שיש לב"נ קנין על אשתו והיא למותר ועיקר החקירה היא כדאמרן אם לאחר מ"ת נשאר קנין האישות לישראל בבת נח מה שהיה לו בה קודם לכן ובזה אינו מברר כלום אמנם מלשון הר"ם ז"ל כאן ראי' גדולה לזה ומה שהעיר השבו"י מצד אעל"מ מלבד שאינו ברור בד' הר"מ ז"ל דפוסק בזה כרבא מלבד זאת כ"כ הפמ"א דהיכא דהאיסור אינו על שניהם ל"ש אעל"מ וה"נ עלי' ליכא איסור שלא להנשא לישראל ושוב מהני הקנאתה להיותה אשת ישראל כנ"ל נכון בס"ד בכוונת הר"ם ז"ל:
ועתה נבוא לבאר ד' רבינו ז"ל במ"ש דעל אשת ישראל חייב גם שלא כדרכה והנה מרן הכ"מ ז"ל כ' דטעמו דר"מ ז"ל דכמו בנכנסה לחופה ולא נבעלה נידון בדיני ישראל ה"ה בבא על אשת ישראל של"כ אע"ג דבדינא דידי' א"ח מ"מ נידון בדיני ישראל אך הרגיש בעצמו דא"כ למה צריך ר' יוחנן לומר ל"נ אלא לנעה"מ אמאי ל"ת דנפ"מ על של"כ ותי' בדוחק. אמנם לענ"ד קשה מאוד אם זה כוונת הר"ם ז"ל א"כ הול"ל דשל"כ נידון בחנק ומסתימת ד' נראה דשל"כ הדין שוה לכדרכה נידון בסייף וע"כ דאין זה מטעמא דנידן בדיני ישראל:
לכן נלענ"ד דכוונה אחרת להר"מ ז"ל בד"ז ואקדים מה דקשיא לכאורה בסוגיין דקאמרינן ל"נ אלא לנעה"מ או נכנסה לחופה ול"נ דלדידהו לית להו דדיינן להו בדינא דידן וקשה דנהי דאצלם ליכא אלא קנין ביאה מ"מ כיון דבישראל גם קידושין הוי קנין ועיד"ז שבא עלי' הרי אוסר אותה לבעלה וגוזל אותה מבעלה ואמאי לא יתחייב משום גזל ואם בא עלי' באונס באופן דאינה נאסרת על בעלה בוודאי איכא גזל שגוזל אותה ובועל אותה שלא מרצונה וכמ"ש הר"ם ז"ל לקמן הי"ד בטעם שנתחייב שכם מיתה עיי"ש וע"כ צ"ל כיון דלדידהו נעה"מ לית להו וא"ז קנין כלל וא"כ גם גזל ליכא לדינא דידהו כיון דלשיטתם אינו גוזל כלל כיון דעדיין לא קנה אותה בעלה וא"כ נהי דנאסרת עליו מ"מ א"א לחייבו מצד גזל וכן השיב לי בזה מורי הגאון האדיר קדוש ישראל הרב מסאכטשאוו שליט"א ומעתה ז"ד בנעה"מ או בנכנסה לחופה ול"נ משא"כ בבא על אשת ישראל לאחר שנבעלה דאז גם לשיטתם הוי קנוי' לו ועיד"ז שמזנה עמה הרי אוסר אותה על בעלה וגוזל אותה ממנו וא"כ שוב ח"מ מצד גזל. ומעתה מובן היטב דברי הר"מ ז"ל דפסק סתמא דבאשת ישראל חייב אף שלא כדרכה דהכוונה מצד גזל דבאונס הרי הוא גזל לגבי דידה וברצון כיון שנאסרת על בעלה ה"ה גוזל אותה מבעלה וח"מ מצד גזל ולכן מיתתו בסייף וא"צ לבוא לדינא דידן וזה יישוב נכון בדעת הר"מ ז"ל:
