חמדת ימים ג· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
יום הכיפורים · פרק ח - תפלת מנחה - התעוררות קודם נעילה
מעלת מנחת יוכ"פ ובפרט כשחל בשבת שהוא עת רצון
א. קודם תפלת מנחה יעורר הכוונה בלבו לכוין בגדולת מי שאמר והיה העולם ככל אשר התעורר בשלש תפלות אחרות, וביותר בתפלת מנחה כי גדלה מעלתה מאד היום הזה יותר מכל הימים.
ועל ידי תפילת מנחה אנו מעלין מלכא קדישא לראש התבונה כנודע ועל ידי חזרת העמידה עולה לבית אמו ויושיבהו בחיקה.
ב. ואם היא שבת ויום הכפורים יהיה מעלתה של תפלת מנחה יותר ויותר והרחמים מתעוררים ביתר שאת ויתר עז, כי הנה מתחילת שש שעות בכל יום מימי החול שולטת מדת הדין בעולם וביום השבת בשעת מנחה יוצאת מדת הדין לפעול פעולתה כמנהגה בימי החול, ואז מוציא האל יתברך מדת הכתר עליון הוא סוד הרחמים הגדולים ופושט כנפי הרחמים על העולם ותכנע מדת הדין מלפניה, משל לשור שעסקיו רעים מציירין לפניו דמות אריה להפחידו ולהכניעו.
ולזה נקראת אותה שעה עת רצון ועת מנוחה והיא מעין עולם הבא, ולולי זה המצח הקדוש אין מי יוכל לעמוד נגד הדין כי אם תתעורר מדת הדין ביום השבת יצאו כל הקליפות אשר הם טמונים בנוקבא דתהומא רבא ויצאו עת גבורתם ויבער בקרבם הכעס שהיו טמונים כל יום השבת וישחיתו את העולם חס ושלום, ולכן יוצא ומתגלה בעת ההיא מדת הרחמים ויכנעו לפני ה' כל הדינין והקטרוגים, ואין לך בעולם שעת רחמים ושעת רצון כאותה שעה ועל כן אנו אומרים בה ואני תפילתי לך ה' עת רצון.
דברי הזוהר במעלת זמן מנחת שבת וטעם אמירת ואני תפלתי
ג. ונתבאר בזוהר פרשת תרומה 143 ז"ל, ואי תימא אמאי אתמני האי קרא בצלותא דמנחה דשבתא אלא יאות איהו למיהוי בשבת בההוא צלותא דמנחה ולא בצלותא דחול דודאי לאו צלותא דמנחה דשבתא כחול בגין דהא בחול בשעתא דמנחה תליא דינא בעלמא ולאו איהו עת רצון אבל בשבת דכל רוגזא אתעדי וכולא אתכליל כחדא ואף על גב דדינא אתער אתבסמותא איהו ועל דא בעי ליחדא כל דרגין דכד הוי יחודא דינא אתחבר ואיתכליל ברחמי ואתבסם כלא וכדין עת רצון כתיב עת רצון כליל כולא כחדא ודינא אתבסם בההוא זמנא והוי חדווא בכולא ע"כ.
ובזוהר פרשת נשא אמרו, 144 כד אתגליא מצחא אתקבלת צלותיהון דישראל אימתי איתגלייא שתיק ר' שמעון שאל תניינות אימתי אמר ר' שמעון לר' אלעזר בריה אימתי איתגלייא אמר ליה בשעתא דצלותא דמנחה דשבתא אמר ליה מאי טעמא אמר ליה משום דבהאי שעתא תליא דינא דלתתא בז"א וגליא מצחא קדישא דאתקרי רצון ובההיא שעתא אשתכיך רוגזא ומתקבלא צלותא הדא הוא דכתיב ואני תפילתי לך ה' עת רצון ועת רצון מעתיק יומין לגלאה מצחא ובגין כך אתקן בצלותא דמנחה דשבתא וכו' ע"כ.
פסוק ואני תפלתי יש לאומרו אף ביוכ"פ שחל בשבת
ד. הנה מבואר ממאמרים הנזכרים טעמו של דבר שתקנו לומר אותו במנחה בשבת, ומכל שכן כשחל להיות שבת ויום הכפורים שהוא יותר שעת רצון שראוי לאומרו, ואף שהפוסקים כתבו שלא לאומרו במנחת יום הכפורים אפילו כשחל בשבת, הם כתבו לפי הפשט על פי מה שאמרו במדרש כתיב ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר וסמיך ליה ואני תפילתי אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אומות העולם כששותין ומשתכרין יושבים ומנגנים ואני לא כן אלא ואני תפילתי לך ה' עת רצון אף על פי שאני אוכל ושותה אני בא לפניך וכו', ולכן על פי זה תקנוהו לאומרו בשבת במנחה לאחר שאכלו ושתו, וזה לא שייך ביום הכפורים ולכן כתבו הפוסקים שלא לאומרו אפילו כשחל בשבת.
אמנם על פי סודן של דברים הנאמרים במאמרים הנזכרים, בשבת ויום הכפורים שהוא יותר שעת רצון ראוי ונכון לתקן לאומרו ולא יאבד טובה הרבה מלעשות הייחוד הקדוש, ושם אמרו בזוהר 145 זה לשונו, ואני תפילתי לך ה' הכא רזא דיחודא וא"ני דא דוד מלכא אתר דאקרי גאולה תפיל"תי דא תפ"לה והכא איהו סמיכת גאולה לתפילה ואיהו חד כד איהו סמך גאו"לה לתפילה כדין איהו עת רצון עת חד רצון חד אתכלילו דא בדא והוי חד ודוד מלכא בעא לייחדא בהאי קרא ויחודא חדא וכו', ולכן ראוי לאומרו ביותר ביום הכפורים בשבת, ואם שאר הקהל לא יאמרו אותו ראוי ונכון לאומרו כל איש הירא בינו לבין עצמו, ואל תשיבני כי יום זה מכונה ליום הדין שהרי לעת ערב אז הפתקים נחתמים כי באמת יומא דדינא איהו אך הרחמים גוברים והכל נגמר על ידי החסד.
