חמדת ימים ג· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
קונטרסים · קונטרס רביעי - "הדרת קודש" על ספר בראשית
(הערת הרב המהדיר, עוד שם בסוף הספר קונטרס אחד להרב המחבר ז"ל וזה לשונו שם, הדרת קדש אותו קראתי כי כן בקד"ש חזיתיהו הלא המה חידושים שנתחדשו אצלי בשבתות ה', בה' תתהלל נפש"י ישמעו ענוים וישמחו).
פרשת בראשית
א. פרשת בראשית, בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, הנה בזוהר פרשת ויקרא אמר רישא דכל בניינא הוי י' יו"ד אפיק ה' וכו', והכוונה כי בתחלה היה יוד וממילוי יו"ד ו"ד נעשה ה' בינה והם סוד ד"ו פרצופים זו"ן שאז היה זעיר בחי' קטנות ו' זעירא בלי מוחין והוא נמשך מן שש ספירות ראשונות דחכמה והמלכות סוד הד' מן ד' ספירות תחתונות דחכמה ולכן נרמז ז"א באות ו' ומלכות בד' ושניהם באות יו"ד, ואז בהיותם בסוד חכמה היה ו' קודם לד' כי שם עלמא דדוכרא והזכר גובר, וכאשר נכנסו ב' אותיות ו"ד בבינה נכנס תחלה ד' מלכות ואחר כך ו' סוד התפארת.
ונמצא שבהכנס הד' תחלה ואחר כך הו' לא מצא מקום כי כבר יש שם הנוקבא וירד למטה בשש ספירות שהם ו"ק שבה והוא ו' שבצורת ה' העומד תחת הד' של ה שהיא נעשית לו אז מקיף ועטרה על ראשו, והיינו לפי שבבינה עלמא דדוכרא דנוקבא ושם נוקבא שליט על דוכרא וזהו סוד עולם הבא שהיא סוד הבינה צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם כי שמה מלכות שיעור עביו והקיפו סוד נקבה תסובב גבר, ואחר כך כשיצאו משם ולחוץ יצא ו' תחילה וישב לו אחר אות ה' דבינה ואחר כך יצא אות ד' נקבה נמצא אשה מזרעת תחלה ילדה זכר איש מזריע תחלה ילדה נקבה, וזהו שאמרו שם בזוהר כי תחלה היה י' וממילוי יו"ד ו"ד נעשה ה' ראשונה וממנה נעשה עצמות זו"ן ועל כן לא נרמז זו"ן ביו"ד אפס במילוי ובבינה שם ה' נרמז בה אות ה בעצמה השרשית, ולעומת זה באו הכתובים מכוונים כל צרכם, ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים, פירוש כשהאציל חכמה לבינה אר"ץ יצא תחלה ואחר כך שמים אבל בראשית ברא אלהים סוד הבינה כשהולידה היה שמים תחלה ואחר כך ארץ, ובזה תבין סוד ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם שביארו בזוהר בראשית דעדן היינו בינה וגן היינו מלכות ע"ש, והכוונה ויטע ה' אלהים כשנטע חכמה לבינה אז היה גן בעדן מקדם קודם התפארת ואחר כך וישם שם את האדם סוד הת"ת.
ב. ועד"ז אני מפרש כוונת המשנה פרק י"ד דנגעים, מצות ארז ארכו אמה ועביו כרביע כרע המטה אחד לשנים ושנים לארבע, כי יפלא ממך מאי נפקא מינה אם יהיה ארז ק' אמה או אמה, וגם מה שאמרו כרביע כרע המטה מאי טעמא נקט הכי, גם יפלא אומרו אחד לשנים וכו' דאי אתא לאשמועינן דמצוה לצמצם הוה מצי למימר למדוד רביעי ומני אחד לשנים שנים לארבעה.
ואולם שם רמז אימות הקודם, כי הנה נודע דז"א נקרא ארז אשר בלבנ"ון באשר הוא כולל ל"ב נתיבות חכמה ונ' שערי בינה כמו שאמרו בזוהר פרשת טהרה, וכלפי זה יצדק הרמז בסתרו שיש לז"א שני בחינות כשהוא בסוד גדלות כלול י' ספירות וזהו ארז אשר כולל ל"ב נו"ן, והודיענו ששיעורו רק אמה שהיא ו' טפחים שהם ו' ספירות בחינת קטנות כמו שאמרו בתקונים 5 ועביו כרביע כרעי מטה סוד המלכות שנקרא רגל רביעי למטתו שלשלמה והיא היתה אז עטרת ת"ת מקפת עביו בסוד ד' על ו' נקבה תסובב גבר, ומפרש הא כיצד היה כן ומדוע לא יהיה שיעורה י' טפחים שיעור קומתו, יען כי כן היה אצילותם אחד לשנים דתחלה היה יו"ד חכמה וממנו יצא הבינה מן מילוי יו"ד ו"ד נעשה ה' כאמור, ואחר כך מן שנים אלו היה כל השם ע"ד מחציו תמלא תיבתו שהרי יו"ד ה"א המילוי עולה ו"ה וכן היה תחלה יו"ד ונעשו שנים י"ה ואחר כך נעשה מהן זו"ן והיו ארבע.
וזה ירמוז הכתוב אחות לנו קטנה ושדים אין לה כלומר שעדיין לא הניקה לה אימא שאחר כך היה היניקה והגדלות, אם חומה היא כשהיא ד' לפני ו' באבא נבנה עליה טירת כסף ע"ד בחכמה יסד ארץ אמר רבי אבא יסד ברתא, ואם דלת היא סוד ד' דהיינו אחר צאתה מבטן אימא נצור עליה לוח ארז ותהיה ה' אחר כך בסוד ויבן ה' אלהים את הצלע ויביאה אל האדם, והבוננהו.
פרשת נח
ג. אלה תולדות נח וכו' תמים היה בדורותיו את האלהים התהלך נח, טעם את האלהים התהלך נח יתכן כי בא להשיב על מה שהקשו חכמי הזוהר 6 דקרבנא דהקריב לבתר דיקריב ליה מן קדמת דנא דילמא ישכך רוגזא מעלמא, ועל כן כאשר סיפר בשבחו לאמר תמים היה בדורותיו והיה לזרה מה שלא הקריב קרבנות על דורו, לזה אמר את האלהים התהלך נח דכ"ב יכול ה' למבול ישב ושליט שמא דאלהים כמו שאמרו בזוהר פרשה זו דף ס"ב, וקרבן לא מיקרב לשמא דאלהים אלא לשמא דה' קרבן לה' כמו שאמרו בזוהר פרשת משפטים 7 בפסוק כי לא תחפוץ זבח ואתנה וכי לא בעא קודשא בריך הוא דיקרבון קמיה קרבנא וגו' אלא דוד לקמי שמא דאלהים אמר וקרבנא לא קרבין לשמא דאלהים אלא לשמא דיה"וה דהא לגבי דינא קשיא מדת הדין לא מקרבין קרבנא וכו' וזהו סוד את האלהים התהלך נח ולשמא דא לא מקריבין קרבנא, וזה כוונת רבי יהודה בזוהר באומרו מאי הוה ליה למעבד דהא חייבי עלמא הוו מרגיזין קמיה ואיהו יקרב קרבנא.