אמנם כן עיקר הד' שכתבנו לת' דלכן בנעה"מ ל"ש לחייב משום גזל כיון דאצלם עוד לא קנה אותה א"כ ע"פ דינא דידהו גם משום גזל אין לחייבו קשה טובא בעיני דא"כ נימא כן דכל עכו"ם הגוזל חפץ מישראל אשר קנה בכסף מחבירו ולעכו"ם אינו קונה אלא במשיכה א"כ בדיניהם אינו של ישראל זה אלא של ישראל המוכר וא"כ אם המוכר יצוה לגזלו נימא דלא יתחייב מיתה כיון דבדינא דידהו הרי לא גזל כלל וזה אינו מסתבר כלל וע"כ צ"ל דמה שאינו גזל אצלם מפאת שאצלם א"ז קנין בזה ל"ש לומר דדין שלהם נשתנה כיון דגם בדין שלהם הדין דגוזל מחבירו ח"מ רק דהם יש להם קנינים אחרים וא"כ הכ"נ כיון דבישראל בנעה"מ ג"כ הוי קנין ובזה שבועל אותה אוסר אותה לבעלה הוי גזלן ויתחייב מיתה מצד גזל אם לא שנימא כיון דאצל ב"נ אין האשה נאסרת על בעלה בזנות א"כ א"ז גזל כלל בדינא דידהו א"כ נהי דאשת ישראל נאסרת על בעלה מ"מ אין לחייבו מצד גזל כיון דאצלם אין ביאה זו שהיא מרצונה גזל כלל וא"כ ה"ה לאחר שנבעלה אע"ג דגם בדינא דידהו ה"ה אשתו מ"מ אין לחייבו מצד גזל כיון דאצלם א"ז גזל וא"כ נסתרו דברינו:
אך באמת ד"ז צ"ע לדינא אם בכה"ג לא יהיה נידון בדיני ב"נ כיון דגזל מישראל דאשה משועבדת לבעלה לתשמיש ועיד"ז שבועל אותה מפקיע אותה דנאסרת לבעלה וא"כ הוי גזל גמור ומה בכך דאצלם זה ל"ה גזל כיון דאינה נאסרת עפ"ז מ"מ הרי בגוזל ממנו את אשתו הוי בכלל גזל כמבואר בסוגי' דיפ"ת הוי בכלל גזל א"כ בישראל כיון דבזה שבועל אותה הרי אוסרה על בעלה א"כ צריך להיות ח"מ מצד גזל. ולכאו' עלה בדעתי להביא ראיה דגם בכה"ג אין לחייב הב"נ בדינא דידהו כיון דאצלם א"ז גזל מהא דמבואר במס' עכו"ם (דף נ"ט ע"ב) אמר ר"א האי עכו"ם דנסכא לחמרא דישראל בכוונה שרי למשקל דמי' מ"ט מיקלי' קלי' ומחויב לשלם מטעם מזיק וקשה לפמ"ש הרמב"ן ז"ל בפ' וישלח דעכו"ם המזיק ממון ישראל ח"מ א"כ לדעת רש"י דאמרי' בב"נ קלבד"מ הרי פטור לשלם מטעם מזיק אמנם להנ"ל א"ש כיון דאצלם א"ז היזק כלל דיין שנתנסך לעכו"ם אינו אסור בהנאה לב"נ דאינו מצווה על איסור הנאת תקרובת עכו"ם א"כ בדינא דידהו הרי לא הזיק כלל ול"ש לחייב אותו מיתה כיון דצריך לדון אותו בדינא דידן ובדינא דידן המזיק א"ח מיתה אלא תשלומין:
אך באמת ז"א דמלבד דגוף ראי' זו יש לדחות בכמה אנפין כמו שיתבאר ענין קלבד"מ בב"נ בה"ט בעזהי"ת. מלבד זאת נראה דהכא הוי מזיק אף בדינא דידהו נהי דלהם אינו נאסר ע"י ניסוך מ"מ כיון דנאסר לישראל הרי ממילא אינו שוה כמות שהי' שוה קודם לכן דהי' ראוי לישראל ג"כ וזה הוי בכלל מזיק כמו מדמע תרומה בחולין ומסברא נראה כדאמרן לעיל דזה הוי גזל כיון דבישראל הפסידו נהי שאצלם א"ז הפסד מ"מ ח"מ מצד גזל וכן מוסכם בפי המפורשים