מנהג מהרח"ו לומר במנחת יוכ"פ שחל בשבת מי כמוך אב הרחמים
ה. והרב מהרח"ו ז"ל כשהיה חל יום הכפורים בשבת היה אומר במנחה בעמידה מי כמוך אב הרחמים, יורה כי יום הכפורים עת רצון היא מאד כשאר שבתות ולכן ראוי לאומרו, והאומר אב הרחמים במנחת יום הכפורים בשבת ואינו אומר ואני תפילתי טועה מדרך השכל ולא השוה את מדותיו כנודע למעמיק בשורשן של דברים.
טעם שראוי לומר פרשת העקידה במנחה לבד משחרית
ו. ונחזור אל הענין כי גדולה תפילת מנחת היום הזה הרבה מאד יותר משאר הימים, ומה גם כי תיקן אותה יצחק אבינו עליו השלום ואמרו ז"ל שנעקד ביום הכפורים לעת ערב כמו שאמרו בזוהר פרשת ויצא, 146 ההיא שעתא דאתעקד יצחק על גבי מדבחא בין הערבים הוה וביארו בפרקי ר' אליעזר שהיה ביום הכפורים, ומטעם זה ראוי לקרות בעת מנחה פרשת העקידה בבכי ובכוונה גדולה.
והר"ם לונזאנו ז"ל כתב, ואני תרתי בלבי וראיתי כי הזמן היותר ראוי לומר פרשת העקידה הוא בזמן תפילת המנחה אף על פי שראוי לאומרה גם בשחר, והיודע סוד זמן תפילת המנחה יכיר מיד כי כדברי כן הוא כי צלותא דמנחה זמנא דדינא קשיא שרי בעלמא ויצחק תיקן מנחה כנגד מדתו פחד יצחק.
ראוי לומר העקידה במנחת שבת ובפרט בזמן עקדתו ביוכ"פ
ז. ועל כן ראוי ונכון לאומרה בכל יום בשבת במנחה, ומה גם במנחת יום הכפורים כי חביבה בשעתה כי נעקד באותה שעה ומזכירים את זכותו ואמרו ז"ל בבראשית רבה, 147 אמר אברהם להקדוש ברוך הוא יהי רצון מלפניך שבשעה שיהיו בני יצחק באים לידי עבירות ומעשים רעים תהי נזכר להם העקידה ומתמלא עליהם רחמים.
מנהג אנשי מעשה לומר פרשת העקידה בעשרה
ח. וכן נהגו רבים מאנשי מעשה לאומרה בכנופיא בעשרה בכוונה ובדקדוקיה ובטעמיה ולומר אחר כך הריבונו של עולם כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו וכו' עד והארץ אזכור ואחר כך יתחיל סדר תפילת המנחה.
סדר עבודה למנחת יום הכפורים מהרמ"ע מפאנו ע"ה
ט. והנה אף שבסדר עבודה שבמוסף הוזכר גם כן סדר עבודה שבין הערבים, אך להיות כי חביבה מצוה בשעתה ראוי לכל איש הירא לחזור לסדר סדר עבודה של בין הערבים, ויאמר תחילה פרשת התמיד וידבר וכו' את קרבני לחמי וכו' ואחר כך יאמר נוסח זה.
ובכן כך היתה עבודת קרבן התמיד של בין הערבים ביום הכפורים בבית אלהינו, בשמונה שעות ומחצה ביום הביאו כבש בן שנתו לתמיד של בין הערבים השקוהו ובקרוהו ועקדוהו, קרצו כהן גדול וקבל את דמו בכלי שרת בצפון ונתן ממנו שתי מתנות שהן ארבע והשיריים נשפכים ליסוד דרומית, הפשיטוהו ונתחוהו והעלו את האיברים לכבש ומלחום וירדו, הביאו שני גזרי עצים עלו כהן גדול והסגן וערכו אותם על האש, העלו לו את האיברים וסמך עליהם וזרקן וירד, קידש ידיו ורגליו פשט וירד וטבל עלה ונסתפג.
הביאו לו בגדי לבן ולבש וקידש ידיו ורגליו ונכנס להוציא את הכף ואת המחתה, יצא ובא לו בדרך בית כניסתו, קידש ידיו ורגליו ופשט בגדי לבן, אלו ואלו נגנזים בלשכה ושוב אין משתמשים בהם, ירד וטבל עלה ונסתפג.
הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו, הביאו לו חצי מנה קטורת בבזך, נתנוהו בתוך הכף ונטלו בידו, הסגן עולה וחותה בשל כסף ויורד ומערה בשל זהב, רצו כהנים ולויים לקול המגריפה, נכנסו שניהם והסגן מרדד את הגחלים על מזבח הזהב ומערה את הקטורת לחפניו של כהן גדול והשתחוה ויצא ואמר לו אישי כהן גדול הקטר, פרשו הכהנים והקטיר והשתחוה ויצא, נכנסו אחיו הכהנים השתחוו ויצאו.
עלה כהן גדול באמצע הכבש והסגן לימינו, הביאו לו מנחת הסולת בלולה בשמן והקטיר מותר החביתין כמשפטן, נתנו לו רביעית ההין יין לנסך, תקעו והריעו ותקעו ודברו הלויים בשיר כמשפטן, נכנס והעלה את הנרות דישן את המערבי והעלהו והשתחוה ויצא, קידש ידיו ורגליו פשט ולבש בגדי עצמו ומלוין אותו עד ביתו, ויום טוב היה עושה לכל אוהביו שיצא בשלום מן הקדש, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו, עד כאן הנוסח מסודר מהרב מנחם עזריה מפאנו ז"ל.
סדר תפלת המנחה וטעם שאומרין בה קדושה דסדרא
י. ואחר כך יסדר סדר המנחה ככל יום, המזמור ופטום הקטורת ואשרי יושבי ביתך וסדר קדושה ובא לציון ומתרגמין הקדושה, והטעם כמו במנחה בשבת שבשעה זו אנו מעוררין מדת הדין הרפה לייחדה עם הקשה כמנהגם בחול שלא לבטל מנהגו של עולם, וזהו שאמרו במאמר הזוהר הנ"ל ואף על גב דדינא אתער אתבסמותא איהו, וכן במאמר השני 148 כתוב משום דתליא ההיא שעתא דינא דלתתא בז"א וגליא מצחא דאתקרי רצון, ועל כן תחילה אומרים פסוקי הקרבנות ואשרי יושבי ביתך תה"לה לדוד והיא מדת הדין הרפה עם תמיד של בין הערבים שהוא מדת הדין הקשה, ואחר כך סדרא דקדושה עם התרגום כדי שלא לחסום שור בדישו, ותכף ומיד יעמוד שליח ציבור ומעורר עת רצון לשכך את הדין.
ולפי דעת הרב זלה"ה טעם אמירת קדושה זו במנחה וכן בכל שאר ימים טובים להמשיך אור עליון לעולם הבריאה שהוא עומד עתה במקום החכמה והבינה והדעת דז"א כי בעלות המלך הקדוש עלתה גם כן הבריאה כנודע, ולכן היא בלשון הקודש להמשיך האור לפנים של הבריאה ומתורגמת בתרגום להאיר אל אחוריה.
אבל פשטו של דבר הוא כי הואיל ואמרו 149 על מה קאים עלמא על קדושה דסדרא והיא הקדושה הזאת שבסדר ובא לציון, אלא שבשבת ויום טוב שמאריכין בתפילת שחרית ויוצר ומוסף הניחוה עד המנחה באופן שלא יבוטל כל יום ויום מלאומרה.
תפלה לעת הוצאת ספר תורה במנחת יום הכפורים
יא. ואחר כך יוציאו ספר תורה והואיל ושעת רצון היא מאד יתפלל בדמעות שליש נוסח תפילה זו.
רבונו של עולם אדון הרחמים והסליחות, הקשיבה לי וענני בדופקי בשערי רחמיך לך ה' עת רצון שתכפר לי על כל חטאי ותסלח לי את כל פשעי שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך מנעורי עד היום הזה ותמלא כל השמות אשר פגמתי בהם ותחזירני בתשובה שלימה לפניך ותדריכני לעבודתך, אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, הורני ה' דרכך אהלך באמתך יחד לבבי ליראה שמך, לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי, אל תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממני, חמול עלי ואל נא תבזה ענותי את אשר התעניתי היום לפניך אשר ברכי כשלו מצום ובשרי כחש משמן, שמעה תפילתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש, תכון תפילתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב.
אוי לי כי פנה היום כי ינטו צללי ערב ויראה ורעד יבא בי בהעלותי על לבבי חטאתי ופשעי וחובי ובל ידעתי אם אצא זכאי מבית דינך הצדק או חייב חס ושלום, ועתה מה קויתי אדני תוחלתי לך היא, ויכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עמי במדת החסד ובמדת הרחמים ותכנס לי לפנים משורת הדין, ובטובך הגדול ישוב חרון אפך מעמך ומעירך ומנחלתך ותבטל מעלינו ומעל כל עמך בית ישראל כל גזרות קשות ורעות ותגזור עלינו גזרות טובות וכתבנו בספר צדיקים עושי רצונך ומיחדים שמך ובספר חיים טובים ברכה ושלום ופרנסה וישועה ונחמה לעבודתך ליראה ולאהבה את שמך.
ותן בנו כח ויכולת מספיק לעמוד נגד יצרנו הרע שלא יכשילנו עוד בדבר עבירה, ולמען שמך ה' תנחנו ותנהלנו ותמוך בימיננו לעמוד בתשובה שלימה לפניך כל ימי חיינו עד היום אשר תאספנו אליך, וזכנו באותה שעה למסור נפשינו בקדושה ובטהרה ליחד שם קדשך הוהי יהוה באהבה רבה וחיבה יתירה ולסלקא יקרך מתתא לעילא לאתר דשקיו דעמיקא דבירא נגיד ונפיק ותהיה מסירת נפשינו בסוד מיין נוקבין ליחדא קודשא בריך הוא ושכינתיה ברחימו ודחילו ודחילו ורחימו ביחודא שלים ולבתר לאמשכא מעילא לתתא מההוא שקיו דנחלא לכל דרגא ודרגא עד דרגא בתראה ולקשרא קשרא דכלא כמו שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו.
ואל תקחנו מהעולם הזה קודם זמנינו עד מלאת ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואל תדיחנו מפני שום אדם שבעולם באופן שנוכל לתקן את אשר שיחתנו ונזכה למקום שהרוחות והנשמות נחצבות משם וכאילו עשינו כל מה שמוטל עלינו להשיג, וזכור לנו ה' אלהינו אהבת הקדמונים את הברית ואת החסד ואת השבועה שנשבעת לאברהם אבינו בהר המוריה ואת עקידה שעקד את יצחק בנו על גבי המזבח ביום הזה לעת כזאת לעשות רצונך בלבב שלם, ועקוד כל הצרים והמשטינים העליונים והתחתונים מעל כל עמך בית ישראל, יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה, שפוך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם, תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית, והראנו בנחמת ציון במהרה בימינו יתקע בשופר גדול של אילו של יצחק בהקבץ עמים יחדיו וממלכות לעבוד את ה', יראו עינינו וישמח לבנו אמן כן יהי רצון.
ואני תפילתי וכו' ג' פעמים, ואחר כך יחזור לשנות קבלת התורה הכתובה בהוצאת ספר תורה דשחרית.
טעם שקורין פרשת עריות במנחת יוכ"פ
יב. וקבעו חכמים לקרות בפרשת עריות מפני כמה טעמים, אי משום שהנשים מתקשטות ביום הכפורים ונפשו של אדם מתאוה להם ומזכירים להם שצריכים לקדש את עצמן מהם, וכן שמא יש בציבור אדם שנכשל בערוה ויזכור ויתוודה, והתוספות הביאו בשם המדרש למה קורין פרשת עריות אמרו ישראל רבונו של עולם אתה צויתנו שלא לגלות ערוה אף אתה לא תגלה את ערותינו.
יבאר שאין לומר קדיש אחר קרה"ת של מנחה
יג. וקורין בו שלשה בני אדם וגומרים ואין לומר קדיש, והנוהגים לומר קדיש בין קריאת ספר תורה להפטרה טועים כי הרמב"ם כתב פרק י"ב מהלכות תפילה בפירוש זה לשונו, ובמנחה של שבת ויום הכפורים אחר שיגמור שליח ציבור תהלה לדוד וסדר היום אומר קדיש ומוציאין ספר תורה ועולין וקורין בו ומחזירו ואומר קדיש ומתפלל מנחה וכן בתעניות וכו', דמוכח מדבריו דאף במנחת יום הכפורים דאיכא הפטרה אומרים קדיש אחר חזרת ספר תורה להיכל, וכתבתי זה יען הרבה שלוחי ציבור טעו בזה ותפסו סברות אשר לא כן.
טעם שמפטירין ביונה ורמזי מוסרו על המיתה מספר הזוהר
יד. ומפטיר ביונה לפי שיש בה גודל כח התשובה להגיד כמה מרחם על בריותיו אף על גב שהיו ערלי לב וערלי בשר, והחי יתן אל לבו ויזכור לשוב עד ה', וביותר יתבונן כי סיפור יונה הנביא שהיה בספינה והטילוהו לים היא הנשמה שבגוף בעולם הזה ואחר פטירתה הגוף מושלך בקבר, והקבר הוא הדג שבלע ליונה כמו שביארו בזוהר פרשת ויקהל דף קצ"ט זה לשונו.
יונה דנחתא לספינה דא היא נשמתא דבר נש דנחתא להאי עלמא למיהוי בגופא דבר נש אמאי אתקרי יונה בגין דכיון דאשתתף בגופא כדין איהי יונה בהאי עלמא כמה דאתמר ולא תונו איש את עמיתו וכדין בר נש אזיל בהאי עלמא כספינה בגו ימא רבא דחשיבא לאתברא כמה דאת אמר והאניה חשבה להשבר.
ובר נש כד איהו בהאי עלמא חטי וחשיב דערק מקמיה מאריה ולא אשגח בהאי עלמא וכדין אטיל קודשא בריך הוא רוח סערה תקיפא דא איהו גזר דין דקיימא תדיר קמיה קודשא בריך הוא ובעא דינא דבר נש מקמיה ודא איהו דקא מסער לספינה ואדכר חובוי דבר נש לאתפסא ליה כיון דאתפס בר נש על ידי דההיא סערה בבי מרעיה מה כתיב ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב וירדם אף על גב דבר נש בבי מרעיה נשמתא לא אתערא לאתבא קמיה מאריה למפרק חובוי.
טו. מה כתיב ויקרא אליו רב החובל מאן רב החובל דא יצר הטוב דאיהו מנהיג כלא ויאמר לו מה לך נרדם קום קרא אל אלהיך לאו שעתא הוא למדמך דהא סלקין לך לדינא על כל מאי דעבדתא בהאי עלמא תוב מחובך אסתכל במילין אילין ותוב למארך מה מלאכתך דאת עסקת בה בהאי עלמא ואודי עלך קמי מארך ומאין תבא אסתכל מאין באת מטיפה סרוחה ולא תתגאי מה ארצך אסתכל דהא מארעא אתבריאת ולארעא תיתוב ואי מזה עם אתה אסתכל אי אית לך זכות אבהן דיגין עלך.
כיון דסלקין לה לדינא דלעילא ההיא סערה דאיהי גזרת דינא דסעיר עליה דבר נש תבעת מן מלכא למידן אינון תפיסין דמלכא וכולהו אתיין חד חד קמיה ביה שעתא אתקריבו בי דינא אית מנהון דפתחי בזכות ואית מנהון דפתחי בחובה וגזרת דינא תבעת דינא ואי ההוא בר נש לא זכי מה כתיב ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה ולא יכולו משתדלין אינון דהורו זכותיה לאתבא ליה להאי עלמא ולא יכולו מאי טעמא כי הים הולך וסוער עליהם גזרה דדינא אזיל וסעיר בחובוי דבר נש ואתגבר עלייהו.
כדין נחתין עליה תלת שליחן ממנן חד דכתיב כל זכוון וכל חובין דעבד בר נש בהאי עלמא וחד דעביד חושבן יומוי וחד דהוה אזיל עמיה כד הוה במעי אימיה והא אוקימנא דגזר דין לא שכיך עד ההוא זמנא דכתיב וישאו את יונה וישאו כד נטלי ליה מביתיה לבי קברי כדין מכריזין עלוי אי איהו זכאה מכרזי עליה ואמרי הבו יקר לדיוקנא דמלכא יבא שלום מנא לן דכתיב והלך לפניך צדקך וכו' ואי חייבא איהו מכרזי עליה ואמרי ווי ליה לפלניא טב ליה דלא יתברי כדין מה כתיב ויטילוהו אל הים ויעמוד הים מזעפו, כד אעלין ליה לבי קברי דאיהו אתר דדינא כדין גזר דין דהוה סעיר שכיך מזעפיה ונונא דבלע ליונה דא איהי קברא מה כתיב ויהי יונה במעי הדגה מעוי דדג דא בטן שאול מנלן דכתיב מבטן שאול שועתי ואיהו במעי דנונא הוה וקארי ליה בטן שאול.
טז. שלשה ימים ושלשה לילות אילין תלתא יומין דבר נש בקברא ואתבקעו מעוי לבתר תלתא יומין ההוא טינופא אתהפך על אנפוי ואומר לו טול מה דיהבת בי הדא הוא דכתיב וזריתי פרש על פניכם והא אוקימנא לבתר דא מתלת יומין ולהלאה כדין אתדן בר נש מעינוי ומידוי ורגלוי ואוקמוה עד תלתין יומין כל אינון תלתין יומין אתדנו נפשא וגופא כחדא ובגין כך אשתכח נשמתא לתתא בארעא דלא סלקא לאתריה כאתתא דיתבת לבר כל יומי מסאבותא לבתר סלקא וגופא אתבלי בעפרא עד ההוא זמנא דיתער קודשא בריך הוא למיתייא וזמינא קלא חדא לאתערא בבי קברי ויימא הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל עכ"ל.
יז. וראוי לכל אדם לתת אל לבו בקריאתו רמזן של דברים ויכנע אל לבבו הערל בזוכרו מה אחריתו ושבע עדנין יחלפון עלוי, ואף בפשטן של דברים יבין וישכיל מוסר השכל שאין לברוח מלפני ה' כמו שנאמר אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח כענין מעשה יונה, ומסיים מי אל כמוך להעיר י"ג מדות של רחמים המתגלים ביום זה ולהמשיך אותם למטה כמו שכתבנו בפרקים הקודמים.
התעוררות על הכוונה והבכי בתפלת מנחה
יח. ואחר כל זה יתעורר בכל עוז ותעצומות לכוין אל לבו לתפילה בלחש ומה נעשה בה כמו שכתבנו בראש הפרק, ובראש כולם להתמרמר בבכי ואנחה על אשר חטא והעוה על הנפש כי השעה צריכה לכך ועיקר הבכי היא במנחה כמ"ש לעיל מאמר הזוהר פרשת ויחי 150 שמחה בצפרא ורננה ברמשא.
תוכחה למזלזלים בתפלת מנחה וערבית מהר"ם די לונזאנו ע"ה
יט. וכל אחד יתן אל לבו לתקן ולהעלות על ידי מנחת יום הקדוש הזה כמה מנחות שוא ושלא בעונתן בכל ימות השנה, שכמה אנשים נזהרים היטב בהשכמת בית הכנסת בשחר אך במנחה ובערבית לא, ולא עוד אלא שהרבה פעמים לא יבואו כלל לבית הכנסת בעלות המנחה והורו היתר לכתחילה לעצמם להתפלל אותה בתורת תשלומין בזמן תפילת ערבית.
וזה דרכם כסל למו כי מה נשתנה תפילת מנחה וערבית מתפילת שחרית כי כולם שקולות המה, ואדרבה נראה מפ"ק דברכות שיש להזהר בתפילת מנחה יותר משל ערבית ובשל ערבית יותר משל שחרית דאמרינן התם, 151 אמר ר' חלבו לעולם יזהר אדם בתפילת מנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת מנחה וכו' רבי נתן אומר אף בתפילת ערבית ר' נחמן אומר אף בתפילת שחרית ע"כ.
אבל האמת הוא כי אין זה כי אם רוע לב כי בשחר שעדיין אינה שעה שיצא אדם לפעלו ואם יפתחו החנויות אין גם אחד שיבוא לקנות הם מקדימים ובאים לבית הכנסת, אך בשעת מנחה שהוא זמן משא ומתן אינן חוששים לבא, בזאת יבחנו אם מה שמשכימים בבקר לבית הכנסת הוא לאהבתו יתברך בהיותם זהירים וזריזים כמו כן לבוא במנחה ובערבית, ואם לא באמת כי מרגלים הם ומקטני אמנה הם ואין בטחונם בשם יתברך כראוי, ויראה בעיניהם שאם יניחו עסקם וחנותם באותה שעה כדי להתפלל שיפסידו קצת ממה שיש להם להרויח, וחושבים הפתאים שבהתבטלם מעבודת השם יתברך ישתכר איזה ממון.
וכבר חיבר על זה הר"ם לונזאנו ז"ל שיר קטן וזה נוסחו, אנוש כי תאמין באל ותכיר. הכי ברכת ה' היא תעשיר. הברכתו תבואך בהחסיר עבודתו. ובהיות אץ להעשיר ע"כ.
התעוררות לכוין במנחת יוכ"פ וסגולתה לתקן תפלות הפסולות
כ. ועל כל אלה ישים עיניו, ולבו יהא נשבר ונדכה בעת ובעונה הזאת לעת מנחת יום הכפורים לבקש סליחה וכפרה על עוזבו את ה' אלהיו ואותו השליך אחרי גוו בכמה מנחות שוא, ויתפלל בכוונה נכונה אולי על ידי כן יעלה ארוכה לאותם התפילות פסולות כאשר הארכנו בזה בפרקים הקודמים כי בתפילה אחת יפה ומנוקה מכל מחשבה רעה יעלו גם שאר התפילות הפסולות ויאחזו בה ותיהוי ארכא לשליותא, ואף בחזרת העמידה יהא זהיר בה שהיא עילוי רב מאשר היה בלחש ויכוין מה נעשה בה כמ"ש בראש הפרק.
טעם שאין נשיאת כפים במנחה כ"א בנעילה ודין שאר תעניות
כא. והנה מן הדין היה ראוי נשיאות כפים למנחה זו אבל אמרו חכמים 152 אין נשיאות כפים אלא בשחרית ומוסף ובנעילה אבל לא במנחה משום דשכיחא שכרות באותה שעה וגזרו מנחה של תעניות אטו מנחה של שאר הימים, והני מילי בתענית שיש בו נעילה כמו ביום הכפורים ותענית ציבור שהמנחה היא בעוד היום גדול ואתי לאיחלופי במנחה דשאר יומי אבל תעניות שאין בו נעילה כגון תשעה באב ושבעה עשר בתמוז הואיל ותפילת מנחה שלהם היא סמוך לשקיעת החמה הרי הוא דומה לשאר תפילות נעילה ואינה מתחלפת במנחה של שאר הימים ועל כן יש בהם נשיאות כפים, אך ביום הכפורים שיש בו נעילה לכולי עלמא אין בו נשיאות כפים.
כב. ואף לפי סוד הדברים יש טוב טעם שלא להיות נשיאות כפים במנחת יום הכפורים, להיות שכבר נתבאר מן מאמר הזוהר לעיל כי שעת מנחה הוא דין אלא שאינו דומה לימות החול כי אז הוא דין גמור, והנה כל עצמו של יום הכפורים הוא למתק בחינת הדין ולכן בבקר שהוא שעת רחמים שנאמר וישכם אברהם בבקר אז נושאים כפים, וכן בתפילת מוסף כי עדיין לא בא שעת מנחה וגם בתפילת נעילה לפי שכבר עבר שעת הדין, אבל במנחה לא נכון לעשות כן משום לא תחסום שור בדישו ונמצא מתבטל על ידו תגבורת מדת החסד כי נשיאות כפים הוא להמשיך ממקור הרחמים והחסד כמו שאמרו בזוהר פרשת נשא.
ועוד מטעם שכתבנו לעיל כי על ידי תפילת מנחה עולה הבן הקדוש למעלה ועדיין לא הגיע למקום שיתגלה עליו אותה הארה דברכת כהנים וה"בן.
ביוכ"פ שחל בשבת אומרים אבינו מלכנו קודם צדקתך
כג. ואם חל בשבת אומרים צדקתך ואבינו מלכנו, אך ראוי לומר אבינו מלכנו תחילה משום דהוי מעין תפילה כמו שאמרו בפ"ב דתעניות 153 ולכן יש לסמוך אבינו מלכנו לתפילה כיון דמעין תפילה הוא, ואין לחוש כאן למה שאמרו תדיר קודם שיותר שייכות יש לאבינו מלכנו בעשרת ימים אלו מצדקתך, ועוד שבכאן יש יתרון לשאינו תדיר שאומרים אותו שחרית ומנחה מה שאין כן לצדקתך שאין אומרים אותו רק במנחה.
אזהרה לסמוך הסליחות לחזרת המנחה ולא להפסיק בהשכבות
כד. וראוי לסמוך אליהם תכף ומיד סדר הסליחות כמו בשחרית ומוסף, ואין ראוי להפסיק ביניהם כמו שנהגו בקצת מקומות לומר השכבות על המתים בין החזרת העמידה לסליחות וכן לא יעשה להפסיק בדברים אשר לא כן, ואיך ימלא פיו לומר "ובתפילת המנחה המציאם חינך" הואיל ותעבור המנחה בעשות למתים מנוחה.
סדר הסליחות ואמירת מזמור ל"ב אחריהן
כה. אך ראוי ונכון לכוין לבו ולומר הסליחות בהתעוררות הכוונה והבכי אשר התעורר אל תפילת המנחה ולא להסיח דעתו מהכנעתו בשום דבר ויתחיל ויאמר יה שמע אביונך וכו', ובדמעות עיניו ובקול חמרמר יענה ויאמר דמעת פניהם תשעה וכו', ויסדר סדר הסליחות יענה ויאמר ששה פעמים ויעבור לא פחות ולא יותר כנ"ל בפרקים הקודמים, ואחר הוידויין יאמר מזמור ל"ב לדוד משכיל וכו'.
התעוררות קודם תפלת נעילה
כו. ואחר גמר תפילת המנחה לא יסיח דעתו לשום דבר שבעולם ואל יתן דומי לו מלהודות והלל לה', ולו בכח יגבר עוד ועוד בקדושה יתירה ויראה ורעד יבא בו בתתו אל לבו מהות השעה אשר עומד בה כי כל צבא השמים והארץ מתחת רגזו וחלו מפניו יתברך עד יוציא לאור משפט כל העולם כולו ומלואו, ועוד השמש במרומים יחיש מפלט לו כמו שנאמר דרשו ה' בהמצאו, ומה טוב ומה נעים חלקו של עושה אלה ומה נעים גורלו להתחזק ולומר קודם הנעילה שהיא עת רצון והנשמה מתענגת לתת שבח והודיה ליוצרה בשמחה שאז היא נקיה מעון, להודות והלל לה' באמור סדר בר"כי נפ"שי שתיקן הרמב"ן זלה"ה 154 וזה נוסחו.
סדר שבח "ברכי נפשי" לומר קודם תפלת נעילה
כז. ברכי א'צולה מרוח הקדש. את שם א'דיר נאדר בקדש. א'ל נערץ בסוד שרפי קדש. א'ין קדוש כה' ברכי נפשי את ה'.
ברכי ב'רה מנחלי בר נמשכת. את שם ב'וחרך לפניו ללכת. ב'ורכת תמיד ובשמו מתברכת. ב'רוכה את לה' ברכי נפשי את ה'.
ברכי ג'לויה ללב ונעלמת ממראה. את שם ג'בוה ושפל יראה. ג'ודל מעשיו לספר כל פה ילאה. ג'דולים מעשי ה' ברכי נפשי את ה'.
ברכי ד'לה נושאת הגוף בלא משען. את שם תולה ארץ על בלימה אהל בל יצען. ד'עת חונן לבני אדם. למען ד'עת צדקות ה' ברכי נפשי את ה'.
ברכי ה'מתאמצת להחזיק בשוליו. את שם ה'מקרבך בהשתחוך אליו. ה'יותך ככל העומדים לפניו. ה'נגשים אל ה' ברכי נפשי את ה'.
ברכי ו'השלוחה לחכם לבות בני אדם. את שם השולחך למחית בשר ודם. ו'מקדירם בהלקחך ושבו ליסודם. ו'עליך יזרח ה' ברכי נפשי את ה'.
ברכי ז'כה בעד מחשכי הגוף מאירה. את שם ז'והר עולם איום ונורא. ז'קף שערי צדק ויקרא. ז'ה השער לה' ברכי נפשי את ה'.
ברכי ח'יה בקרב שנים עצורה. את שם ח'י העולמים נאזר בגבורה. ח'ונן ומכבד מכבדי התורה. ח'ן וכבוד יתן ה' ברכי נפשי את ה'.
ברכי ט'הורה כעצם השמים וצבאם. את שם ט'וב לקויו אשר לכבודו בראם. ט'רם יבינו הכינם וקראם. ט'עמו וראו כי טוב ה' ברכי נפשי את ה'.
ברכי י'ודעת חפץ תמים דעים. את שם י'ודע חפציך ומשלימם לרגעים. י'דו פשוטה יורה חטאים. י'זכרו וישובו אל ה' ברכי נפשי את ה'.
ברכי כ'בודה בת מלך חשוקה. את שם כ'בוד מורך מצוה לא נפלאת היא ולא רחוקה. כ'ה תעשי חסד ומשפט וצדקה. כ'י באלה חפצתי נאום ה' ברכי נפשי את ה'.
ברכי ל'ובשת חיים ומתקדשת מפגרי מתים. את שם ל'ובש קדושה וקדושים לפניו משרתים. ל'ימודי שבח תמידים לא נצמתים. ל'עמוד לשרת בשם ה' ברכי נפשי את ה'.
ברכי מ'תפארת בקרבת אלוהיה תתהלל. את שם מ'רומם על כל תהלה ותהלתו מי ימלל. מ'הולל שמו ולו כל הנשמה תהלל. מ'ידי עלותה בית ה' ברכי נפשי את ה'.
ברכי נ'צבת על מלכה לעשות מלאכתו. את שם נ'ורא ואדיר נשקף על ארץ ממכון שבתו. נ'וראים מלאכיו לעשות כל דבר בעתו. נ'ושאי כלי בית ה' ברכי נפשי את ה'.
ברכי ס'ובלת אברים על אברת רוח חיה. את שם ס'ובל העולם בעמודי עצה ותושיה. ס'וד צדיקים יסודי עולם והיה. ס'ומך נופלים ה' ברכי נפשי את ה'.
ברכי ע'וטה תפארת והדר תתאזר. את שם ע'ושה אשר חפץ ומשלים אשר גזר. ע'ריצים יהודוהו ואמר כל נעזר. ע'זרי מעם ה' ברכי נפשי את ה'.
ברכי פ'נימיה פנת לאלוהיה מסילות. את שם פ'ועלך לשמו נאוו תהלות. פ'נה אל תפילתך ברוצך לחלות. פ'ני האדון ה' ברכי נפשי את ה'.
ברכי צ'ורת שכל בחרט אנוש נתונה. את שם צ'ופה עולם ואין קצה לתבונה. צ'דק יקראוהו ואמונה. צ'דיק אתה ה' ברכי נפשי את ה'.
ברכי ק'רובת שדי אשר מחזהו תחזה. את שם ק'דוש ומקודש בדבר כל חוזה. ק'דושים יקדשוהו וקרא זה אל זה ואמר. ק'דוש קדוש קדוש ה' ברכי נפשי את ה'.
ברכי ר'ודפת צדקה על עקבות אלהים. את שם ר'וכב שמים לעזרת כמהים. ר'מים יהודוהו ויעידו גבוהים. ר'ם על כל גוים ה' ברכי נפשי את ה'.
ברכי ש'וכנת בתי חומר יסודה בשחקים. את ש'ם שדי הנקדש בשבע כתות צדיקים. ש'מורים מכל טנוף ומכל חטא מנוקים. ש'ם יתנו צדקות ה' ברכי נפשי את ה'.
ברכי ת'לויה בימין עליון ונצורה כאישון. את שם ת'מים דעים ברוך בלב ומבורך בלשון. ת'יכן נשמות עם האור הראשון. ת'חלת דבר ה' ברכי נפשי את ה'.
ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת. הללי נפשי את ה'. אהללה ה' בחיי אזמרה לאלהי בעודי. יערב עליו שיחי אנכי אשמח בה'. יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה.
קודם נעילה יתבונן בגדולת הבורא וחסדו לשבים
כח. ואחר כך יכוין ויתן שבח והודאה לאלהי ישראל אשר סייעו להבין ולהתענות ולשוב בתשובה שלימה לפניו, ויתבודד במחשבתו לזכור ולהתבונן בגדולת יחיד הקדמון אשר האצ"יל בר"א יצ"ר ועש"ה כל העולמות בתורת חסד וכולם כפופים תחת ידו לעובדו ולהללו, ועשה חסד עם האדם אשר נברא מחומר עכור להיות אדון הנבראים אם זוכה ואם חטא הקדים לו רפואה למכתו היא התשובה, וכל המרבה להתבונן בגדולת אבינו שבשמים ישפיל ויכניע הדר גאוותו ולבו בקרבו יהיה נשבר ונדכה על חטאתיו כמו שהארכנו בפרק ה' בכל זה ובסדר ההפסקה ואחר כך יאמר.
נוסח תפלה לומר קודם נעילה
כט. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתקבל כונתינו זאת ברצון כי כבר ידענו שנשמתינו חלק אלוה וחפצה לפעול פעולות קדושות כדי שיקרב השפע בכל העולמות וישתלשל מהם כח חיות להתרחק מהעונות ולהיות בין משרתי מעלה לעמוד לשרת כאשר היתה באומנה איתו, וידענו כי להטיב לגופינו זה העכור ולזכנו הכנסת בו נשמת חלק אלוה ממעל, ואם היצר הרע גבר בנו והתענו להוציא אותנו מדרך הישרה לדרך צלמות ועל ידי זה הגברנו שלשה שמות אלהים דיודי"ן דאלפי"ן דההי"ן, עתה שבנו אליך בבושת פנינו לשחרך בעת סליחתנו ונתחרטנו על כל מה שפעלנו ועשינו און ומרמה והרי אנו מקבלים עלינו מעתה לשוב אליך בלב שלם ובנפש חפיצה עד מקום שידינו מגעת לנקות נפשינו ורוחינו מכל לכלוכי היצר הרע אשר יעץ עלינו עצות רעות עד אין חקר.
ובכן ברחמיך הרבים יהא חשוב ומקובל ומרוצה לפניך תשובתינו וחלבנו ודמינו שנתמעט ממנו בתעניתנו היום הקדוש והנורא הזה כחלב ודם הקרב על גבי המזבח העליון, ועל ידי זה יתגבר החסד למתק כל שלשה שמות אלהי"ם דיודי"ן דאלפי"ן דההי"ן והבל פינו יחשב כקטורת הסמים ועל ידי זה יתקשרו ויתייחדו הספירות זו עם זו קשר אמיץ וחזק מעולם העשיה עד אין סוף ברוך הוא, וברחמיך הרבים טהרנו מכל חטאתינו ופשעינו ואל תעש עמנו כלה ותאחז ידך במשפט ושמנו מספרך אל תמח, גשתך לחקור מוסר רחמיך יקדמו רוגזך אל באפך פן תמעיטנו, ואל תבא במשפט את עבדך כי ברוב אולתנו שגינו ודרך אויל ישר בעיניו, אל תשליכנו מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממנו, וזכנו שישוב הרוח בקרבנו על משפטו כבראשונה.
ואם גרמו חטאתינו כל כך באופן שאינו מן הדין שיתקבל תשובתינו, הנה כל שמותיך הקדושים היוצאים מכל מה שקרינו היום וכל תוקף התפילות הרחמים והסליחות אשר התפללנו היום המה יליצו בעדינו שתקבלנו בתשובה לפניך וכל המקטרגים אשר נבראו מכח עונותינו ימחו, כי אתה רוצה בתשובת הרשעים ולא במיתתן כדכתיב חי אני נאם ה' אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה, ואם הגברנו הדינים הקשים בעולם, ברחמיך הרבים יפן מצחא דאריך אנפין דאיהו רעוא דכל רעוין במצח דמלכא קדישא וכן עין א"א ישגח בעינא דמלכא קדישא ובכן יתבטלו תוקף הדינים מהעולם.
וכמו שהגין קדושת היום הקדוש והנורא הזה על בית ישראל לכפר על מעשה העגל שעשו כן יגן עלינו אנחנו עבדיך הבאים לפני הדר כבודך חרדים ודואגים על מה שפגמנו במעשינו הרעים ותסתירנו תחת כנפיך מכל בעלי דינים הקשים שהגברנו, ובשעה זו תתעורר בינ"ה הקדושה אם הבנים שמחה שמדתה לנקות וללבן כתמי העונות לכפר כל עונותינו ופשעינו ותחבר כל ניצוצי הקדושה אשר נתפזרו על ידינו בין הקליפות, ותשליך במצולות ים כל חטאתינו כדכתיב מי אל כמוך נשא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא, ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם, תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, וחתמנו בספר צדיקים ותמימים עושי רצונך ובספר חיים טובים ברכה ושלום ופרנסה טובה וישועה ונחמה נזכר ונחתם אנחנו וכל עמך בית ישראל.
ומהר והבא עלינו ברכה ושלום מארבע כנפות הארץ ושבור עול הגוים מעל צוארינו והוליכנו מהרה קוממיות לארצנו כי אל פועל ישועות אתה ובנו בחרת מכל עם ולשון, עד אנה ה' תשכחנו נצח עד אנה תסתיר פניך ממנו, כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו, ועתה ה' עד מתי שובה ה' חלצה נפשנו והושיענו למען חסדך, מלך ביופיו תחזינה עינינו וישמח לבנו ותשיב שכינתך לעיר קדשך במהרה בימינו אמן כן יהי רצון, ואני תפילתי לך ה' עת רצון אלהים ברוב חסדך ענני באמת ישעך.
מנהג אנשי מעשה לומר והוא רחום בעת צרה וסגולתו קודם נעילה
ל. ואם יש פנאי יותר יקרא סדר והוא רחום שנוהגים לאומרו בשני ובחמישי כי סגולתו רבה לאומר אותו בכוונת הלב מלה במלה כי הוא מיוסד מתלתא צדיקי על פי מעשה שהיה על פי הנס, 155 קדמאה אמר עד אנא מלך רחום וחנון וכו' תניינא אמר עד אין כמוך וכו' תליתאה אמר מאין כמוך עד סופו ובכולהו מתחילים ברחום ומסיימים ברחום, וכן ראינו כמה מאנשי מעשה עושים לאומרו בעתות בצרה והוא בדוק ומנוסה, ויאריך ברחמים ובסליחות עד שיגיע זמן תפילת נעילה ואז יעמוד להתפלל אותה בכל ההתעוררות הזה באימה וביראה וברעדה.
ציונים והערות לפרק ח
143) זוהר תרומה דף קנ"ו ע"א. 144) זוהר נשא דף קכ"ט ע"א. 145) זוהר תרומה דף קנ"ו ע"א. 146) זוהר ויצא דף קס"ד ע"ב. 147) בראשית רבה פרשה מ"ז אות ז'. 148) זוהר נשא דף קכ"ט ע"א. 149) סוטה דף מ"ט ע"א. 150) זוהר ויחי דף רכ"ט ע"ב. 151) ברכות דף ו' ע"ב. 152) תענית דף כ"ו ע"ב. 153) תענית דף כ"ה ע"ב. 154) הרב המחבר ייחס פיוט זה להרמב"ן ונמשכו רבים אחריו, ואמנם כבר נתברר בראיות ברורות שנדפסו במחזורים קודם נעילה כי פיוט זה יסדו ר' יהודה הלוי ב"ר שמואל וחתם שמו בחרוז האחרון שלא היה תח"י המחבר חמ"י כפי שניכר שנשמט מהעתקתו, ואף הרמב"ן בעצמו מייחסו לר' יהודה הלוי עיי"ש. 155) עי' ספר כל בו סי"ח.