ד. ויהי לשבעת הימים וכו', אמרו בפרק חלק 8 מה טיבן של שבעת הימים, אלו שבעת ימים שהקדוש ברוך הוא שינה עליהם סדרי בראשית שהיתה חמה יוצאה במערב ושוקעת במזרח, סוד כמוס בזה ביארתי בספר חמדה גנוזה, אכן גם לפי פשטן של דברים יתכן טעם למה שינה הוא יתברך סדר הזה באלו שבעת הימים, כלפי מה שאמרו שהתאבל הקדוש ברוך הוא על עולמו שבעת ימים, ואמרו בבתרא 9 מפני מה חמה יוצאת במזרח ושוקעת במערב כדי לתת שלום לרבו, וקיימא לן דאין נותנין שלום לאבל, ולפיכך אלו שבעת ימים שהתאבל הקדוש ברוך הוא על עולמו אין ראוי לצאת במזרח לתת שלום לקונו שאז התאבל כביכול על כן יצאו להפך.
פרשת לך לך
ה. ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו, ירמוז מה שאמרו בזוהר פרשה זו דף פ"ה במעלת אברהם כשבא אל הארץ אתרשים במהימנותא שלימתא על כל בני דריה ואתרשים חד לעילא חד לתתא דכתיב אח"ד היה אברהם וירש את הארץ וכו', וזה אמר ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו כלומר שנראה ונדמה אברהם אליו יתברך חד לעילא וחד לתתא אחד היה אברהם וירש את הארץ.
ו. אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים, טעם כינוי זה במילה יתכן כמו שאמרו בתיקונים דמסטרא דעמודא דאמצעיתא אתקריאת שורק כי הוא יצאה מבין חדוהי ומאמצעיתו נברא העולם והיא נקודה אמצעית לכל צד ולכן היא שורק שהוא באמצע האות בסוד יסוד אמצע הגוף והיא עטרה שעל הברית ומהאי טעמא מילה שם דאדם מאמצעיתו נברא כמו העולם כמבואר ברז"ל, וזהו סוד אני אל שדי שאמרתי לעולמי די לפי שנברא העולם מאמצעיתו והיה מותח והולך ולפיכך במצות המילה נאמר אני אל שדי לומר טעם שימול באותו מקום דמאמצעיתו נברא העולם והאדם ולכן הוא מובחר כי הוא ראשית הגוף וכל ראשית לה' קדש הוא כמו שנתקדשה בית המקדש וירושלים מהאי טעמא יותר משאר המקומות כי על כן תלה הוא יתברך לאמר אם מקבלים המילה יורשים הארץ כמו שאמרו ז"ל והכל סוד אחד ואין כאן מקומו.
ז. וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו - שחנכן בתורה, טעם שלקח עמו תלמידי חכמים הוא כמ"ש הרב ז"ל בטעם למה שם אברהם נפשו בכפו על לוט אחרי הפרדו מאיתו וישנאהו, כי לא על עצמו יצא כי היו בתוכו נשמות קדושות בשורשו ולכן ר'כושו ב'ן א'חי ראשי תיבות רבא, וכל הנשמות שיצאו ממנו נלכדו גם כן למעלה על ידי שרי המלכים שנשבה ביניהם למטה דוגמתו היה למעלה, ובעבור אלו הנשמות יצאו ללחום בגוים ההם וכיון שאי אפשר להוציא בלעם מפיהם אם לא על ידי תלמידי חכמים העוסקים ברזי תורה וכבר נאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וכו' תורתי דלעילא דקיים הכל בסוד הנסתר ועל כן הוריקם לילך עמו.
ח. ועל פי זה חדשתי כוונת ההיא סבתא 10 דאתאי לקמיה דרב נחמן אמרה ליה ריש גלותא וכולהו רבנן בסוכה גזולה הוו יתבי (פירוש דגזלו עבדי ר' נחמן עצים וסככו בהם) צווחא ולא אשגח בה רב נחמן אמרה ליה אתתא דהוה ליה לאבוה שי"ח עבדי (פירוש אברהם אבינו וירק את חניכיו ילידי ביתו שי"ח) צווחא קמייכו ולא אשגחיתו בה וכו' א"ל ר' נחמן פיעתא היא דא אין לה אלא דמי עצים בלבד, והכוונה דאפליגו בית שמאי ובית הלל בדין גזל מריש ובנאו דלבית שמאי מקעקע כל הבירה ומחזיר לו עצים ממש ולבית הלל אין לו אלא דמי עצים משום תקנת השבין, ולצד עילאה ימלל בסוד הנצוצות קדושות שבקליפות שנפלו מימות אדם הראשון לעומת הקליפות והן בונין בנין שלהם על ידן כי הן בית חייהם ואיככה תהיה יציאתם משם, לבית שמאי מצד הדין צריכים לקעקע כל הבירה ולעקר שורשם ולהוציאם משם ולב"ה שהוא מצד החסד עשו תקנת השבים ומוציא את שלו והשאר יניח.
וכלפי זה אמרה ההיא אתתא כי ראתה לר' נחמן דלא אשגח בה משום דסבירא ליה כב"ה דאין לו אלא דמי עצים על כן צווחה לאמר, אתתא דהוה ליה לאבוה תלת מאה ותמני סרי עבדי ולא הספיק לו עם אליעזר לבד כי יצא ללחום לפדות את לוט ולקעקע גם כל הבירה של הקליפות דאילו ללוט לבדו יספיק אברהם ואליעזר ולא עוד, אם כן דוגמתו בפשט הדין למטה דלא יספיק בדמי עצים בלבד ויקעקע כל הבירה כבית שמאי, אכן ר"נ סבירא ליה כאידך תנא דאליעזר לבדו היה ולא אשגח בה.
ט. ועל פי זה נמתיק נועם שיח סוד הכתובים שקשים להולמן דלמאן דאמר דלא הלך למלחמה אפס לפדות בממון את לוט קשה דבתר הכי קאמר ויכם וירדפם, וגם מה הלשון ויחלק עליהם לילה, וגם הוא ועבדיו מי זה הוא, וגם אומר עד חובה אשר משמאל לדמשק מה בא ללמדנו, אמנם כבר ידעת מה שאמרו בתקונים 11 דבמתיבתא דרקיעא מיכאל וגבריאל נגד שמאי והלל, ובפרקי רבי אליעזר אמרו 12 ויבא הפליט זה מיכאל, והנה בזוהר פרשת שמות 13 אמרו שעל ידי גבריאל מורידין נשמת הצדיק ופריך ואי תימא דמלאך הממונה על ההריון לילה שמו ואת אמרת דאיהו גבריאל, ומשני הכי הוא ודאי בגין דאתי מסטרא דשמאלא וכל מאן דאתי מסטרא דשמאלא לילה שמו וכו'.
והנה אברהם מסטרא דחסד היה סובר כבית הלל ומיכאל דאין צריך לקעקע כל הבירה ולכן כשבא מיכאל ויגד לו וירק את חניכיו ילידי בית"ו, דייקא אשר הם בשורשו כי כמלחמה של מטה כן היה דוגמתה שורשה למעלה עם שר שלהם והוריקם באבנים טובות וממון רב לפדיון שבויים, וירדוף אפס רדיפה להשיבם ולפדותם והלך רק עם אליעזר כחושבן שיח כן פסק הוא ואליעזר בן משק ביתו דמשק אליעזר הדולה ומשקה מתורתו קאי כוותיה, אכן למעלה חלקו עליו אליבא דב"ש והלכו למלחמה שי"ח ממש.
(א"ה, ובזה ניחא דבין מאן דאמר דאליעזר לבדו היה ובין מאן דאמר שי"ח ממש הוו אלו ואלו דברי אלהים חיים).
ולזה אמר ויח"לק עליהם לילה שמי שחלק על אברהם הוא גבריאל הנקרא לילה, ועבדיו שהלך עם עבדים שלו, ויכם דייקא שאברהם פסק רק לרדוף להשיבם ולפדותם והוא חלק עליו ויכם, ומפרש הכתוב למה קראו שמו לילה לזה אמר אשר משמ"אל לדמשק כי דמשק מימין אברהם שהסכים עמו וגבריאל מסטרא דשמאלא חלק עליו וכל מאן דאתי מסטרא דשמאלא לילה שמו.
פרשת וירא
י. וירא אליו ה' באלני ממרא והוא יושב פתח האהל כחום היום והנמשך, פרשה זו יפה נדרשת בהעיר בה קצת הערות שיש להעיר בה, דקשה מה בא להודיענו שבאו מלאכי השרת כחום היום תוך שש, וגם מ"ש ואקחה פת לחם משמע שהיה לו לחם מזומן ואיננו חסר אפס הלקיחה לתת לפניהם ואחר כך צוה לאפות, וגם יפלא איך אברהם לא היה לו לחם מזומן בביתו תמיד לעוברים ושבים ומי יצפה עד אפיית הלחם להשביע רעבונו, ועוד דפתח בלחם וסיים בעוגות, ורז"ל אמרו 14 הדא אמרה פרס הפסח היה, ויותר יש להפלא במאמר אחר תעבורו שאינו מן הדת של דרך ארץ, וגם אומרו בצרות עין וסעדו לבכם מעט לא הרבה כמו זר נחשב, וגם שלא הזכיר הכתוב שנתן לחם לפניהם, ובפרשה זו מצינו ג' לשונות בענין זה, לחם סתם, חמץ, ואחר כך עוגות, ובלילה אצל לוט ומצות אפה.
יא. אמנם חדשתי בזה דהמלאכים באו אצל אברהם בערב פסח ועשה אברהם הכל כמשפט דת של תורה, והוא שאמרו חמץ משש שעות ולמעלה אסור שנאמר אך ביום הראשון אך חלק פירוש אך חץ כי היום י"ב שעות נחלק לשני חלקים חציה מותר בחמץ דין תורה וחציו חלקו של פסח דעובר עליו משום תשביתו.
והנה כשבאו המלאכים היה כחום היום בתוך שש של ערב פסח והיה עוד זמן מועט לשריפת חמץ ובלי ספק כי היה תמיד לחם ערוך ומזומן לפני האורחים כל הימים אבל אלו באו בתוך שש, אמר להן אל נא תעבור ואקחה פת לחם שיש לי מזומן חמץ אשר איננו חסר אפס לקיחה לתת לכם, אכן אל תדמו בנפשיכם לישב כאן ולאכול לשובעה כמשפט המאריך על שלחנו רק וסעדו לבכם אחר תעבורו כי עוד מעט זמן ביעורו, וזה יען כי עברתם על עבדכם שאשמור ככל חקות הפסח שאילו היה בבית אחר הייתם אוכלים לשובע נפשיכם כי לא יחושו, על כן וסעדו לבכם בלבד ושוב אחר תעבורו הלחם לשריפה.
והנה ביני וביני נתגלגל הדבר שרדף אחר הפר עד חברון כמו שאמרו בפרקי ר' אליעזר 15 שאז נתגלה לו המערה ע"ש, ועבר הזמן והגיע זמן שריפת החמץ וכן עשו בביתו ביני וביני, ובשובו לביתו וימהר אברהם כדרך המדקדקים לאפות המצות אחר שש ועל כן צוה ליקח שלש סאים לפסח לבני ביתו כי רבים היו ולאו מפני המלאכים, וז"ש לושי ועשי עוגות הדא אמרה פרס הפסח היה, פירוש פרס הוא בלשון חכמים חלק כי הגיע חלק של פסח שהיום יש לו שני חלקים וכבר נכנס פרס הפסח ולכן צוה לעשות מצות.
יב. וקיימא לן דאסור לאכול מצה בערב פסח וכל האוכל מצה בערב פסח כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו 16 כדי שיאכל בלילה מצה לתיאבון אבל מותר לאכול פירות גבינה בשר, ולכן ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם שהחמץ כבר נשרף ומצה אסור לאכול אבל אלו הדברים מותרין נתן לפניהם ולכן לחם לא הביא, ועל כן הם אמרו כן תעשה כאשר דיברת דלדידך שייך האי טעמא דלתיאבון אבל לדידן שאין לפנינו אכילה ושתיה לא שייך תיאבון ולדידן מותר מצה בערב פסח.
ובזה ניחא הג' לשונות, תחילה אמר חמץ לחם קודם זמן ביעורו, ואחר כך לושי ועשי עוגות דקודם אפיה אינו נקרא מצה רק עוגות לאפוקי לחם חמץ, ובלילה אצל לוט כתיב ומצות אפה כבר ויאכלו דכבר אפה בזמנו כדת התורה אחר חצות כאמור.
יג. ועוד חדשתי פשט המשך הכתובים דאברהם עם אבימלך שכל הענין כפול ומשולש אין לו שחר, וגם יפלא בגופא דעובדא שפחד אברהם פן יהרגוהו והוא מסר נפשו על קידוש השם בכבשן האש ועכשיו מה ראה שנתיירא והיה לו לבטוח בה' שיצילנו כמו שהצילו מכבשן האש היפלא מה' דבר, אם ירצה אבימלך להורגו יהיה צוארו כאבן שיש כאשר קרה למשה, ואי לא רצה לסמוך אניסא מעיקרא מאי סבר בכבשן האש.
והנה חכמים הגידו 17 כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם בשעה שהשליכו נמרוד לכבשן האש יצא דינו מבית דין של מעלה לישרף וניצול בזכות יעקב, והטעם שבן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו והיה מתחלה עובד ע"ז, ואמרינן 18 שלשה דברים מזכירין עונותיו של אדם ואמרינן נמי וגברא מיבדק כעין גשר, ולכן אז בסכנה זו נתבקרה פנקסו למעלה לצאת חייב.
יד. וכל לעומת זה יבואו התכת הכתובים על נכון כי שאל מאיתו שני דברים, א' מה עשית לנו ומה חטאתי לך כלומר מה עשית לנו שכיחשת אשתך ויראת שאהרגך ומה חטאתי לך כי הבאת עלי וכו' וכי מעולם עשיתי לך רעה לחשדני על חטא הזה, מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי כלומר ואתה עשית עמדי כאילו עשיתי מעשים כאלו ואם כן במה הכרתני לחשדני על חטא זה.
ועוד קושיא גדולה עוד מזאת ויאמר לו שנית, אם תמצא לומר שבדין חשדתני לפשע ורשע כזה קשה מה ראית כי עשית את הדבר הזה הואיל ואתה מלומד בנסים וברצונך שברת צלמי נמרוד ומסרת נפשך וניצולת אם כן מה היה לך מורא ממני, מאן דשיזבך מכבשן האש הוא ישזבינך מידי שלא אוכל להורגך, וזהו שנאמר את הדבר הזה כאן ולא בענין אחר כמו בנמרוד.
ועל כן השיבו על שניהם לאמר כי היה לי מקום לחשדך כי אמרתי אין יראת אלהים במקום הזה, וכי זו הדרך אכסנאי בא לעיר על אשתו שואלין על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו כמו שאמרו בגמרא, 19 ועל דבר שלא סמכתי על הנס דע ויהי כאשר התעו אותי אלהים שהיו בית אבי עובדי ע"ז ותעיתי כמוהם בתחלה ועון זה תלוי בצוארי אשר על ידי זה יצא דיני בכבשן האש להשרף ומאז ידעתי שלא אסמוך על הנס על כן אמרתי זה חסדך אשר תעשי עמדי כיון שמזכירין עונות בשעת הסכנה על כן לא אסמוך שוב על הנס אמרי נא אחי הוא.
פרשת חיי שרה
טו. ואברהם זקן בא בימים וה' בירך את אברהם בכל, הנה בפ"ק דב"ב 20 אמר ר"א בפסוק זה אצטגנינות גדולה היתה לו לאברהם בלבו שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו, רשב"י אומר מרגלית טובה היתה לאברהם תלויה בצוארו שכל חולה שראה אותה מיד נתרפא וכשנפטר מן העולם נטלה הקדוש ברוך הוא ותלאה בגלגל חמה והיינו דאמרי אינשי אידלי יומא אידלי קצירא ע"כ.
טז. חדשתי את סודו, כי הנה בזוהר פרשת תולדות בסוד הכתוב ברחובות תתן קולה ביארו על בינה הנקרא רחובות והיא רקיע שכל כוכבים ומזלות קבועים בו, ואע"ג דבזוהר פרשת וארא קאמר שהם קבועים ביסוד ונראים במלכות, הכל סוד אחד כי כל האורות שורשיהם למעלה בבינה ומשם כולם מקבלים אורות שלהם ועל ידי החמה נהירין כולן כשהחתן יוצא מחופתו דלעילא ומקבל שם האור, וזה רמזו בגמרא 21 דחמה סומקא בצפרא דחלפי אוורדי דגן עדן, ועל דרך שאמרו בזוהר פרשת כי תצא כשמשא דנהיר בסיהרא ובכל כוכבייא ומזלי כן משה וכו' כי אין אור ללבנה וכוכבים ומזלות אלא מן החמה והחמה סוד הז"א מקבל מאימא והכל בעשיה כעין חותם דוגמא עליונה נמצא הבינה היא מקור לכל אצטגנינות ושורשיהן, ומטעם זה נאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ששורשיהם היה בבינה ודעת ולכן ידעו להבין בחכמה זו, וזהו גם כן טעם דרז"ל שדרשו 22 כי היא חכמתכם ובינתכם על הידיעה הזאת.
והנה בינה נקרא לב מבין וגם מלכות נקרא לב כי שם שני חללים ב' ההין כמו שאמרו בתקונים דף ס"ב, והסוד הוא כי ממקום שסיים יסוד דבינה משם מתחיל מלכות כנודע, וכלפי זה אמר ואברהם זקן שזכה לזקנה ממש סוד הבינה הנקרא עתיקא גם היא בא בימים עלאין דבינה וה' בירך את אברהם בכל, ובא ר"א לפרש הדבר מהו בכל ואמר אצטגנינות גדולה כי על ידי שזכה לבינה זכה באצטגנינות גדולה דייקא לפי כי איצטגנינות הוא נמי ביסוד ומלכות שבהם כוכבים ומזלות קבועים.
אכן אברהם זכה לאצטגנינות גדולה סוד הבינה הנקרא גדול בסוד שבת הגדול והיא היתה לו בל"בו דייקא ומה היא שכל מלכי מזרח ומערב וכו', כי הנה נודע דמזרח סוד ו' ומערב סוד ה' שבהם גם כן קבועים אצטגנינות כוכבים ומזלות, אך כולם מצפים ומיחלים לחסד עליון דבינה אשר ברחובות תתן קולה להאיר לכולם ולפתח זו כל המלאכים והמזלות משכימין בבקר כשהשמש יוצא משם ומקבל אז האור כחתן יוצא מחופתו מלובש בעטרה שעטרה לו אמו ומשם מאירין כולם וכאור בקר זה יזרח שמש לכולם ונמצא כולם משכימין לפתח זה שהכל מצפין לראותו בסוד צאנה וראינה וכו', ואז כצאת השמש בגבורתו לרוץ אורח לזווג כן מזדווגים גם כן היכלי ומלאכי ת"ת ומלכות וכל האורות ומזלות דדוכרא עם נוקבא כי הכל כדוגמא עליונה ונמצא כולם משכימין לפתחו.
יז. ורשב"י סבירא ליה דזה כבר רמוז באומרו בא בימים בימים עליונים ומאי בכל, ולזה אמר מרגלית טובה היתה לו לאברהם וכו' והכוונה על פי מה שאמרו בזוהר חדש פרשת חקת דף צ"ב ב' כשמן הטוב על הראש וכו' שמניך נקרא מסטרא דאימא ומסטרא דאברהם וכדין שמנ"יך טובים מאי טעמא נגיד האי משחא טבא לאברהם משום דפשיט ימינא לאנהרא לסיהרא על דא כתיב מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד מה טוב דא נהורא קדמאה יומא קדמאה דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב ומה נעים דא נעים זמירות ישראל יומא ד' סיהרא וכו' אברהם יהיב נהורא להאי ברתא דמלכא יומא ד' דעל ידה אתנהיר עלמא ועל דא חוט של חס"ד משוך עליה לאנהרא וכו'.
יח. ובספר התקונים אמרו, מלכות מרגלית כלילא מכל גוונין וכן מרגלי"ת גימטרייא מ"ם למ"ד כ"ף וא"ו תי"ו, וכשהבינה מאירה אליה בסוד מ"י סלקא בזא"ת והיא עטרת תפארת וכדין כאימה בתה, ואמרו עוד שם ה' אור דבינה דנהירין למלכות ובבינה שם של ס"ג במילוי גימטרייא מרגלית, ולכן אז נקרא מרגלית שהעלה אברהם מלכות בסוד עטרת תפארת ואברהם הוא האדם הגדול בענקים כנודע והיינו כי בא בימים כל הספירות, ועוד אמרו בתקונים דף קל"ד דצואר אתמר על אימא עילאה, ואמרו בזוהר האזינו י' עילאה י' תתאה ה' עילאה ה' תתאה כל אילין עלאין בעתיקא תליין ותתאין בז"א אינון ולאו תליין אלא אינון ממש ובע"ק תליין דהא שמא דעתיקא אתכסייא מכלא וכו'.
ולכן כשהעלה אברהם המלכות בסוד מרגלית כלילא מכל גוונין שהיא כתר הכולל כל גוונין היתה תלוי"ה בצוא"רו דייקא בבינה שנקראת עתיקא באופן שהעלה המלכות לעילא בסוד שמניך טובים כי שם גמלתהו טוב ולא רע ולא כמו שהיא למטה ולכן אמר מרגלית טובה, וגם רמז שהאיר לה ה"אור ה' טו"ב דבינה טו"ב ה' דייקא ובימיו היה מלכות עולה לשם ואתנהירא סיהרא ובכח הה' אור חסדים גמורים סילק כל כחות הדינים דשלטין והיה רפואה לחולים, אבל כשמת תלאה הקדוש ברוך הוא בגלגל חמה כנודע כי ו' נקרא גלגל כמו שאמרו בתקונים 23 ובינה נקרא חמה כנזכר שם 24 ותלאה בגלגל חמה שתאיר המלכות על ידי ו' שהוא גלגל דנהיר מן חמה והוא מקבל ה' אור מבינה ומאיר למלכות, וזהו סוד מה שאמרו ז"ל 25 בכל בקר השמ"ש טובל בנה"ר דינור ומקבל אורו ובלילה שוקע בים אוקינוס וכבה אורו וכמו שיתבאר במקומו.
יט. ועד"ז תשכיל מה שאמרו פ"ק דברכות, 26 מצות קריאת שמע ותיקין היו גומרים אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום, והכוונה כי הנה נודע שקריאת שמע של שחרית הוא בינה ושל ערבית מלכות ותפארת נקרא הרועה בשושנים הללו, וכבר נתבאר טעם צאת השמש בגבורתו מחופתו דבינה כי אז נהירא ליה על ראשו עטרה נהירו דבינה ואז ישיש כגבור לרוץ אורח למלכות לזווג כי כל זמן שאין בו מוחין נקרא קטן, והנה בעשיה הכל הוא מעין דוגמא של מעלה ונמצא כל עיקר הכוונה לסמוך גאולה יסוד דנפיק מבינה הנקרא גואל ישראל לתפילה מלכות.
ועל כן נקראו ותיקין גימטרייא יסו"ד מלכות שהם דקדקו כראוי לסמוך גאולה לתפילה יסוד ומלכות ולפיכך היו קורין קריאת שמע להתעורר אתערותא דבינה והיו גומרין אותה ממש עם הנץ החמה שאז נהירת בינה על תפארת והוא כחתן יוצא מחופתו, וכבר נתבאר בספר התקונים דעיקר הייחוד בסוד הו"ה נהר יוצא מעדן להשקות את הגן ואז הו"ה גביר לאחיך ואין שום קליפה שולטת בסוד חרות על הלוחות ועל כן היו תכף סומכין תפילה מלכות, ונמצא דייקא שאז היה ייחוד גמור מתפל"ל ביו"ם כרזא דזווגא, ובזה תשכיל מה שאמרו שם בגמרא רבי יהודה העיד משום קהלא קדישא כל הסומך גאולה לתפילה אינו נזוק כל אותו היום, והיינו בסוד הו"ה גביר הנזכר כי בהאיר הבינה חרות על הלוחות אין שום דין יכול לשלוט עליו.
פרשת תולדות
כ. ויאמר יצחק מה זה מיהרת למצוא בני וכו', אמרו בב"ר 27 מה זה מיהרת למצוא הברכות אביך נתברך בן ע"ה שנה ואתה בן ס"ג שנאמר ויאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני ר"י ור"ל חד אמר אם לקרבנך המציא לך הקדוש ברוך הוא שנאמר וירא והנה איל וכו' וחד אמר אם לזווגך המציא לך הקדוש ברוך הוא למאכלך לא כל שכן ע"כ, וקשה שהוא אמר ואברכך לפני מותי ואיך יפלא בעיניו שוב לאמר מה זה מיהרת למצוא הברכות, ואגב ניישב מדוע לא ידע יום מותו ואברהם ויעקב ידעו ובירכו לפני מותם ומה היה התשובה אם לקרבנך אם לזווגך.
אכן חדשתי כי שני טעמים יש למה שכהו עיניו בזוהר, דיצחק היה מסטרא דנוקבא חשך ולחשך קרא לילה מה שאין כן באברהם שהיה מסטרא דדוכרא חסד שהוא אור ויעקב שהוא כלול משניהם עיני ישראל כבדו מזוקן בדרך ממוצע, ועוד טעם שני שלא יצא לשוק ויאמרו דין אבוה דהאי רשיעאה, והנה בשעת העקידה נכלל יצחק בחסד ויצא מסטרא דנוקבא ואותה נשמה דנוקבא פרחה באיל ונעשה הוא דכורא ובזה לא שינה הוא יתברך את דברו שצוה אחר כך ליקח את האיל.
כא. ובספר נוף עץ החיים פירש בזה מאמרם ז"ל בפסוק מה' יצא הדבר מהיכן יצא מהר המוריה, כי כל זמן שהיה לו ליצחק נשמה מסטרא דנוקבא לא היה לו בת זוג אבל בעקידה שפרחה אותה הנשמה באיל וזכה לנשמה מסטרא דדוכרא זכה לזווג ולכן אחר הדברים האלה ויוגד שנתבשר מרבקה בת זוגו, וזהו סוד והע"להו שם לעולה שבתחלה היה קשור במדת גבורה ועכשיו והעלהו במדת חסד.
ולפי זה דבשעת עקידה נכלל בחסד ויצא מכלל נוקבא אם כן צריך לומר דמה שכהו לאו משום טעם הזוהר אלא מפני עשו הרשע, ונפקא מינה למה שאמרו בזוהר פרשת וישלח 28 שהאבות הניחו לדוד ע' שנה, אברהם הניח לו כ"ח שנה ויצחק לא הניח לפי שהיה מסטרא דנוקבא וחשך וגם דוד חשך ע"ש, וזהו שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהן עיניו מראות מראות באותו רשע, ויצחק שידע מזה אמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי שבדין היה לי לחיות עוד נ"ז אבל ידעתי כי צריכים להניח לדוד שבעים שנה ואבי לא הניח רק חמש שנים ועדין חסר ס"ה, ועל כן לא ידעתי שמא גזר הוא יתברך שהניח לו כל נ"ז שנה משלי ועל כן לא ידעתי יום מותי דהיה סובר שכהו עיניו בשביל עשו ולא משום שהוא מסטרא דנוקבא שכבר משעת העקדה נתקשר בדכורא כאמור ועל כן ביקש לברכו ברכות העולם הזה בלבד כמו שכתבו הראשונים.
כב. ולפיכך כשנכנס יעקב ביני וביני ונכנס עמו גן עדן תמה ואמר ראה ריח בני כריח שדה סבור הייתי עשו רשע הוא ועתה ראה כי קדוש הוא שנכנס עמו גן עדן ואם כן תימה על מה כהו עיני, וצריך לומר בטעם השני שאני מסטרא דנוקבא עדיין ומינה שאין לי לתת מן השנים שלי לדוד ויש לי עוד בחיים נ"ז שנה ועל כן תמה ואמר מה זה מיהרת ליקח הברכות מה ז"ה דייקא, צא וחשוב מן ע"ה שנה לס"ג שנה הוי י"ב שנים כמנין ז"ה כלומר עם היותך צדיק למה זכית לקחת הברכות כמנין זה קודם זמני שלקחתי בן ע"ה ואתה בן ס"ג דעד השתא לא ידעתי יום מותי כיון שצריך אני להניח לדוד משני, אבל עכשיו דמוכרח שאני מסטרא דנוקבא עדיין אם כן לא אניח כלום ומה זה מיהרת למצוא הברכות, ויעקב השיבו כי כן הוא האמת דיצחק מסטרא דדוכרא וצריך שתתן לדוד משנותיך שהרי הקרה ה' איל לפניך לקרבנך המציא הקדוש ברוך הוא והלא פיהו צוה עליך והעלהו שם לעולה, אלא על כרחיך לומר שפרחה נשמתך באיל אם כן אין לך שוב אותו נשמה מסטרא דנוקבא, ואידך מאן דאמר קשיא ליה דאכתי מאן נימא לן שנשמה החדשה שבאה לו היה דדוכרא על כן הכריח הדבר מהזווג אם לזווגך המציא לך דזה יורה דיש איתו נשמה דדוכרא דאם לא כן לא היה לו בת זוג וצריך הוא להניח לדוד משניו ועל כן תברכני נפשך עתה בטרם אמות.
פרשת ויצא
כג. דרשו רז"ל 29 כל זמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה פנה משם וכו', הכוונה כל זמן שהצדיק יסוד עולם בעיר סוד הנוקבא עיר אלהינו הוא הודה וכו' סוד שלשה עדרי צאן, הודה זיוה סוד הנצח כמו שאמרו בזוהר פקודי דף רנ"ז ע"ב הוא הדרה דא קודשא בריך הוא.
כד. ובמדרש רבה, 30 וילן שם כי בא השמש שמע קולן של מלאכי השרת היו אומרים כי בא השמש אתא שמשא אתא שמשא, חדשתי שיעקב נסתפק על ששקעה לו חמה שלא בעונתה לענין ערבית אם כשם שנדון בלילה פה למטה יהא נדון גם למעלה לענין המשמרות ולענין זווג מדות העליונות עד ששמע לקול מלאכי השרת שהיו אומרים לענין משמרתם כי בא השמש כי בא השמש תרי זמני כלומר אין לנו אלא מה שלמטה בארץ כי בא השמש למטה בא השמש גם למעלה וזהו שאמר הכתוב ויפגע במקום שהתפלל תפילת ערבית, ושמא תאמר עוד היום גדול לזה אמר וילן שם כי בא השמש שמע מלאכי השרת וכו' שהסכימו כן להלכה לדונו כלילה גם הוא הסכים עמהם.
ולפי שאמרו שמלאכי השרת שנדחו ממחיצתן בסדום עלו כאן ואמרו המקובלים כי זה היה גבריאל, וזה רמוז בפסוק והנה ש'לשה א'נשים נ'צבים ר"ת שור אריה נשר והם מיכאל גבריאל רפאל ובכל מלאכי השרת אין מי שידבר ארמית אפס גבריאל ולכן בא גבריאל ולמדו שבעים לשון, ועל כן כשבא והתפלל יעקב שם היה גבריאל וסיעתו ששים ושמחים לאמר יום בשורה הוא אתא שמשא בלשון תרגום ובתפילתו הוא יעלנו, ואל תאמר תפילה פסולה היא דהרי הואיל ואתא שמשא למטה אתא שמשא למעלה, ועל כן נאמר מלאכי אלהים עולים ויורדים עולים גבריאל וסיעתו ויורדים אותם ששמשו במקומו דכן הוא הדרך כמו שאמרו בפרק יוה"כ 31 שנדחה גבריאל כ"א יום ושימש דוביאל תחתיו.
כה. אי נמי אפשר שהיו חלוקים מלאכי השרת, הכת המשמשת במקום גבריאל כשנדחה ממחיצתו היו אומרים כי בא השמש כלומר כיבה השמש שלא בעונתו ועדיין יום הוא והראיה כי בא השמש עוד לעתיד שמש ששקעה בעבורו זרחה בעבורו שמע מינה יממא הוא ונמצא שאין זה תפילה להתאחז בה ולעלות גבריאל וסיעתו, אכן גבריאל אמרו שפירושו כפשוטו כי בא אתא אתא שמשא וקיימו למעלה מה שקבלו למטה ולילה ממש אקרי ואדרבה מוכרח הדבר ממקום שבאתם יען אתא שמשא עוד לעתיד שמש ששקעה בעבורו ואם עדיין נחשב הוא ליום למה הוצרך לשלמו, אלא על כרחך לומר דכבר אלהים חישבו מעתה ללילה ממש ועל כן הוצרך לשלמו ואם כן תפילתו בזמנה היתה ואנחנו נעלה למחיצתנו בכח תפילתו.
פרשת וישלח
כו. על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וכו' כי נגע בכף ירך יעקב וכו', קשה לשמוע טעם כי נגע אטו אם אילו לא האביק עמו לא היה המצוה הזאת והלא מצוות התורה שורשיהם למעלה באיברים דלעילא, אכן יראה כמו שאמרו בזוהר וישלח דשס"ה ימים לעומת שס"ה גידין וכל גיד ויומו יש לו מלאך, וס"מ הוא שורשו בגיד הנשה ובתשעה באב ולכן בו ביום גברה ידו על יעקב וכו' ועל כן לא מצא מקום לשלוט ביעקב אפס בגיד הנשה כי הוא שורשו, והנה נודע כי כל אכילה סודה להכניס רוחניות הניצוצות אשר בתוכם על ידי חי מדבר לשורשם ולזה אמר על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה מצד שורש הנחש ס"מ, ותדע איך הוא משורש הנחש שהרי לא מצא ס"מ להתאחז אלא בגיד הנשה כי הוא שורשו.
כז. ובגמרא 32 ויאבק איש עמו אמר ר' יהושע בן לוי מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד כתיב הכא בהאבקו וכתיב התם וענן אבק רגליו ואמר ריב"ל למה נקרא שמו גיד הנשה שנשה ממקומו ועלה וכן הוא אומר נשתה גבורתם היו כנשים, הכוונה שאיתא בזוהר פנחס ויאבק איש עמו דא מלכות אבק דיעקב וכו', והנה היא נקראת הדום רגליו כי עיקר קומתה מתחילה מנה"י שלו וזהו וענן אבק רגליו מלכות שנקראת אבק רגליו, ואמר העלו אבק מרגלותם כלומר הקליפות הנאחזות ברגליה יורדות מות עד כסא הכבוד עד הבית עלמא דכורסייא, והוקשה לו לריב"ל וכי יש בכחו כל כך לס"מ עד כסא הכבוד, לזה אמר ואמר ריב"ל למה נקרא שמו גיד הנשה שנשה ממקומו, והוא שאמרו בפרקי ר' אליעזר 33 שס"מ היה מן כת השרפים בבריאה והפילו הקדוש ברוך הוא מקדושתו וכו', וידוע דשרפים בבריאה וזהו שאמרו למה נקרא שמו גיד הנשה שנשה ממקומו שנעתק ונקפץ ממקומו והוא הנחש שנאמר בו ואתה תשופנו עקב ונדחה מן הראש עד העקב, והיינו דקא מייתי מקרא דנשתה גבור"תם לרמוז שהיה בסוד הבינה הנקראת בעל גבורות ונקפץ משם מעלמא עילאה והיו לנשים למטה עלמא דנוק', ונמצא מכח שורשו שנשאר רשימו בבריאה סוד ראש פתנים אכזר כמוס שם ברזא דראש עשו בעטפיה דיצחק סוד בינה כנודע.
פרשת וישב
כח. ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם, דרשו רז"ל 34 שבני לאה היו מזלזלים בבני השפחות לקרותן עבדים, קשה לפי פשוטו מדוע היו מזלזלים שהרי פלגשים בכתובה וקידושין ומה זלזול היה שייך, ונראה לפי מה שאמרו בזוהר פרשת ויצא בסוד השבטים דבני לאה ורחל הם בסוד האצילות ובני השפחות מצד פרקין דלבר מגופא והיינו הזלזול של בני לאה לאמר אנו מעלמא דייחודא אבל אלו בני השפחות מצד הפרקין דלבר ולכן קראום עבדים מסטרא דמטטרון משא"כ הם באצילות.
כט. וישראל אהב את יוסף וכו' כי בן זקונים הוא לו, עיין בזוהר פרשת בראשית דג' אבות שהם חג"ת נקראו זקנים ויסוד מקבל מהם ולפי זה קראו בן זקונים על כי הוא מקבל מהזקנים, וחז"ל דברו ברוח קדשם ואמרו כל מה שקיבל משם ועבר מסר לו הוא סוד חכמה ובינה, ש"ם הוא סוד הבינה ועבר הוא החכמה הנקרא עבר הנהר דבינה נקרא נהר וחכמה נקרא עבר הנהר כי יעקב מה שמקבל מהם מוסר ליסוד כנודע.
ל. ויהי ה' את יוסף וכו', הוא סוד הוי"ה נחית בצדיק, ויט אליו חסד דאין זווג אלא בחסד בסוד כ"ל הקובע מקום לתפיל"תו אלהי אברהם יהיה בעזרו כמו שנתבאר בארוכה במקומו.
פרשת מקץ
לא. חדשתי שטעם החרטומים שהיו פותרים אותו לרעה משני טעמים, א' שלאדם טוב מראין לו חלום רע, וב' על שבא החלום שתי פעמים שהוא כמו גזר דין שיש עמו שבועה שאף על הרעה אינו חוזר בו ואם היה טוב לא היה צריך שבועה שכל דבור לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר בו, ולכן פתרוהו לרעה שבע מדינות שבע בנות אתה קובר ולא פתרוהו על השובע ועל הרעב שטובה היא אצל פרעה שעל ידי זה יעשיר עושר רב.
אבל לא נכנס דבריהם באזניו מפני שהיה קשה לו למה הראה לו במראות הללו ולא בפירוש כמו אבימלך, ולכן והואיל והיה מגיד לו שתי פעמים אף שהיה הקדוש ברוך הוא בעצמו וליכא משום הכזבת הנביא הוי כמו גזר דין שיש עמו שבועה ולא יחזור בו, וזהו שאמר ואומר אל החרטומים ופתרו לי אך קשה לי על דבריהם למה הראה לי ואין מגיד לי היה לו להגיד לי שתי פעמים ולא יחזור בו ולמה בא במראות הללו.
לב. אך יוסף אמר לו אף כי אתה אדם טוב ובלעדי גם האלהים יענה את שלום פרעה, מכל מקום חלום טוב יען אשר האלהים עושה הגיד לפרעה דשאני חלום שעל ידי שד שאז לאדם טוב מראים לו חלום רע וכו' אבל על ידי הקדוש ברוך הוא לאדם טוב נמי מראה חלום טוב, ופתר לו שבע שבולים ושבע הפרות הכל חלום אחד הוא.
ולפי שקשה שאם טובה היא מדוע בא בכפל והלא כל טובה אפילו על תנאי אינו חוזר בו, על כן הודיע לו דבלאו הכי דאם הכפל הוא כמו שבועה למה בא בשינוי בשבולים ופרות, אלא תדע על השנות החלום אל פרעה פעמיים להורות כי לא לבדו כי אינו חוזר בו אלא גם ממהר האלהים לעשותו ועל כן בפעם ראשונה הוי כמו הגדה הגיד לפרעה ולא יחזור אך פעם שניה הראה משום כי ממהר ואין צריך הגדה ועל כן בא בשינוי, ולפיכך לא הגיד לך בעצמו לפי שגם מטובה יכול לחזור בו הואיל וליכא הכזבת הנביא ועל כן הראה לך שיפתר על ידי נביא.
לג. ולפי דהא דאינו חוזר על ידי נביא היינו על ידי נביא אחד אבל על ידי נביאים רבים דומיא דההיא דעד יעבור עמך שכולם נבאו השירה ברוח הקדש יכול לחזור בו, על כן אמר פרעה הנמצא כזה אם ימצאו עוד נביאים כמותו אשר רוח אלהים בתוכם שאז יכול הוא יתברך לחזור בו, אבל אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אותך דייקא וגם את כל זאת ולא לי שמע מינה שרוצה שיהיה על ידי נביא שלוח שלא יוכל לחזור בו מעתה מוכרח נמי כי אין נבון וחכם כמוך דאם יש כמוך אם כן יכול גם בך לחזור, ועל דרך הסוד פירשתי כל הפסוק בספר חמדת ישראל ע"ש.
פרשת ויגש
לד. ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני, אמרו בב"ר אמר ר"י דבר אני מוציא מבפנים ומכניס דבר בנא (שר מצרים) ומכלה אתכם ע"כ, הכוונה דע כי סוד גלות שכינה שהיה הוא ללקוט הנצוצות הנדחים, וזה החילוק הוא בין העלאת הנצוצות על ידינו בכשרון מעשינו יום יום להעלותם על ידי השכינה כי על ידינו אינו לגמרי מה שאין כן על ידי השכינה שמוציא את כולם כמו שנאמר ועברתי בארץ מצרים וכו' אני ה' ועל ידי כך וינצלו את מצרים כמצולה שאין בה דגים לפי שאז מקעקע כל הבירה כמ"ש במקום אחר.
והנה סוד שכינה נקראת דבר בסוד על פי שנים עדים יקום דב"ר, וכלפי זה אמר דב"ר אני מוציא מבפנים שעדיין היא מבפנים ולא בגלות מצרים בחוץ אני מוציא אותה לחוץ בשר שלכם והיא מכלה אתכם כמו שאמרו בסבא סוד הארון שהיה בפלשתים לרע להם עיין שם.