דב"נ המזנה ברצון את אשת ישראל באופן דנאסרת על בעלה ח"מ מצד גזל ולת' הקושיא אמאי בנכנסה לחופה ולא נבעלה וכן בנעה"מ אינו חייב משום גזל ע"כ צ"ל כדאמרן לעיל כיון דאצלם לא קנה אותה ע"כ בדינא דידהו לא גזל כלל וסברא זו מוכרחת בלא"ה דאל"כ אמאי לא יתחייב משום א"א ג"כ אע"ג דאצלם עדיין אינה א"א מ"מ דבישראל קידושין הוי קנין וכ"ש חופה דמשוי אותה לנשואה גמורה א"כ ה"ה בא על א"א וע"כ צ"ל כיון דהם אין להם אלא בעולת בעל לא נוכל לחייב בדינא דידהו מצד א"א ה"ה דמצד גזל אין לחייבם כיון דבדיניהם אינה א"א הרי לא גזל כלל וא"ז דומה לשאר ענייני קנינים וצ"ע טובא בזה לחלק העניינים:
ומה שיש להעיר עוד בענין זה דלכן א"ח מיתה מצד גזל בנעה"מ ואפי' בנכנסה לחופה ול"נ דהנה באמת דעת ר"ת ז"ל דביאת כותי אינה אוסרתה על בעלה כלל מה"ת דכביאת בהמה היא ואפי' לפ"ד הריב"ם ז"ל האוסר כ"כ האחרונים דהוא מטעם דעכ"פ מתכוונת למעול מעל בבעלה והוי בכלל ומעלה בו מעל וכמ"ש המהרי"ק בחי' כיו"ב לענין אומר מותר דאסורה על בעלה מטעם הנ"ל:
ומעתה י"ל כיון דכ"ז דמפורש בתורה דנאסרה אשה לבעלה מכח ומעלה בו מעל הוא רק כשכבר נבעלה לבעלה כמבואר בתוה"ק כי תשטה אשה תחת אשה ומעלה בו מעל א"כ בארוסה י"ל דאינה נאסרת באומר מותר וה"ה ביאת כותי אינה אוסר בארוסה וא"כ ליכא למימר מצד גזל ומוכרח לומר מצד דינא דידן:
אך באמת ז"א דהרי מראיות הריב"ם ז"ל נגד שיטת ר"ת ז"ל מבואר דס"ל דגם ארוסה שנבעלת לכותי אסורה לבעלה ועי' היטב בתוס' ישנים יומא (דף פ"ב) ד"ה חוץ כי שם מבואר היטב שיטת ר"ת וריב"ם ז"ל וד' התוס' אלו אשתמיטתי' להג' בעל חת"ס ז"ל חאה"ע ס"ט ואכמ"ל בענין זה. ובאמת בלא"ה בעיקר הקו' שהקשינו דיהי' ח"מ עכ"פ מצד גזל יש לתרץ בפשיטות דנפ"מ כשזינתה בעודה ארוסה ברשות הבעל דמצד גזל אין לחייב אותו כיון דהוא ברצון הבעל א"כ החיוב רק מצד עריות וזה רק משום דדנין אותו בדינא דידן. אך לפ"ז ה"ה גם בשלא כדרכה אם הוא ברצון הבעל א"א לחייב מצד גזל וצריך לבוא לדינא דידן:
ויש להוסיף בזה לפמ"ש הר"מ ז"ל לקמן דבב"נ הפורד מרצונם הוי גירושין ול"צ גירושין בכתב א"כ אם ישראל יאמר לאשתו הרי את מותרת לכל אדם ואח"כ יבעול אותה ב"נ או אם היא תרצה להפרד מבעלה אם יש לחייבו מצד דינא דידהו דהרי בדינא דידהו שוב אינה א"א וכמו דאמרת בארוסה כיון דדינא דידהו ל"ל א"א לחייבו מיתה כ"א מצד דינא דידן א"כ ה"ה בכה"ג דבדינא דידהו כשהוא רוצית להפרד מבעלה הרי כבר נפקע האישות ואינה ערוה כלל ומגמ' דלא תי' נפ"מ אלא לנעה"מ נראה דבכה"ג ל"צ לבוא לדינא דידן וצ"ל דדווקא נעה"מ או נכנסה לחופה ול"נ כיון דבדינא דידהו א"ז בגדר א"א כלל לכן א"א לחייבו מצד א"א דדינא דידהו אבל היכא שנבעלה לבעלה שנעשית א"א עפ"י דיניהם ג"כ נהי דעפ"י דיניהם הותר הקשר ברצון אחד מהם ה"ד אצלם אבל בישראל כיון דהחמירה תורה דלא הותר הקשר עוד והרי עדיין א"א היא אף לפי דיניהם ולכן ח"מ מצד א"א ויש בזה פנים לכאן ולכאן וצ"ע היטב בכ"ז לברר העניינים:
טו"ב) שם בר"מ ז"ל ואם היתה נעה"מ נסקל עלי' כדיני ישראל בא עלי' אחר שנכנסה לחופה ולא נבעלה הר"ז בחנק כדיני ישראל עכ"ל. הנה מדקדוק לשון רבינו ז"ל במה שכופל לכתוב את החיוב מותר וכדיני ישראל נראה דס"ל דאינו ח"מ אלא כדיני ישראל והיינו בעדה ועדים והתראה וזה כדעת הירושלמי פ"ק דקידושין ה"א דאיתא שם במה הוא מתחייב בדיניהן בדיני ישראל אין תימר בדיני ישראל בשני עדים וכ"ג דיינים ובהתראה ובסקילה. ואין תימר בדינהון בע"א ובדיין אחד ושלא בהתראה ובסייף וכו' אין תימר בדיני ישראל ונתגייר חייב אין תימר בדיניהם נתגייר פטור מפני שנשתנה דינו עכ"ל הירושלמי. מבואר מד' הירושלמי דזה פשיטא לי' דא"א להפריד בין הדביקים לומר דח"מ ישראל וכדינו בע"א ודיין אחד זה א"א דאם נידון בדיני ישראל צריך להיות בד"י לגמרי:
אמנם מד' רש"י ז"ל בסוגיין וכן דעת הרמ"ה והר"ן ז"ל בחי' מבואר להיפוך דלמאי דאסיקנא ל"נ אלא לנעה"מ היינו דלענין זה נידון בד"י דמיתתו בסקילה אבל לענין עדה ועדים והתראה נשאר בדינו דנהרג בע"א ודיין א' [ועי' במראה הפנים שכ' שכ"נ מסוגיות הש"ס ואיפשטא בעיות הירושלמי וא"י משמעות לזה בש"ס וגם לא הרגיש כלל שהירושלמי לא נסתפק בזה כלל להפריד בין הדביקים רק דעיקר ספיקו דהירושלמי דאע"ג דבד"י חייב סקילה מ"מ נוכל לחייב אותו סייף אם נבוא לחייב אותו בדיניהם ובאמת הסברא נותנת כן כיון דבארוסה בד"י חייב סקילה וקלה בחמורה מישך שייכה א"כ יש לחייבו בסייף ובזה יש לחייבו בכל חומר דינן ולכן הירושלמי לא נסתפק כלל בנכנסה לחופה ול"נ דבזה נראה א"נ דסייף חמור מחנק לא נוכל לחייב אותו בסייף מה שאינו חייב כלל בד"י ופשיטא דאינו חייב אלא חנק ובד"י דוקא אמנם בארוסה דעפ"י דין ישראל חייב סקילה שפיר יש מקום להסתפק שיתחייב סייף הקלה ויהי' נידון לגמרי בדיניהם אמנם שיהי' נידון בסקילה ובדיני ע"פ ע"א ודיין אחד זה לא נסתפק הירושלמי כלל ודו"ק]:
ועיין בחי' הר"ן ז"ל שכ' ראי' ברורה לד"ז מהא דמבואר בסנהדרין (דף ע"א ע"ב) דמקשינן בגמ' על הא דב"נ שבא על אשת חבירו ונתגייר פטור עשה כן בישראל ונתגייר חייב ואמאי נימא הואיל ואשתני אשתני ותי' אשתני דינו ומיתתו בעינן והאי דינו אשתני מיתתו לא אשתני ומקשינן בשלמא רוצח מעיקרא סייף והשתא סייף אלא א"א מעיקרא סייף והשתא חנק ומתרצינן בנעה"מ דאידי ואידי בסקילה מבואר מד' הגמ' דעכ"פ דינו אשתני אף בנעה"מ וע"כ כדעת רש"י ז"ל דאע"ג דדינו בסקילה מ"מ ל"צ אלא ע"א ודיין אחד וא"כ מבואר כן בגמ' א"ד ז"ל. ולכאורה הוא ראי' ברורה אמנם שלא לעשות מחלוקת בין בבלי וירושלמי וגם הסברא הוא קשה הבנה כיון דבדינו אינו מתחייב כלל רק בד"י א"כ ל"ש בזה קושית הגמ' מיגרע גרע וא"כ מסברא צריך שיהי' נידון בד"י ועי' בתו"ח סנהדרין בסוגיין שהרגיש בזה:
לכן נלענ"ד דאין ראיות הר"ן ז"ל מוכרחת כ"כ דהנה זה נראה ברור דאפי' נימא דאינו נידון בסקילה אלא בד"י היינו בשני עדים והתראה וב"ד של כ"ג מ"מ ל"צ תורת עדות כמו שצריך בישראל וזה מוכרח דהרי בישראל קיי"ל דעדות שאאיל"ה ל"ה עדות והכא א"א שיהי' עדות שאיל"ה כיון דאם יתזמו העדים ג"כ לא יתחייבו מיתה כיון שרצו להרוג רק עכו"ם וא"כ אפי' א"נ דיהי' צריך דוקא שני עדים בני ברית וכשרים מ"מ תורת הזמה ל"ש בהן וממילא אם יאמרו א"י בחקירות העדות קיימת כמבואר בסנהדרין (דף מ"א ע"ב) דזה שמעכב א"י בחקירות הוא רק משום שיהי' בהם תורת הזמה וכיון דהכא בלא"ה ל"ש הזמה כלל א"כ א"ז מעכב וא"כ תמיד הוי אשתני דינו דעתה צריך עדות שאיל"ה וקודם ל"ה צריך ויש עוד הרבה נפ"מ בזה כגון לענין עד נעשה דיין דהוא מטעם שלא יקבלו הזמה על עצמן וא"כ בב"נ דל"צ עדות שאיל"ה הי' עד נעשה דיין וגם נפ"מ דיהי' כשרים עדי טריפה כיון דבלא"ה לא מקטלי וא"כ י"ל דמש"ה הי' פשיטא לגמ' דדינא אשתני דאפי' א"נ דצריך עדה ועדים והתראה מ"מ נפ"מ גדולה לדינא כיון דל"ה צריך מקודם תורת עשאיל"ה ולכן תי' הגמ' דבעי תרווייהו דגם המיתה אשתני אבל זה מודה גם גמ' דילן דצריך עדה ועדים והתראה ודעת הר"ן ז"ל נראה דס"ל דאע"ג דאין העדים חייבין מדין הזמה כשיזומו מ"מ צריך שיהי' שייך בהו תורת הזמה וכל מה שפוסל בישראל כיון דאינו בתורת הזמה ה"ה דפוסל בב"נ היכא דנידון בד"י וא"כ שוב לא אשתני דינו כלל:
אמנם לענ"ד עיקר הד' צע"ג אפי' אם בא לידון בד"י אם צריך דוקא עדים בני ברית כיון דדעת הג"ה אשר"י פ"ק דגיטין ס"י דעכו"ם כשר אפי' לישראל מד"ת ואפי' להחולקין היינו מטעם דאינו אחיך א"כ בעכו"ם דל"ש פסול זה נראה דכשר עכו"ם להעיד לו ובזה ל"ש כיון דנידון בד"י צריך דוקא עדים ישראלים כיון דבאמת גם עכו"ם עד כשר ולישראל פסול מצד דבר אחר מה שאין