חמדת ימים ג· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
קונטרסים · קונטרס חמישי - תקון חצות - תקון הלילה - תקון היום
"סדר תקון חצות" שסידר הרב חמדת ימים ע"פ האר"י
{הערת המדפיסים, למען לא יחסר כל בספר הקדוש הזה, ראינו לנכון לצרף כאן סדרי תקונים שלא בא זכרם בכל מהדורות הספר חמדת ימים עד היום הזה, ועל אף שתקונים רבים שלח המחבר בתפוצות ישראל, מ"מ בחרנו בסדרי התקונים שאליהם ציין המחבר מפורשות בספרו כי הוא ייסדן וקראנום "קונטרס חמישי", והתקון הראשון הנדפס בכאן הוא "סדר תקון חצות" שייסד המחבר חמדת
ימים בעודו בצעירותו והביאו לערי אשכנז סביבות שנת ש"ע והדפיסו שם לראשונה בספר "סדר תקוני ק"ש ותקוני אשמורת" בשנת שע"ה על שמו של ר' יהודה הכהן אשכנזי, וסדר זה חיברו לראשונה מי שסידר את כתבי המהדו"ק של האר"י ומהרח"ו, הוא המקובל האלוקי ר' בנימין הלוי שייסדו ע"פ כתבי האריז"ל בצירוף תוספות רבות שלא בא זכרם בכתבי האר"י, כמו אמירת מקראי קדש שבאו בתוכו מלבד הקינות ונוסח התפלה שבסופו שאת כל אלו הוסיף ר' בנימין הלוי וציין בענוותנותו כי כן נהגו חסידי ארץ ישראל, וכפי הנראה הוא ייסדן כמו שניכר מהקינה דלהלן הפותחת ב"בורא עד אנה" ששם חתם שמו "בנימין" בראשי הבתים, ואכן לסדר זה ציין ר' בנימין הלוי בספרו חמ"י בפ"א משבת אות צ"ח כי הוא סידרו.
ואמנם יש להעיר כי בסדר הפסוקים דלהלן הוכנסו מעט תוספות על הנדפס בשנת שע"ה, לפי מה שסידר המחבר ביתר מהדורות התקון חצות שמסר באחרית ימיו לבעל השערי ציון ולתלמידו הרמ"ז וליתר חכמי איטליה.
להלן רשימת מהדורות התקון חצות שסידר המחבר לראשונה החל משנת ש"ס עד לאחרית ימיו, כאשר המשווה ביניהם יבחין בעליל כי אכן יצאו כולם מתח"י של מחבר אחד, וכיצד הוסיף בהן בכל מהדורה ומהדורה תוספת נופך יתר על קודמתה.
א. קינה ומקראי קודש לתיקון חצות שבסוף ספר "היכל ה'" דפוס ונציה שנת ש"ס.
ב. סדר תקון חצות השלם ע"פ האר"י עם תוספות רבות של פסוקים ומקראי קודש שהוסיף הרב"ל מדיליה, והדפיסו לראשונה בסו"ס "תקוני ק"ש על המטה ואשמורת" בעיר פראג בשנת שע"ה.
ג. "סדר תיקון חצות" דפוס קראקא שנת ת', וסדר זה זהה לחלוטין לנדפס בשנת שע"ה.
ד. תקון חצות הנדפס בסוף ספר "קיצור חובת הלבבות" בונציה שנת תט"ו עם חותמו של ר' בנימין הלוי.
ה. תקון חצות הנד' ב"זאת חוקת התורה" בונציה תי"ט.
ו. תקון חצות הנדפס ב"שערי ציון" בפראג שנת תכ"ב}.
הקדמה לסדר "תקון חצות"
הקדמה לתקון חצות המכונה "תקון אשמורת" שסידר ר' יהודה אשכנזי זצ"ל מכתבי הרב המחבר בתוספת נופך משלו
סדר ותיקון אשמורות הבקר על פי דרך הקבלה, ולקונן ולבכות במרירות על חורבן בית המקדש בית תפארתינו והר ציון ששמם, ועל מלכות בית דוד אשר אין לו לא נין ולא נכד, ועל חילול השם ומשך הגלות והצרות, עת לכל חפץ הוא בתחילת משמרה שניה של מלאכי מרום ולכל היותר חוק ולא יעבור חצות הלילה, אשר איזן וחיקר ותיקן הרב המקובל האלקי רעיא מהימנא משם רועה ישראל מארי מידות מארי דאורייתא שמו נודע בשערים שערי ציון ה"ה מקור מים חיים כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי ז"ל, וטובים שנים מן האחד תיקון האשמורות עם הק"ש הנזכר להיותם אחים ולא יתפרדו בסוד נעוץ תחלתו בסופו.
אמר המחבר התופר החובר חבר ביאור הק"ש הנזכר, אליכם אישים אקרא בקול גדול ולא יסף אשר עיניהם פקוחות על כל דרכי שבלי הדעת תורת ה' תמימה בתי הנפש, והמלחשים איש איש על דגלו אשר הריחו ביראת ה' חלוצים חושים בן ד"ן תצאו לכל אשר אקרא באמת ובתמים.
ידיע להוי לכל אשר נשמת רוח אלקים חיים באפם, ההולכים שחוח ולא בחיל ולא בכח להאיר להם את הדרך אשר ילכו בה על פי תיקון סדר האשמורת הלז כדי שימצאו מנוח ומרגוע לצרות צרורות בשמלותם וצרי למחלתם, כי זה כל אדם ועץ חיים למחזיקים בה שישתוממו כל צדיקי וחסידי עמודי עולם לעת מוצא בבוקר בבוקר, יעירו ויעבירו מעיניהם שינה ויקומו לעבודת קונם בזריזות כגבור וכארי לראש האשמורות, דהיינו בתחילת משמרה שניה להיות סולם מוצב ארצה וראשה מגיע השמים זה לעומת זה כנגד משמרה שניה של מלאכי השרת הנקראים אבלי ציון והמעוררים מאז והלאה בכי ואנקה כאשר אבאר למטה, ומשמרה זאת כנגד מדת פחד יצחק כי ג' משמרות כנגד ג' רגלי המרכבה הם כאשר הארכתי בתיקון ק"ש למעלה, ומצד הקליפות כנגד כלבים צועקים ואז ח"ו יש שליטה להם מכל מקום ולכל בני ישראל לא יחרץ כ"לב לשונו, ואותם המתקדשים וקמים באותו העת מבטלים את כוחם, ולכל היותר חוק ולא יעבור חצות הלילה, ולשפוך שיחם לפני קל שוכן במעונו, וישימו אשם נפשם ולכוף כאגמון ראשם, ושק ואפר יציעו ומספד מר יביעו יריעו אף יצריחו בבכי בקינות ובתמרורים בדמעות שליש הן אראלים צעקו חוצה.
ואפילו ה' יתברך כב"יכול מעורר על זה ושאוג ישאג על נוהו ובועט כמה רקיעים ואומר אוי שחרבתי את ביתי כו' ואני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה, מכל שכן בני אדם מאפר ועפר יסודם שיתאוננו על חטאת נעוריהם אשר עשו ואשמו אשם אשם לה', ועל חורבן בית תפארתינו והר ציון ששמם שועלים הילכו בו, ועל מלכות בית דוד אשר אין לו נין ולא נכד, ועל כולם חילול השם ומשך אורך הגלות והצרות עוד זה מדבר ומשבר זה בא, כי כל זה גרמה לנו פשעינו וחטאינו להיות לנו מסך מבדיל וחומת ברזל, על זה דווה לבינו על אלה חשכה עינינו וכל מחמודינו היו לחרפה ולבוז למשמע אוזן דאבה נפשינו.
והטיבו אשר דיברו חכמי הזוהר, הקב"ה נקרא קדוש וישראל נקראים קדושים וגם כן ירושלים נקרא קדוש כו' ועתה יבואו ישראל קדושים ויבכו על ירושלים עיר הקדש לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ודי, וכן כתב הרא"ש בפרק קמא דברכות והביאו הטור בסימן א' שראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג באותה שעה ולשפוך תחנונים על חורבן בית המקדש כו'.
והדבר מבואר בספר הזוהר פ' ויקהל ע' שמ"ג, בתחילת משמרה שניה אז מלאכי מרום אבלי ציון מתחילים לקונן ולעורר מספד ואבל וז"ל, משרייתא תניינא אתמנא בארבע שעתי אחרנין ולא אמרי שירתא בר תרי שעתא עד דמתפלג ליליא ועאל קודשא בריך הוא בגינתא דעדן ואילין אינון אבלי ציון אינון דבכו על חורבן בי מקדשא כו' ובשירותא דארבע שעתי אמצעיין פתחי ואמרי על נהרות בבל, וכן במדרש רות ממדרש הנעלם תנן, ג' משמרות הוי הלילה במשמרה ראשונה אינון מלאכים דאמרי שירתא בריש לילא כו' משמרה שניה תמן אינון ממנן אחרנין אקרו אבלי ציון כו', וכן במדרש הנעלם מזוהר החדש דף ח', כד ישראל מצלין צלותיהון בלילה דהיינו ערבית נסיבית שירתא בתריהון כו'.
ועוד שם דף ל"ג, אר"י א"ר מששקעה החמה עד שיראו שני כוכבים זמן תפלה האחרונה דהכי תנינן משיראו שני כוכבים הוא תחלה למשמרה ראשונה שבאים כת הראשונה של מלאכי השרת וממתינים להם לישראל עד אותה שעה ואז מתחילים לומר שירה וננעלו כל השערים כו', ונראה מתוך משמעות ספר הזוהר ומדרש הנעלם כי השירים של המלאכים הם מתחילים מתחילת המשמורת, ורמז לדבר קומי רוני בלילה לראש אשמורות, ויכול להיות גם כן שכל כת וכת ממשיכים בטוב טעם שיריהם כל משך זמן המשמרה, וכמעט שמובן בלשונו הרוצה לעמוד עליו.
לכן הזריז יקום לקיים עליו להיות מהמקדימים קודם קודם זכה בתחילת משמרה שניה כאמור ולהיות בחברה ובמשמרת מלאכי השרת אבלי ציון, אלו למטה ואלו למעלה בסוד בכה תבכה בלילה ואשרי לו ואשרי חלקו לזה ולבא, ואם לאו על כל פנים חוק ולא יעבור חצות הלילה כי משם והלאה אין קינה והספד לפניו ולא לפני מלאכי מרום אלא אדרבה חדוה ושמחה וששון על היהודים שהקב"ה משתעשע בגן עדן אז כמבואר בספר הזוהר בכמה מקומות אין מספר, ומצינו שהחכמים הראשונים לא היו סומכים על חכמתם וחסידותם שיקיצו בחצות והיו צריכים סיוע כמו ר"ע בפ' הרואה שהיה הולך בדרך והיה מוליך עמו תרנגול כו', ומכל שכן אנו הצריכים עזר וסיוע להתחכם ולעמוד בחצות הלילה חוק ולא יעבור.
ודברי ספרי הרשב"י ע"ה לפי הנראה חולקים על שיטת התלמוד פ"ק דברכות דהלכתא כשינויא וכסברא בתרייתא והיינו כולהו סוף משמורת קא חשיב כו', ועתה לעת כזאת אין לאל ידי לפרש דעת חכמי התלמוד ולהאריך בביאורם ובפלפולם כדי להעמיד שניהם להיותם אחים ולא יתפרדו, ואף גם לפרש כל ענין וענין מוצאו ומובאו מאיזה מקום בינה בספרי הרשב"י ומהתלמוד כי אין הזמן גורם כי הטלטול לא הניח מידה טובה, וכאשר יהיה לרצון אמרי פי יהודה ועוד לקרא ולהיות מיושב כיד ה' הטובה עלי אעשה כרצון איש ואיש ולפרש בביאור רחב, והנה אציג לפניך מהלך שבלי ספר אמרי נועם סדר תקון האשמורות כראוי וכהלכתה אל חוט השערה ולא יחטא כאשר קבלתי פה אל פה מתלמידי הרב הנזכר אנשי השם לשם ולתהלה בארץ ומה שהם הוסיפו ובביאור צו לצו קו לקו, והתקון הנזכר הוא במקום עולות ושלמים למלך מלכי המלכים מלך שהשלום שלו, ונזכה שיחזור על מכונו מעונו מקדשו מחמד עינינו, יראו עינינו וישמח לבינו ויגאלינו אמן.
{ הערה, יש לציין כי מש"כ כאן הרב המחבר דזמן אמירת הסדר הוא בתחילת משמרה שניה ולא בחצות הלילה הוא כדעת הרמ"ק, אך אין כן מנהג הרש"ש וכל יתר המקובלים שהיו מאחרין אותו עד לחצות, ואמנם כפי הנראה כי גם ר' בנימין הלוי שסידר לראשונה את סדר התקון חצות הנז' חזר בו אחר שהגיעו לידו יתר כתבי האר"י ומהרח"ו המקוריים בעת שסידרם מאוחר יותר סביבות שנת שפ"ה כפי שאכן ניכר מהסדר שמסר לבעל ה"שערי ציון" ולרמ"ז תלמידו בשנת תט"ז, והעד לכך שהרי במהדורת התקון חצות שהדפיס לראשונה בסדר תקוני ק"ש כינה את הסדר בשם "תקוני אשמורות" כיון שנמשך אחר הסוברים כי זמנו בתחילת משמרה שניה, ואילו לעת זקנותו כינהו "תקון וסדר לחצות", ובלי ספק שינה שמו משום רהיטת דברי האר"י המבוארים בספר הכוונות שסידר הרב המחבר בעצמו מכתבי האר"י ומהרח"ו, ואכן לא יפלא שנעדרו מהמחבר דברי האר"י בזה וכפי שניכר מסדר תקון הו"ר שגם אותו מסר הרב"ל לידי המלבה"ד של ספר "תקוני ק"ש ואשמורת" והדפיסו בחתימת הספר "תקוני שבת", והמעיין שם יבחין כי לא נזכר מאומה מסדר קריאת משנה תורה בליל הו"ר כ"א שציין לקריאת פסוקי מעשה בראשית ומשניות ומאמרי זוהר, וניכר בחוש כי בשנים מוקדמות אלו טרם הגיעו לרב"ל כתבי האר"י } .
סדר תקון חצות
אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד. וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים. יְהוָה אֱלֹהַי אַתָּה אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחוֹק אֱמוּנָה אֹמֶן. לְדָוִד בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ. בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה וְאַל תִּשְׁכְּחִי כָּל גְּמוּלָיו. הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲוֹנֵכִי הָרֹפֵא לְכָל תַּחֲלֻאָיְכִי. הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי הַמְעַטְּרֵכִי חֶסֶד וְרַחֲמִים. הַמַּשְׂבִּיַע בַּטּוֹב עֶדְיֵךְ תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי. תְּפִלָּה לְדָוִד שִׁמְעָה יְהוָה צֶדֶק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה. תְּפִלָּה לְדָוִד הַטֵּה יְהוָה אָזְנְךָ עֲנֵנִי כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי. תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲדֹנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר. תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי יְהוָה יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ. תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא עַל שִׁגְיֹנוֹת. יְהוָה שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי יְהוָה פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ בְּקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר. יְהוִה אֲדֹנָי חֵילִי וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי. צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים. נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ צֶדֶק לָמְדוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל. וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ וּלְכַלְכֵּל אֶת שֵׂיבָתֵךְ כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר אֲהֵבַתֶךְ יְלָדַתּוּ אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה לָךְ מִשִּׁבְעָה בָּנִים. הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשֲׁמָע פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו. אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו. מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם. כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי.
ואחר כך יתעטף שחורים מבית ומבחוץ וישב על הארץ לצד שלפני המזוזה וישים אפר מקלה על ראשו במקום הנחת תפילין, ויאמר ברייתא דפ"ק דברכות אמר ר' יצחק ג' משמרות כו', וכן מאמר תניא ר"י אומר פעם אחת כו', והכל כדי שיתעורר האדם וישים על לבו חורבן בית המקדש וגלות השכינה וגלותינו המר והנמהר, ואשרי לו ואשרי חלקו המקיימו, וכבר מבואר בפ"ב דמסכת דרך ארץ רבה, הנאנחים והנאנקים והמצפים לישועה והמתאבלים על ירושלים עליהם הכתוב אומר לשום לאבילי ציון לתת להם פאר תחת אפר כו'.
אמר רב יצחק בר שמואל משמיה דרב, ג' משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי ואומר אוי שחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין אומות העולם, תניא א"ר יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל ובא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח והמתין לי עד שסיימתי תפלתי, לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי שלום עליך רבי ואמרתי לו שלום עליך רבי ומורי, ואמר לי בני מפני מה נכנסת לחורבה זו אמרתי לו להתפלל, ואמר לי היה לך להתפלל בדרך ואמרתי לו מתיירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים, ואמר לי היה לך להתפלל תפלה קצרה, באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים למדתי שאין נכנסין לחורבה ולמדתי שמתפללין בדרך ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה, ואמר לי בני מה קול שמעת בחורבה זו, ואמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות, ואמר לי חייך וחיי ראשך לא שעה זו בלבד אומרת כך אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך, ולא זו בלבד אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה רבא מברך הקב"ה מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם.
ויאמר אחר כך בדמעות שליש כמי שמתו מוטל לפניו
מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלַים לְעִיִּים. נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ. שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלָים וְאֵין קוֹבֵר. הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ. עַד מָה יְהוָה תֶּאֱנַף לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ קִנְאָתֶךָ. שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ. אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד. עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ. תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה. וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי. וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ.
ומיד מתעוררים י"ג מכילתין דרחמי שמתעוררים למעלה כנגד י"ג פסוקים שבמזמור, ואחר כך אומרים קינה זו.
קינה הובאה מירושלים תוב"ב
(לשון זו נדפסה בראש הקינה שבסדר תקון חצות שמסר המחבר למייסד ה"שערי ציון")
עד מתי ה'. יום זה לעומתיך. במר תיליל עדותיך. על בית תפלתך. אשר שרפו צריך. והרגו בני בריתך. אלהים באו גוים בנחלתך.
עד מתי ה'. תשכח שאון קמיך. ושממות היכלך. ותפוצות לאומיך. הלחוצים עליך. ההרוגים על שמך. עד מתי עשנת בתפלת עמך. אשר יהגו לפניך. על חורבן ביתך. אלהים באו גוים בנחלתך.
עד מתי ה'. גוי עריץ יעוזו. אשר אכל את יעקב. ובכל עת יבוזו. אני אדרוש את שלומם. והם ימרטו ויגוזו. בחרפה הכו לחיי. בשפתי שוא נלוזו. עד מתי ה' רשעים יעלוזו. עד אן יצעק בשביה. עבדך בן אמתך. אלהים באו גוים בנחלתך.
עד מתי ה'. אשכבה בין שפתים. ובין תנור וכירים. יכהו לי עינים. לוהטים לי ישאפו ערב ובוקר וצהרים. עד מתי אשתומם על חורבן פעמים. עד מתי לא תרחם את ירושלים. עד מתי יהגה בצר שאר צאן מרעיתך. אלהים באו גוים בנחלתך.
עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן. עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ. כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן. אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהוָה עַל אַדְמַת נֵכָר. אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָים תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַים עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי. זְכֹר יְהוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָים הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ. בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ. אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע.
יש אומרים קינה זו על "שריפת התורה"
על היכלי אבכה יומם ולילה. ולתפארת ציון עיר ההוללה.
(לשון זו נדפסה בראש הקינה שבספר "זאת חקת התורה")
בית תפארתי שמו אויב לשמה. הושיבני בידי נביות ושמה. על זאת אבכה תמיד בקול יללה. ולתפארת ציון עיר ההוללה.
ספדי תורה כי חוללה תפארתך. נפלה נזרך מיום שחרב ביתך. ושאי קינה על אהליבה ואהלה. ולתפארת ציון עיר ההוללה.
בכי תמיד על חורבן פעמים. ארץ צבי צבי ירושלים. ועל עמה אשר הלכו בגולה. ולתפארת ציון עיר ההוללה.
חזקו עמי. מהר אבנה דבירכם. נקם אלביש ואשיב את שבותכם. תוך היכלי אשכון כבתחילה. ומציון תצא תורה ותהלה. ולתפארת ציון עיר ההוללה.
ככתוב כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. אל הביטה וראה בשערי ציון וביגון ירושלים את העיר החרבה והבזויה והשוממה אשר היא יושבת וראשה חפוי כאשה עקרה שלא ילדה ויבלעוה לגיונים וירשוה עובדי פסילים ויטילו את עמך ישראל לחרב ויהרגו בזדון חסידי עליון, על כן ציון במרר תבכה וירושלים תתן קולה, לבי לבי על חלליהם מעי מעי על הרוגיהם כי אתה ה' באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה ככתוב ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה.
קצת חסידים נהגו לומר כאן קינה זו על "חורבן הבית"
(לשון זו נדפסה בראש הקינה שבספר "זאת חוקת התורה", ובספר תקוני ק"ש נכתב עליה בזה"ל, "מצאתי קצת אומרים קינה זו גם כן" ע"כ, וראשי הבתים של קינה זו ייסדם המחבר משם אדנות)
בהיכלך שמיר ושית. הנה זאת תורת הבית. בהיכלך כו'.
א יכה נחרב האולם. ונהרס יסוד עולם. וחלו כוכבים והלם. ובא אשר לו הבית.
בהיכלך כו'.
ד ירת קודש אשר בנית. להנחיל לעם זו קנית. אוי כי לאויבים צוית. יבואו ופינו את הבית.
בהיכלך כו'.
נ חשכו כל מאוריה. סוגרו כל שעריה. עד כי אמרו כל רואיה. כנגע נראה לי בבית.
בהיכלך כו'.
י הוה שוב מחרון אפך וחמתך. וזכור דבר נבואתך. לבשר נא לעדתך. גדול יהיה כבוד הבית. לבשר נא כו'.
יש אומרים קינה זו על "גלות השכינה"
(לשון זו נכתבה בראש קינה זו שצירף המחבר לראשונה ל"סדר תקון חצות" שבס' "זאת חוקת התורה", וכפי הנראה חיברה מייסד התקון חצות הוא המקובל האלקי ר' בנימין הלוי ששמו נמצא רמוז בראשי הבתים של הקינה)
ב ורא עד אנה. יונתך במצודה. תוך פח המוקש עניה ומרודה. ובלי בניה יושבת וגלמודה. צועקת אבי.
נ עה גם נדה. מקנה היונה. ולקרח וחרב יום ולילה חונה. היא מתחרדת מחרב היונה. משיני לביא.
י ה עת עזבת אותה ביד טורף. אכל הצואר ומלק העורף. עברו השנים גם קיץ גם חורף. נשאתי עול אויבי.
מ י יתן אליה אבר כנשרים. לעוף בגבעות ולדלג בהרים. לבא עם דודה אל תוך החדרים. אז אשכח עצבי.
י ועצים עליה עצות היא אנושה. זרים העובדים לילוד אשה. כי אין להם בושה. גדול מכאובי.
נ חם על לבה אל שוכן במרומים. דבר נחמה על לב העגומים. קבץ נדחים פזורים בעמים. וגואל תביא.
עוּרָה לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי הָקִיצָה אַל תִּזְנַח לָנֶצַח. זְכֹר יְהוָה מֶה הָיָה לָנוּ הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ. נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים. יְתוֹמִים הָיִינוּ וְאֵין אָב אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת. מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ עֵצֵינוּ בִּמְחִיר יָבֹאוּ. עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ יָגַעְנוּ וְלֹא הוּנַח לָנוּ. מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד אַשּׁוּר לִשְׂבֹּעַ לָחֶם. אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם וַאֲנַחְנוּ עֲוֹנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ. עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ פֹּרֵק אֵין מִיָּדָם. בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַמִּדְבָּר. עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב. נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה. שָׂרִים בְּיָדָם נִתְלוּ פְּנֵי זְקֵנִים לֹא נֶהְדָּרוּ. בַּחוּרִים טְחוֹן נָשָׂאוּ וּנְעָרִים בָּעֵץ כָּשָׁלוּ. זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם. שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ. נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ אוֹי נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ. עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ. עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ. אַתָּה יְהוָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדֹר וָדוֹר. לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים. הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם. כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד. הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם.
ואחר כך יקרא אלו הפסוקים שמורים קינה ג"כ
הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה מִזְּבֻל קָדְשְׁךָ וְתִפְאַרְתֶּךָ אַיֵּה קִנְאָתְךָ וּגְבוּרֹתֶךָ הֲמוֹן מֵעֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ אֵלַי הִתְאַפָּקוּ. כִּי אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ אַתָּה יְהוָה אָבִינוּ גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ. לָמָּה תַתְעֵנוּ יְהוָה מִדְּרָכֶיךָ תַּקְשִׁיחַ לִבֵּנוּ מִיִּרְאָתֶךָ שׁוּב לְמַעַן עֲבָדֶיךָ שִׁבְטֵי נַחֲלָתֶךָ. לַמִּצְעָר יָרְשׁוּ עַם קָדְשֶׁךָ צָרֵינוּ בּוֹסְסוּ מִקְדָּשֶׁךָ. וְעַתָּה יְהוָה אָבִינוּ אָתָּה אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ. אַל תִּקְצֹף יְהוָה עַד מְאֹד וְאַל לָעַד תִּזְכֹּר עָוֹן הֵן הַבֶּט נָא עַמְּךָ כֻלָּנוּ. עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה יְרוּשָׁלַים שְׁמָמָה. בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה. הַעַל אֵלֶּה תִתְאַפַּק יְהוָה תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ עַד מְאֹד. כֹּה אָמַר יְהוָה קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. יְהוָה מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ. וַיִּקְרָא אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק. עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר אוֹיֵב. עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי הָשְׁבָּרְתִּי קָדַרְתִּי שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי. מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת עַמִּי. אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם. הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן.
פסוקי נחמה
נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם. דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלַים וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ כִּי לָקְחָה מִיַּד יְהוָה כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ.
עורה נא ימינך רמה. ולזעומה קרא נוחמה. יאמר לדלה עגומה. עניה סוערה נוחמה.
עורה נא ימינך האל. ופדה ברחמיך ישראל. ויאמר לעם דל השואל. ובא לציון גואל.
עורה נא חשוף זרועך. וגלה נא קץ ישעך. ויאמר לשה נאלמה. עניה סוערה גלמודה.
עורה נא ימינך עליון. ובנה ברחמים עיר ציון. ויאמר לעם דל ואביון. כי ניחם ה' ציון.
כְּדֶכְתִיב כִּי נִחַם יְהוָה צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן יְהוָה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה. כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ. בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַים יְהוָה נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס. עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלַים הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ הַמַּזְכִּרִים אֶת יְהוָה אַל דֳּמִי לָכֶם. וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ עַד יְכוֹנֵן וְעַד יָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלַים תְּהִלָּה בָּאָרֶץ. נִשְׁבַּע יְהוָה בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ אִם אֶתֵּן אֶת דְּגָנֵךְ עוֹד מַאֲכָל לְאֹיְבַיִךְ וְאִם יִשְׁתּוּ בְנֵי נֵכָר תִּירוֹשֵׁךְ אֲשֶׁר יָגַעַתְּ בּוֹ. כִּי מְאַסְפָיו יֹאכְלֻהוּ וְהִלְלוּ אֶת יְהוָה וּמְקַבְּצָיו יִשְׁתֻּהוּ בְּחַצְרוֹת קָדְשִׁי. לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה וְקֹרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק מַטַּע יְהוָה לְהִתְפָּאֵר. וּבָנוּ חָרְבוֹת עוֹלָם שֹׁמְמוֹת רִאשֹׁנִים יְקוֹמֵמוּ וְחִדְּשׁוּ עָרֵי חֹרֶב שֹׁמְמוֹת דּוֹר וָדוֹר. וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם. וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי יְהוָה תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ יֵאָמֵר לָכֶם חֵיל גּוֹיִם תֹּאכֵלוּ וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ. תַּחַת בָּשְׁתְּכֶם מִשְׁנֶה וּכְלִמָּה יָרֹנּוּ חֶלְקָם לָכֵן בְּאַרְצָם מִשְׁנֶה יִירָשׁוּ שִׂמְחַת עוֹלָם תִּהְיֶה לָהֶם. כִּי אֲנִי יְהוָה אֹהֵב מִשְׁפָּט שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה וְנָתַתִּי פְעֻלָּתָם בֶּאֱמֶת וּבְרִית עוֹלָם אֶכְרוֹת לָהֶם. וְנוֹדַע בַּגּוֹיִם זַרְעָם וְצֶאֱצָאֵיהֶם בְּתוֹךְ הָעַמִּים כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְהוָה. הֲמָאֹס מָאַסְתָּ אֶת יְהוּדָה אִם בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא קַוֵּה לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב וּלְעֵת מַרְפֵּא וְהִנֵּה בְעָתָה. יָדַעְנוּ יְהוָה רִשְׁעֵנוּ עֲוֹן אֲבוֹתֵינוּ כִּי חָטָאנוּ לָךְ. אַל תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ אַל תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ זְכֹר אַל תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ. הֲיֵשׁ בְּהַבְלֵי הַגּוֹיִם מַגְשִׁמִים וְאִם הַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ רְבִבִים הֲלֹא אַתָּה הוּא יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וּנְקַוֶּה לָּךְ כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת כָּל אֵלֶּה. שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם יוֹשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ עוּץ גַּם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס תִּשְׁכְּרִי וְתִתְעָרִי. תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ פָּקַד עֲוֹנֵךְ בַּת אֱדוֹם גִּלָּה עַל חַטֹּאתָיִךְ. וּפְדוּיֵי יְהוָה יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה. הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלָים הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת צִיּוֹן. פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלָים כִּי נִחַם יְהוָה עַמּוֹ גָּאַל יְרוּשָׁלָים. כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם וּבִירוּשָׁלַים תְּנֻחָמוּ.
עד אנה בכיה בציון ומספד בירושלים תרחם ציון ותבנה חומות ירושלים, ככתוב אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, תרחם ציון כאשר אמרת ותכונניה כאשר דברת, תמהר ישועה ותחיש גאולה ותשוב לירושלים ברחמיך הרבים, ככתוב על יד נביאיך לכן כה אמר ה' ושבתי לירושלים ברחמים רבים ביתי יבנה בה נאם ה' צבאות וקו ינטה על ירושלים, ונאמר עוד קרא לאמר כה אמר ה' צבאות עוד תפוצנה ערי מטוב וניחם ה' עוד את ציון ובחר עוד בירושלים, ונאמר כי ניחם ה' ציון ניחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה.
מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא. יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם. תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם.
רבונו של עולם מאמין אני באמונה שלימה בנחמת ציון וירושלים עיר קדשך, ואתה אלהינו ברחמיך ינחמנו מאבלנו ויגאלנו בקרוב ויתחדש מלכותך עלינו במהרה בימינו אמן סלה.
(וזהו אחד מן הדברים ששואלים צפית לישועה.)
ואחר כך אומרים אלו הששה מזמורים זה אחר זה וסימנם כאייל"ה, כ'איל תערוג (סי' מ"ב), שפטני א'להים (סי' מ"ג), י'ענך ה' (סי' כ'), אלהים י'חננו (סי' ס"ז), ל'דוד מזמור (סי' כ"ד), ה'ללויה אודה (סי' קי"א).
לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי קֹרַח. כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים. צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים. הָיְתָה לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ. אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד בֵּית אֱלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג. מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו. אֱלֹהַי עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח עַל כֵּן אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים מֵהַר מִצְעָר. תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ. יוֹמָם יְצַוֶּה יְהוָה חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירוֹ עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי. אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָמָּה קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב. בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ. מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי.
שָׁפְטֵנִי אֱלֹהִים וְרִיבָה רִיבִי מִגּוֹי לֹא חָסִיד מֵאִישׁ מִרְמָה וְעַוְלָה תְפַלְּטֵנִי. כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי מָעוּזִּי לָמָה זְנַחְתָּנִי לָמָּה קֹדֵר אֶתְהַלֵּךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב. שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי יְבִיאוּנִי אֶל הַר קָדְשְׁךָ וְאֶל מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ. וְאָבוֹאָה אֶל מִזְבַּח אֱלֹהִים אֶל אֵל שִׂמְחַת גִּילִי וְאוֹדְךָ בְכִנּוֹר אֱלֹהִים אֱלֹהָי. מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי.
לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד. יַעַנְךָ יְהוָה בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ. יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶךָ וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה. יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא. נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל יְמַלֵּא יְהוָה כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ. עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ יְהוָה מְשִׁיחוֹ יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ. אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר. הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד. יְהוָה הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ.
לַמְנַצֵּח בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר. אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה. לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ. יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם. יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישׁוֹר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה. יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם. אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ. יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ.
לְדָוִד מִזְמוֹר לַיהוָה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ. כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ. מִי יַעֲלֶה בְהַר יְהוָה וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ. נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה. יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְהוָה וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ. זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה. שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְהוָה עִזּוּז וְגִבּוֹר יְהוָה גִּבּוֹר מִלְחָמָה. שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְהוָה צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה.
הַלְלוּיָהּ אוֹדֶה יְהוָה בְּכָל לֵבָב בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה. גְּדֹלִים מַעֲשֵׂי יְהוָה דְּרוּשִׁים לְכָל חֶפְצֵיהֶם. הוֹד וְהָדָר פָּעֳלוֹ וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד. זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאֹתָיו חַנּוּן וְרַחוּם יְהוָה. טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו יִזְכֹּר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ. כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם. מַעֲשֵׂי יָדָיו אֱמֶת וּמִשְׁפָּט נֶאֱמָנִים כָּל פִּקּוּדָיו. סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר. פְּדוּת שָׁלַח לְעַמּוֹ צִוָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ. רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד.
ואחר כך מוסיפין מזמורים ומקראי קדש אלו
לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד. בְּבוֹא אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר בָּא אֶל בַּת שָׁבַע. חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי. הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי. כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד. לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ. הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי. הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי. תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין. תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תָּגֵלְנָה עֲצָמוֹת דִּכִּיתָ. הַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאָי וְכָל עֲוֹנֹתַי מְחֵה. לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי. אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי. הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי. אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ. הַצִּילֵנִי מִדָּמִים אֱלֹהִים אֱלֹהֵי תְּשׁוּעָתִי תְּרַנֵּן לְשׁוֹנִי צִדְקָתֶךָ. אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ. כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה עוֹלָה לֹא תִרְצֶה. זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה. הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָים. אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים.
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יְהוָה אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים. אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה. הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים. שׁוּבָה יְהוָה אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב. הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ. הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.
מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ. יְהוָה לִי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם. יְהוָה לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי. טוֹב לַחֲסוֹת בַּיהוָה מִבְּטֹחַ בָּאָדָם. טוֹב לַחֲסוֹת בַּיהוָה מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים. כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם יְהוָה כִּי אֲמִילַם. סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם יְהוָה כִּי אֲמִילַם. סַבּוּנִי כִדְבוֹרִים דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים בְּשֵׁם יְהוָה כִּי אֲמִילַם. דַּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל וַיהוָה עֲזָרָנִי. עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים יְמִין יְהוָה עֹשָׂה חָיִל. יְמִין יְהוָה רוֹמֵמָה יְמִין יְהוָה עֹשָׂה חָיִל. לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ.
אָז אָמַר שְׁלֹמֹה יְהוָה אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל. בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים. וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ אֶת פָּנָיו וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל עֹמֵד. וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו אֵת דָּוִד אָבִי וּבְיָדוֹ מִלֵּא לֵאמֹר. מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וָאֶבְחַר בְּדָוִד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל. וַיְהִי עִם לְבַב דָּוִד אָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל דָּוִד אָבִי יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבְךָ לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי הֱטִיבֹתָ כִּי הָיָה עִם לְבָבֶךָ. רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת כִּי אִם בִּנְךָ הַיֹּצֵא מֵחֲלָצֶיךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי. וַיָּקֶם יְהוָה אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֵּר וָאָקֻם תַּחַת דָּוִד אָבִי וָאֵשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה וָאֶבְנֶה הַבַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וָאָשִׂם שָׁם מָקוֹם לָאָרוֹן אֲשֶׁר שָׁם בְּרִית יְהוָה אֲשֶׁר כָּרַת עִם אֲבֹתֵינוּ בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ בֶּן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִזֶּרַע מָדָי אֲשֶׁר הָמְלַךְ עַל מַלְכוּת כַּשְׂדִּים. בִּשְׁנַת אַחַת לְמָלְכוֹ אֲנִי דָּנִיֵּאל בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים מִסְפַּר הַשָּׁנִים אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהוָה אֶל יִרְמִיָה הַנָּבִיא לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלַים שִׁבְעִים שָׁנָה. וָאֶתְּנָה אֶת פָּנַי אֶל אֲדֹנָי הָאֱלֹהִים לְבַקֵּשׁ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים בְּצוֹם וְשַׂק וָאֵפֶר. וָאֶתְפַּלְלָה לַיהוָה אֱלֹהַי וָאֶתְוַדֶּה וָאֹמְרָה אָנָּא אֲדֹנָי הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו. חָטָאנוּ וְעָוִינוּ הִרְשַׁעְנוּ וּמָרָדְנוּ וְסוֹר מִמִּצְוֹתֶךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ. וְלֹא שָׁמַעְנוּ אֶל עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר דִּבְּרוּ בְּשִׁמְךָ אֶל מְלָכֵינוּ שָׂרֵינוּ וַאֲבֹתֵינוּ וְאֶל כָּל עַם הָאָרֶץ. לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים כַּיּוֹם הַזֶּה לְאִישׁ יְהוּדָה וּלְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַים וּלְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּרֹבִים וְהָרְחֹקִים בְּכָל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתָּם שָׁם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בָךְ. יְהוָה לָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים לִמְלָכֵינוּ לְשָׂרֵינוּ וְלַאֲבֹתֵינוּ אֲשֶׁר חָטָאנוּ לָךְ. לַאדֹנָי אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִחוֹת כִּי מָרַדְנוּ בּוֹ. וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת בְּתוֹרֹתָיו אֲשֶׁר נָתַן לְפָנֵינוּ בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים. וְכָל יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ אֶת תּוֹרָתֶךָ וְסוֹר לְבִלְתִּי שְׁמוֹעַ בְּקֹלֶךָ וַתִּתַּךְ עָלֵינוּ הָאָלָה וְהַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר כְּתוּבָה בְּתוֹרַת מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים כִּי חָטָאנוּ לוֹ. וַיָּקֶם אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלֵינוּ וְעַל שֹׁפְטֵינוּ אֲשֶׁר שְׁפָטוּנוּ לְהָבִיא עָלֵינוּ רָעָה גְדֹלָה אֲשֶׁר לֹא נֶעֶשְׂתָה תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם כַּאֲשֶׁר נֶעֶשְׂתָה בִּירוּשָׁלָים. כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת בָּאָה עָלֵינוּ וְלֹא חִלִּינוּ אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לָשׁוּב מֵעֲוֹנֵנוּ וּלְהַשְׂכִּיל בַּאֲמִתֶּךָ. וַיִּשְׁקֹד יְהוָה עַל הָרָעָה וַיְבִיאֶהָ עָלֵינוּ כִּי צַדִּיק יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקֹלוֹ. וְעַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ אֶת עַמְּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וַתַּעַשׂ לְךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה חָטָאנוּ רָשָׁעְנוּ. אֲדֹנָי כְּכָל צִדְקֹתֶךָ יָשָׁב נָא אַפְּךָ וַחֲמָתְךָ מֵעִירְךָ יְרוּשָׁלַים הַר קָדְשֶׁךָ כִּי בַחֲטָאֵינוּ וּבַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵינוּ יְרוּשָׁלַים וְעַמְּךָ לְחֶרְפָּה לְכָל סְבִיבֹתֵינוּ. וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי. הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשֲׁמָע פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקֲשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר לְמַעֲנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ.
ואומרין י"ג פעמים
קָרָאתִי בְכָל לֵב עֲנֵנִי יְהוָה חֻקֶּיךָ אֶצֹּרָה.
ואחר כך יאמרו סליחות ותחנונים ופזמונים על החורבן ועל ירושלים ועל הגלות אם הם רבים, ואם לאו גם היחיד יכול לאומרם כל אחד ואחד כפי כוחו, וכאשר הם מסודרים בסידורים של ספרדים בשני וחמישי ושני, עם הוידוי הגדול הנזכר לעיל בק"ש והמוסיף יוסיף, ואחר כך יתפללו תפלה לזיווגא דמטרוניתא, וגם יחיד יכול לאומרה ולסדרה בלשון יחיד.
חסידי א"י נוהגים לומר תפלה זו "תפלה לזיווגא דמטרוניתא"
(לשון זו נדפסה בס' "זאת חוקת התורה" בראש תפלה זו, ואמנם המעיין שם יבחין כי נדפסה שם תפלה זו בנוסח מקוצר מאוד מכפי שנדפסה ב"סדר תקון חצות" שהדפיס המחבר לראשונה ב"סדר תקוני ק"ש ותקוני אשמורת" בשנת שע"ה באשכנז, ועל כן הדפסנוה כאן בשלמותה כפי שנדפסה במקור, והגהנו אותה הדק היטב ע"פ ד' נוסחאות שהיו תח"י. א. "סדר תקוני ק"ש על המטה ואשמורת" פראג שע"ה. ב. ספר "אשמורת הבוקר" לבעל מעבר יבק דפו"ר מנטובה שפ"ו דף קנ"ד ע"ב. ג. "סדר תקון חצות" שנסדר מחדש בקראקא שנת ת' ע"פ תקוני ק"ש הנז'. ד. סדר תקון חצות הנדפס בס' "זאת חקת התורה" ונציה תי"ט).
אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ. וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְהוָה עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ. וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר לִי. וַאֲנִי אֵלֶיךָ יְהוָה שִׁוַּעְתִּי וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתִי תְקַדְּמֶךָּ. וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי גָמַל עָלָי. וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ. וַיֹּאמֶר קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל יְהוָה וַיַּעֲנֵנִי מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי. וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ. וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ. אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי. לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי יְהוָה אֱלֹהָי. בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה זָכָרְתִּי וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ. כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ. בְּיוֹם קָרָאתִי וַתַּעֲנֵנִי תַּרְהִבֵנִי בְנַפְשִׁי עֹז. אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ. אַל תִּשְׁכַּח קוֹל צֹרְרֶיךָ שְׁאוֹן קָמֶיךָ עֹלֶה תָמִיד. עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ.
בשם האל המיוחד גדול אתה וגדול שמך בגבורה, אנא ה' הנכבד הגדול הגבור והנורא המהודר והמפואר המקודש והמרומם, המבורך והבוחן והחוקר המאושר והנשגב הנעלם והמיוחד בשבעים ושנים שמות מפורשים הזכים והטהורים, השומע לקול צעקתינו כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה, והט אזניך אל תפלתינו ואל תחנונינו ואל בקשתינו שאנו מתפללים לפניך ושואלין ממך בדמעות שליש ואתה תשמע השמים מכון שבתך.
אלהינו בושנו ונכלמנו להרים פנינו אליך אני עבדך בן אמתך, באנו לבקש תפלה ותחנונים על אילת אהבים אשת נעורים אשת חיל ענייה סוערה אשר היתה כאלמנה ונפשה מרה לה, כי לא נקראת לבא אל המלך זה אלף ותשע מאות וארבעים ושלש שנים (ה' תשע"א), כי בוכה ומתנפלת לעומתך באמרה אנכי רות אמתך ופרשת כנפיך על אמתך כי גואל אתה, ונדבה עתה רוחינו להתפלל ולהתחנן על כסא כבודך, היכלך אל תנבל כי עליו אנו מתאבלים כאבל אם קודר שחותי, ושמך אל תחלל שומר מה מלילה שומר מה מליל, אף כי אין אנו ראויים כי עוונותינו רבו למעלה ראש ושתינו יין תרעלה מי לענה ורוש ואשמתינו גדלה עד לשמים, לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים כי בעוונותינו נמכרנו ובפשעינו שולחה אמנו, למה תעשה כה לעבדיך כי אמנם אנחנו חטאנו ומרינו לפניך ומה עשתה אמתך על חסדך ועל אמיתך.
לכן יהי רצון מלפניך תרחם על רחל לפני גוזזה נאלמה אשר מלבנון כלה והיא בגלות עם בניה ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רועה היא, בוכה בדמעות שליש ועיניה יורדות מים באמרה מתי אראה אשמעה קול שופר, מתי ילוה אישי אלי, מתי ישקני מנשיקות פיהו, העל אלה תתאפק בהתעטף לפניך האשה הנצבה מרגלותיך רות אמתך מתחננת ומתנפלת השיבני ואשובה, ופרשת כנפיך על אמתך כי גואל אתה, אל תנאץ למען שמך אל תנבל כסא כבודך, זכור אל תפר בריתך אתנו, ואתה ה' אלהינו עמוד מכסא דין ושב על כסא רחמים ורחם על כלתך הנעימה ועלינו ועל כל עמך בית ישראל, ואם חטאנו ועברנו על מאמר כבודך זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך ולמענם עשה ונפייסך בפיוס מלמדי זכות ישורון אשר החיבה והחשק לפניך יעידון ונופת צופים בפינו נשית.
התר התר יוצר בראשית, סלח סלח אביר יעקב, מחול מחול קדוש ישראל כי אדיר מלכים אתה, מלך אדיר, מלך ברוך, מלך גדול, מלך דגול, מלך הדור, מלך ותיק, מלך זך, מלך חנון, מלך טהור, מלך ישר, מלך כבוד, מלך לעד, מלך מרומם, מלך נורא, מלך סולח, מלך עוזר, מלך פודה, מלך צדיק, מלך קרוב, מלך רחום, מלך שומר, מלך תם, למה לך איבה עם זרע אברהם אהובך, למה לך קנאה עם זרע יצחק עקידך, למה לך תחרות עם זרע יעקב תמימך כי קנין שמים וארץ קראת אותם, אנא רחם על פליטת גולת אריאל הבנים אין לישראל, העל אלה תתאפק ה' תחשה ותענינו מאוד, כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו, ואתה ה' העתר לנו בהמון רחמיך, אל תשיבנו ריקם מלפניך אל תבישנו משברינו, ותעלה לפניך תפלתינו וקבל ברחמים וברצון את צעקתינו כי רחום אתה, ועתה שמע אלהינו אל תפלת עבדיך ואל תחנונינו וראה בצרות אלפים בת יכיל וראה בצרותינו ושמע קול תפלתינו ועננו.
רבונו של עולם הטה אזנך ושמע פקח עיניך וראה בצרותינו, ועמוד מכסא דין ושב על כסא רחמים ורחם על מטרוניתא כי בא עתה והנה עתה עת דודים, יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מגדים, וריוח והצלה יעמוד ליהודים כי אליך עיניהם תלויות עד שתחון אותם ותחוס על שאריתם ותשלח להם מבשר וגואל ותבשרם כה אמר ה' אלהי ישראל זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, כי תשכחי בושת נעוריך וחרפת אלמנותיך כי בועליך עושיך ה' צבאות ואז תרחם על גזע ידידים שומרי אמונים כרחם אב על בנים, התר התר יוצר בראשית סלח סלח אביר יעקב מחול מחול קדוש ישראל כי אדיר מלכים אתה, מלך אדיר, מלך ברוך, מלך גדול, מלך דגול, מלך הדור, מלך ותיק, מלך זך, מלך חנון, מלך טהור, מלך ישר, מלך כבוד, מלך לעד, מלך מרומם, מלך נורא, מלך סולח, מלך עוזר, מלך פודה, מלך צדיק, מלך קרוב, מלך רחום, מלך שומר, מלך תם, למה לך איבה עם זרע אברהם אהובך, למה לך קנאה עם זרע יצחק עקידך, למה לך תחרות עם זרע יעקב תמימך כי קנין שמים וארץ קראת אותם, אנא רחם על פליטת גולת אריאל הבנים אין לישראל, העל אלה תתאפק ה' תחשה ותענינו מאוד כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו.
רבונו של עולם רחם על קריה נאמנה כי בא עת לחננה כי בא מועד, אדני שמעה אדני סלחה אדני הקשיבה ועשה ואל תאחר למענך אלהי כי שמך נקרא על עירך ועל עמך, אנא זכור כי אנחנו יצוריך ואתה הבורא ואליך בתחנון ובתפלה אנו קוראים, תַּשֵׁק באהבה אנפי זוטרי באנפי רברבי גם ברכות יעטה מורה. עשה למען שמך. עשה למען אמיתך. עשה למען בריתך. עשה למען גדלך. עשה למען דתך. עשה למען הדרך. עשה למען ויעודך. עשה למען זכרך. עשה למען חסדך. עשה למען טובך. עשה למען יושרך. עשה למען כבודך. עשה למען למודך. עשה למען מלכותך. עשה למען נצחך. עשה למען סודך. עשה למען עוזך. עשה למען פארך. עשה למען צדקתך. עשה למען קדושתך. עשה למען רחמנותך. עשה למען שכינתך. עשה למען שבחך. עשה למען שוכני עפר. עשה למען תורתך. עשה למען תפארתך.
עשה למען אברהם יצחק ויעקב. עשה למען יוסף הצדיק. עשה למען משה ואהרן ושמואל. עשה למען דוד ושלמה. עשה למען אליהו ואלישע. עשה למען נביאים ראשונים ואחרונים. עשה למען החסידים והקדושים. עשה למען התנאים והאמוראים. עשה למען הגאונים. עשה למען הפוסקים ומפרשי התורה ומעמידי התורה על תילה. עשה למען ראשי ישיבות והתלמידים. עשה למען כל חכמי ישראל. עשה למען גדיאל אשר הנחלתו היכל הנוגה. עשה למען משיח בן יוסף. עשה למען משיח בן דוד שאגה לו כלביא והוא מצעק אבי אבי. עשה למען ירושלים עיר הקודש. עשה למען ציון משכן כבודך. עשה למען חורבן ביתך הגדול. עשה למען שממות היכלך החרב והשמם. עשה למען ישראל העניים. עשה למען ישראל הדלים. עשה למען ישראל השרויים בצרות. עשה למען הנהרגים והנטבחים והנשרפים והנתלים על קדושת שמך. עשה למען יתומים ואלמנות. עשה למען יונקי שדים. עשה למען גמולי חלב. עשה למען תינוקות של בית רבן שלא חטאו. עשה למענך אם לא למענינו. עשה למענך והושיענו. עשה למען משכן כבודך ורחם על אבן הראשה ולה יקרא דרושה. ועל בניה בצל כנפיך יחסיון ושמך בעת צרה בפיהם יהמיון, מבטלי גזרות עליהם דמעות ירוייון, מלאכי מרום מר יבכיון.
התר התר יוצר בראשית סלח סלח אביר יעקב, מחול מחול קדוש ישראל כי אדיר מלכים אתה, מלך אדיר, מלך ברוך, מלך גדול, מלך דגול, מלך הדור, מלך ותיק, מלך זך, מלך חנון, מלך טהור, מלך ישר, מלך כבוד, מלך לעד, מלך מרומם, מלך נורא, מלך סולח, מלך עוזר, מלך פודה, מלך צדיק, מלך קרוב, מלך רחום, מלך שומר, מלך תם, למה לך איבה עם זרע אברהם אהובך, למה לך קנאה עם זרע יצחק עקידך, למה לך תחרות עם זרע יעקב תמימך כי קנין שמים וארץ קראת אותם, אנא רחם על פליטת גולת אריאל הבנים אין לישראל, העל אלה תתאפק ה' תחשה ותענינו מאוד, כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו, הרחמן יזכנו לימות המשיח ולחיי העולם הבא, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.
סדר תקון חצות שסידר הרב חמדת ימים לבאים בסוד ה' ע"פ כוונות האר"י
{ יש לציין כי סדר זה לא נדפס בחמ"י שלפנינו אלא שסידרו המחבר לבני קהילתו באיזמיר, וברבות הימים סביבות שנת תק"י מצאו המקובל ר' אברהם טוביינא בעוברו בערי טורקיא בכתיבת יד והדפיסו לראשונה בשנת תקכ"ד בסידורו "חסד לאברהם" המיוסד רובו ככולו מהספר חמ"י, וכ"ז מלבד תוספות רבות של נוסחאות לשם יחוד שהגיעו לידו מכתיבות יד ששלח הרב חמ"י לתלמידיו ולא נדפסו בספרו, והמעיין שם בהקדמת התקון חצות יראה שציין בזה"ל, ובעברי בארץ גדולה של חכמים ושל סופרים שמעתי אומרים תיקון חצות ויש קבלה בידם שהוא מהרב בעל חמדת ימים אשר על כן הסכמתי להעלותו בספרי על מזבח הדפוס לזכות בו את הרבים וזה סדרו עכ"ל, (עי' דפוס מנטובה תקמ"ג דף כ"ח ע"ב), ואמנם על אף שהרב הנזכר ציין כי דבר זה "קבלה בידם" שהוא מיוחס לרב חמ"י ותו לא, מ"מ המעיין בסדר הלימוד וקריאת המזמורים שהעתיק שם מכתה"י בראש סדר התקון חצות, יבחין בעליל כי הוא סדר הלימוד שייסד החמ"י לומר בסוף הלילה ואשר ציין אליו בג' מקומות בפרקי אשמורת שבספרו וכינהו "תקון הלילה" ופרטיו נתבארו באריכות בפרקי המבוא ולהלן, ויתירה מזאת שהרי הרגיל במאות נוסחי הלשם יחוד המפורטים שייסד מחבר החמ"י בספרו, יבחין בעליל כי חותם לשונו של החמ"י ניכר בבירור אף בנוסחאות הלשם יחוד שמצא ר' אברהם טוביינא בתקון חצות דלהלן, מלבד הלשונות והמליצות היחודיות שהובאו בהקדמת התקון חצות שנדפסה בדבור הסמוך, בה הפליג המחבר על מעלת אמירתו, ולשונות רבים מדבור זה הם מסגנון לשונו המובהק של הרב חמ"י שהביאם כלשונם גם בפרקי ספרו חמ"י ריש פ"א מר"ח, שם הרבה דברים במעלת המתאוננים על הגלות עיי"ש } .
סדר תקון רחל
י'תאבל ה'אדם ו'גם ה'נשמה תיילל בקול נהי בכי תמרורים להשתתף בשיתופי חסי"רות חסורי מחסרא והכי קטנ"י בסוד חסרון הלבנה, וישראל עמו צאן מרעיתו הם בדלי דלות בין עמי התועבות ודין גרמא דעציראה בנין בית קדשנו ותפארתנו וכל דור שלא נבנה וכו', כי על כן כל העם מקצה מעלין את המדומע באחד ומאה להתמרמר על גלות אם הבנים ועל חרבן ביתה ועל שממות היכלה אשר היה לאש אוכלת, ועל מות ישרים בחורים גם בתולות זקנים עם נערים, והן הן דברי הזוהר בפ' ויקהל ר"א וכו' תא חזי עד השתא קב"ה אזדעזע תלת מאה ותשעין רקיעין ובטש בהו ובכה על חרבן בית מקדשא ואוריד תרין דמעין לגו ימא רבא ואדכר לבנוהי מגו בכיה וכו' יעי"ש, וכל הזוהר מלא מענין זה, משם בארה כי כביכול בוכה על חרבן בית קדשנו ותפארתנו, כי על כן ראוי לכל בר ישראל להתעורר בעת הזאת להשתתף בצער השכינה ומובטח לו שרואה בשמחתה בביאת משיחנו שיתגלה במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.
וצריך ליזהר שלא לבטל תיקון חצות אפילו לילה אחד שהוא מסוגל להשגת החכמה ולהשלמת הנפש, והוא עדיף בעונתו מלימוד התורה כמ"ש מרן הקדוש, ובעת הזאת כלתה לאה להתפשט כל אחורי ז"א וירדה לגמרי נקודה עצמית דרחל בבריאה והיא בוכה ולכן צריך להשתתף בצערה, וישב על הארץ אצל המזוזה סוד ה' ורגליו יחפים ממנעל ויתן אפר מקלה על מצחו במקום הנחת תפילין ויתן את קולו בבכי, ובהנחת האפר יאמר, לשום לאבלי ציון פא"ר תחת אפר ויאמר נוסח תפלה זו.
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנה אנכי בא לומר תיקון רחל ולהגדיל יקר הדרה של לאה מט"ס דרחל אחותה הלואת חן וחסד עד אור היום תשיבנו לה ונשארה הבת היקרה רחל אמנו ערומה עניה סוערה ונותץ מזבח ה' בעונותינו, ואשר נואלנו והורדנו נוקבא קדישא לעולם הבריאה והיא בוכה ומבכה ולבה קורעת רחל מבכה על בניה הנאנחים והנאנקים על דלותם ושפלותם ודוחקם ביד עשו וישמעאל, והנה עתה באתי לפניך בכפיפת ראש ובכפיפת קומה ויושב על הארץ אבל וחפוי ראש אצל מזוזות ביתי סוד ה' אחרונה של שמך הגדול סוד רחל אמנו להצטער ולהשתתף בצערה, ובהניחי האפר על מצחי יצדק הרמז לאפר פר"ה סוד חמש גבורות מנצפך העולים פ"ר אשר הם ברחם הנוקבא ודינם בשריפה שבם מתחמם ז"א קדישא ומתאוה לה ומשנשרפו נעשו אפר מספר פ"ר עם אהבת כלולתו סוד אפר פר"ה מספר פ"ר האמור עם ה' אותיות מנצפ"ך, ואפר זה מעלה ז"א למצחו אשר שם יסוד דאימא גנוז הוא איתו לעורר אהבת רעים למעלה על ידי עליית מ"ן לאבא ויחדיו יהיו תמים ביחודא שלים, ואשר כבר היה שם מ"ה מדת הרחמים החתום בפסוק מה היה לנו, עתה בעונותינו נהפך למדת הדין כזה מ"ם ה"א העולה אלהים החתום במספר תיבת לנ"ו ועבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה סוד הערלה כי חרפה היא לנו בהכנס אל הקודש פנימה במקום המילה החתומה בראשי תיבות י'הוה מ'ה ה'יה ל'נו, מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה בזכרנו את ציון החרבה והשוממה אשר היא בסוד נער החתום בראשי תיבות נ'פלה ע'טרת ר'אשנו נער סוד מטטרון הנכנס במקום השכינה סוד ה' דנפלה, ואשר כבר היה הוא הוד"ה הנה עתה בעונות נהפך לדוה, עד מתי ה' תעלים עין חמלתך מבת היקרה הצועקת על חרבן ביתה ועל שממות היכלה ועל שריפת תורתנו וגולת כתריה ביד החיצונים ועל בניה שנהרגו על קדושת שמך הגדול, הנה עתה שלח נא למושיען של ישראל ונקומה ונעלה בית אל לראות מהרה בתפארת עוזך להעביר גלולים וכו' וכסא דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך, ויהי נועם וכו'.
ואחר כך יאמר הוידוי אנא וכו' ויכוין להוריד הח' שעלו במקום המכוסה למקומם הראוי, מה נאמר לפניך יושב מרום וכו', יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתמחול לנו את כל חטאתינו בכח שמך הטהור אהי"ה דההין אלף הה יוד הה סוד הנפש אשר פגמתי בה, ותכפר לנו את כל עונותינו בכח אהי"ה דאלפין אלף הא יוד הא אשר יהיה שמה הרוח אשר פגמתי בה, ותמחול ותסלח לכל פשעינו בכח שם אהי"ה דיודין אלף הי יוד הי מקום הנשמה אשר פגמנו.
ויכוין לבכות על חרבן הבית במזמור על נהרות ואחריו מזמור לאסף ויבכה על מיתת הצדיקים ויאמר, על נהרות כו', מזמור לאסף כו', זכור ה' כו', זכור ה' "מה", מ"ה שהוא רחמים נתמלא רוגז כזה מם הא גימטריא אלהים, "היה לנו", גימטריא אלהים לרמוז למ"ה שנעשה דין, ור"ת של י'הוה מ'ה ה'יה ל'נו עולה מילה, "הביטה וראה את חרפתנו", יכוין לערלה כי חרפה היא לנו שנכנסה בעונותינו במקום המילה החתומה בר"ת האמור, נחלתנו נהפכה כו', "נ'פלה ע'טרת ר'אשנו" כו', ר"ת נער שהוא מטטרון הנכנס במקום השכינה סוד ה' דנפלה, ונער זה הוא בגי' ש"ך דינין כמספר ה' פעמים דין שבה' שמות אדני, ובהצרף אליהם ה' אלפין מתמתקים הש"ך ונעשים ה' פעמים אדני שמספרם נער"ה, "על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו", יסוד והכוונה שהוד שהוא על היסוד הנקרא זה נהפך לדוה על אלה השש קצוות כל אחד כלול משש מספרם אלה, והקליפות שעליהם נאמר אלה אלהיך ישראל חשכו עינינו, וישלים עד השיבנו ה' וכו' ויכפול אותו.
הבט משמים וראה כו', כי אתה אבינו כו', למה תתענו כו', למצער ירשו עם כו', ועתה ה' אבינו כו', אל תקצוף ה' כו', ערי קדשך היו כו', בית קדשנו ותפארתנו כו', העל אלה תתאפק כו', המאס מאסת את כו', ידענו ה' רשענו כו', אל תנאץ למען כו', כה אמר ה' קול כו', ה' ממרום ישאג כו', ויקרא ה"א צ' ביום ההוא כו', על אלה אני כו', הן אראלים צעקו כו', ואחר כך יאמר הקינות, ואח"כ יאמר, על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את יהוה א'ל ד'מי ל'כם, ר"ת אדל, ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ, נשבע יהוה בימינו ובזרוע עזו אם אתן וכו', כי מאספיו יאכלהו וכו', "הטה אלהי אזנך ושמע פק"ח", גי' מ"ה וקמ"ג יוד הא ואו הא, אלף הא יוד הא, "עינך" גימטריא אהיה דיודין אלף הי יוד הי, וראה שוממותינו וכו', אתה תקום תרחם ציון וכו', "כ'י ר'צו ע'בדיך א'ת א'בניה" ר"ת אלהים דאלפין אלף למד הא יוד מם, וס"ת מספר ז' פעמים ס"ג, ומספר אהיה פעמים אהיה העולים אמת, "ואת עפרה יחננו", ר"ת גימטריא אלהים פשוט וס"ת תה"ו, ופי' על ידי האמת הרמוז בפסוק מתקיים אפילו עולם התו"הו, בונה ירושלים ה' כו'.
סדר תקון לאה
אחר כך יקום יעשה תיקון לאה שעתה היא ארוכה בז"א מאחוריו ובאה לפניו ומזדווגת עם יעקב העומד עתה לפני ז"א תחת החזה שלו, ולכן יאמר המזמורים סוד זווג לאה ועיבורה ולידתה, וסדרן האמיתי כאשר הם סדורים לפניך דהיינו שמזמור לה' הארץ ומלואה אין לאומרו אלא אחר מזמור יענך וכו' כמ"ש מהרח"ו בספר הכוונות וסימנם באופן זה, כי בלילי החול סדרם הוא כאי"ל יענך ה' ובליל ר"ח סימנם כלא"ה, והענין הוא כי ליל ר"ח או ימים שאין בהם תחינה אין לבכות ולהתאבל על החורבן עכ"ל הזהב הזה, עוד סיים מרן בלשונו הטהור שאין לומר מזמורים ופסוקים אחרים מסימן כלא"ה הנזכר ואח"כ יעסוק בתורה, איברא דלדעת מרן הקדוש אין לומר תיקון לאה כי אם בר"ח וגם בימים שאין בהם תחינה אבל לא בשבת וי"ט, מדנקט בליל ר"ח ותו לא מידי דאם כוונתו דשבתות וי"ט נמי נכללים בר"ח ובשוים הכתוב מדבר שתיקון לאה לא יבטל לעולם היה לו למרן להזכיר שבת קדש וממנו תראו וכן תעשו למקראי קדש וגם לראשי חדשים שהיא מדריגתם התחתונה, ומדנקט מדריגה זו בראשונה שמע מינה דיצאו שבתות ומועדים טובים זה משנל"ע לפי פשטן של דברים, ואם לפי פנימיותן אין לומר תיקון זה בשבתות וכו' יען שמזמורים האמורים מורים שזווג לאה ועיבורה ולידתה בעת ובעונה הזאת ובליל שבת בחצות לילה לאה עולה בהיכל הבינה ורחל יורדת פנים בפנים עם ישראל ויעקב דמטעם הנזכר עיקר זווג האדם הוא בליל שבת אחר חצות, וא"כ מה מקום לקריאת המזמורים האמורים שמורים על זווג לאה ועיבורה ולידתה והיא בהיכל הבינה בבית אימא, זה מה שנלע"ד והבוחר יבחר ואם שגיתי וכו', ולהקל על המעיין תקנתי לו נוסח תפילה כוללת כוונת מרן בתיקון לאה וכה תוארה.
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנה אנכי בא לומר תיקון לאה ואשר להיות כבר היתה אב"א עם ז"א הנה עתה עת דודים יצדק בה מקרא שכתוב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבא בזווגא שלם יעקב ולאה יחדיו יהיו תמים, ובכח סגולת שני המזמורים הראשונים אשר בם נהגה עתה שמע צעקת דל עם בני ישראל החושקים לעלות עם הנוקבא אילת אהבים הצועקת בשבעין קלין לעלות עם דודה אשר בא לעומת דכורא קדישא העונה את הנוקבא קדישא יהיו למאורות כל השמות החתומים בו, ובסגולת מזמור לה' הארץ ומלואה ישמע יפקד ויזכר זכרון מטרוניתא קדישא ויבא גם אל רחל יחידה תמה העומדת בעולם הבריאה לתת לחם לביתה וחק לנערותיה, ויקויים בה מקרא שכתוב הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הו"א, ויבא מלך הכבוד להשתעשע עם הצדיקים בעדן גן אלהים סוד עולם הבריאה אשר שם עומדת נקודת רחל אמנו ויתרבה השפע בכל העולמות, ומשם יושפע לנו שפע ישועה ורחמים ושערי חן וחסד בסגולת מזמור אלהים יחננו ויברכנו, ואחריו תבענה שפתי תהלה אודה ה' בכל לבב שבו כ"ב אותיות דאלפא ביתא בהצרף אליהם ה' אותיות מנצפך העולים ז"ך והן הנה גבורות שברחם הנוקבא קדישא סוד היסוד שבה, ואשר כבר נקראת קודם חצות ליל אשר היא בסוד נער העולה ש"ך דינין, הנה עתה עת רצון מעז יצא מתוק אשר המה בסוד ה' אותיות מנצפ"ך ובזה הנער"ה באה אל המלך, והיו למאורות שם כל"ך סעפ"ה יאעוצ"ה היוצאים מהויה אהיה ומנצפך האמור, ואשר להיות כבר היה שם אד"ל החתום בפסוק א'ל ד'מי ל'כם הנה עתה מתהפך לאלד שם רמז והן מספר לאה הרמוז בלידת לאה אמנו אימא קדישא, ויהי נועם וכו'.
למנצח משכיל לבני קרח, כאי"ל תערג כו', במזמור הזה יכוין שאנו בני מלכים חושקים עם הנוקבא לעלות אל דודה ולכן אנו צועקים עמה במזמור כאיל וכו' ע' קולות, ואנו מכוונים לתקן שמה שהוא אלהים בפסוק אל"ה אזכרה בסוד אות יוד של על"י ומדדים אותם אצל המ"ם של אדדם ואז נשלם השם ובא עד בית אלהים, ובליל העומר יכוין בסך אדדם סוד ס"ה שהם מ"ט כמספר אדדם, יומם יצוה יהוה חסדו' ובלילה' שירה' עמי' כו', ס"ת צירוף וההי, אומרה לאל סלעי כו', שפטני אלהים כו'.
למנצח מזמור לדוד יענך ה', אחר כך הזכר עונה אותה ויכוין לשבעים קלין דראמת אילתא כנגד שבעין תיבין שבמזמור הזה, י'ענך י'הוה ב'יום צ'רה מספר ר"ת יב"ק, ישגבך שם' אלהי' יעקב' ס"ת גימטריא ב"ן יוד הה וו הה, ישלח עזרך מקדש וכו', נ'רננה ב'ישועתך כו' ר"ת ב"ן, "יענהו משמי ק'דשו ב'גבורות י'שע ימינו" ר"ת יב"ק, "המה כרעו ו'נפלו ו'אנחנו ק'מנו כו'" מספר ר"ת יב"ק, וכן הוא מספר הר"ת ו'אנחנו ק'מנו ו'נתעודד, י'הוה ה'ו'שיעה ה'מלך ר"ת צירוף הוי"ה, י'עננו ב'יום ק'ראנו ר"ת יב"ק וס"ת שם ב"ן ועם ס"ת המלך מספרו ע"ב, ויש במזמור זה ח"ש אותיות ומ"ל תיבות אותיות חשמל ולכן מזמור זה מועיל לכל נזק.
לדוד מזמור לה' הארץ כו', יכוין במזמור זה כי הקדוש ברוך הוא נכנס בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים ועם נקודת רחל שבבריאה, ישא ברכה מאת יהוה' וצדקה' מאלהי' ישעו' ס"ת הוי"ה, זה דור דורשיו כו', "שאו שערים ראשיכם והנשאו", יכוין לוא"ו ה"א סוד יסוד ומלכות נשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד, מי זה מלך הכבוד ה' וכו', "שא"ו שערים ראשיכם ושאו", וא"ו עילאה שהוא תפארת שא"ו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד שהוא ז"א בגן עדן העליון שהוא הבריאה להשתעשע עם נשמות הצדיקים, מי הוא זה כו'.
ואחר כך אנו שואלים על עצמנו אלהים יחננו, למנצח בנגינות מזמור שיר, אלהים יחננו כו'.
הללויה אודה ה' בכל לבב כו', מזמור זה יש בו כל האלפא ביתא, ולהשלים כל העשרים ושבעה אותיות שבהם מצטייר הולד יכוין אח"כ בה' אותיות מנצפך שהם הגבורות שברחם הנוקבא שהוא יסוד שבה, שקודם חצות הנקראת ליל היא בסוד נער שהוא מספר ש"ך דינין, ועתה אחר חצות הנקרא לילה הם יותר ממותקות כי הם בסוד ה' אותיות, אח"כ יכוין בשמות היוצאים מהויה אהיה ומנצפך והם כלך סעפה יאעוצה באופן זה, כי ההויה והאלף של אהיה וצפ"ך ממנצפך מבוארים, אבל הההין של אהיה והיוד שבו לפי שהם מפורשים בהויה הם רמוזים בחילוף אותיות באופן זה, הב' עיינין הם חילוף השני ההין ששניהם מאותיות אחה"ע, והכ"ף היא חלוף היו"ד הקודמת לה, וכן המ"ן של מנצפך הם בחילוף באופן זה, הסמ"ך היא חילוף הנו"ן הקודמת לה והלמ"ד הוא חילוף המ"ם המאוחרת לה, עוד באופן אחר והוא שני שמות הראשונים שהם כל"ך סעפ"ה מספרם מנצפך עם ה' אותיות והשם יאעוצ"ה מספרו עם ששה אותיותיו הוא מספר מ"ה קמ"ג שמספרם פק"ח וקס"א שהוא מספר עיניך ע"ה מאיר בהם, וזו היא כוונת פקח עיניך וראה כמ"ש לעיל ועיין בס"ה, אח"כ יכוין ששם אד"ל היוצא מפסוק אל דמי לכם עתה המתהפך לאלד ומספרו ע"ה הוא לאה כי הוא סוד לידתה.
ואחר כך יאמר מזמור בבוא אליו שהוא מסוגל לזכירה ולהשגה ולכפרת עונותיו, וקודם יצלח דברו בנוסח תפלה כוללת כוונתו.
יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתזכך נר"ן שלי בכח סגולת קדושת המזמור, והיו למאורות קס"א קמ"ג קנ"א אלף הי יוד הי, אלף הא יוד הא, אלף הה יוד הה העולים כמספר "לב טהור ברא", ותיבת "לי" יעלה בה ד' יודין דע"ב, ובהצרף שם "אלהים" עם תיבת ל"י המה יעלו למספר רבוע אדני א' א"ד אד"נ אדנ"י, ובהצרף עמהם "ורו"ח" המה יעלו י"ה פעמים י"ה גי' רכ"ה, ו"ה פעמים ו"ה קכ"א, וכללותם יעלו שמ"ו החתום במספר "ורו"ח נכו"ן", ובכן יאירו י"ב צירופי הויה החתומים בתיבת "חד"ש", יהו"ה יהה"ו יוה"ה הוה"י הוי"ה ההו"י והי"ה והה"י ויה"ה היה"ו היו"ה ההי"ו, ונגילה ונשמחה ונראה במחזה שדי מבריק ומבהיק החתום בתיבת "בקרב"י", ויצדק הרמז במלת ל"ב נשבר סוד ל"ב אותיות דעובדא דבראשית ומעז יצא מתוק שם אלהי"ם החתום במספר ר"ת ל'ב' נ'שבר' ו'נדכה' על ידי ס"ת שבו כמספר או"ר, שם רמז והן מספר אלף למד אהי"ה וירא אלהי"ם את האו"ר כי טו"ב, וגם יתמתקו ה"פ אלהים העולים כמספר ת"ל סוד תלתלים דקוצא דשערי דז"א היוצאים מן ה"ג דדעת שלו החתום בר"ת לא תבז"ה על ידי מילוי ע"ב מ"ו ס"ת אלהי"ם לא תבז"ה, ובכן יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתזכני להשיג השגה אמתית ואהיה כנהר אשר לא יכזבו מימיו וכנחל נובע מקור חכמה ויהיה תלמודי שגור בפי ולא אשכח שום דבר ממה שאני לומד ויהיו דברי נשמעין לעבודתך וליראתך וכו', וסלח נא אני מבקש על העונות והפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך ומקבל עלי שלא לעשות עוד, יהיו לרצון וכו'.
ואח"כ יאמר למנצח מזמור לדוד בבוא אליו נתן הנביא כו', "אנא יהוה מה נדבר ומה נצטדק", עד אנה יחסרון מאורי אור דנוקבא קדישא רחל אמנו סוד רבוע מ"ה יוד, יוד הא, יוד הא ואו, יוד הא ואו הא, כמספר עד אנה ול"ז דמילוי ס"ג העולה בכיה, "עד מתי לא תרחם את ירושלים", היא לאה אמנו להאיר אליה מסוד רבוע ע"ב יוד, יוד הי, יוד הי ויו, יוד הי ויו הי, העולה דפ"ק שנהפך עתה למספד במקום שיהיה לה שמחה, ולהאיר לה מש"ע נהורין מספר אלף למד אלף למד שם רמז והן מספר שלם מירושלם ושם אל פשוט ומלא כמספר יר"ו מירושלם, ועתה יהוה אלהינו גואלנו גואל אבותינו מלך יושב על כסא רחמים תקום ותרחם ציון היא רחל אמנו בכח רבוע מילוי קס"א שביסוד אימא קדישא לף לף י לף י וד לף י וד י העולה ת"ק דתקום ומילוי דע"ב סוד וד"י וי"י סוד יסוד דאבא העולה מ"ו דתקום, ובסגולת שלש רי"ו החתומים במלת תרחם סוד מ"ן שביסוד רחל אמנו תקום ותרחם ציון ותבנה חומות ירושלים ואני אהיה לה חומ"ת אש סביב ולכבוד יהיה בתוכה מעין חתו"ם באר מים חיים ליסו"ד ארץ ולאמר לציון עמי אתה ותבנה ותכונן לאה אמנו, שבחי ירושלם את ה' הללי אלהיך ציון, ויהי נועם וכו'.
"עד אנא בכיה בציון" סוד רחל, וירושלים לאה ותכוין למתק שתיהן, והנה רחל עומדת מהחזה ולמטה והאורות הניתנים לה הם מן האחוריים דז"א סוד רבוע מ"ה כמספר עד אנה, וגם מגיעים אליה מאורי אור מיסוד אימא סוד הב"ל היוצא גימטריא ל"ז כמספר בכיה ועתה הם חסרים ממנה אורות אלו, ואנו מתפללים עד אנה תמשיך בכיה והוא על חסרון אורות אלו, "ומספד בירושלים" סוד לאה והוא כי האורות הנמשכים ללאה הוא סוד אחורים דיסוד אבא סוד אחוריים דע"ב העולים דפ"ק ועכשיו נהפכו למספד, ונקראת ירושלם לפי שהיא עומדת אחורי הפנים דז"א ונמשכת הארה לה מבחינת הפנים והוא סוד אלף למד אלף למד העולים ש"ע נהורין כמספר שלם וגם אותיות יר"ו הם גימטריא אל אלף למד, "אתה תקו"ם" ת"ק מ"ו, "תרחם" גימטריא יר"ו רי"ו ור"י שהם בציור הויה ציון ותבנה חומות ירושלם.