לה. אי נמי דידוע דשם הו"יה חתום בשם יהודה והדלי"ת הוא רמז למלכות בית דו"ד, וגם הד' רמז דאף על פי דכולו רחמים יש בו גם כן ד' דין סוד אדני שבדין כובש כל הגוים, וטעם היות הדלת דאד"ני דווקא ולא שאר אותיות, היינו לפי שאמרו בזוהר תרומה גבי חלונות דרקיע אמרו שם חלון ברקיע וכו' ביה נפיק כוכב אקרי י"ד (והוא י"ד משם אדנ"י) בדא מנצח יהודה לעממין הה"ד ידך בעורף אויבך וכו', והואיל דכבר יש יו"ד ביהודה לכן נתוסף לו ד' להיות בשמו י"ד ונמצא חסר אותיות נ"א משם אדנ"י, זהו שאמר ויגש אליו יהודה הגשה לפיוס תחילה רחמי אחר כך הגשה למלחמה דין שבכח שמו ביקש לנצחו.
וזהו ויגש אליו יהו"דה שהשם שבו רחמים ודין הגיש אליו, ולפי שיוסף לא יירא ממנו כי יאמר הוי"ה בשמו כולו רחמים ואין בו דין לכבוש מלחמות על כן אמר לו דבר אני מוציא מבפנים כלומר הדין שבתוך שמי סוד י"ד אני מוציא ואכניס בתוך תיבת נ"א ויהיה שם אדנ"י כולו דין ואכלה אתכם. (א"ה, בספר לקט שמואל דרך בדרך זה).
פרשת ויחי
לו. בן פורת יוסף וכו', רז"ל בפסוק ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו אמר יוסף רשע זה עינו רמה שלא יתן עינו באמי וגבה קומתו וכסה אותה וזהו בן פורת יוסף, רמזו בחכמה מה שאמרו בפרשת תצא דחכמה נחית בצדיק לנטרא ליה וזהו שאמרו בתקונים תקון כ' ז"ל, במאי סתיר לה מיניה בנקודה דאיהי קוצא דאת ד' דאחד אח נטיר ד' דלא יתקרב לגבה אחר והאי נקודה איהי אות ברית דביה אשתלים אח לעשר וכו', והיינו כי יסוד עולה עד חכמה וכתר ובכח הזה משמר לרחל וזהו סוד בן פורת יוסף שהגביה קומתו עד חכמה לשמור לאמו.
ובכוונת הפסוק יראה, בן פורת יוסף בסוד ששמו פרה ורבה שנתוסף ה' על שמו ונקרא יהוסף, וכבר נודע כי הה' שנתוסף בו היא ה' רברבא עילאה אימא שהיא סוד ע' רברבא וממנה ידע ע' לשון, וכלפי זה רמז בכפל לומר עוד בן פורת עלי עי"ן סוד העי"ן רברבא שממנה השיג כל המעלות, וזה רמז הפסוק הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו בסוד ה' אלהים כנודע.
לז. גור אריה יהודה וכו', דע דבח' מלכים במלך השמיני הדר לא נאמר מיתה לפי שלא נשברה בסוד אחת מהנה לא נשברה אבל בדברי הימים נאמר גם בה מיתה והיינו על העילוף כשנפלו כל האורות עליה נתעלפה כמו אדם שנתעלף ונופל ולא יכול לקום כן נתבטלה כלי שלה, ועל כן יהודה מלכות אתה יודוך אחיך שראוי אתה למלוך שכן כולם לא נתקיימה מלכותם וימת וימלוך תחתיו אבל מלכות סוד יהודה נתקיימה, וזהו גור עתה אריה מקדם בתוהו כי מטרף בני עלית שלא נטרף כלי הדר כמו השאר, ואף דכתיב גם שם וימת על עילוף נאמר כרע רבץ כי לרוב האור שנפל עליה נתעלפה ואחר כך כשהעלה אותם א"א ברגליו והחזירן למעי דאימא נתקנה וזהו מ"י יקימנו על ידי מ"י נתקנו הכל בסוד מ"י כמוך בעל גבורות מי יעמוד כנודע.
לח. ועל פי זה תשכיל סוד מאמרם ז"ל, כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו זכר ונקבה בראם ואף לויתן זכר ונקבה בראם ואלמלא נזקקין זה לזה היו מחריבין את העולם מה עשה הקדוש ברוך הוא סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, והכוונה דאף לויתן שהוא בסוד היסוד שהוא כולו זכר הוא עצמו גם כן כשנברא היה מיניה וביה עצמו זכר ונקבה ומשפיע ומקבל, ולמה עשה כן הוא יתברך, לזה אמר ואלמלא נזקקין זה לזה רוצה לומר אם היו נשארים ביחד כאשר הוא עתה ולא נתחלק היה לריבוי האור מחריבין את כל העולם כשנפלו על מלכות והיתה נשברת והיה חרבן בלתי תקון.
והמאציל צפה וראה שיתקיים מלכות כי על ידי כך יתוקן הכל כנודע, מה עשה הקדוש ברוך הוא סירס לזכר חלק העליון דכל סרוס הוא סוד סתימת האור וענין התחלק היסוד הוא עצמו סירוס ואחר כך הרג לנקבה חלק שני ובהתמעט אורם נתקיים הכל אחר כך כי כשנתחלק עלה תכף למעלה אור הראוי ליסוד אחר כך בעולם התקון כמו בכל הכלים ומאותם השברים שנשברו ומאור שבתוכם מלחו לצדיקים לעתיד לבא, כלומר אותם הנצוצות שנשארו בתוכם הם נמלחו על מנת להתקיים אחר כך ויהיו עולין בסוד מ"ן לצדיקים אחר התקון וזהו לעתיד לבא, וזהו והרג את התנין חלק היסוד שנקרא תנין הרובץ תוך יאור יסוד דמלכות הרג אז וזהו תקונם ומבואר דעל כן בח' מלכים וכו', עד כאן נמצא.
ציונים והערות לקונטרס רביעי
5) תקו"ז דף י"ט ע"ב ודף מ"א ע"א. 6) זוהר נח דף ס"ח ע"א. 7) זוהר משפטים דף ק"ח ע"א. 8) סנהדרין דף ק"ח ע"ב. 9) סנהדרין דף צ"א ע"ב. 10) סוכה דף ל"א ע"א. 11) זו"ח תקון א'. 12) פרקי דר"א פרק כ"ז. 13) זוהר שמות דף י"א ע"ב. 14) בראשית רבה פרשה מ"ח אות י"ב. 15) פרקי דר"א פרק ל"ו. 16) ירושלמי פסחים פ"י ה"א. 17) בראשית רבה פרשה ס"ג אות ב'. 18) ר"ה דף ט"ז ע"ב. 19) ב"ק דף צ"ב ע"א. 20) ב"ב דף ט"ז ע"ב. 21) ב"ב דף פ"ד ע"א. 22) שבת דף ע"ה ע"א. 23) תקו"ז דף ק' ע"א. 24) תקו"ז בתקונים שבסופו תקון ו'. 25) ילקו"ש ישעיה רמז תקי"ג. 26) ברכות דף ט' ע"ב. 27) בראשית רבה פרשה ס"ה אות י"ט. 28) זוהר וישלח דף קס"ח ע"א. 29) רות רבה פרשה ב' אות י"ב. 30) בראשית רבה פרשה ס"ח אות י'. 31) יומא דף ע"ז ע"א. 32) חולין דף צ"א ע"א. 33) פרקי דר"א פי"ג. 34) בראשית רבה פרשה פ"ד אות ז'.