שייך פסול זה אצלו והוי כמו קרוב לאחד שאינו נפסל לאחר משום זה והבין היטב. ואדרבה לדעת הפוסקים דפסול ילה"ז הוא מצד חשש משקר א"כ טוב יותר עדים עכו"ם דאם יתזמו כשכבר נהרג עפ"י עדותן יהי' ח"מ מצד גורם להרוג את הנפש משא"כ עדים ישראלים לא יראו כלל מהזמה. ויש להוסיף כיון דכ"ז דעדים כשרים להעיד הוא משום חזקת כשרות דלא יעברו על לאו דלא תענה והתם ריעך כתיב וא"כ כשמעידים לב"נ לית להו חז"כ כלל וא"כ לב"נ אין עדים ישראלים כשרים יותר מעדי ב"נ וא"כ נראה פשוט דל"צ עדים ישראלים דוקא ותמיד הוי אשתני דינו אף א"נ דנידון בד"י לענין עדה ועדים והתראה:
ועיין בטור חו"מ סי' ת"ח שכ' דשור של עכו"ם שנגח לשור של ישראל שאין דנין אותו אלא בעדים כשרים נראה דס"ל דצריך עדים ב"ב דוקא והוא מד' הרא"ש ב"ק (דף ט"ו ע"א) ולענ"ד צע"ג דאפי' א"נ דכוונתם בנזקי שור דוקא כיון שהם אין דנין ע"ז וצריך לבוא לדינינו שוב צריך עדים כשרים מ"מ לא אדע אמאי לא יהי' כשרים עדים עכו"ם ואמאי כשרים יותר עדים ב"ב לענין ב"נ כיון דליכא לאו דל"ת וצ"ע. ועי' בשער המשפט סי' ת"ח מ"ש בזה ולפ"ד בביאור ד' הרא"ש יהי' ג"כ מוכרח דלא ס"ל כשיטת רש"י והרמ"ה והר"ן הנ"ל ומצאתי שקדמני בזה המחברים אמנם ביאור הענין זה לא מצאתי עוד בשום מקום וד' יאיר עיני:
ובעיקר הד' בדעת הר"מ ז"ל דפשיטא להו להתו"ח ולהמראה פנים דס"ל דצריך לגמרי דיני ישראל לענ"ד אינו ברור וכנראה מגירסתם בר"מ ז"ל הי' כתוב לפניהם נסקל בדיני ישראל. ולפ"ז נראה כדבריהם אמנם ממ"ש בר"מ ז"ל לפנינו "כדיני ישראל" אינו מוכרח שכוונתו להיותו נידון לגמרי בדיני ישראל ודו"ק. ועי' בחינוך מצוה קצ"ב בסודה"ק שכ' בזה"ל ומן הדומה שאעפ"י שלא הי' כשרים להעיד על ישראל ראוים היו להעיד זע"ז וכן הורה זקן עכ"ל. ולכאורה דבריו אינם מובנים דמה זה ספק הא פשיטא דעכו"ם כשר לב"נ משא"כ לישראל ועי' במנ"ח שנתקשה בדבריו ונדחק בכוונתו. ולענ"ד אולי י"ל בכוונת דה"ק בשנדקדק בלשונו הזהב שכ' שלא "היו" שלכאורה אין ביאור לזה וכן בסוף ראויים היו להעיד שתיבת "היו" למותר לכן נראה דכוונתו אם העידו עדות שב"נ בא על אשת ישראל פלוני שעדותן נוגעת לישראל ג"כ והו"א כיון דלישראל עדותן בטילה וא"נ לאסרה על בעלה ה"ה דבטל לגבי העכו"ם דעדות שבמ"ק בטלה כולה קמ"ל דל"א כן בב"נ כיון דא"צ בזה משפטי העדות ל"ש בזה למיפסל מצד עדות שבמ"ק בטלה כולה ויהי' דבריו מדוקדקין היטב כנלענ"ד לפי חומר הנושא:

תוכן העניינים

חמדת ישראל על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה